חקל תפוחין קדישין

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חקל תפוחין קדישין היא כינוי לשכינה הקדושה בליל שבת ובכל זמן שהיא נמצאת על מכונה ובתיקונה השלם כעין לעתיד לבא, כאשר היא מקבלת מוחין מזעיר אנפין ועולה עמו בתכלית העליה.

חקל[עריכה]

משמעות המילה "חקל" היא שדה. השדה בפנימיות התורה היא משל להשכינה הקדושה. אך בזוהר הקדוש מבואר[1]. בענין הפסוק "מלך לשדה נעבד": "אית שדה ואית שדה ... ובגין כך שעיר דראש חודש בגין דאתפרש ההוא שדה ממלכא קדישא ולא שריין בההוא שדה ברכאן מהאי מלך" כלומר: יש שדה בקדושה ויש שדה בטומאה, והשדה בטומאה נפרש מהשדה דקדושה ולכן לא שורה בשדה זו ברכתו של המלך.

בשער הכוונות לאר"י[2] מבואר החילוק בין שני הבחינות של "שדה", כי המילה שדה היא משל להשכינה כפי שנמצאת בכניסת השבת, שאז היא עולה מעולמות בי"ע הנקראים עולמות השקר, לאצילות הנקרא עולם האמת. לעומת זאת הכינוי שדה במשמעות השניה, היא השכינה כפי שמלובשת בקלי' להחיותם בתורת גלות, ואז היא מתעלמת באותיות שקר, בצורה כזאת: האות ק המורה על הרגל שעליה נאמר "רגליה יורדות מות", ההתפשטות למקום השקר, נהפכת לד שהיא ביטול מלשון דלות, והר המורה על גילוי השכינה הנעלם בתחתונים נהפך לה המורה על גילוי בבחינת אשה מעוברת.

מסיבה זאת מנהג המקובלים היה לצאת בכניסת לשבת לשדה, להורות על כך שהשכינה היא בבחינת שדה הראויה לזריעה .

תפוחין קדישין[עריכה]

השכינה הקדושה מקבלת מוחין מזעיר אנפין בליל שבת, ושלשת המילים חקל תפוחין קדישין מרמזים על שלשת הדרגות שבה עולה השכינה, בשלשת הפעמים בהם אומרים "ויכולו השמים".

שלשת דרגות אלו הם חב"ד חג"ת נה"י. בפעם הראשונה שאומרים ויכולו השכינה נקראת "שדה" דהיינו חקל, ואז היא מקבלת הארה מנה"י דזעיר אנפין, בפעם השניה היא מקבלת הארה מחג"ת דזעיר אנפין, ובפעם השלישית מקבלת מחב"ד דזעיר אנפין הנקראים "קודש" (כל כינוי קודש בקבלה היא לספירת החכמה). וזה הוא הטעם שהפעם השלישית נקראת בשם קידוש.

מסיבה זאת, מובא בכתבי האר"י הק' "ליתן עיניו בכוס" קודם הקידוש, מכיון שבעלית השכינה לחב"ד היא מקבלת כביכול בחינת "עינים" שהיא ראיית החכמה, ובחסידות מבואר כי הכוונה היא לבהירות האמונה המוחלטת המאירה בבני ישראל בשעה זאת עד סוף השבת. בספרי תולדות יעקב יוסף מובא בשם הבעל שם טוב ביאורים על ענין זה, המבארים את החילוק בין ההארה של השכינה במשך ימות השבוע שהיא מבינה, להארה שבשבת שהיא בחינת חכמה.

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ש"ע נהורין

הכינוי תפוחין שניתן לשכינה בליל שבת בתפילה, בעליה השניה של השכינה, בברכת "הפורס סוכת ש'לום ע'לינו" ר"ת ש"ע, הנקרא על שם התגלות ש"ע נהורין בשכינה מכח הארת התגלות תרין תפוחין דאריך אנפין, וכידוע שבחינת אריך אנפין היא הרצון העליון.

מבואר בקבלה שאור זה יוצא מ"תרין דתפוחין" דאריך (שהם יוצאים מתיקון השביעי שמי"ג מידות הרחמים הנקרא "ואמת"), הארת פנים דאריך אנפין הנקרא שעשועים ש"ע נהורין. כי כתיב חכמת אדם תאיר פניו (קהלת ח' א') כמו רבי אבהו שהאירו פניו מחמת שראה תוספתא חדשה, וניכר אדמומית בלחיים ממש, ואף שהוא ענין גשמי, אמנם סיבתו גבוה מאד נעלה שהוא בחינת עצמיות התענוג שביחידה שבנפש שהיא הנמשכת בכח השכל וגורמת אותו שירד מהעלם אל הגילוי לחדש השכלה חדשה, ולכן ניכר התענוג מאד כשממציא שכל חדש מפני שזה רגע שיצא השכל ונולד מהתענוג בהתלבשותו בכח השכל ומצד אותו התענוג יהיה גם כן הארת פנים הגשמיים בלחייו, ונמצא שאף על פי שהוא הארה גשמית, שרשה נעלה גם מכח השכל והוא בחינת עצמיות התענוג.

הערות שוליים

  1. ר"פ חיי דקכ"ב ע"ב, מובא באור התורה פרשת פינחס ד"ה ושעיר עזים אחד לחטאת, ע' א'קע
  2. קבלת שבת