קידוש

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קידוש.jpg

קידוש - מצווה מהתורה להזכיר בדיבור את יום השבת בליל שבת ולמחרת ביום, חכמים תיקנו שהזכירה תאמר על כוס יין, אך גם בנוסח תפילת שבת נאמר נוסח הקידוש.

גביע לקידוש

המצווה[עריכה]

הציווי מהתורה הוא לגבר ולאשה, לזכור ולהזכיר את יום השביעי, מכיוון שביום זה נח הקב"ה מבריאת העולם, וכן כזכר ליציאת מצרים מכיוון שכל מטרת יציאת מצרים הוא בכדי שעם ישראל יקבל את התורה ומצוותיה, המצווה מן התורה הוא לקדש את השבת בלילה, ביום, וביציאת השבת - הבדלה, וכך כתוב:

זכור את יום השבת לקדשו

שמות כ, ח

חכמים תיקנו[1], שהקידוש יערך דווקא על כוס יין, מכיוון שיין הינו שתיה חשובה, והמצווה הינו לקדש ולשבח את השבת. אך במקרה ואין לו יין ניתן לקדש גם על הפת, חכמים גם תיקנו את נוסח הקידוש הנאמר בלילה וביום.

מזל מאדים[עריכה]

בקידוש ליל שבת, יש מקפידים[2] שלא לקדש בשעה השביעית[3] דהיינו בין השעה שש לשבע בשעה מדוייקת. בארץ ישראל שעה זו הינה בין 17:40 - 18:40. ובניו יורק מהשעה 17:56 - 18:56).

מקור וסיבת הדבר הוא מהספר מגן אברהם[4] הכותב שמכיוון שבשעה זו של כניסת שבת מאיר מזל מאדים שעליו שולט מלאך סמא"ל, ונחשב זמן שלילי, ישנם המקפידים בעקבות כך להזדרז ולקדש לפני השעה הזאת, כדי לקיים את ההידור לקדש מיד בכניסת שבת וכך כותב גם אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך שלו, וכן על פי הקבלה, מכיוון שלפני שעה זו מאיר מזל צדק.

ישנם המתירים לקדש בשעה זו ביין לבן, בטענה שהאיסור הוא רק ביין אדום המזכיר את מזל מאדים. אך רוב רבני חב"ד סוברים שהאיסור כולל כל צורה של קידוש, כולל ביין לבן[5].

שלום עליכם[עריכה]

קידוש במקום סעודה[עריכה]

הקידוש צריך להעשות דווקא בסמיכות לאכילת סעודת השבת, ולמדו זאת חכמינו זכרונם לברכה ממה שכתוב "וקראת לשבת עונג" שהקידוש צריך להיות בהמשך ל"עונג" - סעודה.

אם לא אכל מיד אחר הקידוש לחם, מזונות, או אפילו יין, לא יצא ידי חובת קידוש ועליו לקדש שוב, בדיעבד יכול המקדש לצאת ידי חובת סעודה ביין הקידוש.

שיעור היין[עריכה]

על הכוס להכיל לכל הפחות כמות של רביעית. מנהגנו כהפוסקים ששיעור רביעית מצומצם הוא 86 גרם, אך על המקדש לשתות לפחות את רוב הכוס.

מנהגי הקידוש[עריכה]

יין מתוקן - מקפידים להשתמש ביין שלא שתו ממנו הנקרא "יין פגום", אך ניתן ל"תקן" את היין הפגום אפילו באמצעות טיפה אחת מיין מתוקן.

כוס שלם - נוהגים לקדש בכוס שלמה ולא שבורה, ולכתחילה עדיף לא להשתמש בכוס חד פעמי.

הרמת הכוס - לוקח את הכוס בימינו, מוסרו לשמאלו, מעמידו, דרך הורדה מלמעלה למטה, על כף ידו הימנית, כשהיא כפופה קצת כעין בית קבול, ארבע אצבעותיו מוגבהות והאגודל מושכב מן הצד. הכוס מוגבה למעלה משלשה טפחים (24 ס"מ) מעל גבי השולחן - וכל זה הוא גם בשאר ימות השנה[6].

הבטה בנרות - כשמתחיל לקדש יביט בנרות שבת, ועדיף שיהיו נרות אלו הנרות שברכו עליהם, ובפרט ביום טוב שמברכים שתי ברכות - גם ברכת "שהחיינו".

הבטה ביין - בשעת ברכת הגפן והקידוש יתסכל על כוס הקידוש, הרבי נוהג להביט ביין בכל פעם שמוזכר מילה עם השורש קידוש.

מעומד ומיושב - בקידוש הלילה נוהגים לקדש מעומד, אך בקידוש היום ניתן לקדש גם מיושב.

יציאה ידי חובה - מנהג חסידים להקפיד בקידוש הלילה שכל אחד מעל גיל בר מצווה מקדש על היין בעצמו. ויש המחנכים כבר מגיל צעיר יותר[7].

ראו גם[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים

  1. פסחים דף קו ע"א, רמב"ם פרק כ"ט הלכה ו.
  2. ראו בהרחבה: הרב רפאל אברהם דובקין, קידוש בזמן שעה שביעית, שערי ישיבה תשפ"א עמוד 508.
  3. ראה אגרות קודש לכ"ק אדמו"ר שליט"א חלק י"ב עמוד רכו
  4. סימן רע"א
  5. ראו פולמוס תורני בענין זה: הרב מנחם מענדל והבה, בענין עשיית קידוש בשעה השביעית קובץ PDFאינפו.jpg הרב משה קורנווייץ, בענין קידוש בשעה השביעית אינפו.jpg
  6. העידו רבים שלא ראו את הרבי מגביה את הכוס שלושה טפחים
  7. על פי עדותה של הרבנית חנה גוראריה (אמיתות התיעוד מוטלת בספק), בהיותה ילדה, בכתה מדוע רק הגברים עושים קידוש, וכששמע זאת סבה אדמו"ר הרש"ב קנה עבורה ועבור אחיותיה גביעי כסף קטנים והיה מוזג מכוסו אל תוך הגביע שלהם ומורה להם לומר ברכה בקול רם.