ברייתא

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ברייתא הוא כינוי להלכות שנאמרו על ידי התנאים, ולא נקבעו על ידי רבי יהודה הנשיא במשנה.

החילוק בין ברייתא למשנה[עריכה]

במדרש מובא "ושמנים פילגשים אלו ברייתות". בחסידות מבואר כי כינוי פילגש מורה על הארה חיצונית, כי ענין הברייתא היא לבאר המשנה בפרטיות יותרף כדי שיובן גם לתלמידים שאינן גדולים כל כךף כי לחכמים גדולים די במשנה לחוד, שבאמת נרמז במשנה כל פרטי הדינים שבברייתא, כמאמר אילפא "מי איכא מידי בברייתא דלא פשיטנא ליה ממתניתין כו'", רק שרק אילפא שהיה חכם גדול יוכל להבין ברמז את האמור במשנה באופן סתום, ושמו מעיד עליו לשון "אאלפך חכמה". אבל שאר תלמידים לא יבינו כלל את האמור במשנה ללא הברייתא, וכ"ש בדורות המאוחרים יותר שנתמעטו הלבבותף לכן הוצרכו לבאר בגמרא את המשנה בפרטיות יותר.

הענין משול להשפעה מרב לתלמיד, שכדי שיבין התלמיד צריך הרב לשית עצות בנפשו איך להשפיע לו, שיוכל לקבל, וצריך לומר לו לאט לאט כפי הבנתו של התלמיד, ולקצר ולהעלים עומק המושכל עד שיהיה ביכולת המקבל להכיל ההשפעה. וזהו לשון ברייתא, לשון "חוץ", כי באופן זה ההשפעה הוא לזולתו לבר מגופא.

מסיבה זאת, אין הגילוי אור אין סוף כ"כ בדיני הברייתא כמו בהמשנה שהוא גילוי אור אין סוף ממש. אבל בהברייתא האור בהסתר קצת, כפי המשל המוזכר, שההשפעה למקבל צריך להיות על ידי הסתר והעלם.

דווקא מסיבה זאת, יש במשנה גילוי מסויים יותר מהברייתא, שהטעמים של דיני המשנה נגלים ומבוארים יותר מטעמים של הדינים שבברייתות, כגון דין המשנה סוכה שהיא גבוה למעלה מעשרים אמה פסולה, שטעם המשנה מבואר בגמרא היטב. לעומת זאת, סוכת גנב"ך ורקב"ש הם הלכות סתומות יותר, וקשה למצוא כל כך הטעם של דין זה.

מסיבה זאת נקראת המשנה מלכתא והברייתא פלגש, כמשל המלך עם המלכה שהם דרים תדיר יחד, מה שאין כן עם פלגשו הולך אליה בצנעה ולא בגילוי, גם היחוד אינו בתדירא רק באקראי. כמו כן במשנה אור אין סוף מאיר שם בחינת גילוי ובתדירות, כידוע שהתגלות אור אין סוף הוא בחכמה שהיא בחינתה של המשנה, לכן נקראת מתניתין מלכתא. אבל בברייתא היא בחינת השפעה דלבר מגופא שם אין הגילוי כ"כ רק על ידי הסתר ולבוש וצנעא ע"כ נקרא פלגשים שהיחוד הוא בצנעא ובאקראי[1].

מעלתה של הברייתא על פני המשנה[עריכה]

המשנה נקרא עיר והברייתא היא בחינת שדה, לשון בר חוץ לעיר. במבט חיצוני נראה שהעיר חשובה יותר, שהרי בה מגורי אנשי העיר. אך כאשר מתבוננים במבט פנימי, השדה הוא העיקר, כי משם החיות; שם צומחת התבואה והפירות. כך הברייתא מחיה המשנה ומבארת ההלכה יותר בפרט היאך לעשות, ואילו המורים מתוך המשנה לבדה נקראים "מבלי עולם", מכיון שהמשנה אינה מפרטת את כל ההלכות די הצורך[2].

בספירות[עריכה]

מבואר בזהר פקודי (דרנ"ח א') שהברייתות הם נקראים חמוקי יריכיך והיינו כי המשניות הם מבחינת חג"ת שהוא בחינת גופא וברייתא הוא ענין לבר מגופא דהיינו בחינת נה"י אלא שהם פרק העליון שבנה"י[3]

הערות שוליים