רבי יוסי

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ציונו של רבי יוסי בן חלפתא בכפר חנניה שבגליל
ציון בניו של רבי יוסי ליד מירון

רבי יוסי - ובשמו המלא: רבי יוסי בן חלפתא[1] - מגדולי התנאים בדור הרביעי. התגורר בציפורי שבגליל. מגדולי תלמידיו של רבי עקיבא, חברם של רבי יהודה ורבי שמעון ורבו של רבי יהודה הנשיא. נסמך בידי רבי יהודה בן בבא בתקופה שבה הטיל השלטון הרומאי איסור על הסמיכה. לו מיוחס החיבור סדר עולם, שעוסק בסדר הדורות ובמאורעות היסטוריים[2].

ענינו המיוחד של רבי יוסי ביחס לכל שאר התנאים הוא - "רבי יוסי נימוקו עמו [3]" - "פירושו עמו, לתת טעם לכל דבריו, שהי' מיישב את דבריו"[4] היינו, שדרך לימודו בכל התורה כולה [שהרי הוסמך איש מפי איש עד משה רבינו, היינו, שקיבל כל התורה כולה] היא באופן של טעם והסברה (בינה), "נימוקו עמו" ובניגוד לשאר התנאים, אף שבודאי השתדלו ללמוד באופן של טעם והסברה, מכל מקום, בריבוי ענינים היתה אצלם הגישה באופן ד"אם הלכה היא נקבל"[5]. כן גם מצינו בירושלמי[6] משמת רבי יוסי פסקה הבינה.

על פי תורת הקבלה, הוא היה מבחינת המלכות[7].

פסקיו[עריכה]

לפי שיטת רבי יוסי זמן בין השמשות הוא קצר מאוד וכהרף עין[8], בניגוד לרבי יהודה שסובר שזמן בין השמשות נמשך י"ח דקות. להלכה אנו פוסקים כשניהם לחומרא, בכניסת השבת כרבי יהודה, וביציאתה כרבי יוסי[9]. לשיטת רבי יוסי זמן מתן תורה היה ב-ז' בסיוון, שכן סבר שחודש אייר (שלפניו) היה בן כ"ט ימים ולא ל' ימים.

משפחתו[עריכה]

הערות שוליים

  1. התנא שמופיע למעלה משלוש מאות פעמים במשנה, וכן בתוספתא, בשם הסתמי "רבי יוסי", הוא רבי יוסי בן חלפתא. רש"י לזבחים נח ע"ב, ד"ה "ורב שרביא אמר".
  2. בבלי, יבמות פב ע"ב.
  3. גיטין סז, א.
  4. רש"י שם.
  5. ע"ד המשנה יבמות עו, ב. כריתות טו, ב.
  6. סוף מסכת סוטה.
  7. הרבי בשם אביו.
  8. מסכת ברכות, ב, ב.
  9. אדמו"ר הזקן, פסקי הסידור, סדר הכנסת שבת.
  10. ראה ליקוטי שיחות חלק כ"ו עמ' 200 הערה 4.
  11. מסכת כתובות כח, ב. ולכאורה משמע שלכן לא העיד מימיו. אך צריך עיון כי זה חיוב להעיד.