אכילת מאכלי חלב בחג השבועות

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מנהג ישראל לאכול מאכלי חלב בחג השבועות, כאשר למנהג זה נאמרו טעמים שונים. בחלק מהקהילות נהוג לערוך סעודה חלבית של ממש, ואילו מנהג חב"ד הוא לאכול מאכלי חלב לאחר הקידוש ביום, ללא נטילת ידיים.

מקור המנהג[עריכה]

מנהג ישראל לאכול מאכלי חלב בחג השבועות הוא מנהג קדמון המופיע כבר בספרי הראשונים והמפורסמים והעיקריים שבהם, דוגמת ה'כלבו'.

המקור הראשון הידוע למנהג, הוא פירושו של רבינו אביגדור צרפתי לתורה, שנכתב בצרפת בסביבות שנת ה'ל, שכותב שאינו יודע מדוע נוהגים לאכול מאפים חלביים, אך לחלב עצמו יש רמז בתורה, בפסוק "וביום הביכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה’ בשבועותיכם", שהוא ראשי תיבות 'חלב'.

טעמי המנהג[עריכה]

אדמו"ר הזקן מביא את המנהג בשולחן ערוך וכותב על כך ש"מנהג אבותינו תורה היא, כי הרבה טעמים נאמרו עליו"[1], ואכן בספרות התורנית מצאנו על כך טעמים שונים:

  1. לזכר מאכלי החלב שבני ישראל אכלו ביום קבלת התורה. כיון שבמתן תורה נצטוו בני ישראל על מצות השחיטה מיד נאסרו כל מאכלי הבשר שלהם והכלים שהשתמשו בהם, והם לא יכלו לאכול שום מאכל ותבשיל של בשר, הם גם לא יכלו בו ביום לשחוט בהמות כשרות כי מתן תורה היה בשבת. ולכן היו מוכרחים לאכול רק מאכלי חלב[2].
  2. טעם דומה, שכיון שבני ישראל לא יכלו לקדש על היין שהיה להם כיון שדינו כיין של נכרים, היו צריכים לקדש על משקה חשוב אחר וקידשו על חלב[3].
  3. כיון שהתורה נמשלה לדבש וחלב, כמו שכתוב בפסוק "דבש וחלב תחת לשונך"[4].
  4. השולחן הוא במקום המזבח, וזכר לשתי הלחם שהקריבו בחג, אוכלים שני תבשילים בשבועות - לחם עם חלב ולחם עם בשר[5].
  5. להזכיר זכות משה רבינו שכשנלקח לארמון פרעה בהיותו בן שלושה חדשים (בחג השבועות) - סירב לינוק חלב מאשה נוכריה וינק חלב אך ורק מאשה יהודיה.
  6. הפסוק "מנחה חדשה לה' בשבעותיכם" ראשי-תיבות "מחלב".
  7. חלב בגימטריא 40, כנגד ארבעים יום ששהה משה בהר סיני לקבל את לוחות הברית.
  8. אחד משמותיו של הר סיני הוא "הר גבנונים", שהוא לבן וצח כגבינה[6].
  9. מן ה"דם" שהוא דבר אסור, נוצר ה"חלב" ונעשה מזון כשר (בלשון חז"ל "דם נעכר ונעשה חלב"), כך העוסק בתורה יוצא מטומאתו ונטהר.
  10. המנהג רמוז בלשון הפסוק שנאמר בחג השבועות: "מנחה חדשה להשם בשבועותיכם", ראשי תיבות 'חלב'[7].
  11. כיון שמנהג ישראל לערוך סעודת מצוה כאשר מסיימים לקיים מצווה חשובה, רצו לערוך סעודה מיוחדת לרגל סיום ספירת העומר, אך כיון שאם יערכו סעודה בשרית הדבר לא יהיה ניכר כיון שיחשבו שזוהי סעודה מצד היום טוב - נהגו לערוך סעודה חלבית[8].

משמעות המנהג[עריכה]

הרבי עורר שהמנהג של אכילת מאכלי חלב מדגיש את ההוספה המיוחדת שצריכה להיות בחג השבועות בלימוד פנימיות התורה, שהרי במקור דרשת חז"ל[9] על הפסוק "דבש וחלב תחת לשונך", נאמרים הדברים מעשה מרכבה, לימוד פנימיות התורה[10].

המנהג אצל חסידי חב"ד[עריכה]

בנוגע להנהגת רבותינו נשיאינו, ידוע במפורש כי אצל אדמו"ר הצמח צדק היתה נערכת סעודה חלבית של ממש, ובמשך הסעודה הרבנים החב"דיים שהיו מגיעים אל הרבי לחג - בהיותו חג המו"צים - היו מרצים בפניו את שאלותיהם במשך קרוב לשעה[11].

אצל אדמו"ר הריי"צ ידוע שהיה נוהג להיכנס לאמו הרבנית אחר התפילה לעשות קידוש ולטעום מאכלי חלב, אך לא היה סועד סעודה חלבית, וכך גם נהג הרבי, שאחר התפילה היה עורך קידוש בחדרו ואוכלי מאכלי 'מזונות' חלביים, ולאחר יותר משעה היה סועד את הסעודה הבשרית.

בלוח כיס יומי לתלמידים שערך הרבי בשנים תש"ג-תש"ד, מופיע ביום הראשון של חג השבועות: "נהוג לאכול מאכלי חלב, כעבור כשעה אחר כך, סעודת יום טוב בבשר", וכך גם הדגיש הרבי בשיחה, שעיקר המנהג הוא ביום הראשון של חג השבועות, בו קוראים בתורה את עשרת הדיברות[12].

הדגשות הלכתיות[עריכה]

  • אכילת מאכלי חלב היא בנוסף לסעודה הבשרית אותה חייבים לאכול מצד שמחת יום טוב[13].
  • יש להקפיד בהדגשה גדולה על הפסק של שעה בין אכילת מאכלי חלב למאכלי בשר[14], ובפרט שאחד הטעמים לאכילת מאכלי חלב בשבועות זה הזהירות של בני ישראל באכילת בשר וחלב[15].
  • מלבד ההמתנה, יש להקפיד שאכילת מאכלי החלב ומאכלי הבשר לא תהיה באותה סעודה, כפי שנפסק בהלכה[16].

הערות שוליים

  1. שו"ע אדמו"ר, תצד, טז
  2. 'גאולת ישראל' תרכ"ד. בהתוועדות חג השבועות תשי"ג הקשה הרבי על טעם זה, וקבע שזהו רק טעם צדדי ועיקר הטעמים הם הטעמים החיוביים. טעם זה הובא גם בהתוועדויות תשמ"ה כרך ד, עמ' 2123.
  3. שו"ת שם משמעון.
  4. הכלבו. הובא בהתוועדויות תש"נ כרך ג' עמ' 252.
  5. רמ"א תצד, ג. הובא בשיחת יום ב' דחג השבועות תשכ"ה, תורת מנחם כרך מג עמ' 378.
  6. בשם רבי שמשון מאוסטרופולי.
  7. הגה"ה לספר המנהגים טירנא.
  8. ספר המטעמים.
  9. חגיגה יג, א
  10. התוועדויות תש"נ כרך ג' עמ' 252.
  11. תורת מנחם כרך ג' עמ' 125.
  12. התוועדויות תנש"א כרך ג' עמ' 297 הערה 33.
  13. של"ה במסכת שבועות שלו קפ, ב. ד"ה ההפטרה.
  14. זאת על אף המובא בנועם-אלימלך פ' משפטים, ד"ה לא תבשל גדי שבחג השבועות אנו כמו מלאכים ולכן התירו חז"ל שלא להקפיד כל כך על ההפסק בין מאכלי חלב ומאכלי בשר.
  15. התוועדויות תשמ"ג כרך ג' עמ' 1579.
  16. אגרות-קודש, כ, עמ' רפט.