תחיית המתים: הבדלים בין גרסאות בדף
| שורה 70: | שורה 70: | ||
===מי יזכה לתחיית המתים=== | ===מי יזכה לתחיית המתים=== | ||
במשנה {{הערה|סנהדרין פ"י ה"א.}} "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנא' ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר מטעי מעשי ידי להתפאר" וההכרח לכך מבואר בליקוטי ש"ס להאריז"ל {{הערה| | במשנה {{הערה|סנהדרין פ"י ה"א.}} "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנא' ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר מטעי מעשי ידי להתפאר". | ||
וההכרח לכך מבואר בליקוטי ש"ס להאריז"ל {{הערה|באבות וז"ל - "כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב כו' רק שזה יתקן עצמו בזמן מועט וזה בזמן מרובה אבל סופם הוא להמנות עם הצדיקים ומשום זה שהקב"ה כביכול מטריח את עצמו עם רשעים כאלו לתקנם כו' ולמה כן בשביל שהם נצר מטעי שהוא נצחיי והם רושם אור עצמותו וכל הנופח מעצמו הוא נופח"}} ובאריכות בעמק המלך {{הערה|שער תקוני התשובה ספ"ג וז"ל "ועתה בנים שמעו לי יראת ד' אלמדכם ואהבתו הק' עמנו בני א-ל חי למה לו כולי האי לטרוח עצמו ברשעים האלו המכעיסים אותו בכל עת ובכל רגע ב' תשובות בדבר התשובה הא' כו' אע"פ שהם רשעים גמורים כו' ניצוצי קדושה בהם כו' שהם נצר מטעי כו' והיא חלק אלקה היא נצחי כו' והנשמות הם רושם אור עצמותו דכל הנופח מעצמותו הוא נופח כו' ועוד טעם שני מעשה ידי להתפאר כו' הק' הוא ומעשה ידיו חיים וקיימים לעד ולעולמי עולמים ואי אפשר שתתבטל כו'"}} מפני שכל נשמה היא חלק אלוה ממעל ואי אפשר שיפסד חלק ממנו יתב', וכן מבואר במדרש שמואל {{הערה|באבות - "עולם הבא הנזכר כאן הוא עולם התחי' ולא ישא אלקים את נפש הרשע עד כי ברוב הימים ימצאנה מטוהרה ואז נגנזת במחיצת הצדיקים כו' וכן ע"ז הדרך לכל הנשמות עד שיתוקנו כולם כו' וע"ש הכתוב ועמך כולם צדיקים כלומר בהכרח יהיו כולם צדיקים לפי שהוא ית' חשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח" עכ"ל}} ובאלשיך {{הערה|פרשת שמיני}} וברמב"ן. {{הערה|בשער הגמול פ"ו "הנפש שהיא עליונה אי אפשר שתהי' בטלה ואובדת" אף שמסיים בנוגע "רשעים הגמורים (אפיקורסים וכדומה) שנדונין לדורי דורות"}} | |||
ומה שמבואר בהמשך המשנה שיש רשעים שאין להם חלק בעולם היינו להגוף אבל הנשמה יזכה לעוה"ב אחרי שימורק בגיהנום | |||
וגם הגוף יש להם תקנה ע"י שיעשו תשובה בסוף ימיהם {{הערה|רמב"ם הל' תשובה פ"ג הי"ד "אפילו כפר בעיקר כל ימיו ובאחרונה שב יש לו חלק לעולם הבא"}} או שאחרים ישתדלו בעבורו {{הערה|וכמו שמצינו (חגיגה טו, ב) שהועיל תפלתו של ר' יוחנן לאלישע אחר אף שלא היה קרובו ולא תלמידו}} ובפרט כאשר הבן משתדל עבורם. {{הערה|סנהדרין (קד, א) ברא מזכי אבא (והיינו אפי' אינו מתפלל}} | |||
==יום הדין אחר תחיית המתים== | ==יום הדין אחר תחיית המתים== | ||
גרסה מ־20:30, 15 בינואר 2024
| י"ג עיקרי האמונה של הרמב"ם | |
|---|---|
|
תחיית המתים היא מהטובות המובטחות לעם ישראל, שתתרחש משך זמן לאחר ביאת המשיח. האמונה בתחיית המתים היא אחת מעיקרי האמונה היהודית.
מקורה וחיוב האמונה בה
בתורה
מקורה של תחיית המתים בתורה נידון באריכות בתלמוד בבלי[1]. כמקור לכך מובאים כמה וכמה פסוקים:
- מהפסוק[2]: "וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת ה' לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן". על פניו תמוה, שהרי מצוות תרומות ומעשרות קיומם הוא רק בארץ ישראל, ואהרן הכהן הרי לא היה בין הנכנסים לארץ? מכאן לומדים שעתיד לקום לתחיה ולהכנס לארץ.
- מהפסוק[3]: "וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ" - "לכם" לא נאמר אלא "להם", ומכאן משמע שהבטחת הקב"ה הייתה לתת את הארץ לאבות עצמם; ולכאורה, הם מתו והארץ ניתנה לבניהם? מכאן לומדים שעתידים לקום לתחיה ולקבל את הארץ.
- מהפסוק[4]: "הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה" - שאמר הקב"ה למשה רבינו לפני מותו, והמילה "וקם" היא המשך תיאור קורותיו של משה: "הנה אתה שוכב מת והנה אתה קם, שתחיה לעתיד לבוא"[5].
- מהפסוק[6]: "לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם.. עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם".
- מהפסוק[7]: "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹקיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם".
- מהפסוק[8]: "הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲוֹנָה בָהּ" - "הכרת בעולם הזה, תכרת לעולם הבא".
בהמשך אומרת הגמרא:
תנו רבנן: "אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה" (האזינו ל, לב) יכול שתהא מיתה באחד וחיים באחד, כדרך שהעולם נוהג, (שזה מת וזה נולד; רש"י). תלמוד לומר: "מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא" (המשך הפסוק דלעיל), מה מחיצה ורפואה באחד, אף מיתה וחיים באחד. מיכן תשובה לאומרין: אין תחיית המתים מן התורה. תניא אמר רבי מאיר: מניין לתחיית המתים מן התורה שנאמר "אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לה'" שר לא נאמר אלא ישיר, מכאן לתחיית המתים מן התורה.
אולם הרמב"ם באגרת תחיית המתים טוען, כי אין מקור ברור בתורה לתחיית המתים, ודברי התנאים בגמרא הם רמזים נסתרים, עד שהחכמים עצמם נחלקים בזה - זה אומר פסוק זה והאחר אומר פסוק אחר. לדבריו, היות ותחיית המתים הוא אות ומופת ואינו טבעי, לא רצה ה' להודיעו במפורש בזמן משה רבנו מיד עם נתינת התורה בעת שהייתה רוח הכפירה בנבואה מקובלת אצל בני האדם. רק כעבור זמן זה בעת שהתפשטה נבואת הנביאים ומעשי הניסים בעולם הודיע הקב"ה על יד הנביאים ייעוד ניסי זה.
לעומתו הרב סעדיה גאון בספרו האמונות והדעות מאמר שביעי מבאר, כי מקור האמונה בתחיית המתים הוא מהפסוק בתורה (שהובא בדברי הגמרא לעיל): "רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹקים עִמָּדִי אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל". לשיטתו, פסוק זה שהובא בסיום שירת האזינו המיוסדת על סדר וקורות ימי ישראל ומצבם, הוא הנבואה על תחיית המתים שתתרחש בעולם הזה לאחרי הגאולה השלימה. בפסוק ניבא משה רבינו את ביאת הגואל ("ראו עתה כי אני אני הוא") ותחיית המתים ("אני אמית ואחיה").
גם רש"י בפירושו על המשנה בסנהדרין מבאר כי חומרת מי שאינו מאמין בתחיית המתים שעונשו שאין לו חלק בעולם הבא (כמבואר במשנה) הוא "אפילו יהא מודה ומאמין שיחיו המתים, אלא דלא רמיזא באורייתא, כופר הוא. הואיל ועוקר שיש תחיית המתים מן התורה.." ומדבריו נראה שחולק על הרמב"ם[9].
בנביאים וכתובים
| ערך מורחב – טל אורות טליך |
הנבואה אודות תחיית המתים מוזכרת במקומות רבים בספרי הנביאים "רב זכרה בתפילות ובספורים ובתחינות אשר חברום הנביאים וגדולי החכמים, ימלא מהם התלמוד והמדרשות".[10] הגמרא בסנהדרין שם[1] מביאה מקורות רבים בנבואות הנביאים בהם מופיעה ומרומזת הנבואה אודות תחיית המתים.
הנביא ישעיה ניבא:[11]: "יִחְיוּ מֵתֶיךָ, נְבֵלָתִי יְקוּמוּן, הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר, כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ, וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל". ("אמר דרך תפילה ובקשה קרב יום יעמדו בתחיה אלו המומתים על קדוש שמך"; מצודות דוד). גם את נבואת "העצמות היבשות"[12] שניבא הנביא יחזקאל, מסבירה הגמרא שעניינה הייעוד אודות התחייה
גם לדניאל הודיעו ה' אודות תחיית המתים ונאמר לו:
וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם..וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ וְתָנוּחַ וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין.
— ספר דניאל יב, ב-יג.
הרמב"ם באגרת תחיית המתים והרב סעדיה גאון ראו מפסוקים אלו את המקור הברור לתחיית המתים. כמו כן מובא הפסוק בתהלים[13]: "וְיָצִיצוּ מֵעִיר כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ", ("שעתידין ישראל לציץ ולפרוח מעיר ירושלים, וכדאמרינן (כתובות קיא.) הקב"ה עושה להם מחילות לצדיקים והולכין ועולין לירושלים"; רש"י סנהדרין צ, ב.)
ראיות
בגמרא[14] מובאות ראיות שכליות שנתנו חז"ל לתחיית המתים, כאשר ניהלו ויכוחים עם הכופרים בה. חלק מהמשלים המוכיחים את יכולת הקב"ה להחיות מתים:
- "שני יוצרים יש בעירנו, אחד יוצר מן המים ואחד יוצר מן הטיט, איזה מהן משובח.. זה שיוצר מן המים". כך הקב"ה שיכול ליצור אדם מן המים, ודאי שיכול להחיות את המתים מהעפר.
- "משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שאמר לעבדיו: לכו ובנו לי פלטרין גדולים במקום שאין מים ועפר, הלכו ובנו אותו, לימים נפלו, אמר להם: חזרו ובנו אותו במקום שיש עפר ומים, אמרו לו: אין אנו יכולין, כעס עליהם ואמר להן: במקום שאין מים ועפר בניתם, עכשיו שיש מים ועפר על אחת כמה וכמה". כך הקב"ה שיצר את האדם מטיפה (או את כל העולם מתוהו), ודאי שיכול להחיות את המתים מעפר.
חיוב האמונה בה
הכופר בתחיית המתים אין לו חלק לעולם הבא.[15] וזאת כעונש מידה כנגד מידה, כיון שכפר בתחיית המתים - לא יהיה לו חלק בה.[16]. לשיטת רש"י[17] אפילו אדם המאמין בקיומה של תחיית המתים, אלא שאינו מאמין שרמוזה בתורה הרי הוא כופר, כלשונו: "מה לנו ולאמונתו, וכי מהיכן הוא יודע שכן הוא, הלכך כופר גמור הוא".
האמונה בתחיית המתים נחשבת על פי דברי הרמב"ם לאחת מי"ג עיקרי האמונה.[18] היות והכפירה בתחייה והתפיסה שהיותה היא בלתי אפשרית, יסודה בכפירה באותות והמופתים ובהיותו של הקב"ה שולט על הטבע והעדר האמונה בזה היא חסרון ביסודי הדת.[19]
פרטי התחיה
באגרת קודש ארוכה[20] מבאר הרבי את ענין תחיית המתים ופרטיה כפי שהובאו בחז"ל, בקבלה ובחסידות:
זמנה
תחיית המתים תתרחש לאחר בנין בית המקדש השלישי ולאחר קיבוץ גלויות. לפי שיטת הרמב"ם[21] שתחיית המתים אינה זמן תכלית השכר, אלא היא חלק מימות המשיח - היא תתקיים בתקופה השניה של ימות המשיח[22]. בספר הזוהר מבואר שקיבוץ גלויות קודם לתחיית המתים ארבעים שנה[23]. אמנם, הרבי קובע שניתן לזכות לכך מיד בתחילת הגאולה[24], וביחס לדברי הזוהר התבטא שארבעים השנים יכולים להפוך גם לארבעים רגעים[25]. כמו כן התבטא שהשאלה, אודות הצורך להמתין ארבעים שנה, תתורץ על ידי אליהו הנביא[26].
אמנם, זמן תחיית המתים זה הוא של כל ישראל; ומדברי חז"ל[27]: "לכשיבואו אהרן ובניו ומשה עמהם", מוכח כי צדיקים קמים מיד בתחילת ימות המשיח[28]. הרבי[29] מוסיף שבכך נכללים כל ישראל שנקראים[30] "ועמך כולם צדיקים".
סדרה
מתי ארץ ישראל חיים תחלה, אחר כך מתי חוץ לארץ[31] ואחר כך דור המדבר, ויש אומרים האבות[32]. ר' שמעון אומר מתי ארץ ישראל חיים תחלה, אחר כך מתי חוץ לארץ, ואחר כך ישני חברון. הטעם לכך הוא, כדי שיקיצו ויעוררו על שמחה בראותם בניהם שקמו מקבריהם והארץ מלאה מכמה צדיקים וחסידים[33].
צדיקים קמים תחלה ואחר כך שאר בני אדם[34]. מארי תורה ואחר כך מארי מצוות[35]. ובמדרש נאמר[36] שיקומו ויקראו אותם על שמם על פי סדר אותיות האל"ף-בי"ת, אבל מי שיש בו מדת ענוה יעמוד תחלה.
אופנה
אותו הגוף עצמו יקום לתחיה, ולא יברא גוף חדש. זאת על ידי עצם הלוז שנשארה מן הגוף, ובזמן התחיה הקדוש ברוך הוא מרככו בטל תחיה, והעצם נעשה כשאור לעיסה וממנו נבנה כל הגוף[37].
המתים יקומו בדיוק כפי שנקברו, ובאותם בגדים בהם נקברו[38]. אלו שיש בהם מום (עוורים, חרשים וכו') יקומו במומם ורק לאחר הקימה הקדוש ברוך הוא ירפא אותם על ידי כך שיוציא את החמה מנרתיקה, והיא תחמם ותרפא.[39].
נשמות שבאו בגלגול בעולם הזה כמה פעמים, יקבל כל גוף את חלק הנשמה שתוקן על ידו[40].
האנשים החיים בזמן תחיית המתים
ישנן כמה דעות מה יקרה בזמן תחיית המתים לאותם אנשים שיהיו אז חיים בעולם הזה.
הרס"ג[41] מביא שלוש דעות: (א) שישארו חיים בגופם ויעברו לעולם הבא יחד עם הקמים לתחייה. (ב) יחיו זמן קצר, ימותו ויחיו שוב עם הקמים. (ג) יחיו זמן ארוך וימותו. הרס"ג מצדד כדעה השלישית, בטענה שכל אותם שיקומו לתחייה יהיה זה כדי שיזכו לראות בעיניהם את זמן הישועה, אך אותם אלו שכבר ראו אותה לא יצטרכו לקום שוב.
באגרת קדשו[20] מכריע הרבי כדעת הזוהר[42], שהקדוש ברוך הוא ימית אותם לשעה קלה ואז יקומו לתחייה. על ידי זה מתקיים גם בהם הפסוק[43] "ואל עפר תשוב" שממנו לומדת הגמרא[44] שצדיקים חוזרים לעפרן "שעה אחת קודם תחיית המתים". אמנם, בשיחה מאוחרת יותר[45] קובע הרבי שניתן לצאת ידי חובת "ואל עפר תשוב" ברוחניות - על ידי הביטול, "ונפשי כעפר לכל תהיה", ובפועל ישארו נשמות בגופים בחיים נצחיים.
מי יזכה לתחיית המתים
במשנה [46] "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנא' ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר מטעי מעשי ידי להתפאר". וההכרח לכך מבואר בליקוטי ש"ס להאריז"ל [47] ובאריכות בעמק המלך [48] מפני שכל נשמה היא חלק אלוה ממעל ואי אפשר שיפסד חלק ממנו יתב', וכן מבואר במדרש שמואל [49] ובאלשיך [50] וברמב"ן. [51] ומה שמבואר בהמשך המשנה שיש רשעים שאין להם חלק בעולם היינו להגוף אבל הנשמה יזכה לעוה"ב אחרי שימורק בגיהנום וגם הגוף יש להם תקנה ע"י שיעשו תשובה בסוף ימיהם [52] או שאחרים ישתדלו בעבורו [53] ובפרט כאשר הבן משתדל עבורם. [54]
יום הדין אחר תחיית המתים
שלש דעות בענין זה:
א) אחר תחיית המתים יהיה יום הדין הגדול שבו כל האדם נדון כפי מעשיו[55]. ב) כל אדם נשפט תיכף למיתתו ואין מקום למשפט נוסף אחר התחיה. ומה שנמצא בכמה מקומות הבטוי יום הדין בזמן דלאחר התחיה - פירושו יום עונש ונקמה[56]. - ג) דעת האריז"ל, וז"ל: ואם תאמר מאחר שעברו על הנשמה הזאת יום הכפורים ויסורים ממרקים כו' ואחר כך גלגולים, למה לה לחזור ולהיות נדמית ביום הדין הגדול, ויש לומר כי יום הדין הגדול אינו אלא לאומות העולם[57]. ומוסיף על זה בספר נשמת חיים[58] זה: ואם תאמר ומה יהיה מאלו שימותו קרוב לתחיה ועדיין על ידי גלגולים או יסורים לא קבלו עונשן כו', אשיב שהדין נותן שתחת הזמן הארוך של משפטן יקבלו עונש כל כך עצום ומופלג בזמן קצר שיהיה איכות העונש תחת כמות הזמן, כדי שיזכו לחיי העולם הבא, והדברים האלו הם סתומים וחתומים וברוך היודע. עכ"ל[59].
תוכנה ותכליתה של זמן התחייה
עיקר השכר ותכלית הבריאה
תחיית המתים הוא זמן קבלת השכר על עבודת האדם בעולם. על הפסוק[60]: "אשר אנכי מצווך היום לעשותם" דרשו חז"ל[61]: "היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם". נחלקו הרמב"ן והרמב"ם בייעוד זה, האם תכלית השכר יהיה בגן עדן או בזמן התחייה, בעוד הרמב"ם טוען[62] שתכלית השכר היא לנשמות ללא גופים, ועיקרו בגן עדן. טוען לעומתו הרמב"ן שעיקר השכר הוא לאחרי שיחיו המתים לנפש בגוף.[63] תורת החסידות מכריעה ופוסקת כדעת הרמב"ן השלמרות שב'מחר' הכוונה הן לגן עדן והן לזמן שלאחרי תחיית המתים. עיקר קבלת השכר היא בזמן התחייה.[64]
תחיית המתים הוא הזמן בו יגיע העולם לתכלית שלמותו. באותה התקופה תושלם מטרת הבריאה, שהיא כדברי המדרש[65]: "לעשות לו יתברך דירה בתחתונים". לפי שיגיעו העולם והנבראים לדרגה נעלית. יהיו כלים לגילוי אלוקי, (זיכוך הנבראים בעולם העשייה יהיה ככלים דאצילות, שהם אלקות ממש.[66]) ודרגת האלוקות שתאיר בעולם תהיה דרגה הכי נעלית.[67]
שני העניינים האמורים משלימים זו את זו. לפי ששלמות השכר היא הדבקות בבורא העולם שהוא תכלית השלמות. וענין זה גופא נשלם בעת ובזמן התחייה כשיושלם מטרת הבריאה שתהיה "דירה בתחתונים".[20]
גילוי אלוקות: דרגתו ואופנו
דרגתו
בזמן התחייה יתגלה גילוי אלוקי מעצמות אין סוף כמו שהוא ללא שום הסתר ולבוש.[68] על גילוי זה נאמר:[69] "וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ" ופירש רש"י: "לא יתכסה ממך בכנף בגדיו כלומר לא יסתיר ממך פניו", הפלאת הגילוי לעתיד היא שלבד ההפלאה שכל הדברים המעלימים יבטלו, גם הגילוי עצמו שרשו יהיה בעצמות ממש שלמעלה מגדר 'גילוי' ו'אור'.
המושגים 'עצם' ו'גילוי' מבטאים שני דרגות שמחד גיסא שייכים זה לזה אולם מאידך גיסא רחוקים זה מזה. ה'עצם' הוא הדבר כפי שהוא מאיר ונרגש לעצמו, לעומת המושג גילוי שהוא ההתגלות של הדבר אל מציאות אחרת שמחוץ לעצם אישיותו. ולכן הגילוי הוא דרגה פחותה יותר ואינו העצם עצמו אלא רק התפשטות שלו. להמחשת ההבדל מביאה תורת החסידות משל מכוחות הנפש, שלמרות שהכוחות כולם הם כוחות הנפש, יש בהם חילוקי דרגות, וישנם כוחות שפחות מבטאים את פשטותה של הנפש, וישנם כוחות קרובים ועצמיים יותר. (ולדוגמה: החילוק בין הכוחות המתלבשים באברים פרטיים, ובין הכוחות שאינם מתלבשים - ככוח הרצון שמאיר בכל הגוף, והוא משום שהוא כח שמבטא את עצם הנפש). אולם עצם הנפש עצמה נעלית מכל הכוחות והיא עצמה לעולם אינה מתגלית כפי שהיא במהותה ועצמותה בכוחות, משום שהיא עצם רוחני מופשט מכל תואר והגדרה.[20][70]
ולפי שהגילוי יהיה מעצמות אין סוף עצמו שאינו מוגבל כלל, המשכתו לא תהיה מצד עבודת הנבראים אלא כהמשכה וגילוי מלמעלה למטה מצד הקב"ה בלבד, (והנבראים לא יהיו כלים להמשכה זו מצד עצמם). וזו מעלת הגילוי של תחיית המתים על הגילויים שיהיו קודם לכן, אפילו הגילויים הנעלים ביותר שיהיו בימות המשיח, על אף שיתגלה אז אור אין סוף בדרגתו הנעלית ביותר, והוא גילוי שאינו מוגבל, סוף סוף גם גילויים אלו הם בגדר אור וגילוי, וממילא יש להם שייכות אל הנבראים ונמשכים על ידי עבודתם.[71]
גילוי תענוגו של הקב"ה
|
| ערך מורחב – עולם הבא |
העולם הבא, יהיה אחר שיחיו המתים, ואין בו לא אכילה ולא שתיה ולא פריה ורביה ולא משא ומתן ולא קנאה ולא שנאה ולא תחרות אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה[72] ואינן חוזרים לעפרם[73] וקיימים לעולמים.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- הרב סעדיה גאון (הרס"ג), האמונות והדעות, מאמר שביעי, תרגם: ר"י קאפח. הוצאת המכון למחקר סורא ירושלים, נוי יורק, (תש"ל) באתר 'דעת'.
- הרב משה בן מימון (הרמב"ם), אגרת תחיית המתים, ליפסיה (1860) באתר 'דעת'.
- הרב משה טראני (המבי"ט), בית אלוקים, פרק נג ואילך, ורשה, (תרל"ב).
חסידות
- הרבי, אגרות קודש חלק א', אגרת פ"ה - כל אחד מישראל יזכה לתחיית המתים
- הרבי, אגרות קודש חלק ב', אגרת ר' - ביאור ענין תחיית המתים ופרטיו
- הרבי, אגרות קודש חלק ב', אגרת ר"ט - פרטים נוספים בתחיית המתים
- מאמרים באתר
- כל מה שרצית לדעת על תחיית המתים
- בניית המקדש, קיבוץ גלויות, תחיית המתים
- תחייה ניסית ותחייה טבעית
- ההתעלות שבחזרת הנשמות לגופים
- בין הגוף לנשמה בתחיית המתים
- תחיית המתים - גם לגויים?
- האם כל ישראל יקומו בתחיית המתים?
- מראם של הקמים לתחיה
- אלמנה שנישאת בשנית - למי תחזור בתחיית המתים?
- הכוהנים שיקומו לתחייה - ישארו כוהנים?
- מצוות פרו ורבו לאחר התחייה
- הנישואין בתקופת הגאולה
- כיבוד הורים בתחיית המתים
- כתבות באתר
- כל הכתבות בנושא גאולה ומשיח באתר הגאולה
- המוות - תאריך התפוגה באתר הגאולה
- אלוקים לא מחפש שימותו עליו באתר הגאולה
- הסטטיסטיקה שלא רואה ממטר, בקרוב תיתן לכולנו חיי נצח באתר הגאולה
- י"ב סיון / שיחת קודש • "ומשה ואהרן עמהם" באתר הגאולה
- הרב סענדי ולישאנסקי, מהותה של תחיית המתים • ענינו של משיח
מר חשוון ה'תשפ"ב - הרב מנחם מענדל הראל, בסדרת מאמרים באתר חב"ד אינפו: מי יקום בתחיית המתים? • האם ימותו שוב לאחר התחיה? • עולם הבא בשיטת הרמב"ם: נשמה ללא גוף • שיטת הרמב"ן בנושא גן עדן ועולם הבא • הכרעת תורת החסידות בנוגע לעולם הבא • כיצד תספיק הארץ לכל הקמים בתחייה? • האם המתים יקומו חולים או בריאים? • קיום המצוות של הקמים בתחיית המתים
ה'תשע"ב
| אבלות וימי זכרון | ||||
|---|---|---|---|---|
| אבלות וקבורה | אנינות · טהרה · תכריכים · הלוויה · קבורה · שבעה | |||
| ירושה והנצחה | צוואה · דייתיקי · ירושה · הנצחה · עילוי נשמה | |||
| שנה ראשונה וימי זכרון | שמועה רחוקה · הקמת מצבה · שלושים · י"ב חודש · סיום אמירת הקדיש · סיום השנה · יארצייט (יום זכרון) | |||
| מושגים קרובים | נר נשמה · הזכרת נשמות · הליכה לבית הקברות · השתטחות על קברי צדיקים · חברא קדישא · תחיית המתים · הי"ד | |||
| בתי עלמין | בית העלמין צפת · הר המנוחות · חלקת חב"ד הר הזיתים · בית העלמין מונטיפיורי · חלקת אנשי ליובאוויטש (ניו יורק) | |||
| ספרים וכותרים בנושא | מענה לשון · מסכת שמחות · תורת מנחם - מנחם ציון · מדריך - קיצור דיני שמחות · אסיף מנהגים והנהגות לחסידי חב"ד · שמירת השמחות | |||
הערות שוליים
- ↑ 1.0 1.1 סנהדרין צ, ב.
- ↑ קרח יח, כח.
- ↑ וארא ו, ד.
- ↑ וילך לא, טז.
- ↑ רש"י סנהדרין שם.
- ↑ עקב יא, כא.
- ↑ דברים ד, ד.
- ↑ שלח טו, לא.
- ↑ אלא שאפשר לומר שגם לשיטתו "מקור" הנבואה היא מהנביאים, אלא שיש לכך "רמז" בתורה (וצ"ע).
- ↑ רמב"ם, אגרת תחיית המתים.
- ↑ ישעיה כו, יט.
- ↑ [ יחזקאל לז].
- ↑ עב, טז.
- ↑ סנהדרין צא, ב.
- ↑ משנה סנהדרין פרק י, משנה א.
- ↑ סנהדרין צ, א.
- ↑ סנהדרין שם.
- ↑ פירוש המשניות לרמב"ם, מסכת סנהדרין, הקדמה לפרק י.
- ↑ רמב"ם, אגרת תחיית המתים.
- ↑ 20.0 20.1 20.2 20.3 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר'.
- ↑ ראה לקמן בפיסקא עיקר השכר ותכלית הבריאה.
- ↑ ראה לקוטי שיחות חלק כ"ז שיחת בחוקותי א' סעיף ט'.
- ↑ זהר ח"א קלט, א. וראה גם כן שם קלד, א.
- ↑ שיחת ש"פ ויקרא תשמ"ט (התוועדויות ח"ב ע' 433).
- ↑ שיחת ש"פ בלק תשמ"א. נדפסה בתרגום ללה"ק בשיחות קודש גאולה ומשיח, ע' 310.
- ↑ שיחת יום ב' דחג השבועות תשמ"ט (התוועדויות חלק ג' ע' 297), ע"ש.
- ↑ יומא ה, ב.
- ↑ לקוטי שיחות חלק ב' ע' 518. חלק ו' ע' 294 בהערה. דבר מלכות ש"פ וארא תשנ"ב בקשר לפטירת ר' משה יצחק הכט סעיף ה'. ועוד. וראה גם שם הערה 65, ש"הקיצו ורננו שוכני עפר" נקל יותר אצל שוכני עפר שנפטרו זה עתה ורוח הנפש שורה עדיין על הגוף.
- ↑ שיחת ש"פ בחוקותי תשמ"ו בסופה. ולהעיר שמדבר מלכות הנ"ל עולה בבירור ששליח הרבי נכלל בצדיקים הקמים מיד.
- ↑ ישעיה ס, כא.
- ↑ ירושלמי כלאים פ"ט ה"ג.
- ↑ זוהר חלק א' קיג, א.
- ↑ ספר אבקת רוכל ספר שני ח"ד.
- ↑ זהר שם קמ, א.
- ↑ שם קפב, א ובביאורי הזהר.
- ↑ הובא בספר אוהב ישראל בלקוטים פ' ברכה.
- ↑ זוהר חלק ב' כח, ב. וראה שם חלק ג' קסט, סע"א.
- ↑ סנהדרין צ, ב. כתובות קיא, ב. ירושלמי כתובות פי"ב ה"ג. אמנם לגירסת התוס' כתובות שם לדעת רבי יקומו בבגדים אותם היו רגילים ללבוש בחייהם
- ↑ סנהדרין צא ב, מדרש רבה בראשית פרשה צ"ה. זוהר ח"א רג, ב. ח"ג צא, א. וראה שם ח"ב קצט, ב.
- ↑ זוהר ח"א קלא, א. תיקוני זוהר תיקון מ'. האריז"ל בשער הגלגולים הקדמה ד. אמנם אין הכוונה שלכל אחד יהיה רק "חלק" פרטי, כיוון שכל חלק כלול מכל החלקים. (לדוגמא: אדם שתקן את מידת אהבת ה' בנפשו. יהי' גם ירא מה' אבל בגלל שירא להיפרד מהאהוב וזו הסיבה שיהיה לו גם ידיעת ה' - כי רוצה לדעת על האהוב וכו'
- ↑ בספר אמונות ודעות סוף מאמר ז'.
- ↑ חלק ב' קח, ב.
- ↑ בראשית ג, יט.
- ↑ שבת קנב, ב.
- ↑ ש"פ בשלח תשמ"ח (ספר השיחות חלק א' ע' 227). וכן הוא בדבר מלכות ש"פ תזריע מצורע תנש"א הערה 58.
- ↑ סנהדרין פ"י ה"א.
- ↑ באבות וז"ל - "כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב כו' רק שזה יתקן עצמו בזמן מועט וזה בזמן מרובה אבל סופם הוא להמנות עם הצדיקים ומשום זה שהקב"ה כביכול מטריח את עצמו עם רשעים כאלו לתקנם כו' ולמה כן בשביל שהם נצר מטעי שהוא נצחיי והם רושם אור עצמותו וכל הנופח מעצמו הוא נופח"
- ↑ שער תקוני התשובה ספ"ג וז"ל "ועתה בנים שמעו לי יראת ד' אלמדכם ואהבתו הק' עמנו בני א-ל חי למה לו כולי האי לטרוח עצמו ברשעים האלו המכעיסים אותו בכל עת ובכל רגע ב' תשובות בדבר התשובה הא' כו' אע"פ שהם רשעים גמורים כו' ניצוצי קדושה בהם כו' שהם נצר מטעי כו' והיא חלק אלקה היא נצחי כו' והנשמות הם רושם אור עצמותו דכל הנופח מעצמותו הוא נופח כו' ועוד טעם שני מעשה ידי להתפאר כו' הק' הוא ומעשה ידיו חיים וקיימים לעד ולעולמי עולמים ואי אפשר שתתבטל כו'"
- ↑ באבות - "עולם הבא הנזכר כאן הוא עולם התחי' ולא ישא אלקים את נפש הרשע עד כי ברוב הימים ימצאנה מטוהרה ואז נגנזת במחיצת הצדיקים כו' וכן ע"ז הדרך לכל הנשמות עד שיתוקנו כולם כו' וע"ש הכתוב ועמך כולם צדיקים כלומר בהכרח יהיו כולם צדיקים לפי שהוא ית' חשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח" עכ"ל
- ↑ פרשת שמיני
- ↑ בשער הגמול פ"ו "הנפש שהיא עליונה אי אפשר שתהי' בטלה ואובדת" אף שמסיים בנוגע "רשעים הגמורים (אפיקורסים וכדומה) שנדונין לדורי דורות"
- ↑ רמב"ם הל' תשובה פ"ג הי"ד "אפילו כפר בעיקר כל ימיו ובאחרונה שב יש לו חלק לעולם הבא"
- ↑ וכמו שמצינו (חגיגה טו, ב) שהועיל תפלתו של ר' יוחנן לאלישע אחר אף שלא היה קרובו ולא תלמידו
- ↑ סנהדרין (קד, א) ברא מזכי אבא (והיינו אפי' אינו מתפלל
- ↑ רמב"ן בספר הגמול ועוד.
- ↑ מהר"י אברבנאל בספר מעיני הישועה מעין ח' תמר ז'.
- ↑ עכ"ל, הובא בספר נשמת חיים מאמר א' פי"ז.
- ↑ שם.
- ↑ בס' נשמת חיים שם האריך בראיות שהובאו לכל דעה מהנ"ל וסתירתן (תוכן דבריו הובא במדרש תלפיות ענף יום הדין).
- ↑ דברים ז, יא.
- ↑ מדרש תנחומא בראשית א, תלמוד בבלי עירובין כב, א, הובא בפרש"י על הפסוק
- ↑ משנה תורה, הלכות תשובה פרקים ח-ט.
- ↑ שער הגמול קרוב לסופו.
- ↑ לקוטי תורה שלח מו, ד.
- ↑ מדרש תנחומא, נשא, טז.
- ↑ המשך תערב חלק ב, עמוד תשפ"ג.
- ↑ תניא, פרק לו.
- ↑ תניא פרק לו.
- ↑ ישעיה ל, כ.
- ↑ ביאורי הרי"כ על התניא מובא ביאור ממלך שאל העם מתגלה רק כוחותיו ומעלותיו אולם הוא עצמו נעלה מזה.
- ↑ המשך תער"ב חלק ב עמוד תשע"ט ואילך.
- ↑ ברכות יז, א.
- ↑ סנהדרין צב, א.