תהלים ל'

מזמור שיר חנוכת הבית
אמִזְמוֹר שִׁיר־חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד׃ ב: אֲרוֹמִמְךָ ה' כִּי דִלִּיתָנִי וְלֹא־שִׂמַּחְתָּ אֹיְבַי לִי׃ ג: ה' אֱלֹהָי שִׁוַּעְתִּי אֵלֶיךָ וַתִּרְפָּאֵנִי׃ ד: ה' הֶעֱלִיתָ מִן־שְׁאוֹל נַפְשִׁי חִיִּיתַנִי מיורדי־[מִיָּרְדִי־] בוֹר׃ ה: זַמְּרוּ לַה' חֲסִידָיו וְהוֹדוּ לְזֵכֶר קָדְשׁוֹ׃ ו: כִּי רֶגַע בְּאַפּוֹ חַיִּים בִּרְצוֹנוֹ בָּעֶרֶב יָלִין בֶּכִי וְלַבֹּקֶר רִנָּה׃ ז: וַאֲנִי אָמַרְתִּי בְשַׁלְוִי בַּל־אֶמּוֹט לְעוֹלָם׃ ח: ה' בִּרְצוֹנְךָ הֶעֱמַדְתָּה לְהַרְרִי עֹז הִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ הָיִיתִי נִבְהָל׃ ט: אֵלֶיךָ ה' אֶקְרָא וְאֶל־אֲדֹנָי אֶתְחַנָּן׃ י: מַה־בֶּצַע בְּדָמִי בְּרִדְתִּי אֶל־שָׁחַת הֲיוֹדְךָ עָפָר הֲיַגִּיד אֲמִתֶּךָ׃ י"א: שְׁמַע־ה' וְחָנֵּנִי ה' הֱיֵה־עֹזֵר לִי׃ י"ב: הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי פִּתַּחְתָּ שַׂקִּי וַתְּאַזְּרֵנִי שִׂמְחָה׃ י"ג: לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד וְלֹא יִדֹּם ה' אֱלֹהַי לְעוֹלָם אוֹדֶךָּ׃
תהלים, פרק ל

תהלים פרק ל' הוא פרק בתהלים בו אומר דוד המלך מזמור מיוחד עבור חנוכת בית המקדש. כמו כן פרק ל' משמש גם כקטע בתפילה הנאמר לאחר הודו, ולפני ברוך שאמר. בסולם התפילה המזמור נמצא בעולם העשייה.

תוכן המזמור

המזמור מדבר על שירה שאמר דוד המלך כשחנך בית, ישנה מחלוקת האם מדובר בבניין ביתו הפרטי או שאמר זאת על מנת שיאמרו אותו בחנוכת בית המקדש הראשון שבנה שלמה בנו, וישנם הסבורים שמדובר במשל בלבד.

בחסידות

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

"מזמור שיר"

אדמוה"ז שולל שמזמור ושיר זה אותו דבר ומסביר שניגון בכלי שיר נקרא מזמור שזה קול זמרה שיוצא מהכלי ושיר הוא קול שיוצא מהפה, והמלאכים בגלל שהם מלובשים בכלי אינם מגיעים לביטול של נשמות ישראל בג"ע שאינם מלובשים בכלי.

ארוממך ה' כי דליתני ולא שמחת אויבי לי

אדמו"ר הזקן מבאר שדוד המלך אמר זאת בכדי לסנגר על עם ישראל מפני קטרוגי המלאכים.

אף שבתחילה הם טענו לפני ה' בימי ההכנה למתן תורה - "מה אנוש כי תזכרנו", (מדוע אתה נותן את התורה לבשר ודם? תזכור אותנו ותתן אותה לנו!) כאשר בני ישראל אמרו נעשה ונשמע - הסכימו המלאכים שמגיע להם לקבל את התורה.

אולם לאחר חטא העגל חזרה טענתם של המלאכים שבישראל שולט היצר הרע. ועל זה אמר דוד המלך במזמור שאמר לכבוד חנוכת המקדש "ולא שמחת אויבי לי", שהטענה של המלאכים הייתה שבני ישראל לקחו את הזהב ועשו ממנו עגל ופסל המנוגד לאלוקים, אך עכשיו בני ישראל לוקחים את הזהב ובונים ממנו משכן לה', ולכן שלא יקשיב לטענתם של המלאכים שהרי בזהב המקדש כפרו על זהב העגל.

שוועתי אליך ותרפאני

מסופר שבצעירותו של אדמו"ר האמצעי שמעו אותו מתעכב על מילים אלו, לאחר התפילה שאלוהו כיצד ייתכן שהוא מבקש "גוף חזק" והרי זה יכול להפריע לעבודת ה'. וענה: ש"תרפאני" זה גם לשון רפואה וגם לשון רפוי, והוא התכוון לכך שה' ירפה ויחליש את הנפש הבהמית.

על המילה במזמור "דיליתני" מביא אדמו"ר הזקן שלושה פירושים בהם הוא מסביר את מעלת ישראל על המלאכים:1) "מלשון התרוממות והתנשאות" שהנשמה יותר גבוהה מהמלאכים כי היא מפנימיות הכלים והמלאכים מחיצוניות הכלים. 2) "מלשון דלות ועניות" שלנשמה אין לבוש שמגביל אותה כמו שיש למלאכים. 3) "מלשון שאיבה" שהנשמה נשאבה ממקור התורה ולכן היא שייכת לקבל את התורה יותר מהמלאכים.