עלינו לשבח
עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ הוא קטע תפילה הנאמר בסיום שלושת התפילות מידי יום, וכן בסיום קידוש לבנה ובאמצע תפילת מוסף של הימים הנוראים.
חלקה הראשון של התפילה מכיל דברי שבח לקב"ה, שזכינו להתפלל לפניו, בניגוד לגויים העובדים עבודה זרה, וחלקה השני מביע תקווה לגאולה העתידה בה כל באי עולם יעבדו את הקב"ה.
על פי המסורת, תפילה זו חוברה בידי יהושע בן נון.
היסטוריה[עריכה | עריכת קוד מקור]
חיבור התפילה[עריכה | עריכת קוד מקור]
המסורת היהודית מייחסת את חיבור התפילה ליהושע בן נון[1] בשעה שכבש את ארץ ישראל, ובספר חרדים מציין שתפילה זו נאמרה בעת הקפת חומות יריחו.
השם הושע מופיע באקרוסטיכון הפוך של התפילה:"עלינו לשבח", "שלא עשנו", "ואנחנו כורעים", "הוא אלוקנו".
ההכנסה בסדר התפילה[עריכה | עריכת קוד מקור]
המקור הראשון להכנסת קטע זה בסדר התפילה הוא בסידור רב עמרם גאון בסדר תפילות הימים הנוראים בתפילת מוסף של ראש השנה בקטע הפותח את 'מלכויות', ולדעת החיד"א שיבוץ התפילה בקטע זה מיוחס לרבן יוחנן בן זכאי.
תפילה זו נאמרה על ידי היהודים שמסרו את נפשם במסעי הצלב על קידוש השם, והמקור הראשון לאמירתה בסדר התפילה הוא במחזור ויטרי שנכתב על ידי תלמידו של רש"י ונכתב בסמוך למאורעות אלו, ויש הטוענים שזו הסיבה שהתפילה הוכנסה בסדר התפילה היומי.
במשך שנים רבות היה נהוג לאומרה רק בתפילות שחרית וערבית, ובהשפעת האריז"ל שהפליג בשבחה ומעלתה, היא הוכנסה בהרבה מנוסחאות התפילה גם בתפילת מנחה.
מנהגים[עריכה | עריכת קוד מקור]
עקב חשיבות התפילה, נפסק להלכה שיש לעמוד בעת אמירתה, ואפילו מי שאינו מתפלל כעת עם הציבור, עליו להיעמד ולהצטרף לאמירתה[2]
בין אמירת "שהם משתחווים להבל וריק" לאמירת "ואנחנו כורעים ומשתחוים" מפסיקים מעט, שלא ישתמע שהם משתחווים וגם אנחנו[3].
בעת אמירת 'ואנחנו כורעים ומשתחווים', נוהגים לכרוע אף שאין זה חלק מהכריעות שתיקנו חכמים[4], ובראש השנה ויום הכיפורים נוהגים לכרוע על הרצפה עם הברכיים ולהשתחוות עם הראש על הרצפה (בהפסק של מגבת וכדומה, באם זו רצפת אבן).
יריקה[עריכה | עריכת קוד מקור]
המקור הראשון למנהג לירוק לאחר אמירת 'שהם משתחווים להבל ולריק' הוא בספר טורי זהב[5], המבאר שסיבת המנהג היא כדי לבזות את האלילים.
הרבי מביא בספר "היום יום" טעם נוסף, שהיריקה היא על מנת שלא לבלוע ולהנות מן הרוק שנוצר בעת הדיבור על עבודה זרה.
השל"ה כותב בחריפות נגד מנהג זה[6], אך החיד"א התייצב לעומתו וכתב שאין לחשוש לקיים את המנהג.
אף שהמהרי"ל כותב לירוק, נשתקע המנהג בקהילות אשכנז בעקבות הצנזורה שהשמיטה מילים אלו, וכן בעקבות הלשנות של יהודים מומרים שביריקה זו מתכוונים היהודים לבזות את הגויים.
הרבי נוהג לכסות את פיו בעת היריקה, ויורק לכיוון ההפוך מארון הקודש. לאחר היריקה מכסה הרבי את הרקיקה ברגלו, ולעיתים אף דורך עליה כמה פעמים ומשפשף. לאחר היריקה מסדר הרבי את שפמו וזקנו, ולעיתים עושה זאת באמצעות מטפחת.
קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]
- הרב יעקב חביב, מחקר הלכתי בענין רקיקה בעלינו לשבח ע"פ מנהגי חב"ד
- מעניין: למה אנחנו יורקים על הרצפה במהלך 'עלינו לשבח'?
- הייחודיות של 'עלינו לשבח', הרב נחמן וילהלם
(אנגלית) - ביאור קטע התפילה בספר 'ואני תפילתי'
{{{2}}}, באתר HebrewBooks
הבהרה: המידע בחב"דפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
הערות שוליים
- ↑ תשובות הגאונים "שערי תשובה" סימן מ"ג. תשובת רב האי גאון בספר "יד נאמן" שאלוניקי תקס"ד.
- ↑ שולחן ערוך אורח חיים סימן קלב.
- ↑ טור סימן קל"ב.
- ↑ כך על פי המגן אברהם, אך המהרי"ל התנגד להשתחוואה זו מכיון שאין לכרוע במקום שלא תיקנו חכמים.
- ↑ יורה דעה סימן קעט.
- ↑ "וקצת מן ההמון נוהגים להקיא רוק בעלינו ואין יודעים למה . . וזה איסור גמור, וגם עלינו נתוקן על ידי יהושע בן נון שהיו בימיו עובדי עבודת כוכבים ומזלות שאינו בזמנינו. וגם הוא סכנה גדולה שמא יחשבו האומות שבזמנינו שעליהם נאמר ככל המונם וכו' ... על כן מן הראוי שיש למחות בידיהם".