תהלים ל"ז

תהילים ל"ז לְדָוִד אַל תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים
א: לְדָוִד אַל תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים אַל תְּקַנֵּא בְּעֹשֵׂי עַוְלָה. ב: כִּי כֶחָצִיר מְהֵרָה יִמָּלוּ, וּכְיֶרֶק דֶּשֶׁא יִבּוֹלוּן. ג: בְּטַח בַּה' וַעֲשֵׂה טוֹב, שְׁכָן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה. ד: וְהִתְעַנַּג עַל ה', וְיִתֶּן לְךָ מִשְׁאֲלֹת לִבֶּךָ. ה: גּוֹל עַל ה' דַּרְכֶּךָ וּבְטַח עָלָיו וְהוּא יַעֲשֶׂה. ו: וְהוֹצִיא כָאוֹר צִדְקֶךָ וּמִשְׁפָּטֶךָ כַּצָּהֳרָיִם. ז: דּוֹם לַה' וְהִתְחוֹלֵל לוֹ אַל תִּתְחַר בְּמַצְלִיחַ דַּרְכּוֹ בְּאִישׁ עֹשֶׂה מְזִמּוֹת. ח: הֶרֶף מֵאַף וַעֲזֹב חֵמָה אַל תִּתְחַר אַךְ לְהָרֵעַ. ט: כִּי מְרֵעִים יִכָּרֵתוּן וְקֹוֵי ה' הֵמָּה יִירְשׁוּ אָרֶץ. י: וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע וְהִתְבּוֹנַנְתָּ עַל מְקוֹמוֹ וְאֵינֶנּוּ. יא: וַעֲנָוִים יִירְשׁוּ אָרֶץ וְהִתְעַנְּגוּ עַל רֹב שָׁלוֹם. יב: זֹמֵם רָשָׁע לַצַּדִּיק וְחֹרֵק עָלָיו שִׁנָּיו. יג: אֲ-דֹנָי יִשְׂחַק לוֹ כִּי רָאָה כִּי יָבֹא יוֹמוֹ. יד: חֶרֶב פָּתְחוּ רְשָׁעִים וְדָרְכוּ קַשְׁתָּם, לְהַפִּיל עָנִי וְאֶבְיוֹן לִטְבוֹחַ יִשְׁרֵי דָרֶךְ. טו: חַרְבָּם תָּבוֹא בְלִבָּם וְקַשְּׁתוֹתָם תִּשָּׁבַרְנָה. טז: טוֹב מְעַט לַצַּדִּיק מֵהֲמוֹן רְשָׁעִים רַבִּים. יז: כִּי זְרוֹעוֹת רְשָׁעִים תִּשָּׁבַרְנָה וְסוֹמֵךְ צַדִּיקִים ה'. יח: יוֹדֵעַ ה' יְמֵי תְמִימִם וְנַחֲלָתָם לְעוֹלָם תִּהְיֶה. יט: לֹא יֵבֹשׁוּ בְּעֵת רָעָה וּבִימֵי רְעָבוֹן יִשְׂבָּעוּ. כ: כִּי רְשָׁעִים יֹאבֵדוּ וְאֹיְבֵי ה' כִּיקַר כָּרִים כָּלוּ בֶעָשָׁן כָּלוּ. כא: לֹוֶה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם וְצַדִּיק חוֹנֵן וְנוֹתֵן. כב: כִּי מְבֹרָכָיו יִירְשׁוּ אָרֶץ וּמְקֻלָּלָיו יִכָּרֵתוּ. כג: מֵה' מִצְעֲדֵי גֶבֶר כּוֹנָנוּ וְדַרְכּוֹ יֶחְפָּץ. כד: כִּי יִפֹּל לֹא יוּטָל כִּי ה' סוֹמֵךְ יָדוֹ. כה: נַעַר הָיִיתִי גַּם זָקַנְתִּי וְלֹא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ לָחֶם. כו: כָּל הַיּוֹם חוֹנֵן וּמַלְוֶה וְזַרְעוֹ לִבְרָכָה. כז: סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב וּשְׁכֹן לְעוֹלָם. כח: כִּי ה' אֹהֵב מִשְׁפָּט וְלֹא יַעֲזֹב אֶת חֲסִידָיו לְעוֹלָם נִשְׁמָרוּ וְזֶרַע רְשָׁעִים נִכְרָת. כט: צַדִּיקִים יִירְשׁוּ אָרֶץ וְיִשְׁכְּנוּ לָעַד עָלֶיהָ. ל: פִּי צַדִּיק יֶהְגֶּה חָכְמָה וּלְשׁוֹנוֹ תְּדַבֵּר מִשְׁפָּט. לא: תּוֹרַת אֱ-לֹהָיו בְּלִבּוֹ לֹא תִמְעַד אֲשֻׁרָיו. לב: צוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתוֹ. לג: ה' לֹא יַעַזְבֶנּוּ בְיָדוֹ וְלֹא יַרְשִׁיעֶנּוּ בְּהִשָּׁפְטוֹ. לד: קַוֵּה אֶל ה' וּשְׁמֹר דַּרְכּוֹ וִירוֹמִמְךָ לָרֶשֶׁת אָרֶץ בְּהִכָּרֵת רְשָׁעִים תִּרְאֶה. לה: רָאִיתִי רָשָׁע עָרִיץ וּמִתְעָרֶה כְּאֶזְרָח רַעֲנָן. לו: וַיַּעֲבֹר וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ וָאֲבַקְשֵׁהוּ וְלֹא נִמְצָא. לז: שְׁמָר תָּם וּרְאֵה יָשָׁר כִּי אַחֲרִית לְאִישׁ שָׁלוֹם. לח: וּפֹשְׁעִים נִשְׁמְדוּ יַחְדָּו אַחֲרִית רְשָׁעִים נִכְרָתָה. לט: וּתְשׁוּעַת צַדִּיקִים מֵה' מָעוּזָּם בְּעֵת צָרָה. מ: וַיַּעְזְרֵם ה' וַיְפַלְּטֵם יְפַלְּטֵם מֵרְשָׁעִים וְיוֹשִׁיעֵם כִּי חָסוּ בוֹ.

תהלים ל"ז הוא המזמור השלושים ושבעה בספר תהלים, הפותח במילים: לְדָוִד אַל תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים.

על פי תקנת הבעל שם טוב לומר פרק אישי בהתאם למספר שנות חיי האדם, נוהגים לומר מזמור זה החל מכניסה לשנה השלושים וושבע ביום ההולדת ה-36, ועד ליום ההולדת ה-37.

תוכן המזמור

בכותרת המזמור בתהלים אהל יוסף יצחק נכתב על מזמור זה: "דוד המלך מוכיח דורו שאל יקנאו ברשכים בהצלחתם ויש לחוש שיתפתו להם, אלא יבטחו בה' וישאו ויתנו באמונה והקדוש ברוך הוא יעשה להם הכל".

המזמור מסודר באקרוסטיכון לפי סדר אותיות האל"ף בי"ת, כשלכל 'אות' מוקדשים שני פסוקים וארבע 'צלעות'.

מבחינה מסויימת, מזמור זה מתקשר למזמור שלפניו שגם בו מעמיד דוד המלך את דרך החטאים למול דרך הצדיקים, ובמזמור זה מדגיש את המעלה והיתרון בדרך הצדיקים.

בסדר התפילה, ברכת 'המכין מצעדי גבר' בברכות השחר, הינה מטבע לשון המבוססת על לשון המזמור בפסוק כ"ג "מֵה' מִצְעֲדֵי גֶבֶר כּוֹנָנוּ".

שני הפסוקים החותמים את המזמור, משמשים בנוסח חב"ד כחלק מהפתיח של תפילת ערבית של יום חול (כבקשת ישועה בלילה, שנמשל לצרה, "ותשועת צדיקים מה' מעוזם בעת צרה, ויעזרם ה' ויפלטם, יפלטם מרשעים ויושיעם כי חסו בו").

ביאורי החסידות

• בטח בה' ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה - תפקידו של הרועה הוא לדאוג שהצאן יאכל ו'יתפרנס' בפנימיות מהחציר, וכך ברוחניות, כח האמונה נמצא אצל כל יהודי, אך כדי שתהיה לכך השפעה על חייו וזה יתן לו כח בהתמודדות היום יומית בעבודת השם, צריך את ההשפעה של נשיא הדור שהוא הרעיא מהימנא, הרועה הנאמן של הדור, שמחדיר את האמונה בפנימיות.
• יודע ה' ימי תמימים ונחלתם לעולם תהיה - ישנה מעלה ושלימות מיוחדת אצל צדיקים שיום הלידה ויום ההסתלקות שלהם הוא באותו יום, מה שמורה על שלימות מיוחדת בעבודתם בעולם, שהשלימות באה לידי ביטוי גם בגשמיות העולם.
• מה' מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ - לכל יהודי יש ענינים מסויימים שעליו לברר בעולם בעשיית דירה לה', וכמו שהוא מחפש פרנסה גשמית צריך הוא לזכור שהקב"ה הוא זה שהוליך את צעדיו לשם לצורך הבירורים שלו, ולכן עליו לחפש את הפרנסה הרוחנית שלו.
• נער הייתי גם זקנתי - על פי פנימיות, 'נער' הוא מט"ט שביצירה, וגם כאשר 'זקנתי' והוא עולה במדרגות הגבוהות ביותר, צריך להישאר בבחינת נער, והטעם הוא כיון שמדובר על האלוקות שבתורה, ובענין זה אין הבדל בכח ההשגה השכלית של האדם והכל שווה בפניו, ההשגה דאצילות וההשגה דיצירה.
• צדיקים ירשו ארץ וישכנו לעד עליה - פסוק זה הוא אחד היסודות המתבארים במאמר באתי לגני והרבי חוזר ומבאר אותם לאורך השנים. בתיבת 'צדיקים' כוונת הפסוק היא על כל עם ישראל, ועמך כולם צדיקים, והם יורשים את ה'ארץ' של גן עדן העליון בזכות זה שהם משכינים את הקב"ה שהוא שוכן עד, על הארץ התחתונה שיהיה בגילוי למטה.
• שמור תם וראה ישר כי אחרית לאיש שלום - בפסוק נרמז גם תפילין דרבינו תם, גם תפילין דרש"י ("וראה ישר" אותיות רש"י), והתפילין דשמושא רבא הנקרא 'רב שלום'.

קישורים חיצוניים

• תצלום המזמור מתוך תהלים אהל יוסף יצחק
• יהל אור - פרק ל"ז, באתר ספריית ליובאוויטש