תהלים קי"ח

תהלים קי"ח הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ
א הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. ב יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. ג יֹאמְרוּ נָא בֵית אַהֲרֹן כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. ד יֹאמְרוּ נָא יִרְאֵי ה' כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. ה מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָ-הּ. ו ה' לִי לֹא אִירָא מַה יַּעֲשֶׂה לִי אָדָם. ז ה' לִי בְּעֹזְרָי וַאֲנִי אֶרְאֶה בְשֹׂנְאָי. ח טוֹב לַחֲסוֹת בַּה' מִבְּטֹחַ בָּאָדָם. ט טוֹב לַחֲסוֹת בַּה' מִבְּטֹחַ בִּנְדִיבִים. י כָּל גּוֹיִם סְבָבוּנִי בְּשֵׁם ה' כִּי אֲמִילַם. יא סַבּוּנִי גַם סְבָבוּנִי בְּשֵׁם ה' כִּי אֲמִילַם. יב סַבּוּנִי כִדְבוֹרִים דֹּעֲכוּ כְּאֵשׁ קוֹצִים בְּשֵׁם ה' כִּי אֲמִילַם. יג דַּחֹה דְחִיתַנִי לִנְפֹּל וַה' עֲזָרָנִי. יד עָזִּי וְזִמְרָת יָ-הּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה. טו קוֹל רִנָּה וִישׁוּעָה בְּאָהֳלֵי צַדִּיקִים יְמִין ה' עֹשָׂה חָיִל. טז יְמִין ה' רוֹמֵמָה יְמִין ה' עֹשָׂה חָיִל. יז לֹא אָמוּת כִּי אֶחְיֶה וַאֲסַפֵּר מַעֲשֵׂי יָ-הּ. יח יַסֹּר יִסְּרַנִּי יָּ-הּ וְלַמָּוֶת לֹא נְתָנָנִי. יט פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק אָבֹא בָם אוֹדֶה יָ-הּ. כ זֶה הַשַּׁעַר לַה' צַדִּיקִים יָבֹאוּ בוֹ. כא אוֹדְךָ כִּי עֲנִיתָנִי וַתְּהִי לִי לִישׁוּעָה. כב אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה. כג מֵאֵת ה' הָיְתָה זֹּאת הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ. כד זֶה הַיּוֹם עָשָׂה ה' נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ. כה אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא; אָנָּא ה' הַצְלִיחָה נָּא. כו בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם ה' בֵּרַכְנוּכֶם מִבֵּית ה'. כז אֵ-ל ה' וַיָּאֶר לָנוּ אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים עַד קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ. כח אֵ-לִי אַתָּה וְאוֹדֶךָּ אֱ-לֹהַי אֲרוֹמְמֶךָּ. כט הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.

תהלים קי"ח הוא המזמור ה-118 בספר תהילים, והוא המזמור החותם את תפילת הלל.

תוכן המזמור

בכותרת המזמור בתהילים אוהל יוסף יצחק נאמר: "בו יסופר גודל הביטחון שהיה לדוד, והרבה תהלות להשם יתברך שקיים לנו מה שהבטיח אותנו".

באמירת מזמור זה בתפילת ההלל, נאמרים שני קטעים מתוכו בצורה של 'מקהלה' כשהחזן אומר בקול פסוק, והציבור חוזר אחריו. בחג הסוכות, גם מנענעים בקטעים אלו את הלולב.

בפסוקים המופיעים לקראת סיום המזמור, במילים 'אנא השם הצליחה נא', יש לדייק ולקרוא את תיבת 'הצליחה' במלרע.

אחד הביטויים של ספר תהילים כספר של שיר ושבח, בא לידי ביטוי במזמור זה שהפתיחה והסיומת שלו זהים, וחוזרים על פזמון השבח וההודיה: "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו".

בחסידות

• הודו לה' כי טוב – הפסוק רומז גם לתורה שנקראת 'טוב', ויהודי מודה על התורה שניתנה לבני ישראל, וההודיה היא לשם הוי' דווקא, כי התורה והמצוות ניתנו מהקב"ה בעצמו.
• יאמר נא ישראל . . בית אהרן . . יראי השם – ההמשכה האלוקית היא לא רק בזמן שיש גילוי אור, אלא גם בזמן של העלם והסתר, ועל זה נאמר 'כי לעולם חסדו', להמשיך את חסד ה' גם לעולם, למטה מטה, והפסוק מחלק זאת לשלושה סוגים כנגד ישראלים (יאמר נא ישראל) כהנים (בית אהרן) ולווים (יראי ה', הלווים שעבודתם היא בקו היראה).
• מן המיצר . . ענני במרחב – ההגעה למרחב, היא דווקא על ידי המיצר, כמו שמבואר בחסידות המשל לזה מתקיעת שופר, שהקול יוצא בצידו הרחב ("במרחב") דווקא על ידי זה שנושפים בכח בצידו הקצר ("מן המיצר"). ובחסידות מבואר שה'מרחב' הוא חלק מעבודת האדם, שצריך לקחת את המיצר ולהביא אותו אל המרחב. ה'מיצר' רומז לספירת החכמה, שהיא בבחינת ביטול ונקודה בלבד, והבינה נקראת 'מרחב', וכך גם בעבודת השם, שיהודי צריך לקחת את ה'מיצר' הן בגשמיות והן בעניני עבודת השם, ולהביא אותם עצמם אל המרחב, כמו שראינו אצל רבותינו נשיאינו שדווקא בתקופות שהיו במצב דחוק, אמרו יותר מאמרי חסידות.
• ה' לי בעוזרי ואני אראה בשונאי – מלשון הפסוק משמע שהקב"ה כביכול רק 'מצטרף' יחד עם עוזרים אחרים, והכוונה היא לבירור הניצוצות שעל ידי הבירור שלהם נמשך לאדם תוספת כח בעבודתו, והבקשה היא שיימשך גילוי שם הוי' שלמעלה מהשתלשלות בתוך ניצוצות הקדושה שמתבררים מלמטה למעלה, וזה התוכן של המשך הפסוק 'ואני אראה בשונאי', שאפילו הדברים המנגדים לגילוי אלוקות, אין לדחות אותם לגמרי, כי על ידי שמבררים מתוכם את הניצוצות, הרב שבהם מתבטל, ואז אפשר לראות את האלוקות במוחש אפילו בתוך עניני העולם.
• טוב לחסות בה' מבטוח באדם – הניקוד 'באדם' הוא בקמץ מתחת לבי"ת, שהוא במקום ה"א הידיעה, כאילו כתוב "בהאדם", והכוונה לאדם העליון כפי שהוא מקור לאור הממלא כל עלמין, ותוכן הפסוק הוא שטוב לחסות בה' שהיא ההנהגה שלמעלה מהעולמות, אור הסובב כל עלמין, מבטוח באדם, הנהגה שעל פי הטבע, וזהו האופן המעולה ביותר בבטחון בה', שאין צורך כלל בעשיית כלים בדרך הטבע כיון שהקב"ה משפיע לאדם את כל ההצטרכויות שלו מלמעלה מדרך הטבע.
• כל גויים סבבוני בשם ה' כי אמילם – אדמו"ר הזקן מפרש את המשמעות הפנימית של הפסוק שרומז גם לגוף והנפש הבהמית שמקליפת נוגה שמטרידים את האדם ומפריעים לו בעבודת השם, ועל ידי ההתבוננות של יהודי באופן של ביטול השגת הנפש, הוא 'מל' וכורת ומבדיל את מה שמקיף וטורד אותו, ומברר אותם ומעלה את הטוב שבהם לקדושה.
• פתחו לי שערי צדק – בפנימיות, הפסוק מדבר על שבעת שערי גוף האדם, האזניים, הפה, והאף, שכאשר הם פועלים את פעולתם והאדם משתמש בהם רק לצורך עבודת השם, הם נקראים 'שערי צדק' (וכאשר חס ושלום לא, נקראים 'שערי צלמוות').
• זה השער להוי'" – השער לעניני תורה ומצוות הוא יראת שמים.
• אבן מאסרו הבונים היתה לראש פינה – הפנימיות של ה'אבן' היא ספירת המלכות, ומאסו בה כיון שהיא יורדת לעולמות בי"ע, אבל לעתיד יתגלה מעלתה, שדווקא היא תקבל בגלוי מב' בחינות הכתר, אריך ועתיק.
• מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו – כבר בזמן הגלות יהודי מודה לקב"ה על הנפלאות שיהיו בגאולה העתידה, ומביע את ההתפעלות שלו שזהו פלא שלא מתלבש בדרך הטבע.
• זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו – המדרש אומר שאין אנו יודעים אם כוונת הפסוק בתיבת 'בו' היא לשמוח ביום עצמו או בקב"ה, ומביאה על כך כמה אופנים, "בך ביראתך, בך בתורתך, בך בישועתך". והביאור הפנימי בכך הוא, שכאשר הקב"ה עושה נס יש את השמחה מצד הגילוי ('יום') שרואים את הגילוי האלוקי וזה נתפס בהבנה והשגה, אבל החסרון בכך הוא שזה גילוי מוגבל, ואילו השמחה 'בקב"ה עצמו' היא כפי שהוא גילוי בלתי מוגבל שלמעלה מהעולם, אך החיסרון בו שאינו נקלט באדם. ותוכן המדרש הוא שההמשכה של הגילוי הנעלה שייקלט בהשגת האדם היא על ידי 'בך ביראתך' – ביטול, 'בך בתורתך' – לימוד התורה, ואז 'בך בישועתך', שנמשכת הישועה ומתלבשת בטבע העולם.
• ברוך הבא בשם הוי – הפסוק נאמר למביאי הביכורים לבית המקדש ("ברכנוכם מבית השם"), והוא פותח בלשון יחיד ("ברוך הבא") ומסיים בלשון רבים ("ברכנוכם"), מה שמדגיש את מעלת היחיד, שגם כשהוא מצטרף לרבים, מציאותו לא רק שאינה מתבטלת, אלא מתגדלת, ואדרבה, המציאות של היחיד היא זו שיוצרת ומביאה את הברכה המיוחדת במציאות של 'רבים' שאינם אלא הצטרפות של יחידים רבים. וההוראה בעבודת השם, שיהודי צריך לעשות גם מהבית הפרטי שלו 'בית השם', ואזי זוכה לברכה שמושפעת מבית ה' בכל עניניו.
• א-ל ה' ויאר לנו אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח – שם א-ל הוא ראשי י"ג מידות הרחמים, מקורן וכללותן, ודיוק הלשון הוא דווקא 'ויאר לנו' ולא לשון השפעה, כי האור הוא כמו העצם, וההשפעה שנמשכת משם א-ל היא בדוגמת אור אין סוף ברוך הוא ממש, ועניין זה שייך לכל יהודי ויהודי, כמו שמודגש בלשון הפסוק "ויאר לנו", והעבודה היא 'לקשור' (אסרו חג) את עניני העולם, שיהיו גם הם קשורים לאלוקות, וההדגשה ב'קרנות המזבח' היא להורות על עצם הדבר.

בניגוני חב"ד

על מזמור קי"ח קיימים כמה וכמה ניגוני חב"ד:

• ניגון א-לי אתה – ניגון מכוון, מעשרת הניגונים של אדמו"ר הזקן
• ניגון ימין ה' רוממה – ניגון מכוון מאדמו"ר הצמח צדק
• א-לי אתה – ניגון מיוחס לאדמו"ר הצמח צדק
• אודך כי עניתני – הניגון שנבחר על ידי ועדת הניגונים ליובאוויטש מתוך הניגונים שחוברו לרגל י"א ניסן שנת תשע"ט - יום הולדתו ה-117 של הרבי.
• ברוך הבא בשם השם – בשנים האחרונות התפשט ב-770 ומשם בקהילות ובישיבות חב"ד לנגן פסוקים אלו במנגינת 'יחי אדוננו' (זאל שיין גאולה).

לקריאה נוספת

• תהלים עם פירוש תהלות מנחם, חלק ה' עמוד פ"א

קישורים חיצוניים

• תצלום המזמור בתהלים אהל יוסף יצחק