תהלים ק"ה
הוֹדוּ לַה' קִרְאוּ בִּשְׁמוֹ
|
א: הוֹדוּ לַה' קִרְאוּ בִּשְׁמוֹ הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילוֹתָיו.
ב: שִׁירוּ לוֹ זַמְּרוּ לוֹ שִׂיחוּ בְּכָל נִפְלְאוֹתָיו.
ג: הִתְהַלְלוּ בְּשֵׁם קָדְשׁוֹ יִשְׂמַח לֵב מְבַקְשֵׁי ה'.
ד: דִּרְשׁוּ ה' וְעֻזּוֹ בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד.
ה: זִכְרוּ נִפְלְאוֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה מֹפְתָיו וּמִשְׁפְּטֵי פִיו.
ו: זֶרַע אַבְרָהָם עַבְדּוֹ בְּנֵי יַעֲקֹב בְּחִירָיו.
ז: הוּא ה' אֱ-לֹהֵינוּ בְּכָל הָאָרֶץ מִשְׁפָּטָיו.
ח: זָכַר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר.
ט: אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אַבְרָהָם וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִשְׂחָק.
י: וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם.
יא: לֵאמֹר לְךָ אֶתֵּן אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן חֶבֶל נַחֲלַתְכֶם.
יב: בִּהְיוֹתָם מְתֵי מִסְפָּר כִּמְעַט וְגָרִים בָּהּ.
יג: וַיִּתְהַלְּכוּ מִגּוֹי אֶל גּוֹי מִמַּמְלָכָה אֶל עַם אַחֵר.
יד: לֹא הִנִּיחַ אָדָם לְעָשְׁקָם וַיּוֹכַח עֲלֵיהֶם מְלָכִים.
טו: אַל תִּגְּעוּ בִמְשִׁיחָי וְלִנְבִיאַי אַל תָּרֵעוּ.
טז: וַיִּקְרָא רָעָב עַל הָאָרֶץ כָּל מַטֵּה לֶחֶם שָׁבָר.
יז: שָׁלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף.
יח: עִנּוּ בַכֶּבֶל (רגליו) רַגְלוֹ בַּרְזֶל בָּאָה נַפְשׁוֹ.
יט: עַד עֵת בֹּא דְבָרוֹ אִמְרַת ה' צְרָפָתְהוּ.
כ: שָׁלַח מֶלֶךְ וַיַּתִּירֵהוּ מֹשֵׁל עַמִּים וַיְפַתְּחֵהוּ.
כא: שָׂמוֹ אָדוֹן לְבֵיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכָל קִנְיָנוֹ.
כב: לֶאְסֹר שָׂרָיו בְּנַפְשׁוֹ וּזְקֵנָיו יְחַכֵּם.
כג: וַיָּבֹא יִשְׂרָאֵל מִצְרָיִם וְיַעֲקֹב גָּר בְּאֶרֶץ חָם.
כד: וַיֶּפֶר אֶת עַמּוֹ מְאֹד וַיַּעֲצִמֵהוּ מִצָּרָיו.
כה: הָפַךְ לִבָּם לִשְׂנֹא עַמּוֹ לְהִתְנַכֵּל בַּעֲבָדָיו.
כו: שָׁלַח מֹשֶׁה עַבְדּוֹ אַהֲרֹן אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ.
כז: שָׂמוּ בָם דִּבְרֵי אֹתוֹתָיו וּמֹפְתִים בְּאֶרֶץ חָם.
כח: שָׁלַח חֹשֶׁךְ וַיַּחְשִׁךְ וְלֹא מָרוּ אֶת (דברוו) דְּבָרוֹ.
כט: הָפַךְ אֶת מֵימֵיהֶם לְדָם וַיָּמֶת אֶת דְּגָתָם.
ל: שָׁרַץ אַרְצָם צְפַרְדְּעִים בְּחַדְרֵי מַלְכֵיהֶם.
לא: אָמַר וַיָּבֹא עָרֹב כִּנִּים בְּכָל גְּבוּלָם.
לב: נָתַן גִּשְׁמֵיהֶם בָּרָד אֵשׁ לֶהָבוֹת בְּאַרְצָם.
לג: וַיַּךְ גַּפְנָם וּתְאֵנָתָם וַיְשַׁבֵּר עֵץ גְּבוּלָם.
לד: אָמַר וַיָּבֹא אַרְבֶּה וְיֶלֶק וְאֵין מִסְפָּר.
לה: וַיֹּאכַל כָּל עֵשֶׂב בְּאַרְצָם וַיֹּאכַל פְּרִי אַדְמָתָם.
לו: וַיַּךְ כָּל בְּכוֹר בְּאַרְצָם רֵאשִׁית לְכָל אוֹנָם.
לז: וַיּוֹצִיאֵם בְּכֶסֶף וְזָהָב וְאֵין בִּשְׁבָטָיו כּוֹשֵׁל.
לח: שָׂמַח מִצְרַיִם בְּצֵאתָם כִּי נָפַל פַּחְדָּם עֲלֵיהֶם.
לט: פָּרַשׂ עָנָן לְמָסָךְ וְאֵשׁ לְהָאִיר לָיְלָה.
מ: שָׁאַל וַיָּבֵא שְׂלָו וְלֶחֶם שָׁמַיִם יַשְׂבִּיעֵם.
מא: פָּתַח צוּר וַיָּזוּבוּ מָיִם הָלְכוּ בַּצִּיּוֹת נָהָר.
מב: כִּי זָכַר אֶת דְּבַר קָדְשׁוֹ אֶת אַבְרָהָם עַבְדּוֹ.
מג: וַיּוֹצִא עַמּוֹ בְשָׂשׂוֹן בְּרִנָּה אֶת בְּחִירָיו.
מד: וַיִּתֵּן לָהֶם אַרְצוֹת גּוֹיִם וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ.
מה: בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ הַלְלוּ יָ-הּ.
|
|
|
תהלים ק"ה הוא המזמור ה-105 בספר תהלים.
התוכן הכללי של המזמור הוא הודאה כללית על הניסים שנעשו לבני ישראל מאז יציאתם ממצרים ועד להגעתם לארץ ישראל.
בתהילים אוהל יוסף יצחק מופיע בכותרת המזמור: "זה המזמור אמרו דוד כשהעלה הארון לעיר דוד והיה משורר אותו לפני הארון, וסיפר כל הניסים שעשה במצרים והיאך שלח לפניהם יוסף ובא לבית האסורים והוציא אותו עד שבא למעלה גדולה לאסור שרי פרעה בלי רשות פרעה".
חלקו הראשון של מזמור זה[1], מופיע בשינויי נוסח בדברי הימים[2], שם נאמר בידי אסף בן ברכיהו והלויים בעת העלאת ארון הברית לירושלים. והקטע מדברי הימים נכלל בפסוקי דזמרה, מייד בפתיחת התפילה.
יהודים רבים אומרים מזמור זה מידי יום כחלק מ'התיקון הכללי'.
- דבר ציוה לאלף דור – 'אלף דור' רומז על עולם האצילות, והקב"ה 'ציוה' את התורה ("דבר ה'") שתחבר מעלה ומטה, על ידי שתתגלה, ועל ידי זה תפעל את האדם שיהיה לו את הכל גם הוא לחבר מעלה ומטה[3].
- ויוצא עמו בששון – היציאה מהגלות היא דווקא מתוך שמחה[4].
- ויתן להם ארצות גוים – הפסוק מקדים את נתינת ארצות גוים להמשך הפסוק 'בעבור ישמרו חוקיו', כי נתינה זו אינה בתורת שכר, אלא כחלק משלימות העבודה, שיפעלו לא רק על עצמם וחלקם בעולם, אלא אפילו על אומות העולם וארצות הגויים[5].
- ותורותיו ינצורו – אף שתורה שבכתב ותורה שבעל פה מחולקות הן זו מזו, רמוזות הן בפסוק יחד, להורות על השלימות של האיחוד בין תורה שבכתב ותורה שבעל פה, ובפרטיות יותר, החיבור בין תורת הנגלה ותורת החסידות[6].
- הקשר למזמור ק"ו – בשני המזמורים מדובר על הודאה, אך בעוד ומזמור ק"ה מדבר על הגאולה הראשונה, במזמור קו מדובר על קושי הגלות מייד עם היציאה ממצרים, אך אין זו ירידה אמיתית כיון שכל ירידה היא לצורך עליה[7].
לקראת יום הולדתו ה-104 של הרבי בי"א ניסן ה'תשס"ו, הולחנו מספר ניגונים, מתוכם בחרה ועדת הניגונים את הניגון של ר' דוד כהנוב על המילים 'הודו לה' קראו בשמו'.
- תהלים עם פירוש תהלות מנחם, חלק ד' עמוד קמה
הערות שוליים
- ↑ פסוקים א-טו.
- ↑ דברי הימים א' טז, ח-לו.
- ↑ לקוטי שיחות חלק ה' עמוד 349, משיחת שבת פרשת חיי שרה ה'תשכ"ה.
- ↑ משיחת כ"א אלול ה'תשמ"ג.
- ↑ משיחת שבת פרשת וילך שבת שובה ה'תשמ"ו.
- ↑ שיחת ליל הושענא רבה ה'תשמ"ז.
- ↑ שיחת י"ז וט"ו תמוז וד"ה הגומל לחייבים טובות ה'תשמ"ה.
