תהלים ק"ו
הַלְלוּיָ-הּ הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ
|
א: הַלְלוּיָ-הּ הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
ב: מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת ה' יַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלָּתוֹ.
ג: אַשְׁרֵי שֹׁמְרֵי מִשְׁפָּט עֹשֵׂה צְדָקָה בְכָל עֵת.
ד: זָכְרֵנִי ה' בִּרְצוֹן עַמֶּךָ פָּקְדֵנִי בִּישׁוּעָתֶךָ.
ה: לִרְאוֹת בְּטוֹבַת בְּחִירֶיךָ לִשְׂמֹחַ בְּשִׂמְחַת גּוֹיֶךָ לְהִתְהַלֵּל עִם נַחֲלָתֶךָ.
ו: חָטָאנוּ עִם אֲבוֹתֵינוּ הֶעֱוִינוּ הִרְשָׁעְנוּ.
ז: אֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרַיִם לֹא הִשְׂכִּילוּ נִפְלְאוֹתֶיךָ לֹא זָכְרוּ אֶת רֹב חֲסָדֶיךָ וַיַּמְרוּ עַל יָם בְּיַם סוּף.
ח: וַיּוֹשִׁיעֵם לְמַעַן שְׁמוֹ לְהוֹדִיעַ אֶת גְּבוּרָתוֹ.
ט: וַיִּגְעַר בְּיַם סוּף וַיֶּחֱרָב וַיּוֹלִיכֵם בַּתְּהֹמוֹת כַּמִּדְבָּר.
י: וַיּוֹשִׁיעֵם מִיַּד שׂוֹנֵא וַיִּגְאָלֵם מִיַּד אוֹיֵב.
יא: וַיְכַסּוּ מַיִם צָרֵיהֶם אֶחָד מֵהֶם לֹא נוֹתָר.
יב: וַיַּאֲמִינוּ בִדְבָרָיו יָשִׁירוּ תְּהִלָּתוֹ.
יג: מִהֲרוּ שָׁכְחוּ מַעֲשָׂיו לֹא חִכּוּ לַעֲצָתוֹ.
יד: וַיִּתְאַוּוּ תַאֲוָה בַּמִּדְבָּר וַיְנַסּוּ אֵל בִּישִׁימוֹן.
טו: וַיִּתֵּן לָהֶם שֶׁאֱלָתָם וַיְשַׁלַּח רָזוֹן בְּנַפְשָׁם.
טז: וַיְקַנְאוּ לְמֹשֶׁה בַּמַּחֲנֶה לְאַהֲרֹן קְדוֹשׁ ה'.
יז: תִּפְתַּח אֶרֶץ וַתִּבְלַע דָּתָן וַתְּכַס עַל עֲדַת אֲבִירָם.
יח: וַתִּבְעַר אֵשׁ בַּעֲדָתָם לֶהָבָה תְּלַהֵט רְשָׁעִים.
יט: יַעֲשׂוּ עֵגֶל בְּחֹרֵב וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְמַסֵּכָה.
כ: וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר אֹכֵל עֵשֶׂב.
כא: שָׁכְחוּ אֵ-ל מוֹשִׁיעָם עֹשֶׂה גְדֹלוֹת בְּמִצְרָיִם.
כב: נִפְלָאוֹת בְּאֶרֶץ חָם נוֹרָאוֹת עַל יַם סוּף.
כג: וַיֹּאמֶר לְהַשְׁמִידָם לוּלֵי מֹשֶׁה בְחִירוֹ עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו לְהָשִׁיב חֲמָתוֹ מֵהַשְׁחִית.
כד: וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה לֹא הֶאֱמִינוּ לִדְבָרוֹ.
כה: וַיֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיהֶם לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל ה'.
כו: וַיִּשָּׂא יָדוֹ לָהֶם לְהַפִּיל אוֹתָם בַּמִּדְבָּר.
כז: וּלְהַפִּיל זַרְעָם בַּגּוֹיִם וּלְזָרוֹתָם בָּאֲרָצוֹת.
כח: וַיִּצָּמְדוּ לְבַעַל פְּעוֹר וַיֹּאכְלוּ זִבְחֵי מֵתִים.
כט: וַיַּכְעִיסוּ בְּמַעַלְלֵיהֶם וַתִּפְרָץ בָּם מַגֵּפָה.
ל: וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה.
לא: וַתֵּחָשֶׁב לוֹ לִצְדָקָה לְדֹר וָדֹר עַד עוֹלָם.
לב: וַיַּקְצִיפוּ עַל מֵי מְרִיבָה וַיֵּרַע לְמֹשֶׁה בַּעֲבוּרָם.
לג: כִּי הִמְרוּ אֶת רוּחוֹ וַיְבַטֵּא בִּשְׂפָתָיו.
לד: לֹא הִשְׁמִידוּ אֶת הָעַמִּים אֲשֶׁר אָמַר ה' לָהֶם.
לה: וַיִּתְעָרְבוּ בַגּוֹיִם וַיִּלְמְדוּ מַעֲשֵׂיהֶם.
לו: וַיַּעַבְדוּ אֶת עֲצַבֵּיהֶם וַיִּהְיוּ לָהֶם לְמוֹקֵשׁ.
לז: וַיִּזְבְּחוּ אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנוֹתֵיהֶם לַשֵּׁדִים.
לח: וַיִּשְׁפְּכוּ דָם נָקִי דַּם בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם אֲשֶׁר זִבְּחוּ לַעֲצַבֵּי כְנָעַן וַתֶּחֱנַף הָאָרֶץ בַּדָּמִים.
לט: וַיִּטְמְאוּ בְמַעֲשֵׂיהֶם וַיִּזְנוּ בְּמַעַלְלֵיהֶם.
מ: וַיִּחַר אַף ה' בְּעַמּוֹ וַיְתָעֵב אֶת נַחֲלָתוֹ.
מא: וַיִּתְּנֵם בְּיַד גּוֹיִם וַיִּמְשְׁלוּ בָהֶם שֹׂנְאֵיהֶם.
מב: וַיִּלְחָצוּם אוֹיְבֵיהֶם וַיִּכָּנְעוּ תַּחַת יָדָם.
מג: פְּעָמִים רַבּוֹת יַצִּילֵם וְהֵמָּה יַמְרוּ בַעֲצָתָם וַיָּמֹכּוּ בַּעֲוֺנָם.
מד: וַיַּרְא בַּצַּר לָהֶם בְּשָׁמְעוֹ אֶת רִנָּתָם.
מה: וַיִּזְכֹּר לָהֶם בְּרִיתוֹ וַיִּנָּחֵם כְּרֹב (חסדו) חֲסָדָיו.
מו: וַיִּתֵּן אוֹתָם לְרַחֲמִים לִפְנֵי כָּל שׁוֹבֵיהֶם.
מז: הוֹשִׁיעֵנוּ ה' אֱ-לֹהֵינוּ וְקַבְּצֵנוּ מִן הַגּוֹיִם לְהֹדוֹת לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ לְהִשְׁתַּבֵּחַ בִּתְהִלָּתֶךָ.
מח: בָּרוּךְ ה' אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן הַלְלוּיָ-הּ.
|
|
|
תהלים ק"ו הוא המזמור ה-106 בספר תהלים, החותם את 'ספר רביעי' בתהלים.
מזמור זה הוא המשך למזמור שלפניו והודיה נוספת על שאר הניסים שעשה הקב"ה עם בני ישראל.
בתהילים אוהל יוסף יצחק מופיע בכותרת המזמור: "זה המזמור קאי על הקודם, ואמר המשורר "הודו לה'" על שעה לנו עוד ניסים מה שלא זכרנו מקדם כאשר מי ימלל גבורות ה' אם באנו לספר מי יוכל למלל הכל".
- הללוי' הודו לה' כי טוב – בשיעור תהילים היומי אומרים את מזמורים קו-קז יחד,כיון שיש ביניהם תוכן משותף, מזמור קו מדבר על יציאת מצרים וכללות הגלות שלאחריו, ואילו מזמור קז עוסק בהודאה על היציאה מן הגלות, והדבר מורה שאפשר לעבור ברגע אחד ממצב של גלות לגאולה, הן ביחס לכללות ישראל, והן ביחס לכל אחד בפני עצמו הן ברוחניות והן בגשמיות, שיכול לעבור ממצב של גלות לגאולה[1].
- מי ימלל גבורות השם ישמיע כל תהלתו – הבעל שם טוב פירש את המילה 'ימלל' שהוא גם מלשון שבירה וביטול, שעל ידי שאדם משמיע תהלותיו של הקב"ה, הוא משבר את הדינים ("גבורות השם") הבאים עליו[2].
- אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת – חז"ל דורשים פסוק זה על מי שמפרנס את בני משפחתו הקטנים שעל פי דין אינו מחוייב לזון ולפרנס אותם, שאזי הצדקה היא במשך כל היממה 'בכל עת', והצדקה היא הן בגשמיות והן ברוחניות, שדואג לחנך אותם, ובזה מעלת האישה גדולה על מעלת האיש היות שהוא רק דואג להכין את הדברים והאשה היא זו שמבצעת אותם בפועל. ובהקבלה לעולמות העליונים, שהכל משתלשל מלמעלה, ה'איש' הוא הקב"ה שנותן ליהודי את הכוחות ואת היכולת לבצע את העבודה, ובני ישראל הם ה'אשה', כנסת ישראל, שמבצעת זאת בפועל, ומעלת האשה גדולה על מעלת האיש בזה שהיא המבצעת בפועל, שדוקא על ידם נעשה העולם דירה מוכשרת להשראת השכינה האלוקית[3].
- ויעמוד פנחס ויפלל – בפסוק זה שני פירושים, אחד מלשון תפילה, והשני מלשון 'פלילים' שעשה משפט בחוטאים, והקשר בין שני הפירושים הוא שכל פעולתו במשפט החוטאים במסירות נפש, היתה בכח עצמו, שהוא ענין התפילה שענינה הוא מלמטה למעלה, וזו ההוראה לכל אדם שעם כל ההפלאה והזכות בהמשכה מלמעלה, אין זה מגיע למעלת האדם שעובד בכח עצמו[4].
- וירע למשה בעבורם – כאשר המנהיג לא מצליח לפעול על הקהל שהוא מופקד עליהם, זוהי רעה גדולה עבורו וגדולה הרחמנות עליו, ומעין המנהיג שבדור כך הוא הדבר אצל כל אחד ביחס לענינים שעליהם הוא יכול להשפיע[5].
לקראת יום הולדתו ה-105 של הרבי בי"א ניסן ה'תשס"ז, הולחנו מספר ניגונים, מתוכם בחרה ועדת הניגונים את הניגון של ר' מנחם מענדל לבקיבקר על המילים "הללוי-ה הודו לה' כי טוב".
- תהלים עם פירוש תהלות מנחם, חלק ד' עמוד קנג.
הערות שוליים
- ↑ שיחת אחרון של פסח תשמ"ב. וראה ביאור נוסף בשיחת כ"ב סיון ה'תשמ"ה.
- ↑ מאמרי אדמו"ר הזקן כתובים חלק א' סוף עמוד צה. כתר שם טוב הוספות הוצאת תשנ"ט סע"ב-ג. שיחת שבת פרשת מצורע ה'תשי"ז.
- ↑ תהלים עם פירוש תהלום מנחם חלק ד' עמוד קנז.
- ↑ שיחת שבת פרשת מטות מסעי ה'תשכ"ו.
- ↑ אגרות קודש חלק ג' עמוד שכא.
