ישיבה גדולה תורת אמת

		ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
		אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה

ישיבה גדולה תורת אמת - ירושלים
מבנה הישיבה הגדולה
אפיון	ישיבה גדולה
תאריך יסוד	תרע"ב
מיקום	ירושלים
מייסד	אדמו"ר הרש"ב על ידי שלוחו הרב שלמה זלמן הבלין
ראש הישיבה	הרב אברהם לפידות
משגיח ראשי	הרב יחיאל יוסף לסקר
משפיע ראשי	הרב יוסף יצחק אופן
מנהל גשמי	הרב ישראל כהן
מספר תלמידים	כ-90

שיעור באולם הלימודים בישיבת תורת אמת בירושלים

ישיבה גדולה תורת אמת בנשיאות הרבי, היא הישיבה החב"דית הוותיקה בישראל שהוקמה בחברון ובזמן מלחמת העולם הראשונה נסגרה ונפתחה מחדש בירושלים.

מטרת ההקמה

בעת ההקפות בליל שמחת תורה תרע"ג, כשנה לאחר ייסודה של ישיבת תורת אמת, ניכרה על כ"ק אדמו"ר הרש"ב שמחה גדולה. הרבי ביאר את תוכנם של פסוקי "אתה הראת", ואודות הפסוק "כי מציון", אמר: "בינתיים אנו שיגרנו את התורה לציון, וכאשר ילמדו שם חסידות, יקוים (חזון אחרית הימים) "כי מציון תצא תורה"".

הרב הלל רבינוביץ', סיפר בשם אחד מזקני החסידים של הרבי הרש"ב, כי הרבי הבהיר באוזני הרב הבלין, שהמשיח יתגלה היכן שלומדים חסידות, וכדי לפעול את ההתגלות בארץ הקודש, מקים בה את ישיבת תורת אמת.

הרב בנימין זילברשטרום מספר, כי פעם שאל את הרבי מדוע מצטטים את תשובת המלך המשיח לבעש"ט לפיו משיח יגיע רק כשיעסקו בהפצת המעיינות חוצה, ומחסירים בה את התנאי הנוסף שאמר מלך המשיח והיא שיידעו לייחד יחודים כמו שמייחד הבעל שם טוב. ושאל: וכי יכולים אנשים כערכנו לעשות יחודיים כאלו? להפתעתו קרא לו הרב בנימין קליין והקריא את תשובתו של הרבי: "זה ניתווסף ונעשה אפשרי על ידי תורת חסידות חב"ד כמבואר השיחה על דבר זה בתורת שלום. היינו שעל ידי לימוד חסידות, ניתן להגיע לייחודים ועליות בדומה לבעל שם טוב, ולפעול את ביאת משיח צדקנו. ואכן, לשם כך, נוסדה תורת אמת".

הרבי הריי"צ אף כתב וביאר במכתב כי הקמת הישיבה היא קיום רצונם של כלל רבותינו נשיאנו שזהו רצון העליון.

פעולות ההקמה

בשנת תער"ב הרבי הרש"ב והרבי הריי"צ מינו את הרב הבלין כמשפיע ומנהל של הישיבה בחברון. איתו נשלחו שבעה בחורים נוספים שהסכימו מרצונם הטוב ליסוע למשך תקופה של שנתיים ימים, בכדי להוות היסוד והגרעין של הישיבה. כבר אז נקבע לה שמה, וכן נקבע כי מהותה יהיה בדומה למהות הישיבה בליובאוויטש.

בייסוד הישיבה נטל חלק פעיל הרב שלמה לייב אליעזרוב, הרב דחברון, שרעיונותיו אודות הישיבה זכו לאישוריו של הרבי הרש"ב.

כשיצאו השלוחים הנ"ל לשליחותם, ליוום הרבי הרש"ב וכן ליוום בני קהילות רבות מהערים שעברו בהם בדרכם (כגון ניקולייב ועוד).

הרב אליעזרוב חשב משך זמן כי השלוחים ששלח הרבי, נשלחו בכדי לבסס את ישיבת "מגן אבות" החב"דית ששכנה אז בעיר, וכשהגיעו לחברון התבררה הטעות ע"י מכתב ששלח להם הרבי הריי"צ בראש חודש כסלו של אותה שנה. החידוש של ישיבת תורת אמת על הישיבה הישנה (מגן אבות), היא השימת דגש המיוחד על לימוד פנימיות התורה. טרם החלטה זו על הקמת הישיבה, הייתה תקווה כי אירגון מחדש של הישיבה הקיימת יועיל וישפר המצב, ומשלא עזרו השינויים שנקט הרבי הרש"ב עוד בשנת תרס"ג, הודיע הרבי על הקמת ישיבה חדשה, באומרו שתתנהל היא "על פי הנהגה והשגחה הראשית של בני הרב" (הרבי הריי"צ).

תכנון הקמת הישיבה עד הקמתה בפועל נמשך כתשע שנים. הישיבה הייתה בתחילה (כאמור) סניף של "תומכי תמימים", וברבות הימים הוכרזה כעצמאית בשמה 'תורת אמת'. יחד עם כן, היא מהווה המשך של 'תומכי תמימים' . וכלשונו של הרבי: "כי אף על פי שמאיזה סיבה שתהיה נשתנה השם (כמובן, ברישיון וברצון רבותינו נשיאנו), שייכים סניפים אלו לישיבת תומכי-תמימים, והם תחת בעלותם של מייסדי ישיבת תומכי-תמימים – כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע וכ"ק מו"ח אדמו"ר".

בכ"ד מר חשוון הגיע הרב הבלין יחד עם ארבעה בחורים נוספים לארץ ישראל, כשהשלושה הנוספים הגיעו מאוחר יותר. זאת למרות שהתוכנית המקורית הייתה שכל הקבוצה תגיע כבר בחודש מנחם-אב תרע"א.

הם הגיעו לחברון בכ"ח במר חשוון לאחר שהות קצרה ביפו ובירושלים. ההשגחה העליונה סיבבה את בואם בשבת פרשת חיי שרה, בה מתוארת קניית מערת המכפלה. אל קבוצה זו התלווה הרב מנחם שמואל שניאורסון מחברון, שעליו הוטלה המשימה על ידי הרבי הרש"ב לעזור לשלוחים בהתאקלמות.

ולהלן רשימת השלוחים:

• ישראל זלמן אסנאס - מיאנאוויץ.
• אברהם אליהו אשרוב - מסוראז. לימים רב העיירה דריבין ומחשובי חסידי חב"ד בריגה. נהרג על קידוש ה' ע"י הנאצים ימ"ש.
• יחזקאל פייגין - מלוקימא. לימים, 'חוזר' של רבותינו נשיאנו, משפיע בכמה ישיבות תומכי תמימים ברוסיה, מזכירו של הרבי הריי"צ ומנהל רשת ישיבות חב"ד בברית המועצות ובפולין. נהרג על קידוש ה' ע"י הנאצים ימ"ש.
• הלל פרוטקין - מפוצ'פ. למדן, משכיל ועובד פנימי. נפטר בצעירותו, מפאת העינויים והסיגופים הרבים שנטל על עצמו. מחבר הניגון "כלות הנפש".
• צבי הירש הכהן קצב - מהאדיטש. בשנת תרע"ט שהה או למד בישיבת תומכי תמימים בעיר קרמנצ'וג, ובעת מאסרו של הרבי הריי"צ בשנת תרפ"ז, יוחסה לו האחריות על איסוף הכספים בעיר זו עבור הישיבות המחתרתיות. בשנת תרצ"ו הרה לו הרבי להעתיק את מגוריו לעיר מוסקבה.
• מנחם נחמן בן ציון קרסיק - מלאפיטש. לימים, 'חוזר' של הרבי הרש"ב ורב העיירה שצעדרין.
• אלתר שימחוביץ' - מפוצ'פ. לימים, משפיע בישיבות תומכי תמימים בשצדרין, רוסטוב, ורשה ובישיבת תורת אמת בירושלים.

מצבם הרוחני של בני ארץ ישראל באותה תקופה היה ירוד ביותר. באשר על כן שרר צער רב על התמימים הנ"ל, ר' אלתר התבטא כי התמימים מרגישים כי גלו מעל שולחן אביהם. מצב העיר חברון אומנם היה טוב מזה של ירושלים, אך עדיין הוא היה ירוד.

תושבי ארץ ישראל כלל לא הכירו מהי עבודת התפלה, ובוודאי שבקרב הצעירים הדבר היה כך. ר' יחזקאל פייגין התבטא על כך ש"מה שלבני חוץ לארץ הוא דבר ברור, אצל בני ארץ ישראל הינו יגיעה גדולה".

עם זאת השלוחים השפיעו על תושבי ארץ הקודש, ורבים מבני הארץ קטנים כגדולים הגיעו לחזות בתופעה ששמה עשה לה כנפיים. רבים באו לחזות במקור המהפכה הרוחנית שהתחילה להתרחש. הרושם העז של המבקרים, נבע מראות ושמיעת הרב הבלין, שיעוריו, התוועדיותיו ובעיקר תפילתו, גרמה לרבים להתקרב לענייני עבודת ה' ולדרך החסידות.

הרב מרדכי דובער סלונים, מזקני חסידי חב"ד בעיר, העיד במילות מרגשות על המהפכה שעשו התמימים בעיר ובארץ ישראל כולה. הרב הבלין סיפר על ההצלחה הגדולה, לחסיד המפורסם הרב אלחנן דוב מרוזוב ששימש מזכיר "הוועד למען תורת-אמת".

ואכן הקמת הישיבה החלה לפעול את פעולתה.

התרחבות הישיבה

הצלחתה של הישיבה הביאה אחריה רבים אשר רצו לבוא בשעריה. אולם התנאים הקשים ששרו אז בארץ ישראל והסכנות שארבו בדרכים, מנעו את ההגעה אליה מירושלים עיה"ק והערים הסמוכות.

באשר על כן, בשנת תרע"ג-ד הקימו סניף נוסף של הישיבה בעיר העתיקה בירושלים. הדבר היה מטרה מוצהרת של הרבי הריי"צ, אשר ביקש שיהיה כך "בכל עיר ומושב מאחינו בני-ישראל".

כר"מים בסניף הירושלמי כיהנו הרבנים הגאונים, הרב צבי פסח פראנק, לימים רבה הראשי של העיר, והרב משה אריה לייב שפירא, תלמיד תורת-אמת בחברון.

כשתם הזמן שסוכם מראש על זמן שהותם של התמימים בארץ הקודש, חזרו הם לליובאוויטש. גם הרב הבלין ומשפחתו חפצו לנהוג כך, אך הרבי הרש"ב שלל זאת בתוקף ולא אישר את הגעתם.

הגירוש מחברון

בקיץ תרע"ד בעת ביקור של הרב הבלין בליובאוויטש, פרצה מלחמת העולם הראשונה. המלחמה הייתה בין צבא רוסיה לצבא גרמניה כשהשלטון הטורקי בארץ ישראל תמך בצד הגרמני במערכה, ובהיות הרב הבלין, משפחתו ותלמידיו אזרחיים רוסיים, נאסר עליו לחזור לארץ ואותם גירשו למצרים, כך שבשנת תרע"ה הגיעו לליובאוויטש.

עמם אף גורשו תלמידים וחסידים מקומיים שנשאו תעודות זהות זרה, ביניהם נמנה הרב חיים נאה שהקים ביחד עם אביו הרב מנחם מענדל נאה את ישיבת ארץ ישראל במצרים בה שהו, כשחביריו לתורת אמת נמנו על תלמידיה.

הישיבה בחברון ובירושלים המשיכה במתכונת מצומצמת. הרב אליעזרוב ששהה אז בבוכרה והיה בעל תעודה רוסית, נמנע אף הוא מלשוב, ובאשר על כן ממלא מקומו ברבנות העיר הרב יעקב יוסף סלונים, אף עסק בניהול הישיבה.

מצבה הכלכלי של הישיבה ירד, זאת לאחר הפסק הסיוע של השלטון הרוסי לישיבה. ובאשר על כן פעלו רבותינו נשיאנו להשגת סיוע מצד ממשלת ארצות הברית ומדינות נוספות שאחזו בקשר דיפלומטי עם השלטון הטורקי.

בעזיבתם של הבחורים תמה תקופת הזוהר של הישיבה.

כשהגיעו הבחורים הללו לליובאוויטש התרחש דבר מיוחד:

עד אז היה נהוג בהתוועדויות לשמוע את המשפיע ומדי פעם אף לשאול שאלה וכדו', וכשהמשפיע הלך לביתו התפזרו גם הבחורים. אך כשהגיעו הבחורים הנ"ל, והמשפיע החסיד רבי שמואל גרונם הלך לביתו, נותרו התמימים במקומם ושתו בצמא את דבריהם של התמימים ששבו מחברון.

על אף שהדרך הייתה ביטול והתמימים לא שמו עצמם כמשפיעים, אך כאן אם מצד הבחורים דחברון שרצו להשלים את שחסר להם, ואם מצד התמימים דליובאוויטש שרצו לינוק משלוחיו של הרבי, ישבו התמימים והתוועדו ביניהם לבין עצמם.

התוועדות זו נמשכה כמה ימים וכמה לילות בלי הפסק ביניהם. המשפיעים העיקריים היו ר' אלתר, ר' הלל ור' יחזקאל, שהיו מתחלפים לסירוגין על מנת לנוח, וכך גם המקבלים. הרב קרסיק שסיפר את הנ"ל, מעיד שזו התוועדות שלא משה מזיכרונם, ופעלה שינוי בכל מי שיש לו "שייכות".

הקמת הישיבה מחדש

טרם הסתלקותו של הרבי הרש"ב בשנת תר"פ, ציווה הרבי על הרב הבלין לשוב לארץ הקודש ולהקים מחדש את הישיבה. ואכן כך עשה בהוראת הרבי הריי"צ בשנת תרפ"א, שבע שנים לאחר שעזב את הישיבה, הפליג מרוסטוב לארץ ישראל. נסיעה זו ארכה כארבעה חודשים.

התוכנית המקורית הייתה להקים את הישיבה מחדש במקומה הראשון – חברון. אך מצבה של העיר היה בכי-רע כשנותרו בה 9 משפחות חב"דיות בלבד.

באשר על כן, בשנת תרפ"ב, ציווה הרבי הריי"צ על הרב הבלין לנסות ולהקים את הישיבה בחברון, ואם כבד הדבר, אז שיסורו להקימה בירושלים, ואכן כך עשו.

בשנת תרפ"ג הציע הרב הבלין להעביר את הישיבה לחברון, אך חרף התנגדותו של הרב אלחנן דוב מרוזוב הדבר לא התבצע. הרב מרוזוב טען שהעברת הישיבה תחליש אותה, והשווה את הישיבה למלכותו של דוד המלך, שלאחר 7 שנים בחברון העבירוה לירושלים, ובה נמצאת הישיבה עד היום הזה.

בשנת תרפ"ד, קהילת חב"ד בחברון מנתה ארבעה משפחות בלבד, בשנת תרפ"ט הגיע הרב משה גולדשמיד להתגורר בעיר, והדבר היווה תוספת של רוח חסידית בעיר. כשהגיע הרבי הריי"צ באותה השנה לארץ ישראל, ביקר יחד עם תלמידי ישיבת תורת-אמת (בירושלים), בחברון. כעבור ימים ספורים התבצע הטבח הנורא הקרוי "פרעות תרפ"ט". הרב גולדשמיד היה בין הנטבחים. היהודים הניצולים נטשו את העיר, והיישוב היהודי בוטל כליל.

הקמת הישיבה בירושלים

בתום מלחמת העולם הראשונה, רבים החלו לחזור לארץ ישראל ובכללם חסידי חב"ד. הרב מנחם מענדל נאה, שנמנה עם השבים, הציע לייסד ישיבה בירושלים ששמה יהיה "צמח צדק". הרבי הריי"צ קיבל הצעתו ואף סייע רבות לישיבה.

עם הרב נאה עלה אף בנו, הרב חיים נאה, שהחליט להקים מחדש את ישיבת תורת אמת כשהעמיד את הרב אליעזרוב בראשותה, היה זה לפני חזרתו של הרב הבלין לארץ הקודש. הרב נאה יצא ביחד עם הרב משה לייב שפירא בכרוזים אודות הישיבה.

כששמע על כך הרבי הריי"צ, התנגד למהלך והצביע על הרב הבלין כממונה היחידי על ייסודה של ישיבת תורת אמת בירושלים. כשהגיע הרב הבלין עם מכתב בו מבהיר זאת הרבי, התבטלו הם כחסידים בפני רבם וסייעו לרב הבלין בכל המצטרך.

הרבי הריי"צ שלח לרב הבלין איגרות רבות בהם כתב באריכות רבה כיצד לארגן את הישיבה ואלו תלמידים לקבל. ישנה אף אגרת בה מצייר הרבי בפני הרב הבלין כיצד דמותו של ראש ישיבה חב"דית צריכה להיראות.

בתחילה הוקמה הישיבה בחצר בראנד שבשכונת בית-ישראל, אחר כך שכנה בבית הכנסת "אוהל יצחק" שברחוב בעל התניא, משם עברה לשכונת גבעת שאול, ועקב הסכנות שארבו באזור זה, הועתקה לשכונת הבוכרים. זמן מה אף שכנה ברחוב תחכמוני בעיר.

בשנת תש"א עברה לשכונת בית-מילנר, בשלהי קיץ תד"ש שבה לבית הכנסת אוהלי יצחק, ובתש"ט התמקמה ברחוב מאה שערים.

בשנת תשל"ד הגיעה סוף סוף אל מנוחתה ואל נחלתה ברחוב ירמיהו בעיר, שם שוכנת עד היום הזה.

בשנת תרפ"ט שרפו פורעים ערבים את מבנה הישיבה. בשנת תד"ש הורה הרבי הריי"צ להיכנס לבית הכנסת במאה שערים ובשנת תש"ט הדבר אכן התרחש.

מעורבותו של הרבי

בי"ז באייר תרצ"ה, שלח הרבי הריי"צ מכתב לרב הראשי לישראל, הרב אברהם יצחק הכהן קוק, בו אוסר עליו להתערב בענייני הישיבה, זאת לאחר שרצה לקבוע סדרים חדשים בישיבה.

הרבי הריי"צ קבע כי ילמדו בישיבה הן בחורים והן אברכים כפי שהיה בחברון. הרבי הדגיש רבות כי הישיבה היא נכס פרטי שלו בירושה מאביו, ותיאר את השתדלתו הרבה – בגשמיות וברוחניות – עבור הישיבה.

הרבי אף תמה במכתב בשנת תשי"ב על האי שימת־לב של אנ"ש על חשיבות הישיבה בעיני הרבי הריי"צ.

הרבי אף דאג לתלמידים מבחינה כספית והיה מעורב בזהות התלמידים שזכאים למלגה. כך גם בעניינים הרוחניים היה הרבי מעורב בכל פרט. לדוגמה: כאשר דיווחו התלמידים, בחודש אדר תש"ו, כי מדפיסים קובץ תורני, ננזפו נזיפה עמוקה על יזמתם העצמאית, משל "אין מנהיג לבירה זו". תביעתו של אדמו"ר הריי"צ הייתה שכל החומר יימסר להגהתו של חתנו – הרבי.

דוגמה נוספת: כאשר דווח לרבי כי הרב הראשי לישראל דאז, הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג ביקר בישיבה לצד שורת רבנים חשובים והם בחנו את התלמידים, שיגר ביוזמתו איגרת ברכה אל כלל הרבנים שהשתתפו בביקור. הרבי אף הציע לרב הרצוג, כי טרם ביקורו הבא בישיבה, יעדכן את התלמידים באלו נושאים יעסוק בשיעורו, וזאת בכדי שיכינו עצמם כיאות.

הרבי דרש מהרב הבלין שיערכו בישיבה בחינה כל שבוע. לרב שפירא כתב הרבי שריבוי הבחינות יחדד את כישורי התלמידים, ויכשירם להיות למדנים גדולים בתורה. הרבי דחק בתמימים דתורת אמת, שנוסף לידיעותיהם בחסידות יהיו בעלי נגלה כיאה ל"הגובה הראוי לישיבה גדולה" ולא "רק על דרך המיצוע".

המסע לארה"ב

צוות הישיבה: עם הקמת הישיבה בשנת תרפ"ב, צירף אליו הרב הבלין את הרב משה אריה לייב שפירא בתור ר"מ, ואת הרב שמעון גליצנשטיין כמזכיר. הרב הבלין שימש כמנהל ומשפיע.

בראשית שנת תרפ"ה, התרחבה הישיבה ונזקקה למגיד שיעור נוסף. בהוראת הרבי הריי"צ מונה לכך הרב משה דובער ריבקין, שעלה באותה עת לארץ הקודש. הוא כיהן כמגיד שיעור וכמשגיח בנגלה.

בחורף של אותה שנה עלה לארץ הקודש המשפיע הנודע הרב אלתר שימחוביץ'. הרבי הטיל עליו תפקידים שונים בתורת אמת מלבד היותו משפיע ומנהל לצדו של הרב הבלין, הוא אף שימש כמנהל חשבונות של הישיבה.

בשנת תרפ"ז הורה הרבי לרבנים הבלין וריבקין, לצאת למסע גיוס כספים בארה"ב, למען התרחבות הישיבה ופתיחת סניפים נוספים. הדבר התבצע בשנת תרפ"ח כשבדרכם שהו אצל הרבי הריי"צ ששהה אז בלטביה, קיבלו הוראות מפורטות ומכתב המלצה אל יהודי ארה"ב. מפאת העידרותו של הרב הבלין מהישיבה, קידם הרבי את הרב אלתר לתפקיד "משפיע ראשי".

הרב ישראל ג'ייקובסון תיאר בכתב, את הגעתם. בכותבו הוא מספר כי בעת הגעתם, יצאו לקראתו מנהלי אגודת חסידי חב"ד בארה"ב. הם ביקשו ממנו שייסע לגייס כספים בשיקגו ולא בניו-יורק, משום שבעיר זו כבר האגודה פועלת, והגעתם תפגע בשאר המוסדות. הרב הבלין שהתנגד לכך שתורת אמת תהיה תחת אגו"ח, לא קיבל את הצעה זו בעין יפה.

החל וויכוח עקרוני ביניהם, דבשעה שטענו אגו"ח שעל מוסד תורת אמת להיות כפוף אליהם, שלל זאת הרב הבלין בטעם כי מנהג יהודי ארה"ב לתרום לכל מוסד ביחוד, ובשעה שמאגדים אירגונים רבים תחת אגודה אחת, הדבר מוריד את היציבות הכלכלית של המוסד.

הרבי הריי"צ הביע בזה את דעתו במכתב, בו ביקש כי כל מוסד ידאג לעצמו כועדה שתחת ניהולה הכללי של אגו"ח.

עם הזמן הושגה הסכמה בין הרב הבלין ואגו"ח.

במהלך המסע, נותר הרב ריבקין בניו יורק, לאחר שהתקבל כר"מ בישיבת "תורה ודעת".

הרב הבלין הקים בניו-יורק לשכה לתורת אמת, והעמיד בראשה את הרב מרדכי גרונר. הרב גרונר נמנה עם תלמידיה של תורת אמת בחברון, והעתיק מגוריו לארה"ב בעקבות הוראתו של הרבי הריי"צ לערוך מגביות למען הישיבה בה למד. בנו הרב יהודה לייב גרונר, ציין כי את הכספים היה מעביר לידיו של הרבי הריי"צ, והרבי שיגרם לישיבה בארה"ק. כך גם נהג החל משנת תש"י עם הרבי.

בט"ז בניסן תרצ"ו, נפטר מנהל הישיבה הרב שלמה זלמן הבלין. הרבי הריי"צ קבע כי את מקומו ימלא הרב אלתר שימחוביץ'.

הרבי שלח כמה וכמה מכתבים בהם דורש כי מי שימלא את מקומו של הרב הבלין יהיה ר' אלתר, אך גורמים מההנהלה לא השיבו לפניותיו של הרבי. וכך נשלחו כמה וכמה מכתבים של הרבי מלאים בכאב וצער, בו מודיע הרבי שוב ושוב, שאם לא ימלאו אחר פקודתו יבטל נשיאותו מעל הישיבה, ידרוש לבטל את שמה תורת אמת, ויאסור לפרסם שהיא מיסודו של אביו.

הרבי שב והדגיש במכתביו כי אביו הורה לו להקיים הישיבה "על בסיס נכון", ובזה קבע כי ר' אלתר הוא זה שצריך לנהל את הישיבה הק'. הרבי אמר כי באם לא ישמעו לו, יפתח ישיבה חדשה בארה"ק.

הרב יחזקאל פייגין הציע לקבוע תקנון לישיבה בה יוקבע מעמדו של כל אחד מצוות הישיבה, ובכך מינו את ר' אלתר במעמדו העליון בישיבה.

מצבה הכספי של הישיבה ידע תקופות שונות. ר' אלתר והמזכיר של הישיבה הרב שמעון גליצנשטיין, פעלו כל העת לייצב את מצבה של הישיבה. עם זאת, בכל מצב, שילם ר' אלתר לתלמידים את "דמי הישיבה" המגיעים להם.

לאחר פטירתו בתרצ"ט, כאשר מצבה הכספי של הישיבה היה בכי רע, נאלצה ההנהלה לעכב את התשלום לתלמידים. הבחורים פנו בקשר לזה אל הרבי הריי"צ והרבי עידכנם כי שלח מכתב לרב אליעזרוב בה כותב: "בזה הנני שולח לו מכתב תלמידי תורת אמת יצ"ו וישים לבו לזה כפי דרישת הענין לטובת התלמידים שיחיו, כי אפילו זמן שמצב בישיבה הוא דחוק בכל זאת הנה החשבונות עם התלמידים שיחיו צריכים להיות מסודרים באמת"".

ביקורו של אדמו"ר הריי"צ

בעת ביקורו של הרבי הריי"צ בארץ הקודש, בח' במנחם אב, קיבל הרבי את תלמידי תורת אמת ליחידות.

הרבי הביע לאחר היחידות את פליאתו שלא דיברו עמו כלל בענייני עבודה. ר' אלתר השיב שהתלמידים הם אמיתיים (ולא דיברו על ענייני עבודה מכיוון שלא חשו שהם אוחזים בדרגות של עבודה), והמענה נתקבל על לב הרבי.

במוצאי תשעה באב, בשעה תשע בערב, יצא הרבי לשכונת גבעת שאול בדרכו לישיבה. בעקבות הרבי יצא שיירה של אוטובוסים שליווהו. הנהלת הישיבה סידרה לרבי סעודה באולם הישיבה בה השתתפו אף התמימים, הצוות וחשובים מאנ"ש.

בעת כניסתו של הרבי קרנו אור פניו הקדושות. שמחת לב פנימית והתרוממות הנפש הייתה ניכרת על פניו. התמימים והנוכחים היטיבו את ליבם ביין וניגנו ניגונים יחד עם הרבי. הרבי שהה כך עם התמימים משך שעה ארוכה מתוך עונג ונחת רב.

הרב חנניה יוסף הלפרין שישב אז מול הרבי, סיפר כי דיבר אז הרבי בעיקר אודות המאסר והגאולה, ואמר כי מה שהחזיקו אז הייתה העובדה שלאורך כל התקופה לא הייתה שעה שלא ראה בה את אביו – הרבי הרש"ב.

כשנפרד הרבי מהתמימים, איחל להם שיזכו לקבל את פניו של משיח צדקנו ואיחל דברים נוספים. הרבי עזב את הישיבה בשעה שתים עשרה וחצי בלילה, ושב לבית המלון בו התאכסן. הרב יואל כהן מספר כי ר' אלתר ישב אז להתוועד עם התמימים. בעקבות כך שחש כי תלמידיו אינם מבינים כיאות במה זכו לחזות זה עתה, זעק ר' אלתר: "מה ראיתם? 'אף' ראיתם?! אלוקות ראיתם!".

בעת שעזב הרבי את ארץ הקודש נפרד מהתמימים בהתרגשות מיוחדת, הרבי אף רצה לומר מאמר אך מפאת קוצר הזמן מסרו בכתב ידו הקדושה.

סניפים

כבקשת הרבי הריי"צ, פתחו 'חדרים' ששמם היה על פי הוראת הרבי, כשמה של הישיבה.

החדרים קמו בירושלים, יפו ובראשון לציון. עם הזמן נסגר החדר בירושלים ונפתח מחדש בקיץ תד"ש כשהמלמד היה הרב ברוך פריז.

במקביל לכך, בשנת תש"ה (לערך), פתחה הנהלת תורת אמת ישיבה קטנה. המייסד המרכזי היה הרב דוד גולדברג שאף כיהן בה כמשפיע. עם השנים שוב נסגרו מוסדות אלו ונפתחו שנים מאוחר יותר.

הרב זלמן שמעון דבורקין סיפר כי בשעה שרצה לפתוח חדר ביפו, שלחו הרבי הריי"צ לחבר מועצת העיר, אשר צבי גינצברג הידוע בכינויו "אחד העם". הרב הבלין הגיע בכדי לבקש ממנו לפתוח את החדר והדגיש כי הוא שליחו של הרבי מליובאוויטש. הלה השיב בסבר פנים יפות כי למרות שזה נגד השקפת עולמו ואת תוכנית העיר הרשמית, אך מכיוון שזוהי בקשתו של הרבי מליובאוויטש אז הוא מאשר זאת. החדר ביפו החל לפעול בקיץ תרפ"ד.

החדר התפתח במהירות וכעבור זמן קצר מנה למעלה ממאה תלמידים. בעקבות כך נאלצו לעבור למבנה חדש, ומכיוון שהיו אנשים עוינים בעיר רצו לעבור לתל אביב. לאחר קשיים רבים ודרישת העירייה שיחליפו את שפת הלימוד מאידיש לעברית, סירבו לדרישת העייריה ובכוח וסיוע הרבי הריי"צ קנו מבנה מעצמם ברח' הרב קוק 16 בתל-אביב. הישיבה נרשמה על שמו של הרב הבלין, אך לאחר שהרבי הריי"צ דרש ממנו שישנה זאת וירשום אותה על שמו, נרשם המבנה על שם הרבי.

כעבור זמן, בשנת תרפ"ט, נסגר החדר עקב מיעוט התלמידים בו. הרב הבלין ביקש להשכיר את המקום על מנת שיהיה כסף לקיום הישיבה בירושלים.

במהלך השנים תרצ"ד - תרצ"ז, חסידים רבים מיוצאי רוסיה התיישבו בעיר תל אביב. הרבי הורה להם להקים שם ישיבה וחדר. את הישיבה ביקשו לכופף להנהלת תורת אמת אך הדבר לא יצא אל הפועל.

בשנת תרח"צ מינה הרבי את הרב קרסיק איגרת מהרבי בה מורה לו להקים ישיבה בעיר. הלה החל במאמצים לכופפה למוסדות תורת אמת שתחת הנהלת ידידו הרב שימחוביץ'. אך ר' אלתר טען כי רצונו של הרבי הוא שהמוסדות בתל-אביב יהוו מוסד עצמאי בלי קשר לתורת אמת.

באישורו של הרבי הריי"צ, הוקמה הישיבה במבנה של תורת אמת ברח' הרב קוק בעיר תחת השם 'אחי תמימים'.

הרב אלתר שימחוביץ' נפטר לבית עולמו לאחר ייסורים קשים בז' בניסן תרצ"ט, הרבי הריי"צ הורה לרשום על מצבתו שהיה "ראש ישיבת תורת אמת".

ר' אלתר ביקש בצוואתו כי יזכירו לו בשעת הקבורה את הפתגם ששמע מהרבי הרש"ב בשמחת תורה "חסיד, בכל מקום המצאו, צריך להדחק ולהיות סמוך אל רבו. אם לא ייתנו לו, אין זה מעניינו. הוא צריך לומר: "תן לי, אני צריך ללכת אל הרבי שלי".

בנשיאות הרבי

הרבי דאג לישיבה עוד לפני הנשיאות. הרבי שלח ספרים לישיבה מטעם "המרכז לענייני חינוך" ומימן אותם. וכן דאג לתקצוב לישיבה מטעם קרן הצלה דשיקאגו.

לאחר קבלת הנשיאות, החל הרבי שינוי בישיבה. עד אז מצד סיבות שונות, הישיבה שימשה רבים מחסידי ירושלים, הדבר גרם לקושי בציביון חב"די וחינוך התלמידים כראוי.

באותה עת הישיבות "אחי תמימים" ולוד, מינו משפיעים שלמדו בתומכי תמימים בליובאוויטש כמשפיעים דגולים, החסידים שלמה חיים קסלמן, חיים שאול ברוק, אברהם מאיור, אברהם פריז וכו', ובכך עלו ישיבות אלו על תורת אמת.

הרבי חפץ שגם תלמידי תורת אמת יתחנכו על ברכיי משפיעים שכאלו. באשר על כן, תבע הרבי מחסידים אלו וכו' להתוועד בתורת אמת ולהשפיע בה על התלמידים.

הרבי אף ביקש שהתלמידים הבוגרים של הישיבה ישהו מספר חודשים בישיבת לוד בכדי "לספוג לתוכם רוח תומכי תמימים על טהרתו". הרבי אף ביקש מר' שלמה חיים לבוא אחת לשבוע, שבועיים או חודש לישיבה ולהשפיע על הבחורים. בכדי שהדבר לא יפגע ברבני הישיבה או יפגע ביוקרתה, הציע הרבי לבאר שזה מפני שלפנים חדשות מקשיבים יותר.

הדבר לא התרחש והרבי כתב לר' שלמה חיים שוב על דבר הנ"ל, וביקש שעל אף ששני הצדדים לא כל כך חפצים בכך, יתגבר ויעשה זאת. הרבי אף אמר כי בזה אומר את הוראת הרבי הריי"צ אליו (אל ר' שלמה חיים) מכ"א תמוז תש"ט: "יסדר ידידי אשר בזמנים קבועים יבקר את אנ"ש ותלמידי המוסד תורת אמת יחיו".

ואכן ר' שלמה חיים ומשפיעי אנ"ש החלו למלאות אחר הוראת הרבי. הרבי כתב על כך תוך שמחה ונחת: "נבנתה תורת אמת אחר חורבן שלה".

הרבי כתב לרב זווין כי שמח לשמוע על שיפור מצב הישיבה ברחניות ובגשמיות.

הרבי דאג לרישום תלמידים לישיבה והעמיד את לוד ותורת אמת בשורה אחת כשתי הישיבות המרכזיות של חב"ד בארץ הקודש.

הרבי פעל שזקני החסידים ביניהם הרב מאיר אשכנזי, יפקחו על מלאכת גיוס הכספים לישיבת תורת אמת. כשהייתה תביעה משפטית כנגד הישיבה, הרבי עורר לגמור כמה שיותר מהר את המשפט. הרבי הגדיר את המזיקים לישיבה כ"קליפה", ש"כל מציאותה היא שיתגברו עליה ולא ישמעו לקולה".

הרבי הדגיש כי הישיבה היא תחת נשיאותו והנהגתו, ונשיאות זו נמשכת עד היום הזה.

בז' בתמוז תשי"ב, הורה הרבי במכתב, להקים ספרייה בישיבה שתסייע בין היתר להפצת מעיינות החסידות. הרבי הורה שהספריה תכלול הן ספרי חסידות והן ספרי נגלה .

בא' תמוז של אותה שנה, שלח הרבי מכתב מיוחד בו מחזק ומברך הרבי את התלמידים החדשים של הישיבה ומפורט בו שמותיהם.

הרבי חפץ ששתי הישיבות יתאחדו בועדת בחינה שתברר את חושי כישרונות התלמידים החב"דים. הרבי אף הציע שהועדה תורכב מר"מ אחד מכל ישיבה, ורב שלישי המוסכם על שני הצדדים. ואכן הקימו וועד כזה, שחבריו השתנו מדי פעם. הבוחנים בנגלה היו ראשי הישיבות (הרב שפירא והרב שניאורסון), ובחסידות היו אלה המשפיעים הרב קסלמן והרב גוראריה. ולעיתים ערכו בחינות בשני הדברים יחדיו והדבר הביא לשינוי בוועדה.

הרבי אף הציע בכ"ט בסיוון תשי"ג, שידפיסו שתי הישיבות קובץ משותף של הערות וחידושי תורה.

בט"ז בתמוז תשל"ג, עלתה הצעה לאחד לחלוטין את ישיבת תורת אמת עם ישיבת לוד. הדבר לא הסתייע עקב התנגדות הנהלות הישיבות.

בב' אדר ב' תשי"ז, הביע הרבי את צערו במכתב לרב אברהם פריז על כך שהמוסדות בארץ הקודש אינם מצליחים ונמצאים במשבר עמוק. אי ההצלחה הייתה רק בגלל דברים צדדיים, והראיה היא שישיבת אחי תמימים בראשון לציון שנוהלה על ידי אדם אחד הצליחה מאוד, כך גם בית ספר לדפוס בכפר חב"ד.

בשנת תשכ"ד, פנה הרבי במכתב אל שניים מתלמידי תורת אמת, בו תובע הרבי כי יעשו ככל הניתן על מנת להגדיל את מספר תלמידי הישיבה.

בתשכ"ה, כתב הרבי מכתב חריף לרב אברהם פריז על אי קיום הבטחת רבים "והוא בתוכם" להרחיב את הישיבה והמוסדות וכו'.

התרחבות הצוות

בתשי"ד, עקב גידול מספר התלמידים שפעל הרבי, הוסיפו לישיבה מגיד שיעור חדש בנגלה, הרב מרדכי אהרון שיינברגר. כשנה וחצי לאחר מכן, מונה הרב חיים מענדל רוזנברג לכהן כמשגיח בישיבה. בשנת תשכ"ד, מונה הרב שמואל אלעזר היילפרין לכהן כראש הישיבה לאחר שמצבו הבריאותי של הרב שפירא התרופף, והוא היה בין תלמידיו המובהקים. בשנות הל' כיהן אף כמשפיע בישיבה. הרבי דרש שוב ושוב מהרב היילפרין להרחיב את הישיבה.

לצדו של הרב היילפרין שימש הרב הלל רבינוביץ' כראש ישיבה נוסף.

בצוות המגידי שיעור אף כיהן הרב שמעון יעקובוביץ.

בשנות הכ' הצטרף לצוות הישיבה הרב זעליג פלדמן. מסופר על אחד מהבחורים בישיבה שרצה לעבור לישיבת מיר, היה עליו להיבחן אצל ראש הישיבה הרב נחום פרצוביץ, ר' נחום ציווה עליו לומר דברי תורה, והוא חזר על שיעור של הרב פלדמן בתורת אמת. ראש ישיבת מיר התפעל מאוד מתוכן השיעור, והביע תמיהה על כוונותיו של התלמיד: "יותר טוב מזה לא תשמע פה", טען.

בשנת תשכ"ח הצטרף אף הרב יוסף צבי סגל כמשפיע כללי, בהמשך החל למסור שיעורים בנגלה ואף שימש כראש הישיבה. הרב סגל משך לישיבה בחורים רבים שהעתיקו בעקבות שיעוריו את מקום לימודם לתורת אמת.

בשנת תשל"ט הוקמה הישיבה מחדש על ידי שינוי הצוות לצוות צעיר יותר. כראש הישיבה מונה אז הרב אשר לעמיל כהן, כיום רבה של קהילת חב"ד בביתר עילית. עמו הצטרף הרב יוסף יצחק אופן שבתחילה הגיע כשליח ולבסוף נהיה כחלק מן הצוות.

משכן קבע

בחודש אדר ראשון תשי"ז, פנו התמימים אל הרבי בבקשה כי יפעלו להגעת הישיבה למבנה קבע התואם את צרכי הישיבה.

בי"ג בתשרי תשכ"א, פנה הרבי למר זלמן שז"ר במכתב בו הוסבר הצורך הדחוף בבניית מבנה. למרות אי האמונה של רבים בדבר התכנות הדבר, היה זה הרב שמעון גליצנשטיין שפעל בכל המישורים, באמונה שהדבר בר ביצוע.

בשנת תשכ"ג ערך הנחת אבן הפינה ברוב פאר והדר. הרבי עודד את הבנייה והפליא במעלתם של המסייעים בכך, זאת בנוסף להשתתפות של 60,000 לירות בהוצאות הבנייה.

בכ"ט באייר תשכ"ג, נפטר הרב גליצנשטיין, ובנו הרב חנוך, מונה על ידי הרבי תחתיו. הוא החל לפעול ללא מנוחה להשיג אישורי בניה וכן לגייס כספים. הוא פנה אל מזכיר מפלגת מפא"י מר יונה כסה, ושכנעו לפעול בעניין.

בד בבד השתמש בכישוריו של הרב נחום רבינוביץ' ונעזר בו בעניין. הוא פנה לראש עיריית ירושלים דאז מר מרדכי איש שלום. סבו של ראש העיר היה חב"דניק ובזה ניסע לשכנעו שיסייע בדבר, הוא אכן נענה אך העירייה התנגדה לפתרונותיו.

בשיחה שערך עם נציג מפלגת חירות מר שמחה לוין, נודע לו כי הסיבה לפיה אין אישורים מהעירייה זוהי סמיכות המגרש בניה לרחוב בר אילן, "איננו זקוקים לתגבורת חרדית במקום בו משליכים אבנים וצועקים שבת", טען. ר' נחום הסביר לו כי אין זו שיטתה של חב"ד וביאר לו את דרכו של הרבי בקירוב לבבות. ואכן שיחה זו הניבה אישור, ובעשרה בטבת תשכ"ו, חתמה העירייה על תוכנית הבנייה ברחוב ירמיהו. בכ"ג אדר, העניק משרד הפנים את אישורו הסופי.

הישיבה עשתה קמפיין של גיוס כספים ותרומות, באופן של רכישת מניות (לבנים). הרבי נתן ש'יק עבור שתי לבנים. הרבי אף הפנה לתורמים ספציפים שיסייעו בקמפיין הגיוס.

הצורך בבניין חדש היה כה רב, עד כדי כך שהנהלת הישיבה איכלסה אותו עוד בטרם היה מוכן לחלוטין. וכן ויתרו על טקס מרשים כנהוג.

השלוחים בישיבה

בשנת תשט"ז, בעקבות הרצח המזעזע בבית הספר למלאכה בכפר חב"ד, שלח הרבי שלוחים לארץ הקודש שירוממו את מצב רוחם של אנ"ש והתמימים.

הרבי קבע כי הם ישהו שבוע בכפר חב"ד, שבוע בלוד ושבוע נוסף בירושלים – מתוכם יומיים בישיבת תורת אמת.

כעבור כמה שבועות שבו השלוחים אל הרבי למעט שניים (התמימים שלמה קירש ושרגא הרצוג) שנותרו בישיבה והתאכסנו בביתו של הרב משה וובר.

בשנת תשכ"ז שיגרה הנהלת תות"ל המרכזית בכפר חב"ד ע"י הרה"ח ר' אפרים וולף וכהוראת הרבי, כמניין תמימים לישיבת תורת אמת. בכ"ג בניסן, ערב מלחמת ששת הימים, קיבל הרב וולף מכתב בהול מהרבי בו מורה לו לשגר מיד קבוצה נוספת של שלוחים לתורת אמת. הרבי הגדירם כ'שלוחי' (=שלוחים שלי). הרב וולף ישר אישר כי פועל בעניין, ואכן בב' באייר יצאו התמימים לדרכם.

אותם ימים היו ימי ערב "מלחמת ששת הימים". באותה עת מיקומה של הישיבה היה על קו הגבול, חצר הישיבה הופצץ מיד בתחילת המלחמה כיוון ששימש כמחנה צבאי. הבחורים סייעו לחיילים בחפירת בונקרים, הגישו להם מזון ושתיה, וכמובן הניחו להם תפילין.

מצבה של הישיבה היה קשה מאוד, אך הרבי שלח מברק מיוחד לישיבה בה קובע הרבי כי ימשיכו התמימים בהתמדה ושקידה בלימוד התורה, וודאי שלא ינום ולא ישן שומר ישראל.

בכל שנה שלח הרבי שלוחים לישיבות שבארץ הקודש, ובשנת תש"ל מיקד הרבי את השליחות לארץ הקודש בישיבת תורת אמת. במהלך יחידות שערך הרבי באותה שנה לתלמידים השלוחים, תבע הרבי שיקדמו את הישיבה בכמות ובאיכות, שיראו התמימים דתורת אמת כפי שהם צריכים להיראות – בפרט בשמירת סדרי הלימודים. ביחידות זאת אמר הרבי: "שאם רק תהיה הסכמה של ההנהלות בארצנו הקדושה, יהיה טוב שרובם יהיו בישיבת תורת אמת, וכמה בחורים בקריית גת.. וכאמור, שכל אחד ייקח על עצמו תפקיד חדש, לבסס ולהרחיב הן בעומק והן בהתרחבות גדולה ובאורך, את ישיבת תורת אמת בכל פרטיה. ועל דרך זה בנוגע לישיבת קריית גת, אלא שישיבת תורת אמת בפרט, מצד היותה בירושלים".

השלוחים עודדו את התמימים והוסיפו בהם בעיקר רוח של התקשרות לרבי נשיא הדור. הם עודדו את התמימים לנסוע לחצרות קודשנו מדי שנה ואף קבעו כי תפלת שחרית של שבת, תחל בשעה עשר ולאחריה תתקיים התוועדות. הרבי ביקש כי השלוחים ימנו כחלק מתלמידי הישיבה ולא כחלק ממנהליה, זאת ע"מ למנוע מחלוקת.

בשנת תשל"ו-ח שלח הרבי שלוחים מיוחדים לארץ הקודש על מנת להישאר בה, כשעיסוקם המרכזי היה השפעה על תלמידי הישיבה ואף שהו בה. בשנת תשל"ט הוציאו השלוחים ביחד עם הנהלת הישיבה, את הספר "חידושים וביאורים בש"ס". תחילה חשבו לקרוא לספר בשם "חידושים וביאורים לש"ס" אך הרבי הורה לשנות זאת. לאחר בדיקה התגלה שגימטריית שם הספר המתוקן, זהה לגימטריית שמו של הרבי.

ר' מענדל פוטרפס, ראה זכות גדולה לחזק את הישיבה, כשבתשרי תשל"ד ובהזדמנויות נוספות, ריכז בעצמו קבוצות בחורים מ770 ושיגרן לתורת אמת. בשנת תשמ"א כשעלו טענות על הישיבה לפיהם מתחרת הישיבה בשאר הישיבות, פנה ר' מענדל לרב יהושע יוזביץ' שלא יתפעל מכך ואמר לו "תקבל את כל מי שחפץ ומתאים ללמוד בישיבה, ואל תשאל אף אחד בעניין".

70 שנה

בשנת תשמ"ב, ערכה הישיבה בהוראת הרבי, דינר לציון 70 שנים להקמת הישיבה. הרבי כתב איגרות מיוחדות לדינר ולקראתו, אמר שיחות מיוחדות על התייסדות הישיבה ועל 70 שנותיה, דיבר על נצחיותה של הישיבה ועל סגולותיה להביא את משיח, נתן כהשתתפות בקבוק יין וסכום כסף כהשתתפות בהוצאות.

בשבת פרשת ראה השיב הרבי על הטענה לפיה אין לציין 70 שנה שכן היה לישיבה הפסק (בעת מלחמת העולם הראשונה). הרבי דחה זאת בשיחה הנ"ל (ראה שם).

הישיבה כיום

נכון לשנת הלימודים תשפ"ג לומדים בישיבה כ-100 תלמידים המחולקים לשלשה שיעורים. לאחר שנת הלימודים בשיעור ג' בישיבה ממשיכים התלמידים לשנת לימודים נוספת בקבוצה בישיבת תומכי תמימים המרכזית 770. לאחר מכן ממשיכים ופועלים כתלמידים שלוחים בישיבות חב"ד ברחבי תבל.

צוות הישיבה

הרב יהושע (שייע) יוזביץ', מנהל המוסד

ישיבה גדולה

• הרב אברהם יואל לפידות - ראש הישיבה.
• הרב יהושע יוזביץ - מנכ"ל.
• הרב יחיאל יוסף לסקר - משגיח ראשי.
• הרב ישראל כהן - מנהל גשמי.

ר"מים

• הרב יחיאל מיכל הניג - שיעור א'.
• הרב יצחק מאיר סגל - שיעור ב'.
• הרב יוסף צבי צירקוס - שיעור ג'.
• הרב חיים שלום דייטש - הלכה.
• הרב צבי ווייס - ר"מ ללימודי סמיכה.

משפיעים

• הרב יצחק שיינברגר - שיעור א'.
• הרב שמואל פרסמן - שיעור ב'.
• הרב יוסף יצחק אופן - שיעור ג'
• הרב משה גרוזמן - משפיע כללי.

נו"נים

• הרב משה לוי יצחק לאופר.
• הרב יעקב אורנשטיין.

צוות הישיבה גדולה בעבר

ראשי ישיבה

• הרב משה דובער ריבקין (תרפ"ד-תרפ"ח).
• הרב משה אריה לייב שפירא (תרפ"ח-תשכ"ד).
• הרב שמואל אלעזר הלפרין (תשכ"ד-תשל"ז).
• הרב אשר לעמיל כהן
• הרב בנימין זאב סגל

משפיעים

• הרב אלטר שימחוביץ (תרפ"ט-תרצ"ט).
• הרב משה יהודה רייכמן
• הרב משה ובר
• הרב זלמן נוטיק
• הרב נועם הרפז
• הרב אלימלך פרקש

ר"מים ומשפיעים

• הרב הלל רבינוביץ'
• הרב חיים שלמה כהן
• הרב אברהם ברוך פבזנר

ר"מים

• הרב יוסף יצחק הבלין
• הרב יקותיאל פרקש
• הרב שניאור מרדכי אייזנמן

מזכירים

• הרב נחום מרגליות, מזכיר
• הרב שמעון גליצנשטיין, מזכיר
• הרב אברהם חנוך גליצנשטיין מזכיר

ראו גם

• תורת אמת חברון
• ישיבה קטנה תורת אמת

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט של הישיבה
• ייסוד תורת אמת בירושלים - שניאור זלמן ברגר בשבועון בית משיח סקירה, סיפורים, תמונות ומסמכים
• סקירה על ישיבת תורת אמת בירושלים - שניאור זלמן ברגר
• שתי תמונות של תמימים מתקופת הראשית של ישיבת תורת אמת בירושלים -
• הרב מרדכי מנשה לאופר, ניצוצי רבי - ישיבת תורת אמת בירושלים, לקט מהוראות ומכתבי הרבי בנוגע לישיבה, בתוך שבועון התקשרות
• עלון 'מאה שנה למוסדות תורת אמת', ה' אלול תשע"ב

לקריאה נוספת

• הרב יוסף אשכנזי, תורת אמת - מאה שנות ליובאוויטש בארץ הקודש, הוצאת חזק, תשע"ב