שבת אסרו חג פסח
שבת אסרו חג פסח היא שבת שחלה בצמוד מייד לאחר חג הפסח בארץ ישראל. קביעות זו יוצרת שאלות הלכתיות בנוגע לדיני החמץ והשימוש בו לאחר שהסתיים החג, אך לפני שהחמץ נקנה בחזרה מהגוי, וכן יוצרת הבדלים בקריאת התורה בין בני חו"ל לבני ארץ ישראל, כיון שבחו"ל החג נמשך יומיים ובשבת זו קוראים את קריאת אחרון של פסח.
נידון נוסף הוא זמן עריכת סעודת משיח בקביעות כזו.
בקהילות ישראל נהוג לערוך בקביעות כזו בערב חג עירוב תבשילין על מנת לאפשר בישול ביום טוב גם עבור השבת.
תוכן עניינים
מעלת הקביעות[עריכה]
קביעות זו היא המעולה ביותר, כאשר ספירת העומר מתחילה באחד בשבת, וכל שבוע של ימי הספירה מתחיל ביום ראשון ומסתיים ביום השבת[1].
מלבד המופיע בדברי חז"ל על מעלת קביעות זו, ביאר הרבי מספר פעמים את מעלת הקביעות על פי פנימיות הענינים[2], וכן הוסיף והדגיש את המעלה שימי חול המועד רצופים בלי שיש שבת המפסיקה ביניהם, וימים אלו - שהם הימים היחידים בשנה שמוקדשים ללימוד תורה בלבד בלי היתר של עיסוק בפרנסה או בעונג שבת ויום טוב, רצופים ומאפשרים הוספה מיוחדת בלימוד התורה[3].
בנוסף, בשנה שאינה מעוברת יוצרת קביעות כזו מצב של שמיני שמונה שמינה בו יש סגולה מיוחדת (ראו להלן).
שימוש בחמץ וקטניות[עריכה]
אף שבשבת זו אין כבר את איסור אכילת חמץ, אך בספרות ההלכה ישנה מחלוקת גדולה בין הרבנים ופוסקי ההלכה האם ניתן להתיר ולאכול בשבת זו מאכלי חמץ ומאכלי קטניות ושאר דברים שהחמירו שלא לאוכלם בפסח, כשעיקר הדיון נסוב סביב 2 סוגיות עיקריות:
- מוקצה: כיון שבשעת בין השמשות היה אסור לגעת בחמץ, ואף במיני הקטניות וכדומה שנוהגים לפרוש מהם בחג הפסח - האדם הקצה אותם מדעתו, וממילא כל מה שהוקצה בבין השמשות הוקצה לכל משך השבת. לפועל, יש מרבני חב"ד שהתירו דווקא בחמץ גמור[4], ויש שהתירו דווקא במיני קטניות ושאר דברים שאינם אסורים אלא מצד המנהג וחומרא שאנו נוהגים להחמיר בפסח ולא מדין תורה[5].
- שימוש בדבר שנמכר: כיון שמיני אוכל אלו נמכרו לנכרי, עלול השימוש בדבר להיות כרוך בגזל הגוי שאסור, וכן לפגוע בכללות המכירה שאדם לא מתייחס אליה כדבר אמיתי ומוחלט ומשתמש כרצונו לפני שרוכשים חזרה את החמץ מהגוי. לפועל, נהוג להתיר זאת ולהוסיף תנאי בשטר המכירה שאם ישתמשו בחמץ של הנכרי לפני שירכשו ממנו חזרה, הוא לא יקפיד, וישלמו לו את מה שהשתמשו.
- זהירות מנגיעה בכלי הפסח: שימוש במיני חמץ ואפילו בדברים שהקפידו עליהם לאורך כל החג לפני שהספיקו להכניס את כלי החמץ, עלולה לגרום שהאוכל יגע בכלים.
נוסף לכך, על יסוד דברי הרבי שהתייחס למעלה שבקביעות זו[6], יש חסידים המקפידים שלא להשתמש בחמץ כלל בשבת זו, על אף ההיתרים שניתן למצוא לכך[7].
עם זאת, המנהג הרווח הוא שלא להימנע מאכילת שרויה.
ערב שבת[עריכה]
- עירוב תבשילין: כמו בכל ערב יום טוב הסמוך לשבת, במטרה לאפשר בישול ביום טוב גם עבור השבת.
- דילוג על 'הודו': לפני תפילת מנחה אומרים רק 'פתח אליהו', כיון שהמזמור 'הודו' (מתקנת הבעל שם טוב) קשור עם ימות החול, ואין אומרים אותו כשערב שבת הוא חג או חול המועד.
סעודת משיח[עריכה]
| ערך מורחב – סעודת משיח |
קביעות זו שהינה ייחודית לבני ארץ ישראל, יוצרת התלבטות מהו הזמן המתאים ביותר לעריכת סעודת משיח, כאשר מצד אחד הזמן של הסעודה כבכל שנה הוא בשביעי של פסח, ומצד שני אחד הטעמים של הסעודה הוא חיבור החג עם ימי החול, והזמן המתאים ביותר לזה הוא בסיום ימי הקדושה, לקראת צאת השבת, ובפרט שדבר זה מאפשר לחבר קהלים רחבים לסעודה כפי הוראת ובקשת הרבי.
הרבי עצמו התייחס לסוגיה והמליץ למצוא את האופן המתאים לערוך סעודה בערב שבת, ולהמשיך ולהוסיף 'כפליים לתושיה' גם ביום השבת עצמו[8].
בסעודה הנערכת בערב שבת, כיון שהרבי עורר שלא יעשו פורס מפה ומקדש במקומות בהן עלול הדבר להביא לידי מכשול, יש להשתדל ולהקדים את הסעודת משיח ולקיים אותה קודם השעה העשירית[9], וזאת על מנת שלא להתמלא מהסעודה דבר שיפגע באכילת סעודת שבת לתענוג[10].
קריאת התורה[עריכה]
בקביעות זו, נוצר הפרש בין הקריאות של בני ארץ ישראל ובני חוץ לארץ, כאשר בארץ ישראל ממשיכים כבר בשבת הסמוכה לחג הפסח בסדר הקריאות הרגיל, ואילו בחוץ לארץ קוראים בשבת זו את הקריאה של אחרון של פסח, ורק בשבת שלאחריה ממשיכים בסדר הקריאות הרגיל.
בני חוץ לארץ שמגיעים בתקופה זו לארץ, צריכים להשתדל להשלים את הקריאה, על מנת שלא להחסיר מסדר הקריאות ולדלג, ונפוץ מאוד בריכוזים של שומרי תורה ומצוות לארגן מניין קריאה לבני חו"ל שחזרו לארץ, כשבמניינים אלו קוראים 2 פרשיות כדי להשוות את הקריאות שלהם עם הקריאות של בני ארץ ישראל. לעומת זאת לבן ארץ ישראל שנוסע לחוץ לארץ אין בעיה זו.
בשנה שאינה מעוברת נמשך מצב זה עד לפרשיות של בהר ובחוקותי כאשר בארץ ישראל קוראים אותן בנפרד, ואילו בחו"ל קוראים אותן כפרשות מחוברות ומשתווים בסדר הקריאות.
בשנה מעוברת נמשך החילוק בין הקריאות של בני חו"ל ובני ארץ ישראל קרוב לשלשה חודשים עד לפרשיות מטות-מסעי, כאשר בארץ ישראל הן נקראות בנפרד, ואילו בני חו"ל קוראים אותן כפרשיות מחוברות[11].
שמיני שמונה שמינה[עריכה]
קביעות זו, יוצרת בחוץ לארץ - בשנה שאינה מעוברת - מצב בו קוראים את החלק הראשון של פרשת שמיני שמונה פעמים:
- מנחה של שבת הגדול, פרשת צו (ח' ניסן)
- שחרית של יום שני, שבוע חג הפסח (י' ניסן)
- שחרית של יום חמישי, שבוע חג הפסח (י"ג ניסן)
- מנחה של שבת חג הפסח (ט"ו ניסן)
- מנחה של שבת אחרון-של-פסח (כ"ב ניסן)
- שחרית של יום שני, שבוע פרשת שמיני (כ"ד ניסן)
- שחרית של יום חמישי, שבוע פרשת שמיני (כ"ז ניסן)
- שחרית של שבת פרשת שמיני (כ"ט ניסן)
הרבי הביא מספר פעמים[12] את הפתגם המופיע בספרי חסידות פולין[13] על קביעות זו 'שמיני שמונה שמינה', כלומר שבשנה בה קוראים את פרשת שמיני שמונה פעמים, תהיה השנה 'שמינה' ומשובחת[14].
פרקי אבות[עריכה]
|
| ערך מורחב – לימוד פרקי אבות בשבתות הקיץ |
הבדל נוסף שיוצרת קביעות זו בין תושבי חו"ל ובני ארץ ישראל, היא אמירת פרקי אבות בשבתות הקיץ, כאשר המנהג הוא לומר פרקי אבות בכל השבתות שבין פסח לחג השבועות[15], ומנהגנו להמשיך ולומר בכל שבתות הקיץ[16], אך בקביעות כזו עלול להיווצר הבדל בין בני ארץ ישראל שיתחילו לומר מייד בשבת הראשונה שחלה אצלם בצמוד לאחר הפסח ואילו בני חו"ל יתחילו רק בשבת שלאחר מכן, כיון ששבת זו אצלם היא עדיין חלק מימי הפסח ואינה מהשבתות 'שבין פסח לשבועות'.
במנהגי ישראל יש מספר שיטות כיצד להשוות את בני חו"ל ובני ארץ ישראל[17], ובנוגע למנהג חב"ד ככל הנראה המנהג הנפוץ כפי שמובן מדברי הרבי הוא לקרוא בשבת הראשונה פרק א', ובשבת שלאחר מכן לחזור ולומר אותו שוב כמו בני חו"ל[18].
קישורים חיצוניים[עריכה]
הערות שוליים
- ↑ פסיקתא דרב כהנא ח, א: "תני ר' חייה שבע שבתות תמימות תהיינה (ויקרא כג:טו), אימתי הן תמימות, בזמן שאין ישוע ושכניה ביניהם".
- ↑ לקוטי שיחות חלק י"ב שיחה ראשונה לפרשת אמור, ועוד.
- ↑ התוועדות שבת הגדול תשל"א. לקוטי שיחות ח"ז עמ' 266.
- ↑ דוגמת הרב לוי ביסטריצקי והרב מרדכי שמואל אשכנזי, על סמך פסק אדמו"ר הזקן בסימן שי, ג - שאצל נכרי אין דין מורצה, והחמץ הגמור היה ברשותו של הנכרי.
- ↑ רבני מכון הלכה חב"ד, וכן הרב בנימין כהן, על סמך הדין של 'מוקצה מחמת יום שעבר'.
- ↑ שיחת אחרון של פסח תשנ"א, בתחילתה: "" :מהמעלות המיוחדות דחג הפסח בקביעות שנה זו, בנוגע לימי השבוע – שהתחלתו (יום ראשון דפסח), וסיומו (יום אחרון של פסח – בחוץ לארץ, ובארץ ישראל – אסרו חג) ביום השבת". ובהערה שם: "ולהעיר שכשחל בשבת אין בו חמץ כלל, והסעודות דשבת הם באכילת מצה דוקא, שבזה ניכר יותר ההמשך והשייכות לחג הפסח".
- ↑ ראו גם הנלקט בזה בספר 'פסח שחל בשבת' עמוד קצז. וכן מופיע במדור הלכות ומנהגי חב"ד בגליון התקשרות ערב חג הפסח תשפ"ב. וראו גם גליון 'מבית ההוראה' ניסן תשפ"ב עמוד 24 - 'זהירות מחמץ בשבת אסרו-חג פסח'.
- ↑ התוועדויות תשמ"ח חלק ג' עמוד 76: ""כשחל שביעי של פסח ביום שישי ערב שבת קודש, יש למצוא אופן המתאים לערוך את "סעודת משיח" בערב שבת, ולהמשיך ולהוסיף – באופן של "כפליים לתושייה" – גם ביום השבת עצמו".
- ↑ בסביבות השעה 17:00.
- ↑ שולחן ערוך אורח חיים רמט, ב: "ולאכול ולשתות בלי קביעת סעודה אפילו סעודה שרגיל בה בחול כל היום מותר להתחיל מן הדין אבל מצוה להמנע מלקבוע סעודה שנהג בה בחול מט' שעות ולמעלה".
- ↑ [din.org.il/2019/05/24/%D7%97%D7%95%D7%A1%D7%A8-%D7%A1%D7%A0%D7%9B%D7%A8%D7%95%D7%9F-%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%9C%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%99-%D7%9C%D7%94%D7%AA%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%93-%D7%A2%D7%9D-%D7%A4%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9D/ חוסר סנכרון בינלאומי - איך להתמודד עם פערים בקריאת התורה], באתר 'דין'. וראו גם בגליון '[beinenu.com/sites/default/files/alonim/119_40_76_0.pdf וישמע משה]'.
- ↑ ראו לדוגמא בפתיחת שיחת שבת פרשת שמיני ה'תנש"א: "השבת סיימו בפעם השמינית לקרוא את פרשת שמיני השנה – כפי שהודגש כבר כמה פעמים בשבועות האחרונים, שהשנה קוראים את פרשת שמיני ("ויהי ביום השמיני") שמונה פעמים, שבזה יש מעלה – כפתגם הידוע: שמיני שמונה שמינה – שנה שקוראים בה (פרשת) שמיני, שמונה – פעמים, תהי' שמינה, שנה "שמינה" מלאה בגשמיות וברוחניות". וראו שם בהמשך השיחה שמבאר העניין בהרחבה. וראו גם ראה לקו"ש ח"ז ע' 297. ספר השיחות תשמ"ח ח"ב ע' 395. ע' 413 ואילך.
- ↑ פורום אוצר החכמה, מקורות לפתגם.
- ↑ דורשי רשומות דרשו זאת גם על בני ארץ ישראל, הקוראים בקביעות זו את פרשת שמיני ביום ה'שמיני' של פסח.
- ↑ ראו באבודרהם, תפילות הפסח: "ונוהגין בספרד לקרות מס' אבות ופרק קנין תורה בשבתות שבין פסח לשבועות בכל שבת פרק אחד".
- ↑ כפי שמופיע בכלבו, אות מ. ועוד.
- ↑ בספר התודעה מובא המנהג שבני ארץ ישראל מתחילים כרגיל מייד בשבת הראשונה, ובשבת השביעית שקודם חג השבועות קוראים פרק ממסכת דרך ארץ זוטא. ולאחר השבועות משתווים בני חו"ל ובני ארץ ישראל. אפשרות נוספת המובאת שם היא שגם בני חו"ל יתחילו לומר כבר בשבת של אחרון של פסח.
- ↑ בלוח כולל-חב"ד נכתב שיש להתחיל רק בשבת השניה, כמו בני חו"ל. אך ראו לקוטי שיחות חי"ז עמ' 303, גליון התקשרות מ"ה בסופו. ספר השיחות תשמ"ט חלק ב' עמוד 485 שולי הגליון הראשון להערה 66, ביאורים לפרקי אבות מהדורה ראשונה עמוד 2, שיחת ש"פ ואתחנן תשמ"א, הנחה בלה"ק סכ"ו. וראו הנלקט באוצר פרקי אבות (פרקי אבות עם שערי אבות) עמוד שסב.
