פורס מפה ומקדש

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

"פורס מפה ומקדש" הינו פיתרון הלכתי למצב שנמצאים במהלכה של סעודה ביום שישי (כגון סעודת מצוה, סעודת יום טוב שחל בערב שבת) ומגיע זמן חובת קידוש של שבת. על פי פתרון זה, לא צריך 'לקפל' את הסעודה, להתפלל קבלת שבת, ולהתחיל את סעודת שבת, ולקדש. אלא ניתן לפרוס מפה על החלות ולקדש (תוך כדי הסעודה המתמשכת של יום שישי) ולהמשיך בסעודה. בתולדות ימי חב"ד מצינו דעות לכאן ולכאן האם לנהוג במנהג זה או לא. אצל אדמו"רי חב"ד מצינו בכללות התנגדות למנהג זה. אצל הרבי בשנים מסוימות היה הוראה שכן לנהוג כך, אך מאוחר יותר שלל הרבי מנהג זה.

המקור[עריכה]

מקורו של שם זה, הוא מהדין שנאמר בגמרא[1]: "אין מביאין את השולחן (שולחן קטן שעליו נמצא הלחם) אלא אם כן קידש, ואם הביא - פורס מפה ומקדש". דין זה מתייחס לנוהג שהיה נפוץ בעבר להציב שולחן קטן נייד לפני כל אחד מהסועדים.

פרטי הדינים[עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

בשולחן ערוך, הלכות שבת סימן רע"א (סעיפים ח-יב) כותב אדמו"ר הזקן שהסועד ביום שישי, ומגיע זמן בין השמשות, לא צריך להפסיק בסעודתו, אלא יכסה את הפת להראות שהוא מיוחד עבור שבת, יקדש וימשיך בסעודה.

אם כבר שתה יין בסעודה - אינו צריך לברך בורא פרי הגפן על יין הקידוש ולא על היין ששותה אחר כך, כמו"כ אם מקדש על הלחם - אינו צריך לברך המוציא עוד פעם.

וכותב אדמו"ר הזקן שמכל מקום בעל נפש יחמיר ולא יבוא לידי זה ויברך ברכת המזון מבעוד יום.

אצל רבותינו נשיאנו[עריכה]

אצל אדמו"ר הרש"ב והריי"צ[עריכה]

בתר"פ חל שמחת תורה ביום שישי, אדמו"ר הרש"ב כבר היה מאד חולה וחלש, והרב יעקב לנדא שכנע אותו לקדש כנדרש לפי ההלכה. הרבי הריי"צ התנגד לדבר כיון שעד אז הרבי הרש"ב לא נהג כן ואף הורה לו להמנע מכך, אך הרבי הרש"ב שלח את בנו הרבי הריי"צ מהחדר להביא משהו, הרבי הריי"צ החביא את היין אך הרב יעקב לנדא מצא יין ממקום אחר וקידש, וכשחזר הרבי הריי"צ לחדר וראה זאת נחלה מרוב צער.[2]

בתש"ד גם חל שמחת תורה בערב שבת ואדמו"ר הריי"צ אמר שיעיינו בדין "פורס מפה" אך אמר שהוא בכל מקרה לא יקדש ושיקיימו את ההלכה רק בעבור המסובים.

שאלו את הרבי מה לומר קודם, 'רצה', או 'יעלה ויבוא'. הרבי ענה שיש לומר לפי הסדר הרגיל ולהקדים את אמירת רצה, והמלאכים כבר יבררו מה שצריך קודם.

אצל הרבי[עריכה]

בשמחת תורה תשי"ז אמר הרבי לפרוס מפה ולקדש, ואמר שמכיון שאדמו"ר הריי"צ לא רצה לנהוג כך מ"טעמים ידועים" יש כאלה שלא רוצים לנהוג כן, אך בנוגע לציבור שאחד יקדש וכל הציבור יצא ידי חובה.

ביום ב' דראש השנה שנת תשמ"ד, הורה הרבי לקהל לפרוס מפה ולקדש וציווה להכריז אודות פרטי הדינים בקשר לאמירת רצה וכו'[3] אולם הכרזת הגבאי נאמרה בבלבול והרבי תיקנו באמצע.[4] ואכן כבר בשמחת תורה של אותה השנה שלל הרבי את המנהג בגלל הבלבול שהיה בראש השנה בנוגע לפרטים הרבים שבהנהגה זו.[5]

בשמחת תורה תשמ"ח בתחילת ההתוועדות הורה הרבי להכריז להיזהר לא לשתות ולאכול אחרי שקיעה מכיוון שלא נוהגים לפרוס מפה ולקדש, והרבי אף פירט ואמר ש"לא צריכים לומר את זה בשמי כי זה דין מפורש בשו"ע, ובחב"ד הפסיקו לנהוג כך לפי פסק רבני חב"ד" [6]

כיום יש מקהילות אנ"ש הנוהגים בדין "פורס מפה ומקדש" בטענה שהוראת הרבי היתה רק במקום שישנם בלבולים, אמנם בקהילות קטנות שלהם יש רב המורה ומדריך - אין לחשוש לבלבול.[7][8]

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים