מצה שמורה

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מצה שמורה היא כינוי למצות מהודרות שנאפו מקמח שנשמר בהקפדה מיוחדת שלא יבוא במגע עם מים כבר משעת הקצירה.

אף שישנם רמות שונות של 'מצה שמורה', מקובל כיום לכנות 'מצה שמורה' רק מצות שנשמרו ממגע עם מים כבר משעת קצירת החיטים.

מקור[עריכה]

שמורה משעת לישה[עריכה]

המקור לחיוב ההלכתי ל"מצה שמורה" הוא מהפסוק "ושמרתם את המצות"[1] ממנו למדו חז"ל בתלמוד ירושלמי[2] שהמצה צריכה שימור שלא תחמיץ.

שמירה זו על המצה שלא תחמיץ משעת לישה ואילך - היא חיוב הלכתי המעכב מן הדין, ואם לא שמרו על המצה - אי אפשר לאכול אותה בפסח ולצאת בה ידי חובת אכילת מצה.

בספרות ההלכתית ישנה התייחסות[3] למי שיש לו רק כזית של מצה שמורה, שעליו לאכול את אותו כזית כאפיקומן.

שמורה משעת טחינה[עריכה]

אף שמעיקר הדין ניתן לאפות מצות גם מקמח שלא נשמר ממגע עם מים, נהגו ישראל להחמיר ולאפות מצות מקמח שנשמר ממגע עם מים משעת טחינה ואילך[4], ורק בשעת הדחק אופים מצות מקמח שלא נשמר ממגע עם מים.

שמורה משעת קצירה[עריכה]

המצות המהודרות ביותר, הינם מצות שנשמרו ממגע עם מים כבר בשעת הקצירה, בעוד החיטים מחוברות בשיבולים. המהדרים קוצרים את החיטים בימים חמים בדווקא, שאין שום חשש ללחלוחית מים שעשויה להחמיץ את הקמח.

בחסידות מובא פעמים רבות, שהנאמר בזוהר על המצה שהיא 'מאכל האמונה' ו'מאכל הרפואה', הוא דווקא ב'מצה שמורה'[5].

להלכה נפסק, שבמידת האפשר יש להדר ולהחמיר להשתמש בליל הסדר למצת-מצוה במצות השמורות משעת קצירה[6].

במשך שנים רבות ההידור של מצות 'שמורה משעת קצירה' במשך כל ימי חג הפסח היתה נחלת מעטים, וגדולי החסידים חששו להחזיק עצמם במדרגה זו ולהדר בכך, ואכלו במשך שאר ימי החג מצות 'שמורה משעת טחינה', אך בעקבות השינויים באופן עשיית המצות בדורות האחרונים, קיבלו זאת כל החסידים על עצמם כחיוב גמור[7].

אצל רבותינו נשיאינו[עריכה]

אצל רבותינו נשיאינו הקלו באחרון של פסח בכמה עניני הידור שנהגו בהם במשך כל ימי חג הפסח, וביניהם אכילת מצה 'שמורה משעת טחינה' ביום האחרון של החג, אך אדמו"ר הרש"ב החל להקפיד שלא להשתמש במצות כאלו אף באחרון של פסח[8], חסידים ביארו על כך שהטעם הוא משום שבדורות קודמים במצות 'שמורה משעת טחינה' היו בטוחים שזו מצה כשרה אלא שהיה חסר בה ההידור של 'שמורה משעת קצירה', ואילו בדורות אלו במצות 'שמורה משעת קצירה' יש פקפוק על עצם הכשרות שלהם[9].

בבית רבותינו נשיאינו נזהרו שמצה פשוטה לא תימצא כלל בבית, גם לא עבור המשרתים העובדים בבית[10].

ראו גם[עריכה]

לקריאה נוספת[עריכה]

  • לקוטי דיבורים חלק א', ליקוט ה' סעיף י"ב (בלשון הקודש - עמוד 164)

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים

  1. שמות יב, יז.
  2. פסחים פרק ב' הלכה ד'.
  3. שולחן ערוך אורח חיים סימן תפב.
  4. שולחן ערוך אדמו"ר הזקן סימן תנ"ג סעיפים טז-יז.
  5. שיחת י"א ניסן תש"ט, ספר המאמרים תש"ט עמוד 142.
  6. יש הפוסקים שזהו לעיכובא. ראו הדיון בדעת אדמו"ר הזקן בענין זה, 'הלכות ליל הסדר' (חיים אליעזר אשכנזי) עמוד שיח.
  7. נלקט באוצר מנהגי חב"ד ניסן-סיון עמוד לח.
  8. לקוטי סיפורים קמוד קצג. ושם, שכאשר שאלו אותו מדוע לא נוהג כמו אביו, השיב שכאשר יביאו לו את המצות של אביו, יאכל מהם גם הוא...
  9. לקוטי סיפורים עמוד קצד.
  10. ספר השיחות בלשון הקודש חלק ב' עמוד ק', משיחת ליל אחרון של פסח תש"ב.