אפיקומן

אפיקומן (מקורות עיקריים)
משנה	מסכת פסחים, י,ח
תלמוד ירושלמי	מסכת פסחים, קט,א
משנה תורה לרמב"ם	חמץ ומצה, ז,ג
ספרות הלכתית נוספת	הגדה של פסח עם לקוטי טעמים ומנהגים חב"ד
שיחות	ס' השיחות תש"ה,

מצה

ציור עתיק הממחיש את לקיחת הקרבן פסח לצלייה

ישראל עולים לירושלים עם כבשים לקרבן הפסח

אפיקומן הוא כינוי לחצי מחלק המצה האמצעית משלוש המצות המונחות בשולחן הסדר, המוחבאת עד סוף ליל הסדר, אותה אוכלים בסימן "צפון" בסדר.

מקור

אכילת ה"אפיקומן" הינה זכר לקרבן הפסח שהיה נאכל עם מצה בלילה זה בזמן שבית המקדש היה קיים, לאחר סיום אכילת שאר קרבנות החג, ואף אנו אוכלים מצה זו בסיום סעודת ליל הסדר.

המנהג נקרא "אפיקומן" על שם ההלכה האמורה במשנה מסכת פסחים בנוגע לקרבן פסח: "אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן", ו"אפיקומן" פירושו קינוח סעודה, והיינו שאין אומרים הוציאו והביאו מיני מתיקה לקנוח סעודה, מפני שאסור לאכול כלום אחר הסעודה. ועל כן נקראת המצה שאוכלים בסוף הסעודה "אפיקומן", על שם שאין מפטירין אחריה 'אפיקומן', שאין אוכלים אחריה כלום, כמו הדין הנוהג בקרבן פסח.

כמות אכילת האפיקומן

צריך לאכול כמות של כזית לאחר גמר כל הסעודה, כקרבן הפסח, ואין לאכול אחריו שום מאכל.

לכתחילה טוב לאכול מהאפיקומן כמות של שני "כזיתים", אחד זכר לפסח ואחד זכר למצה הנאכלת עם הפסח. ואם קשה עליו לאכול שני "כזיתים", לא יפחות על כל פנים משיעור כזית.

כמו כן יש לאכול את האפיקומן בהסיבה. ויש אומרים שאין צריך. וסומכים על דבריהם בדיעבד, שאם שכח ואכלו בלא הסיבה אין צריך לחזור ולאכול.

זמן אכילתו

ערך מורחב – סימני הסדר - צפון

מדייקים לאכול את האפיקומן לפני חצות, כמו קרבן הפסח שהיה נאכל רק עד חצות. אחר אכילת האפיקומן, ממשיכים באמירת הלל וההגדה, שמסתיימת הרבה אחר חצות הלילה.

לאפיקומן לכתחילה טוב לאכול שני "כזיתים", לאור שתי דעות בעניין: שכזית האפיקומן הוא זכר לפסח, או שהוא זכר למצה הנאכלת עם הפסח. וכדי לצאת ידי שתיהן, טוב לאכול שני כזיתים. וכן הוא מנהג הרבי.

אם קשה עליו לאכול שני כזיתים, שאז אוכל רק כזית אחד, עליו להתנות שהוא זכר על פי הדעה שהלכה כמותה.

אם במצה המיועדת לאפיקומן אין כשיעור המספיק לכל בני הבית, יקבל כל אחד מבני הבית חתיכה קטנה ממנה, ולחתיכה זו יוסיפו עוד (מהצד) חתיכות מצה כשיעור הנדרש. אין לשהות מתחילת האכילה ועד סופה יותר מהזמן של "אכילת פרס". אכילת האפיקומן בהסיבה, ויש לסיימו קודם חצות. לפני אכילת האפיקומן יש לשתות באופן שלא יבוא לידי צימאון אחר כך, כי לאחר אכילת האפיקומן אין אוכלים ואין שותים שום דבר. ונזהרים אפילו משתיית מים.

גניבת האפיקומן

ישנו מנהג נפוץ שהילדים כביכול 'גונבים' להוריהם את האפיקומן בליל הסדר. וכפי שמובא במסכת פסחים: "רבי אליעזר אומר חוטפין מצות בלילי פסחים, בשביל תינוקות שלא ישנו. תניא, אמרו עליו על רבי עקיבא: מימיו לא אמר הגיע עת לעמוד בבית המדרש בחוץ מערבי פסחים וערב יום הכפורים. בערב פסח – בשביל תינוקות, כדי שלא ישנו. וערב יום הכיפורים – כדי שיאכילו את בניהם". ומפרש על כך רש"י ש'חוטפין מצה' פירושו, שמגביהים את קערת הסדר בפני הילדים בשביל שישאלו.

הרמב"ם אומר, שצריך לעשות שינוי בלילה הזה בכדי שיראו הבנים וישאלו 'מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות'. השינוי נעשה לפיו, על ידי שמחלק להם קליות ואגוזים ו'עוקרים השולחן מלפניהם קודם שיאכלו' וחוטפים מצה זה מיד זה.

הרבי מביא מנהג זה וכותב, שיש נוהגין שהתינוקות 'חוטפין' את האפיקומן. ואומרים שמרומז בלשון רז"ל: ש"חוטפין מצה בלילי פסחים בשביל התינוקות שלא יישנו". אך בהמשך דבריו שולל הרבי מנהג זה וכותב שאין נוהגים בחטיפת האפיקומן בבית הרב, וכמאמר רז"ל - "בתר גנבא גנוב וטעמא טעים".

ומשום שמודגשת במיוחד השפעת חג הפסח על כל השנה (שלכן אין אומרים 'חסל סידור פסח' וכדומה), לכן לא מתאים לקיים מנהג שאינו חינוכי כמו גניבת האפיקומן.

עניין שלילת גניבת האפיקומן אינו רק בחסידות חב"ד, אלא גם בקהילות ומסורות אחרות.

כמו כן הרבי דיבר גם בשיחת ליל שני של חג הפסח תשכ"ב, אודות שלילת המנהג, ואמר גם שבליובאוויטש גם הגנבים היו שובתים ממלאכתם בפסח.

עם זאת, מסופר שפעם 'חטפה' בתו הגדולה של אדמו"ר מהר"ש את האפיקומן שלו. אך מקרה זה היה בקטנותה, ונראה שהיה זה מקרה יוצא דופן, אבל בדרך כלל לא נהגו בחטיפת האפיקומן בבית הרב, וכמו שאמרו רז"ל ש"בתר גנבא גנוב וטעמא טעים".

גם מנהג יהודי תימן הוא לא לגנוב את האפיקומן, כפי שמביא הרב יוסף קאפח, שלא היו נוהגים 'לגנוב' את האפיקומן, לפי שהגניבה אסורה אפילו לשחוק ולשמחה ואפילו לדבר מצוה. וב'אגדתא דפסחא' כתוב שאין מנהג לגנוב את האפיקומן.

בספר אסופות רבינו חיים הלוי כתוב: שלר' חיים מבריסק לא היה נוח מנהג זה.

הנהגות רבותינו נשיאינו

אדמו"ר מוהרש"ב היה שובר את האפיקומן לחמש חתיכות. מסופר שפעם נזדמן שנשבר לשש חתיכות - והניח אחת הצדה. כמו כן, היות וציור האות אל"ף הוא שלושה קוין, נהגו לשבר את האפיקומן לשלוש חתיכות.

קישורים חיצוניים

• מי הגנב? הפשט והעומק מאחורי חטיפת האפיקומן שניאור אשכנזי, באתר .
• מצוא את האפיקומן מנחם ברוד, באתר .
• לא תגנוב - אפיקומן מרדכי מנשה לאופר, במדור ניצוצי רבי בגליון התקשרות.
• ציטוטים והנהגות בנושא גניבת האפיקומן באתר בית חב"ד.
• אפיקומן כהלכתו באתר חב"ד.
• הלכות פסח עם ביאור דברי שלום באתר ספריית חב"ד ליובאוויטש
• שמואל זאיאנץ, בדברי אדמו"ר שאין נוהגים בחטיפת אפיקומן בבית הרב, הערות התמימים ואנ"ש מוריסטון י"א ניסן תשפ"ג, עמוד לה

הבהרה: המידע בחב"דפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.