ביטול הצומות לעתיד לבוא: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (החלפת טקסט – "ז"ל" ב־"") |
|||
| (24 גרסאות ביניים של 11 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
אחד מיעודי ה[[גאולה האמיתית והשלימה]] מנבואותיו של [[זכריה הנביא]] הוא: שה[[תענית|צומות]] הקשורים עם חורבן בית המקדש יתבטלו ויהפכו לימים טובים. ביטול הצומות והפיכתם כוללים שלבים ודרגות רבים, שיחלו מיד בראשית הגאולה עד לשלמות שבזה בתקופה השניה של ימות המשיח. | אחד מיעודי ה[[גאולה האמיתית והשלימה]] מנבואותיו של [[זכריה הנביא]] הוא: שה[[תענית|צומות]] הקשורים עם [[חורבן בית המקדש]] יתבטלו ויהפכו לימים טובים. ביטול הצומות והפיכתם כוללים שלבים ודרגות רבים, שיחלו מיד בראשית הגאולה עד לשלמות שבזה בתקופה השניה של ימות המשיח. | ||
מעין ביטולם בביאת המשיח קיים כבר בזמן ה[[גלות]] - בכך שהצום הוא יום רצון המעורר ל[[תשובה]], שעל ידה מתגלית מהותו ומטרתו הפנימית של הצום: להביא את הגאולה ולהפכו לששון ושמחה{{הערה|ראה [[לקוטי שיחות]] חלק ט"ו שיחת [[עשרה בטבת]] סעיף ח'.}}. | מעין ביטולם בביאת המשיח קיים כבר בזמן ה[[גלות]] - בכך שהצום הוא יום רצון המעורר ל[[תשובה]], שעל ידה מתגלית מהותו ומטרתו הפנימית של הצום: להביא את הגאולה ולהפכו לששון ושמחה{{הערה|ראה [[לקוטי שיחות]] חלק ט"ו שיחת [[עשרה בטבת]] סעיף ח'.}}. | ||
==ביטול הצומות לעתיד לבוא== | ==ביטול הצומות לעתיד לבוא== | ||
לעתיד לבוא, כאשר יבנה [[בית המקדש השלישי]], יבטלו ימי הצומות ויהפכו לימים טובים וימי ששון ושמחה{{הערה|רמב"ם סוף הלכות תעניות, טור ושולחן ערוך סוף הלכות תענית.}}. כנבואתו של הנביא זכריה: {{ציטוט|תוכן=כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים.|מקור=זכריה ח, יט.}} | לעתיד לבוא, כאשר יבנה [[בית המקדש השלישי]], יבטלו ימי הצומות ויהפכו לימים טובים וימי ששון ושמחה{{הערה|רמב"ם סוף הלכות תעניות, טור ושולחן ערוך סוף הלכות תענית.}}. כנבואתו של הנביא זכריה: | ||
לפי כמה ממפרשי המקרא{{הערה|רד"ק.}} נבואה זו כפשוטו נאמרה בקשר לחורבן בית ראשון, ועל ביטול התעניות בימי הבית השני. אולם יש מהמפרשים שמפרשים אותו על הגאולה העתידה וכן פירשו אותו | {{ציטוט|תוכן=כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים.|מקור=זכריה ח, יט.}} | ||
לפי כמה ממפרשי המקרא{{הערה|רד"ק.}} נבואה זו כפשוטו נאמרה בקשר לחורבן בית ראשון, ועל ביטול התעניות בימי הבית השני. אולם יש מהמפרשים שמפרשים אותו על הגאולה העתידה וכן פירשו אותו חז"ל{{הערה|תוספתא סוף מסכת תענית.}} והובא להלכה ברמב"ם טור ושולחן ערוך{{הערה|סוף הלכות תענית.}}. | |||
למרות שהנבואה נאמרה בקשר לצומות הקשורים עם חורבן הבית - גם שאר הימים שנמנו ב[[שולחן ערוך]] כימים שנוהגים להתענות בהם יהפכו לימים טובים, כמשמעות לשון הטור "ולעת"ל הקב"ה עתיד להפכם לששון ולשמחה", בהמשך ל'''כל''' הצומות שדן בהם בהלכותיו | למרות שהנבואה נאמרה בקשר לצומות הקשורים עם חורבן הבית - גם שאר הימים שנמנו ב[[שולחן ערוך]] כימים שנוהגים להתענות בהם יהפכו לימים טובים, כמשמעות לשון הטור "ולעת"ל [[הקב"ה]] עתיד להפכם לששון ולשמחה", בהמשך ל'''כל''' הצומות שדן בהם בהלכותיו{{הערה|לקוטי שיחות חלק ט"ו שם הערה 24.}}. ובנוסף לימי הצומות, גם ימי [[בין המצרים]] יהפכו לששון ושמחה. ימים אלו יהיו כמו "[[חול המועד]]" בין הימים טובים של [[שבעה עשר בתמוז]] ו[[תשעה באב]]{{הערה|חת"ם סופר - דרשות, דרוש לח' טבת תקפ"ח, בשם "קדמונים". כמו כן אומר החת"ס שהימים שבין [[ה' טבת]] (שלדעה אחת ב[[מסכת ראש השנה|ראש השנה]] יח, ב הוא יום תענית על כך שהגיעה השמועה על החורבן לגולה) ל[[י' בטבת]] יהיו גם הם ימים טובים.}}. | ||
שמחת ימים טובים אלו תהיה גדולה יותר משאר הימים טובים, וגם מחג ה[[פורים]] שלא יבטל לעתיד לבוא{{הערה|[[דבר מלכות]] ש"פ בלק [[תנש"א]] ס"ד.}}. | שמחת ימים טובים אלו תהיה גדולה יותר משאר הימים טובים, וגם מחג ה[[פורים]] שלא יבטל לעתיד לבוא{{הערה|[[דבר מלכות]] ש"פ בלק [[תנש"א]] ס"ד.}}. | ||
מדברי הרבי מובן שכאשר יהפכו הצומות לימים טובים, יקריבו בימים אלו [[קרבנות]]{{הערה|דבר מלכות בלק בסופו - {{ציטוטון|. . והן הקרבנות דימי המועדים (כולל גם ימים אלו שיהפכו לששון ולשמחה ולמועדים טובים) בבית המקדש השלישי . .}}. ולהעיר מדבר מלכות ש"פ דברים תנש"א בסופו - {{ציטוטון|יותר מהשמחה ד"מועדים לשמחה" בשלש רגלים ( | מדברי הרבי מובן שכאשר יהפכו הצומות לימים טובים, יקריבו בימים אלו [[קרבנות]]{{הערה|דבר מלכות בלק בסופו - {{ציטוטון|.. והן הקרבנות דימי המועדים (כולל גם ימים אלו שיהפכו לששון ולשמחה ולמועדים טובים) בבית המקדש השלישי..}}. ולהעיר מדבר מלכות ש"פ דברים [[תנש"א]] בסופו - {{ציטוטון|יותר מהשמחה ד"מועדים לשמחה" בשלש רגלים (אף על פי שאז מקריבים שלמי שמחה מן התורה)}}.}}. | ||
בנוגע ל[[תענית אסתר]] - שאמנם אינה מארבעת הצומות המוזכרים בנביא, כיון שאינה חלק מאירועי החורבן, ולכן גם בנין בית המקדש אינו קשור לביטולה{{הערה|שענין זה מורה, בפנימיות, על כך שמעלת יום זה כיום רצון לה' היא נעלית אפילו מענין הגאולה (שיחת תענית אסתר [[תשמ"ו]] - התוועדויות חלק ב' ע' 696)}} - מופיע ב[[שיחה|שיחות]] הרבי שגם היא תיהפך לשמחה{{הערה|ראה | בנוגע ל[[תענית אסתר]] - שאמנם אינה מארבעת הצומות המוזכרים בנביא, כיון שאינה חלק מאירועי החורבן, ולכן גם בנין [[בית המקדש]] אינו קשור לביטולה{{הערה|שענין זה מורה, בפנימיות, על כך שמעלת יום זה כיום רצון לה' היא נעלית אפילו מענין הגאולה (שיחת תענית אסתר [[תשמ"ו]] - התוועדויות חלק ב' ע' 696)}} - מופיע ב[[שיחה|שיחות]] הרבי שגם היא תיהפך לשמחה{{הערה|ראה לדוגמה שם ע' 697, ועוד. וכמו כן בכותרת שיחת תענית אסתר [[תשמ"ח]] - [[מוגה]] ([[התוועדויות]] חלק ב' ע' 401), נאמר "תענית אסתר - יהפך לשמחה".}}. | ||
==שלבים בביטול הצומות== | ==שלבים בביטול הצומות== | ||
| שורה 18: | שורה 19: | ||
הרבי מבאר{{הערה|לקוטי שיחות חלק ט"ו שיחת עשרה בטבת.}} שישנם שני שלבים בביטול הצומות לעתיד לבוא: | הרבי מבאר{{הערה|לקוטי שיחות חלק ט"ו שיחת עשרה בטבת.}} שישנם שני שלבים בביטול הצומות לעתיד לבוא: | ||
==== ביטול הצומות ==== | |||
(א) '''ביטול הצומות והפיכתם לשמחה''' - מכיון שבזמן הגאולה יהיה שלום, לא יהיה צורך להתענות על החורבן ולכן הצומות יתבטלו. וכיון שהשלום וביטול התענית הוא דבר המשמח, לכן יהיו ימים אלו ימים טובים וימי שמחה. | (א) '''ביטול הצומות והפיכתם לשמחה''' - מכיון שבזמן הגאולה יהיה שלום, לא יהיה צורך להתענות על החורבן ולכן הצומות יתבטלו. וכיון שהשלום וביטול התענית הוא דבר המשמח, לכן יהיו ימים אלו ימים טובים וימי שמחה. | ||
==== הפיכת האבל עצמו לששון ==== | |||
(ב) בנוסף לכך, '''הפיכת האבל עצמו לששון''' - לא רק שישמחו בגלל '''ביטול''' הצום והמצב הגלותי, אלא אדרבה: השמחה תהיה בגלל '''הצום עצמו''', כיון שתתגלה מטרתו שכל מטרת הצום היא כדי להגיע לבנין [[בית המקדש השלישי]], ולכן במהותו הוא דבר טוב [בדומה ליעוד בגאולה בכלל - "אודך ה' כי אנפת בי", ההודאה לה' על צרות ויסורי הגלות עצמם]. | (ב) בנוסף לכך, '''הפיכת האבל עצמו לששון''' - לא רק שישמחו בגלל '''ביטול''' הצום והמצב הגלותי, אלא אדרבה: השמחה תהיה בגלל '''הצום עצמו''', כיון שתתגלה מטרתו שכל מטרת הצום היא כדי להגיע לבנין [[בית המקדש השלישי]], ולכן במהותו הוא דבר טוב [בדומה ליעוד בגאולה בכלל - "אודך ה' כי אנפת בי", ההודאה לה' על צרות ויסורי הגלות עצמם]. | ||
על שלבים אלו מבאר הרבי, כי השלב הראשון יתקיים ב[[שתי תקופות|תקופה הראשונה]] של [[ימות המשיח]] - אז הצומות יתבטלו ויהיו ימי שמחה; והשלב השני יתקיים | על שלבים אלו מבאר הרבי, כי השלב הראשון יתקיים ב[[שתי תקופות|תקופה הראשונה]] של [[ימות המשיח]] - אז הצומות יתבטלו ויהיו ימי שמחה; והשלב השני יתקיים בתקופה השניה של ימות המשיח - אז יתגלו גם דברים שלמעלה מהטבע וסדרי בראשית - ואז יהפך גם הצום והאבל עצמו לשמחה. | ||
==ביטול הצומות בזמן הזה== | ==ביטול הצומות בזמן הזה== | ||
כאשר צום חל ב[[שבת]], ה[[הלכה]] אומרת שהוא נדחה לאחר השבת. הגמרא{{הערה|בבלי [[מסכת מגילה|מגילה]] ה, ב.}} מספרת, שבאחת השנים | כאשר צום חל ב[[שבת]], ה[[הלכה]] אומרת שהוא נדחה לאחר השבת. הגמרא{{הערה|בבלי [[מסכת מגילה|מגילה]] ה, ב.}} מספרת, שבאחת השנים ש[[תשעה באב]] חל בשבת, ביקש [[רבי יהודה הנשיא]] לעקור הצום לגמרי, באומרו: "'''הואיל ונדחה ידחה'''". אבל שאר החכמים לא הסכימו לכך. [[הרבי]]{{הערה|דבר מלכות בלק הערה 10.}} מבאר שהסיבה שדווקא רבי רצה לבטל את הצום, היא בגלל הקשר המיוחד שלו למשיח - שהוא היה [[משיח שבדור|המשיח שבדורו]]. | ||
הגמרא{{הערה|בבלי [[מסכת ראש השנה|ראש השנה]] יח, ב.}} אומרת "בזמן שיש שלום - יהיו לששון ולשמחה, יש גזרת המלכות - צום, אין גזרת המלכות ואין שלום - רצו מתענין רצו אין מתענין". דהיינו, בזמן שבית המקדש בנוי - הצומות יהיו לימים טובים, בזמן הגלות כאשר יש צרות - ימי צום. וכאשר אין צרות, אך בית המקדש אינו בנוי - תלוי ברצון. | הגמרא{{הערה|בבלי [[מסכת ראש השנה|ראש השנה]] יח, ב.}} אומרת "בזמן שיש שלום - יהיו לששון ולשמחה, יש גזרת המלכות - צום, אין גזרת המלכות ואין שלום - רצו מתענין רצו אין מתענין". דהיינו, בזמן שבית המקדש בנוי - הצומות יהיו לימים טובים, בזמן הגלות כאשר יש צרות - ימי צום. וכאשר אין צרות, אך [[בית המקדש]] אינו בנוי - תלוי ברצון. | ||
זוהי הסיבה שבזמן בית שני לא התענו על חורבן בית ראשון{{הערה|יש להעיר שדעת ה[[רמב"ם]] (פירוש המשניות [[מסכת ראש השנה|ראש השנה]] פ"א מ"ג) היא שב[[תשעה באב]] התענו גם בזמן בית שני, ואפילו שאר הצומות - אם רצו מתענין. ראה לקוטי שיחות חלק ט"ו שם הערה 43, ושם נסמן.}}. אמנם, להלכה נפסק{{הערה|טור ו[[שולחן ערוך]] אורח חיים סי' תק"נ.}} שבזמן הזה קיבלו את התעניות לחובה, ולכן אסור לפרוץ גדר (גם אם אין גזירות). | זוהי הסיבה שבזמן בית שני לא התענו על חורבן בית ראשון{{הערה|יש להעיר שדעת ה[[רמב"ם]] (פירוש המשניות [[מסכת ראש השנה|ראש השנה]] פ"א מ"ג) היא שב[[תשעה באב]] התענו גם בזמן בית שני, ואפילו שאר הצומות - אם רצו מתענין. ראה לקוטי שיחות חלק ט"ו שם הערה 43, ושם נסמן.}}. אמנם, להלכה נפסק{{הערה|טור ו[[שולחן ערוך]] אורח חיים סי' תק"נ.}} שבזמן הזה קיבלו את התעניות לחובה, ולכן אסור לפרוץ גדר (גם אם אין גזירות). | ||
מובא ב[[ראשונים]] שיש מנהג להכריז בשבת שלפני הצום: "צום פלוני יום פלוני יהפוך אותו הקב"ה לששון ולשמחה כמו שהבטיחנו בנחמות ונאמר אמן"{{הערה|אבודרהם, הובא בבית יוסף אורח חיים סוף סימן תק"נ - לקוטי שיחות חלק ט"ו שם הערה 4.}}. | מובא ב[[ראשונים]] שיש מנהג להכריז בשבת שלפני הצום: "צום פלוני יום פלוני יהפוך אותו [[הקב"ה]] לששון ולשמחה כמו שהבטיחנו בנחמות ונאמר אמן"{{הערה|אבודרהם, הובא בבית יוסף אורח חיים סוף סימן תק"נ - לקוטי שיחות חלק ט"ו שם הערה 4.}}. | ||
== | == [[טעימה מהגאולה בדורנו|טעימה]] מביטול הצומות == | ||
==== אין נוהגין להתענות בה"ב ==== | |||
מעין ביטול הצומות קיים גם בזמננו בזמן ה[[גלות]], ומודגש ב[[מנהג ישראל]] בדורות האחרונים שאינם נוהגים להתענות ב[[תענית בה"ב|תעניות בה"ב]], זאת בגלל הגאולה המתקרבת, ובזמנה יהפכו כל הצומות לימים טובים - לכן כ[[טעימה מהגאולה בדורנו|טעימה מהגאולה]] אין מתענים{{הערה|שיחות ימי תעניות בה"ב תשמ"ח, התוועדויות חלק ג' ע' 258.}}. גם בליל הצום - שבו אוכלים ושותים (בצומות שמתחילים מהבוקר) - למרות שמצד הזמן התחיל כבר יום התענית הנה בזמן זה מודגש יותר ענינו של הצום כעת רצון ולא כיום צער{{הערה|דבר מלכות שיחת עשרה בטבת וש"פ ויחי [[תשנ"ב]] הערה 45.}}. | |||
והעיקר הוא בשנים שבהם הצומות חלים ביום השבת, שקביעות זו מדגישה את הפיכת ימים אלו לימי חג{{הערה|ראה שיחת ש"פ בלק, י"ז תמוז [[תשמ"ח]] - ספר השיחות חלק ב' ע' 526. שיחות דבר מלכות בלק הנ"ל, דברים הנ"ל ועוד.}}. | |||
==== כשהתענית חל בשבת קודש ==== | |||
הפיכת הצום בשנים בהם יום הצום הוא בשבת. הוא משום שכשנדחית התענית לאחרי השבת דיני התענית קלים יותר{{הערה|ראה שולחן ערוך אורח חיים סימן תקנ"ט סעיף ט.}}, והרי זה מעין ביטולה. | הפיכת הצום בשנים בהם יום הצום הוא בשבת. הוא משום שכשנדחית התענית לאחרי השבת דיני התענית קלים יותר{{הערה|ראה שולחן ערוך אורח חיים סימן תקנ"ט סעיף ט.}}, והרי זה מעין ביטולה. | ||
נוסף לכך, ביום התענית עצמו מורגשת הטעימה מהגאולה, מעין ביטול הצומות והפיכתם לחג - כאשר ביום הצום מתענגים באכילה ושתיה בסעודות השבת. | נוסף לכך, ביום התענית עצמו מורגשת הטעימה מהגאולה, מעין ביטול הצומות והפיכתם לחג - כאשר ביום הצום מתענגים באכילה ושתיה בסעודות השבת. ויתירה מכך כמבואר בהלכה שביום זה:{{הערה|שולחן ערוך אורח חיים סימן תקנ"ב סעיף י.}} "אוכל בשר ושותה [[יין]].. ומעלה על שולחנו אפילו כסעודת שלמה בעת מלכותו". הסיבה ([[פנימיות התורה|הפנימית]]) לכך: יום צום הוא יום של 'עת רצון' ועת סגולה, אלא שזו מתגלית בנפש האדם על ידי קיום דיני היום - התענית. וכשנדחית התענית ללאחרי השבת יום הצום נשאר ביום השבת, ורק 'דיני הצום' נדחים לאחרי השבת{{הערה|ראה צפנת פענח על [[הרמב"ם]] הלכות תענית פרק א הלכה ט ועוד.}}. ויוצא לפי זה שהשבת עצמה הוא יום רצון לה' ויום סגולה, בעוד העניינים השליליים שבה נדחו, יוצא שיום השבת עצמו הוא יום שמחה והתעלות בעבודת ה' מתוך אכילה ושתיה. והרי זה מעין היעוד לעתיד לבוא - שיתגלה תוכנם הפנימי של ימי הצום שהם ימי רצון{{הערה|לקוטי שיחות חלק ל"ג עמוד 156 ואילך.}} ולכך נהגו רבותינו נשיאינו בקביעות כזו לדבר על ביטול הצומות לעתיד לבוא{{הבהרה|חסר קצת הסברה מה פעלו בזה?}}. | ||
==== חודש הגאולה ==== | |||
חודש תמוז בכל דרורות מאז זמן החורבן היה זמן שבו היה נרגש החורבן, מתחילים את השלש שבועות מ[[י"ז בתמוז]], אך בדורינו מאז [[חג הגאולה י"ב-י"ג תמוז]], החודש נהפך, עד כדי כך שכל החודש נקרא חודש הגאולה<ref>שיחת ש"פ שלח תשמ"ט, סה"ש ח"ב ע' 544.</ref>. | |||
==== אב הרחמים ==== | |||
מהפכים עניני הגזירות (צרות הגלות) לטוב, כמו שיהיה לעתיד לבוא, שהצומות על הצרות יהפכו למועדים, על ידי זה שאומרים "[[אב הרחמים]]" בשבת מברכים חודש סיון אחרי ברכת החודש<ref>התוועדויות תשמ"ג ח"ג ע' 1449.</ref>. | |||
==ראו גם== | == ראו גם == | ||
*[[תענית]] | *[[תענית]] | ||
*[[דברי כיבושין]] | *[[דברי כיבושין]] | ||
| שורה 49: | שורה 59: | ||
==קישורים חיצוניים== | ==קישורים חיצוניים== | ||
*[http://chabad.info/video/beis-medrash-video/ | *[http://chabad.info/video/beis-medrash-video/שיעורי-הרב-נוטיק/הפרשה-החסידית/יז-תמוז-שחל-בשבת-הצום-הופך-לששון-ולשמח/ י"ז תמוז שחל בשבת – הצום הופך לששון ולשמחה] שיעור מאת הרב [[זלמן נוטיק]] {{אינפו}} | ||
*[http://chabad.info/video/rebbe/ | *[http://chabad.info/video/rebbe/הרבי-במעגל-השנה/המשפיעים-מספרים-על-תשעה-באב-שחל-בשבת-אצ/ המשפיעים מספרים על [[תשעה באב]] שחל בשבת אצל הרבי] {{אינפו}} | ||
{{גאולה ומשיח}} | |||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה: | |||
[[קטגוריה:התורה והמצוות לעתיד לבוא]] | |||
גרסה אחרונה מ־02:13, 15 באוקטובר 2024
אחד מיעודי הגאולה האמיתית והשלימה מנבואותיו של זכריה הנביא הוא: שהצומות הקשורים עם חורבן בית המקדש יתבטלו ויהפכו לימים טובים. ביטול הצומות והפיכתם כוללים שלבים ודרגות רבים, שיחלו מיד בראשית הגאולה עד לשלמות שבזה בתקופה השניה של ימות המשיח.
מעין ביטולם בביאת המשיח קיים כבר בזמן הגלות - בכך שהצום הוא יום רצון המעורר לתשובה, שעל ידה מתגלית מהותו ומטרתו הפנימית של הצום: להביא את הגאולה ולהפכו לששון ושמחה[1].
ביטול הצומות לעתיד לבוא[עריכה | עריכת קוד מקור]
לעתיד לבוא, כאשר יבנה בית המקדש השלישי, יבטלו ימי הצומות ויהפכו לימים טובים וימי ששון ושמחה[2]. כנבואתו של הנביא זכריה:
כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים.
— זכריה ח, יט.
לפי כמה ממפרשי המקרא[3] נבואה זו כפשוטו נאמרה בקשר לחורבן בית ראשון, ועל ביטול התעניות בימי הבית השני. אולם יש מהמפרשים שמפרשים אותו על הגאולה העתידה וכן פירשו אותו חז"ל[4] והובא להלכה ברמב"ם טור ושולחן ערוך[5].
למרות שהנבואה נאמרה בקשר לצומות הקשורים עם חורבן הבית - גם שאר הימים שנמנו בשולחן ערוך כימים שנוהגים להתענות בהם יהפכו לימים טובים, כמשמעות לשון הטור "ולעת"ל הקב"ה עתיד להפכם לששון ולשמחה", בהמשך לכל הצומות שדן בהם בהלכותיו[6]. ובנוסף לימי הצומות, גם ימי בין המצרים יהפכו לששון ושמחה. ימים אלו יהיו כמו "חול המועד" בין הימים טובים של שבעה עשר בתמוז ותשעה באב[7]. שמחת ימים טובים אלו תהיה גדולה יותר משאר הימים טובים, וגם מחג הפורים שלא יבטל לעתיד לבוא[8].
מדברי הרבי מובן שכאשר יהפכו הצומות לימים טובים, יקריבו בימים אלו קרבנות[9].
בנוגע לתענית אסתר - שאמנם אינה מארבעת הצומות המוזכרים בנביא, כיון שאינה חלק מאירועי החורבן, ולכן גם בנין בית המקדש אינו קשור לביטולה[10] - מופיע בשיחות הרבי שגם היא תיהפך לשמחה[11].
שלבים בביטול הצומות[עריכה | עריכת קוד מקור]
הרבי מבאר[12] שישנם שני שלבים בביטול הצומות לעתיד לבוא:
ביטול הצומות[עריכה | עריכת קוד מקור]
(א) ביטול הצומות והפיכתם לשמחה - מכיון שבזמן הגאולה יהיה שלום, לא יהיה צורך להתענות על החורבן ולכן הצומות יתבטלו. וכיון שהשלום וביטול התענית הוא דבר המשמח, לכן יהיו ימים אלו ימים טובים וימי שמחה.
הפיכת האבל עצמו לששון[עריכה | עריכת קוד מקור]
(ב) בנוסף לכך, הפיכת האבל עצמו לששון - לא רק שישמחו בגלל ביטול הצום והמצב הגלותי, אלא אדרבה: השמחה תהיה בגלל הצום עצמו, כיון שתתגלה מטרתו שכל מטרת הצום היא כדי להגיע לבנין בית המקדש השלישי, ולכן במהותו הוא דבר טוב [בדומה ליעוד בגאולה בכלל - "אודך ה' כי אנפת בי", ההודאה לה' על צרות ויסורי הגלות עצמם].
על שלבים אלו מבאר הרבי, כי השלב הראשון יתקיים בתקופה הראשונה של ימות המשיח - אז הצומות יתבטלו ויהיו ימי שמחה; והשלב השני יתקיים בתקופה השניה של ימות המשיח - אז יתגלו גם דברים שלמעלה מהטבע וסדרי בראשית - ואז יהפך גם הצום והאבל עצמו לשמחה.
ביטול הצומות בזמן הזה[עריכה | עריכת קוד מקור]
כאשר צום חל בשבת, ההלכה אומרת שהוא נדחה לאחר השבת. הגמרא[13] מספרת, שבאחת השנים שתשעה באב חל בשבת, ביקש רבי יהודה הנשיא לעקור הצום לגמרי, באומרו: "הואיל ונדחה ידחה". אבל שאר החכמים לא הסכימו לכך. הרבי[14] מבאר שהסיבה שדווקא רבי רצה לבטל את הצום, היא בגלל הקשר המיוחד שלו למשיח - שהוא היה המשיח שבדורו.
הגמרא[15] אומרת "בזמן שיש שלום - יהיו לששון ולשמחה, יש גזרת המלכות - צום, אין גזרת המלכות ואין שלום - רצו מתענין רצו אין מתענין". דהיינו, בזמן שבית המקדש בנוי - הצומות יהיו לימים טובים, בזמן הגלות כאשר יש צרות - ימי צום. וכאשר אין צרות, אך בית המקדש אינו בנוי - תלוי ברצון. זוהי הסיבה שבזמן בית שני לא התענו על חורבן בית ראשון[16]. אמנם, להלכה נפסק[17] שבזמן הזה קיבלו את התעניות לחובה, ולכן אסור לפרוץ גדר (גם אם אין גזירות).
מובא בראשונים שיש מנהג להכריז בשבת שלפני הצום: "צום פלוני יום פלוני יהפוך אותו הקב"ה לששון ולשמחה כמו שהבטיחנו בנחמות ונאמר אמן"[18].
טעימה מביטול הצומות[עריכה | עריכת קוד מקור]
אין נוהגין להתענות בה"ב[עריכה | עריכת קוד מקור]
מעין ביטול הצומות קיים גם בזמננו בזמן הגלות, ומודגש במנהג ישראל בדורות האחרונים שאינם נוהגים להתענות בתעניות בה"ב, זאת בגלל הגאולה המתקרבת, ובזמנה יהפכו כל הצומות לימים טובים - לכן כטעימה מהגאולה אין מתענים[19]. גם בליל הצום - שבו אוכלים ושותים (בצומות שמתחילים מהבוקר) - למרות שמצד הזמן התחיל כבר יום התענית הנה בזמן זה מודגש יותר ענינו של הצום כעת רצון ולא כיום צער[20]. והעיקר הוא בשנים שבהם הצומות חלים ביום השבת, שקביעות זו מדגישה את הפיכת ימים אלו לימי חג[21].
כשהתענית חל בשבת קודש[עריכה | עריכת קוד מקור]
הפיכת הצום בשנים בהם יום הצום הוא בשבת. הוא משום שכשנדחית התענית לאחרי השבת דיני התענית קלים יותר[22], והרי זה מעין ביטולה. נוסף לכך, ביום התענית עצמו מורגשת הטעימה מהגאולה, מעין ביטול הצומות והפיכתם לחג - כאשר ביום הצום מתענגים באכילה ושתיה בסעודות השבת. ויתירה מכך כמבואר בהלכה שביום זה:[23] "אוכל בשר ושותה יין.. ומעלה על שולחנו אפילו כסעודת שלמה בעת מלכותו". הסיבה (הפנימית) לכך: יום צום הוא יום של 'עת רצון' ועת סגולה, אלא שזו מתגלית בנפש האדם על ידי קיום דיני היום - התענית. וכשנדחית התענית ללאחרי השבת יום הצום נשאר ביום השבת, ורק 'דיני הצום' נדחים לאחרי השבת[24]. ויוצא לפי זה שהשבת עצמה הוא יום רצון לה' ויום סגולה, בעוד העניינים השליליים שבה נדחו, יוצא שיום השבת עצמו הוא יום שמחה והתעלות בעבודת ה' מתוך אכילה ושתיה. והרי זה מעין היעוד לעתיד לבוא - שיתגלה תוכנם הפנימי של ימי הצום שהם ימי רצון[25] ולכך נהגו רבותינו נשיאינו בקביעות כזו לדבר על ביטול הצומות לעתיד לבוא[דרושה הבהרה].
חודש הגאולה[עריכה | עריכת קוד מקור]
חודש תמוז בכל דרורות מאז זמן החורבן היה זמן שבו היה נרגש החורבן, מתחילים את השלש שבועות מי"ז בתמוז, אך בדורינו מאז חג הגאולה י"ב-י"ג תמוז, החודש נהפך, עד כדי כך שכל החודש נקרא חודש הגאולה[26].
אב הרחמים[עריכה | עריכת קוד מקור]
מהפכים עניני הגזירות (צרות הגלות) לטוב, כמו שיהיה לעתיד לבוא, שהצומות על הצרות יהפכו למועדים, על ידי זה שאומרים "אב הרחמים" בשבת מברכים חודש סיון אחרי ברכת החודש[27].
ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]
לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]
- לקוטי שיחות חלק ט"ו, שיחת עשרה בטבת
- דבר מלכות, ש"פ בלק תנש"א
קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]
- י"ז תמוז שחל בשבת – הצום הופך לששון ולשמחה שיעור מאת הרב זלמן נוטיק
- המשפיעים מספרים על תשעה באב שחל בשבת אצל הרבי
הערות שוליים
- ↑ ראה לקוטי שיחות חלק ט"ו שיחת עשרה בטבת סעיף ח'.
- ↑ רמב"ם סוף הלכות תעניות, טור ושולחן ערוך סוף הלכות תענית.
- ↑ רד"ק.
- ↑ תוספתא סוף מסכת תענית.
- ↑ סוף הלכות תענית.
- ↑ לקוטי שיחות חלק ט"ו שם הערה 24.
- ↑ חת"ם סופר - דרשות, דרוש לח' טבת תקפ"ח, בשם "קדמונים". כמו כן אומר החת"ס שהימים שבין ה' טבת (שלדעה אחת בראש השנה יח, ב הוא יום תענית על כך שהגיעה השמועה על החורבן לגולה) לי' בטבת יהיו גם הם ימים טובים.
- ↑ דבר מלכות ש"פ בלק תנש"א ס"ד.
- ↑ דבר מלכות בלק בסופו - ".. והן הקרבנות דימי המועדים (כולל גם ימים אלו שיהפכו לששון ולשמחה ולמועדים טובים) בבית המקדש השלישי..". ולהעיר מדבר מלכות ש"פ דברים תנש"א בסופו - "יותר מהשמחה ד"מועדים לשמחה" בשלש רגלים (אף על פי שאז מקריבים שלמי שמחה מן התורה)".
- ↑ שענין זה מורה, בפנימיות, על כך שמעלת יום זה כיום רצון לה' היא נעלית אפילו מענין הגאולה (שיחת תענית אסתר תשמ"ו - התוועדויות חלק ב' ע' 696)
- ↑ ראה לדוגמה שם ע' 697, ועוד. וכמו כן בכותרת שיחת תענית אסתר תשמ"ח - מוגה (התוועדויות חלק ב' ע' 401), נאמר "תענית אסתר - יהפך לשמחה".
- ↑ לקוטי שיחות חלק ט"ו שיחת עשרה בטבת.
- ↑ בבלי מגילה ה, ב.
- ↑ דבר מלכות בלק הערה 10.
- ↑ בבלי ראש השנה יח, ב.
- ↑ יש להעיר שדעת הרמב"ם (פירוש המשניות ראש השנה פ"א מ"ג) היא שבתשעה באב התענו גם בזמן בית שני, ואפילו שאר הצומות - אם רצו מתענין. ראה לקוטי שיחות חלק ט"ו שם הערה 43, ושם נסמן.
- ↑ טור ושולחן ערוך אורח חיים סי' תק"נ.
- ↑ אבודרהם, הובא בבית יוסף אורח חיים סוף סימן תק"נ - לקוטי שיחות חלק ט"ו שם הערה 4.
- ↑ שיחות ימי תעניות בה"ב תשמ"ח, התוועדויות חלק ג' ע' 258.
- ↑ דבר מלכות שיחת עשרה בטבת וש"פ ויחי תשנ"ב הערה 45.
- ↑ ראה שיחת ש"פ בלק, י"ז תמוז תשמ"ח - ספר השיחות חלק ב' ע' 526. שיחות דבר מלכות בלק הנ"ל, דברים הנ"ל ועוד.
- ↑ ראה שולחן ערוך אורח חיים סימן תקנ"ט סעיף ט.
- ↑ שולחן ערוך אורח חיים סימן תקנ"ב סעיף י.
- ↑ ראה צפנת פענח על הרמב"ם הלכות תענית פרק א הלכה ט ועוד.
- ↑ לקוטי שיחות חלק ל"ג עמוד 156 ואילך.
- ↑ שיחת ש"פ שלח תשמ"ט, סה"ש ח"ב ע' 544.
- ↑ התוועדויות תשמ"ג ח"ג ע' 1449.