ישיבה גדולה תורת אמת: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חזותיקוד ויקי
אין תקציר עריכה
מ (הגהה ראשונית)
שורה 1: שורה 1:
{{לעריכה}}
{{ישיבה|
{{ישיבה|
|שם=תורת אמת - ירושלים
|שם=תורת אמת - ירושלים
|תמונה=[[קובץ:ישיבת תורת אמת.jpg|250px]]
|תמונה=[[קובץ:ישיבת תורת אמת.jpg|250px]]
|כתובית=מבנה הישיבה הגדולה
|כתובית=מבנה הישיבה הגדולה
|אפיון=[[ישיבה גדולה]], [[ישיבה קטנה תורת אמת|ישיבה קטנה]]
|אפיון=[[ישיבה גדולה]]
|תאריך יסוד=[[תרע"ב]]
|תאריך יסוד=[[תרע"ב]]
|מיקום=[[ירושלים]]
|מיקום=[[ירושלים]]
|מייסד=אדמו"ר הרש"ב על ידי שלוחו הרב [[שלמה זלמן הבלין]]
|מייסד=אדמו"ר הרש"ב על ידי שלוחו הרב [[שלמה זלמן הבלין]]
|ראש הישיבה=הרב [[אברהם לפידות]]  
|ראש הישיבה=הרב [[אברהם לפידות]]
|[[משגיח]] ראשי=הרב יחיאל יוסף לסקר
|משגיח ראשי=הרב יחיאל יוסף לסקר
|[[משפיע]] ראשי=הרב [[יוסף יצחק אופן]]
|משפיע ראשי=הרב [[יוסף יצחק אופן]]
|מנהל=הרב [[יהושע יוזביץ]]
|מנהל גשמי=הרב ישראל כהן
|מספר תלמידים= כ90 (ישי"ג) 50 (ישי"ק)
|מספר תלמידים= כ-90
|ספר פלפולים=
|ספר פלפולים=
|קובץ הערות=
|קובץ הערות=
שורה 21: שורה 22:


==מטרת ההקמה==
==מטרת ההקמה==
בעת ההקפות בליל [[שמחת תורה]] [[תרע"ג]], כשנה לאחר ייסודה של ישיבת תורת אמת, ניכרה על כ"ק [[אדמו"ר הרש"ב]] שמחה גדולה. הרבי ביאר את תוכנם של פסוקי "אתה הראת", ואודות הפסוק "כי מציון", אמר:  
בעת ההקפות בליל [[שמחת תורה]] [[תרע"ג]], כשנה לאחר ייסודה של ישיבת תורת אמת, ניכרה על כ"ק [[אדמו"ר הרש"ב]] שמחה גדולה. הרבי ביאר את תוכנם של פסוקי "אתה הראת", ואודות הפסוק "כי מציון", אמר:
"בינתיים אנו שיגרנו את ה[[תורה]] ל[[ציון]], וכאשר ילמדו שם [[חסידות]], יקוים (חזון אחרית הימים) "כי מציון תצא תורה <ref>סיפורים חסידיים ע' 111 בשם הרב שלמה זלמן הבלין.</ref>".<br>
{{ציטוטון|בינתיים אנו שיגרנו את ה[[תורה]] ל[[ציון]], וכאשר ילמדו שם [[חסידות]], יקוים (חזון אחרית הימים) "כי מציון תצא תורה"{{הערה|סיפורים חסידיים ע' 111 בשם הרב שלמה זלמן הבלין.}}}}.


הרב הלל רבינוביץ', סיפר בשם אחד מ[[זקני החסידים]] של [[הרבי הרש"ב]], כי הרבי הבהיר באוזני הרב הבלין, ש[[המשיח]] יתגלה היכן שלומדים חסידות, וכדי לפעול את ההתגלות ב[[ארץ הקודש]], מקים בה את ישיבת תורת אמת <ref>'תורת אמת' ע' 19.</ref>.<br>
הרב הלל רבינוביץ', סיפר בשם אחד מ[[זקני החסידים]] של [[הרבי הרש"ב]], כי הרבי הבהיר באוזני הרב הבלין, ש[[המשיח]] יתגלה היכן שלומדים חסידות, וכדי לפעול את ההתגלות ב[[ארץ הקודש]], מקים בה את ישיבת תורת אמת{{הערה|'תורת אמת' ע' 19.}}.


הרה"ח [[בנימין זילברשטרום]] מספר, כי פעם שאל את [[הרבי]] מדוע מצטטים את תשובת [[המלך המשיח]] ל[[בעש"ט]] לפיו [[משיח]] יגיע רק כשיעסקו ב[[הפצת המעיינות חוצה]], ומחסירים בה את התנאי הנוסף שאמר המה"מ והיא שיידעו לייחד יחודים כמו שמייחד הבעש"ט. ושאל: וכי יכולים אנשים כערכנו לעשות יחודיים כאלו? להפתעתו קרא לו הרב [[בנימין קליין]] והקריא את תשובתו של הרבי:<br>
הרב [[בנימין זילברשטרום]] מספר, כי פעם שאל את [[הרבי]] מדוע מצטטים את תשובת [[המלך המשיח]] ל[[בעש"ט]] לפיו [[משיח]] יגיע רק כשיעסקו ב[[הפצת המעיינות חוצה]], ומחסירים בה את התנאי הנוסף שאמר מלך המשיח והיא שיידעו לייחד יחודים כמו שמייחד הבעל שם טוב. ושאל: וכי יכולים אנשים כערכנו לעשות יחודיים כאלו? להפתעתו קרא לו הרב [[בנימין קליין]] והקריא את תשובתו של הרבי: {{ציטוטון|זה ניתווסף ונעשה אפשרי על ידי [[תורת חסידות חב"ד]] כמבואר השיחה על דבר זה ב[[תורת שלום]]. היינו שעל ידי לימוד חסידות, ניתן להגיע לייחודים ועליות בדומה לבעל שם טוב, ולפעול את [[ביאת משיח]] צדקנו. ואכן, לשם כך, נוסדה תורת אמת{{הערה|שם ע' 20.}}}}.


'''"זה ניתווסף ונעשה אפשרי ע"י [[תורת חסידות חב"ד]] כמבואר השיחה על דבר זה ב[[תורת שלום]]. היינו שע"י לימוד חסידות, ניתן להגיע לייחודים ועליות בדומה לבעש"ט, ולפעול את [[ביאת משיח]] צדקנו. ואכן, לשם כך, נוסדה תורת אמת''' <ref>שם ע' 20.</ref>".<br>
הרבי הריי"צ אף כתב וביאר במכתב כי הקמת הישיבה היא קיום רצונם של כלל רבותינו נשיאנו שזהו רצון העליון{{הערה|אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ ח"א ע' סא.}}.


הרבי הריי"צ אף כתב וביאר במכתב כי הקמת הישיבה היא קיום רצונם של כלל רבותינו נשיאנו שזהו רצון העליון <ref>אג"ק אדהריי"צ ח"א ע' סא</ref>.<br>
== פעולות ההקמה ==
בשנת תער"ב [[הרבי הרש"ב]] ו[[הרבי הריי"צ]] מינו את הרב הבלין כ[[משפיע]] ומנהל של הישיבה ב[[חברון]]. איתו נשלחו שבעה בחורים נוספים שהסכימו מרצונם הטוב ליסוע למשך תקופה של שנתיים ימים, בכדי להוות היסוד והגרעין של הישיבה. כבר אז נקבע לה שמה, וכן נקבע כי מהותה יהיה בדומה למהות הישיבה ב[[ליובאוויטש]].
 
בייסוד הישיבה נטל חלק פעיל הרב [[שלמה לייב אליעזרוב]], הרב ד[[חברון]], שרעיונותיו אודות הישיבה זכו לאישוריו של הרב הרש"ב.
 
כשיצאו השלוחים הנ"ל לשליחותם, ליוום הרבי הרש"ב וכן ליוום בני קהילות רבות מהערים שעברו בהם בדרכם (כגון [[ניקולייב]] ועוד).


== פעולות ההקמה ==
הרב אליעזרוב חשב משך זמן כי השלוחים ששלח הרבי, נשלחו בכדי לבסס את ישיבת "[[מגן אבות]]" החב"דית ששכנה אז בעיר, וכשהגיעו לחברון התבררה הטעות ע"י מכתב ששלח להם הרבי הריי"צ ב[[ראש חודש כסלו]] של אותה שנה. החידוש של ישיבת תורת אמת על הישיבה הישנה (מגן אבות), היא השימת דגש המיוחד על [[לימוד פנימיות התורה]]. טרם החלטה זו על הקמת הישיבה, הייתה תקווה כי אירגון מחדש של הישיבה הקיימת יועיל וישפר המצב, ומשלא עזרו השינויים שנקט הרבי הרש"ב עוד בשנת תרס"ג, הודיע הרבי על הקמת ישיבה חדשה, באומרו שתתנהל היא "על פי הנהגה והשגחה הראשית של בני הרב" (הרבי הריי"צ){{הערה|'תורת אמת' ע' 27-28.}}.
בשנת תער"ב [[הרבי הרש"ב]] ו[[הרבי הריי"צ]] מינו את הרב הבלין כ[[משפיע]] ומנהל של הישיבה ב[[חברון]]. איתו נשלחו שבעה בחורים נוספים שהסכימו מרצונם הטוב ליסוע למשך תקופה של שנתיים ימים, בכדי להוות היסוד והגרעין של הישיבה. כבר אז נקבע לה שמה, וכן נקבע כי מהותה יהיה בדומה למהות הישיבה ב[[ליובאוויטש]]. <br>
בייסוד הישיבה נטל חלק פעיל הרב [[שלמה לייב אליעזרוב]], הרב ד[[חברון]], שרעיונותיו אודות הישיבה זכו לאישוריו של הרב הרש"ב.<br>


כשיצאו השלוחים הנ"ל לשליחותם, ליוום הרבי הרש"ב וכן ליוום בני קהילות רבות מהערים שעברו בהם בדרכם (כגון [[ניקולייב]] ועוד).<br>
תכנון הקמת הישיבה עד הקמתה בפועל נמשך כתשע שנים. (אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ ח"א ע' נז). הישיבה הייתה בתחילה (כאמור) סניף של "[[תומכי תמימים]]", וברבות הימים הוכרזה כעצמאית בשמה 'תורת אמת'. יחד עם כן, היא מההווה המשך של 'תומכי תמימים' {{הערה|'מסע הרבי בארץ הקודש' ע' 153}}. וכלשונו של הרבי: {{ציטוטון|כי אף על פי שמאיזה סיבה שתהיה נשתנה השם (כמובן, ברישיון וברצון רבותינו נשיאנו), שייכים סניפים אלו לישיבת תומכי-תמימים, והם תחת בעלותם של מייסדי ישיבת תומכי-תמימים – כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע וכ"ק מו"ח אדמו"ר{{הערה|תו"מ תשמ"ב ח"א ע' 12.}}}}.


הרב אליעזרוב חשב משך זמן כי השלוחים ששלח הרבי, נשלחו בכדי לבסס את ישיבת "[[מגן אבות]]" החב"דית ששכנה אז בעיר, וכשהגיעו לחברון התבררה הטעות ע"י מכתב ששלח להם הרבי הריי"צ ב[[ראש חודש כסלו]] של אותה שנה. החידוש של ישיבת תורת אמת על הישיבה הישנה (מגן אבות), היא השימת דגש המיוחד על [[לימוד פנימיות התורה]]. טרם החלטה זו על הקמת הישיבה, הייתה תקווה כי אירגון מחדש של הישיבה הקיימת יועיל וישפר המצב, ומשלא עזרו השינויים שנקט הרבי הרש"ב עוד בשנת תרס"ג, הודיע הרבי על הקמת ישיבה חדשה, באומרו שתתנהל היא "על פי הנהגה והשגחה הראשית של בני הרב" (הרבי הריי"צ) <ref>'תורת אמת' ע' 27-28.</ref>.<br>
ב[[כ"ד מר חשוון]] הגיע הרב הבלין יחד עם ארבעה בחורים נוספים לארץ ישראל, כשהשלושה הנוספים הגיעו מאוחר יותר. זאת למרות שהתוכנית המקורית הייתה שכל הקבוצה תגיע כבר בחודש מנחם-אב תרע"א{{הערה|אג"ק אדהריי"צ ח"א ע' נ. "תולדות חב"ד בארץ הקודש" ע' קפג}}.


תכנון הקמת הישיבה עד הקמתה בפועל נמשך כתשע שנים. (אג"ק אדהריי"צ ח"א ע' נז). הישיבה הייתה  בתחילה (כאמור) סניף של "[[תומכי תמימים]]", וברבות הימים הוכרזה כעצמאית בשמה 'תורת אמת'. יחד עם כן, היא מההווה המשך של 'תומכי תמימים' <ref>'מסע הרבי בארץ הקודש' ע' 153</ref>. וכלשונו של הרבי: <br>
הם הגיעו לחברון ב[[כ"ח במר חשוון]] לאחר שהות קצרה ב[[יפו]] וב[[ירושלים]]. ההשגחה העליונה סיבבה את בואם בשבת [[פרשת חיי שרה]], בה מתוארת קניית [[מערת המכפלה]].
"כי אף ע"פ שמאיזה סיבה שתהיה נשתנה השם (כמובן, ברישיון וברצון רבותינו נשיאנו), שייכים סניפים אלו לישיבת תומכי-תמימים, והם תחת בעלותם של מייסדי ישיבת תומכי-תמימים – כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע וכ"ק מו"ח אדמו"ר <ref>תו"מ תשמ"ב ח"א ע' 12.</ref>.
אל קבוצה זו התלווה הרב [[מנחם שמואל שניאורסון]] מחברון, שעליו הוטלה המשימה על ידי הרבי הרש"ב לעזור לשלוחים בהתאקלמות.


ביום כ"ד לחודש מר-חשוון הגיע הרב הבלין יחד עם ארבעה בחורים נוספים לארץ ישראל, כשהשלושה הנוספים הגיעו מאוחר יותר. זאת למרות שהתוכנית המקורית הייתה שכל הקבוצה תגיע כבר בחודש מנחם-אב תרע"א <ref>אג"ק אדהריי"צ ח"א ע' נ. "תולדות חב"ד בארץ הקודש" ע' קפג</ref>..
ולהלן רשימת השלוחים:
הם הגיעו לחברון בכ"ח במר-חשוון לאחר שהות קצרה ב[[יפו]] וב[[ירושלים]]. ההשגחה העליונה סיבבה את בואם בשבת פרשת חיי-שרה, בה מתוארת קניית [[מערת המכפלה]].
* [[ישראל זלמן אסנאס]] – מיאנאוויץ.
אל קבוצה זו התלווה הרה"ח [[מנחם שמואל שניאורסון]] מחברון, שעליו הוטלה המשימה ע"י הרבי הרש"ב לעזור לשלוחים בהתאקלמות.<br>
* [[אברהם אליהו אשרוב]] - מסוראז. לימים רב העיירה דריבין ומחשובי חסידי חב"ד ב[[ריגה]]. נהרג על קידוש ה' ע"י הנאצים ימ"ש.
* [[יחזקאל פייגין]] – מלוקימא. לימים, '[[חוזר]]' של רבותינו נשיאנו, [[משפיע]] בכמה ישיבות תומכי תמימים ברוסיה, מזכירו של הרבי הריי"צ ומנהל רשת ישיבות חב"ד בברית המועצות ובפולין. נהרג על קידוש ה' ע"י הנאצים ימ"ש.
* [[הלל פרוטקין]] – מפוצ'פ. למדן, משכיל ועובד פנימי. נפטר בצעירותו, מפאת העינויים והסיגופים הרבים שנטל על עצמו. מחבר הניגון "כלות הנפש".
* [[צבי הירש הכהן קצב]] – מ[[האדיטש]]. בשנת [[תרע"ט]] שהה או למד בישיבת תומכי תמימים בעיר [[קרמנצ'וג]], ובעת מאסרו של הרבי הריי"צ בשנת [[תרפ"ז]], יוחסה לו האחריות על איסוף הכספים בעיר זו עבור הישיבות המחתרתיות. בשנת [[תרצ"ו]] הרה לו הרבי להעתיק את מגוריו לעיר [[מוסקבה]].
* [[מנחם נחמן בן ציון קרסיק]] – מלאפיטש. לימים, '[[חוזר]]' של הרבי הרש"ב ורב העיירה שצעדרין.
* [[אלתר שימחוביץ']] – מפוצ'פ. לימים, משפיע בישיבות תומכי תמימים ב[[שצדרין]], [[רוסטוב]], [[ורשה]] ובישיבת תורת אמת בירושלים.


ולהלן רשימת השלוחים:<br>
מצבם הרוחני של בני ארץ ישראל באותה תקופה היה ירוד ביותר. באשר על כן שרר צער רב על התמימים הנ"ל, ר' אלתר התבטא כי התמימים מרגישים כי גלו מעל שולחן אביהם. מצב העיר חברון אומנם היה טוב מזה של ירושלים, אך עדיין הוא היה ירוד.
# [[ישראל זלמן אסנאס]] – מיאנאוויץ.
# [[אברהם אליהו אשרוב]] הי"ד - מסוראז. לימים רב העיירה דריבין ומחשובי חסידי חב"ד ב[[ריגה]]. נהרג על קידוש ה' ע"י הנאצים ימ"ש.
# [[יחזקאל פייגין]] הי"ד – מלוקימא. לימים, '[[חוזר]]' של רבותינו נשיאנו, [[משפיע]] בכמה ישיבות בתו"ת ברוסיה, מזכירו של הרבי הריי"צ ומנהל רשת ישיבות חב"ד בברית המועצות ובפולין. נהרג על קידוש ה' ע"י הנאצים ימ"ש.
# [[הלל פרוטקין]] – מפוצ'פ. למדן, משכיל ועובד פנימי. נפטר בצעירותו, מפאת העינויים והסיגופים הרבים שנטל על עצמו. מחבר הניגון "כלות הנפש".
# [[צבי הירש הכהן קצב]] – מ[[האדיטש]]. בשנת [[תרע"ט]] שהה או למד בישיבת תו"ת בעיר [[קרמנצ'וג]], ובעת מאסרו של הרבי הריי"צ בשנת תרפ"ז, יוחסה לו האחריות על איסוף הכספים בעיר זו עבור הישיבות המחתרתיות. בשנת תרצ"ו הרה לו הרבי להעתיק את מגוריו לעיר [[מוסקבה]].
# [[מנחם נחמן בן ציון קרסיק]] – מלאפיטש. לימים, '[[חוזר]]' של הרבי הרש"ב ורב העיירה שצעדרין.
# [[אלתר שימחוביץ']] – מפוצ'פ. לימים, משפיע בישיבות תו"ת בשצעדרין, [[רוסטוב]], וורשה ובישיבת תורת אמת בירושלים עיה"ק תובב"א.<br>


מצבם הרוחני של בני ארץ ישראל באותה תקופה היה ירוד ביותר. באשר ע"כ שרר צער רב על התמימים הנ"ל, ר' אלתר התבטא כי התמימים מרגישים כי גלו מעל שולחן אביהם. מצב העיר חברון אומנם היה טוב מזה של ירושלים, אך עדיין הוא היה ירוד. <br>
תושבי ארץ ישראל כלל לא הכירו מהי עבודת התפלה, ובוודאי שבקרב הצעירים הדבר היה כך. ר' [[יחזקאל פייגלין]] התבטא על כך ש"מה שלבני חוץ לארץ הוא דבר ברור, אצל בני ארץ ישראל הינו יגיעה גדולה".
תושבי ארץ ישראל כלל לא הכירו מהי עבודת התפלה, ובוודאי שבקרב הצעירים הדבר היה כך. ר' יחזקאל פייגלין התבטא ע"כ ש"מה שלבני חוץ לארץ הוא דבר ברור, אצל בני ארץ ישראל הינו יגיעה גדולה".<br>


עם זאת השלוחים השפיעו על תושבי ארץ הקודש, ורבים מבני הארץ קטנים כגדולים הגיעו לחזות בתופעה ששמה עשה לה כנפיים. רבים באו לחזות במקור המהפכה הרוחנית שהתחילה להתרחש. הרושם העז של המבקרים, נבע מראות ושמיעת הרב הבלין, שיעוריו, התוועדיותיו ובעיקר תפילתו, גרמה לרבים להתקרב לענייני עבודת ה' ולדרך החסידות.<br>
עם זאת השלוחים השפיעו על תושבי ארץ הקודש, ורבים מבני הארץ קטנים כגדולים הגיעו לחזות בתופעה ששמה עשה לה כנפיים. רבים באו לחזות במקור המהפכה הרוחנית שהתחילה להתרחש. הרושם העז של המבקרים, נבע מראות ושמיעת הרב הבלין, שיעוריו, התוועדיותיו ובעיקר תפילתו, גרמה לרבים להתקרב לענייני עבודת ה' ולדרך החסידות.


הרה"ח [[מרדכי דובער סלונים]], מזקני חסידי חב"ד בעיר, העיד במילות מרגשות על המהפכה שעשו התמימים בעיר ובארץ ישראל כולה. הרב הבלין סיפר על ההצלחה הגדולה, לחסיד המפורסם הרה"ח [[אלחנן דוב מרוזוב]] הי"ד, ששימש מזכיר "הוועד למען תורת-אמת".<br>
הרב [[מרדכי דובער סלונים]], מזקני חסידי חב"ד בעיר, העיד במילות מרגשות על המהפכה שעשו התמימים בעיר ובארץ ישראל כולה. הרב הבלין סיפר על ההצלחה הגדולה, לחסיד המפורסם הרב [[אלחנן דוב מרוזוב]] הי"ד, ששימש מזכיר "הוועד למען תורת-אמת".


ואכן הקמת הישיבה החלה לפעול את פעולתה <ref>'תורת אמת' ע' 33-45</ref>.<br>
ואכן הקמת הישיבה החלה לפעול את פעולתה{{הערה|'תורת אמת' ע' 33-45}}.
<br>


== התרחבות הישיבה ==
== התרחבות הישיבה ==
הצלחתה של הישיבה הביאה אחריה רבים אשר רצו לבוא בשעריה. אולם התנאים הקשים ששרו אז בארץ ישראל והסכנות שארבו בדרכים, מנעו את ההגעה אליה מירושלים עיה"ק והערים הסמוכות. <br>
הצלחתה של הישיבה הביאה אחריה רבים אשר רצו לבוא בשעריה. אולם התנאים הקשים ששרו אז בארץ ישראל והסכנות שארבו בדרכים, מנעו את ההגעה אליה מירושלים עיה"ק והערים הסמוכות.
באשר ע"כ, בשנת [[תרע"ג]]-ד הקימו סניף נוסף של הישיבה בעיר העתיקה בירושלים. הדבר היה מטרה מוצהרת של הרבי הריי"צ, אשר ביקש שיהיה כך "בכל עיר ומושב מאחינו בני-ישראל" <ref>אג"ק אדהריי"צ ח"א ע' תקפז</ref>.<br>


כר"מים בסניף הירושלמי כיהנו הרבנים הגאונים, הרב [[צבי פסח פראנק]], לימים רבה הראשי של העיר, והרב [[משה אריה לייב שפירא]], תלמיד תורת-אמת בחברון.<br>
באשר על כן, בשנת [[תרע"ג]]-[[תרע"ד|ד]] הקימו סניף נוסף של הישיבה בעיר העתיקה ב[[ירושלים]]. הדבר היה מטרה מוצהרת של הרבי הריי"צ, אשר ביקש שיהיה כך "בכל עיר ומושב מאחינו בני-ישראל"{{הערה|אג"ק אדהריי"צ ח"א ע' תקפז}}.


כשתם הזמן שסוכם מראש על זמן שהותם של התמימים בארה"ק, חזרו הם לליובאוויטש. גם הרב הבלין ומשפחתו חפצו לנהוג כך, אך הרבי הרש"ב שלל זאת בתוקף ולא אישר את הגעתם.<br>
כ[[ר"מ]]ים בסניף הירושלמי כיהנו הרבנים הגאונים, הרב [[צבי פסח פראנק]], לימים רבה הראשי של העיר, והרב [[משה אריה לייב שפירא]], תלמיד תורת-אמת בחברון.
 
כשתם הזמן שסוכם מראש על זמן שהותם של התמימים בארץ הקודש, חזרו הם ל[[ליובאוויטש]]. גם הרב הבלין ומשפחתו חפצו לנהוג כך, אך הרבי הרש"ב שלל זאת בתוקף ולא אישר את הגעתם.


== הגירוש מחברון ==
== הגירוש מחברון ==
בקיץ [[תרע"ד]] בעת ביקור של הרב הבלין בליובאוויטש, פרצה מלחמת העולם הראשונה. המלחמה הייתה בין צבא רוסיה לצבא גרמניה כשהשלטון הטורקי בארץ ישראל תמך בצד הגרמני במערכה, ובהיות הרב הבלין, משפחתו ותלמידיו אזרחיים רוסיים, נאסר עליו לחזור לארץ ואותם גירשו למצרים, כך שבשנת [[תרע"ה]] הגיעו לליובאוויטש.<br>
עמם אף גורשו תלמידים וחסידים מקומיים שנשאו תעודת זהות זרה, ביניהם נמנה הגה"ח הרב [[חיים נאה]] שהקים ביחד עם אביו הרה"ח הרב [[מנחם מענדל נאה]] את ישיבת ארץ ישראל במצרים בה שהו, כשחביריו לתורת אמת נמנו על תלמידיה.<br>


הישיבה בחברון ובירושלים המשיכה במתכונת מצומצמת. הרב אליעזרוב ששהה אז בבוכרה והיה בעל תעודה רוסית, נמנע אף הוא מלשוב, ובאשר ע"כ ממלא מקומו ברבנות העיר הרה"ח הרב [[יעקב יוסף סלונים]], אף עסק בניהולה את הישיבה. <br>
בקיץ [[תרע"ד]] בעת ביקור של הרב הבלין בליובאוויטש, פרצה [[מלחמת העולם הראשונה]]. המלחמה הייתה בין צבא רוסיה לצבא גרמניה כשהשלטון הטורקי בארץ ישראל תמך בצד הגרמני במערכה, ובהיות הרב הבלין, משפחתו ותלמידיו אזרחיים רוסיים, נאסר עליו לחזור לארץ ואותם גירשו למצרים, כך שבשנת [[תרע"ה]] הגיעו לליובאוויטש.
מצבה הכלכלי של הישיבה ירד, זאת לאחר הפסק הסיוע של השלטון הרוסי לישיבה. ובאשר ע"כ פעלו רבותינו נשיאנו להשגת סיוע מצד ממשלת ארה"ב ומדינות נוספות שאחזו בקשר דיפלומטי עם השלטון הטורקי.<br>
 
עמם אף גורשו תלמידים וחסידים מקומיים שנשאו תעודת זהות זרה, ביניהם נמנה הרב [[חיים נאה]] שהקים ביחד עם אביו הרב [[מנחם מענדל נאה]] את ישיבת ארץ ישראל במצרים בה שהו, כשחביריו לתורת אמת נמנו על תלמידיה.
 
הישיבה בחברון ובירושלים המשיכה במתכונת מצומצמת. הרב אליעזרוב ששהה אז בבוכרה והיה בעל תעודה רוסית, נמנע אף הוא מלשוב, ובאשר על כן ממלא מקומו ברבנות העיר הרב [[יעקב יוסף סלונים]], אף עסק בניהולה את הישיבה.
 
מצבה הכלכלי של הישיבה ירד, זאת לאחר הפסק הסיוע של השלטון הרוסי לישיבה. ובאשר על כן פעלו רבותינו נשיאנו להשגת סיוע מצד ממשלת [[ארצות הברית]] ומדינות נוספות שאחזו בקשר דיפלומטי עם השלטון הטורקי.
 
בעזיבתם של הבחורים תמה תקופת הזוהר של הישיבה.
 
כשהגיעו הבחורים הללו לליובאוויטש התרחש דבר מיוחד:
 
עד אז היה נהוג בהתוועדויות לשמוע את המשפיע ומידי פעם אף לשאול שאלה וכדו', וכשהמשפיע הלך לביתו התפזרו גם הבחורים. אך כשהגיעו הבחורים הנ"ל, והמשפיע החסיד [[שמואל גרונם]] הלך לביתו, נותרו התמימים במקומותם ושתו בצמא את דבריהם של התמימים ששבו מחברון.


בעזיבתם של הבחורים תמה תקופת הזוהר של הישיבה.<br>
על אף שהדרך הייתה ביטול והתמימים לא שמו עצמם כמשפיעים, אך כאן אם מצד הבחורים דחברון שרצו להשלים את שחסר להם, ואם מצד התמימים דליובאוויטש שרצו לינוק משלוחיו של הרבי, ישבו התמימים והתוועדו ביניהם לבין עצמם.


כשהגיעו הבחורים הללו לליובאוויטש התרחש דבר מיוחד: <br>
התוועדות זו נמשכה כמה ימים וכמה לילות בלי הפסק ביניהם. המשפיעים העיקריים היו ר' אלתר, ר' הלל ור' יחזקאל, שהיו מתחלפים לסירוגין על מנת לנוח, וכך גם המקבלים. הרב קרסיק שסיפר את הנ"ל, מעיד שזו התוועדות שלא משה מזיכרונם, ופעלה שינוי בכל מי שיש לו "שייכות"{{הערה|'תורת אמת' ע' 47-52.}}.
עד אז היה נהוג בהתוועדויות לשמוע את המשפיע ומידי פעם אף לשאול שאלה וכדו', וכשהמשפיע הלך לביתו התפזרו גם הבחורים. אך כשהגיעו הבחורים הנ"ל, והמשפיע החסיד [[שמואל גרונם]] הלך לביתו, נותרו התמימים במקומותם ושתו בצמא את דבריהם של התמימים ששבו מחברון. <br>


על אף שהדרך הייתה ביטול והתמימים לא שמו עצמם כמשפיעים, אך כאן אם מצד הבחורים דחברון שרצו להשלים את שחסר להם, ואם מצד התמימים דליובאוויטש שרצו לינוק משלוחיו של הרבי, ישבו התמימים והתוועדו ביניהם לבין עצמם. <br>
התוועדות זו נמשכה כמה ימים וכמה לילות בלי הפסק ביניהם. המשפיעים העיקריים היו ר' אלתר, ר' הלל ור' יחזקאל, שהיו מתחלפים לסירוגין על מנת לנוח, וכך גם המקבלים. הרב קרסיק שסיפר את הנ"ל, מעיד שזו התוועדות שלא משה מזיכרונם, ופעלה שינוי בכל מי שיש לו "שייכות" <ref>'תורת אמת' ע' 47-52.</ref>.<br>
== הקמת הישיבה מחדש ==
== הקמת הישיבה מחדש ==


טרם הסתלקותו של הרבי הרש"ב בשנת [[תר"פ]], ציווה הרבי על הרב הבלין לשוב לאה"ק ולהקים מחדש את הישיבה. ואכן כך עשה בהוראת הרבי הריי"צ בשנת [[תרפ"א]], שבע שנים לאחר שעזב את הישיבה, הפליג מרוסטוב לארץ ישראל. נסיעה זו ארכה כארבעה חודשיים.<br>
טרם הסתלקותו של הרבי הרש"ב בשנת [[תר"פ]], ציווה הרבי על הרב הבלין לשוב לארץ הקודש ולהקים מחדש את הישיבה. ואכן כך עשה בהוראת הרבי הריי"צ בשנת [[תרפ"א]], שבע שנים לאחר שעזב את הישיבה, הפליג מרוסטוב לארץ ישראל. נסיעה זו ארכה כארבעה חודשים.
 
התוכנית המקורית הייתה להקים את הישיבה מחדש במקומה הראשון – חברון. אך מצבה של העיר היה בכי-רע כשנותרו בה 9 משפחות חב"דיות בלבד{{הערה|'תורת אמת' ע' 53-54.}}.


התוכנית המקורית הייתה להקים את הישיבה מחדש במקומה הראשון – חברון. אך מצבה של העיר היה בכי-רע כשנותרו בה 9 משפחות חב"דיות בלבד <ref>'תורת אמת' ע' 53-54.</ref>.<br>
באשר על כן, בשנת [[תרפ"ב]], ציווה הרבי הריי"צ על הרב הבלין לנסות ולהקים את הישיבה בחברון, ואם כבד הדבר, אז שיסורו להקימה בירושלים, ואכן כך עשו.


באשר ע"כ, בשנת [[תרפ"ב]], ציווה הרבי הריי"צ על הרב הבלין לנסות ולהקים את הישיבה בחברון, ואם כבד הדבר, אז שיסורו להקימה בירושלים, ואכן כך עשו. <br>
בשנת [[תרפ"ג]] הציע הרב הבלין להעביר את הישיבה לחברון, אך חרף התנגדותו של הרב [[אלחנן דוב מרוזוב]] הדבר לא התבצע. הרב מרוזוב טען שהעברת הישיבה תחליש אותה, והשווה את הישיבה למלכותו של [[דוד המלך]], שלאחר 7 שנים בחברון העבירוה לירושלים, ובה נמצאת הישיבה עד היום הזה.
בשנת [[תרפ"ג]] הציע הרב הבלין להעביר את הישיבה לחברון, אך חרף התנגדותו של הרה"ח [[אלחנן דוב מרוזוב]] הדבר לא התבצע. הרב מרוזוב טען שהעברת הישיבה תחליש אותה, והשווה את הישיבה למלכותו של [[דוד המלך]], שלאחר 7 שנים בחברון העבירוה לירושלים, ובה נמצאת הישיבה עד היום הזה.<br>
 
בשנת [[תרפ"ד]], [[קהילת חב"ד בחברון]] מנתה ארבעה משפחות בלבד, כשבשנתה [[תרפ"ט]] הגיע הרב [[משה גולדשמיד]] להתגורר בעיר, והדבר היווה תוספת של רוח חסידית בעיר. כשהגיע הרבי הריי"צ באותה השנה לארץ ישראל, ביקר יחד עם תלמידי ישיבת תורת-אמת (בירושלים), בחברון. כעבור ימים ספורים התבצע הטבח הנורא הקראוי "[[פרעות תרפ"ט]]". הרב גולדשמיד היה בין הנטבחים. היהודים הניצולים נטשו את העיר, והיישוב היהודי בוטל כליל{{הערה|'תורת אמת' ע' 62-65.}}.


בשנת [[תרפ"ד]], [[קהילת חב"ד ב[[חברון]]]] מנתה ארבעה משפחות בלבד, כשבשנתה [[תרפ"ט]] הגיע הרה"ח [[משה גולדשמיד]] הי"ד להתגורר בעיר, והדבר היווה תוספת של רוח חסידית בעיר. כשהגיע הרבי הריי"צ באותה השנה לארץ ישראל, ביקר יחד עם תלמידי ישיבת תורת-אמת (בירושלים), בעיה"ק חברון. כעבור ימים ספורים התבצע הטבח הנורא הקראוי "[[פרעות תרפ"ט]]". הרב גולדשמיד היה בין הנטבחים. היהודים הניצולים נטשו את העיר, והיישוב היהודי בוטל כליל <ref>'תורת אמת' ע' 62-65.</ref>.<br>
== הקמת הישיבה בירושלים ==
== הקמת הישיבה בירושלים ==


בתום מלחמת העולם הראשונה, רבים החלו לחזור לארץ ישראל ובכללם חסידי חב"ד. הרב [[מנחם מענדל נאה]], שנמנה עם השבים, הציע לייסד ישיבה בירושלים ששמה יהיה "צמח צדק". הרבי הריי"צ קיבל הצעתו ואף סייע לישיבה רבות.<br>
בתום מלחמת העולם הראשונה, רבים החלו לחזור לארץ ישראל ובכללם חסידי חב"ד. הרב [[מנחם מענדל נאה]], שנמנה עם השבים, הציע לייסד ישיבה בירושלים ששמה יהיה "צמח צדק". הרבי הריי"צ קיבל הצעתו ואף סייע לישיבה רבות.
 
עם הרב נאה עלה אף בנו, הרב [[חיים נאה]], שהחליט להקים מחדש את ישיבת תורת אמת כשהעמיד את הרב אליעזרוב בראשותה, היה זה לפני חזרתו של הרב הבלין לארץ הקודש. הרב נאה יצא ביחד עם הרב [[משה לייב שפירא]] בכרוזים אודות הישיבה.
 
כששמע על כך הרבי הריי"צ, התנגד למהלך והצביע על הרב הבלין כממונה היחידי על ייסודה של ישיבת תורת אמת בירושלים. כשהגיע הרב הבלין עם מכתב בו מבהיר זאת הרבי, התבטלו הם כחסידים בפני רבם וסייעו לרב הבלין בכל המצטרך.
 
הרבי הריי"צ שלח לרב הבלין איגרות רבות בהם כתב באריכות רבה כיצד לארגן את הישיבה ואלו תלמידים לקבל. ישנה אף אגרת{{הערה|אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ ח"א ע' רטו.}} בה מצייר הרבי בפני הרב הבלין כיצד דמותו של ראש ישיבה חב"דית צריכה להיראות.
 
בתחילה הוקמה הישיבה בחצר בראנד שבשכונת בית-ישראל, אחר כך שכנה בבית הכנסת "אוהל יצחק" שברחוב בעל התניא, משם עברה לשכונת גבעת שאול, ועקב הסכנות שארבו באזור זה, הועתקה לשכונת הבוכרים. זמן מה אף שכנה ברחוב תחכמוני בעיר.
 
בשנת [[תש"א]] עברה לשכונת בית-מילנר, בשלהי קיץ [[תד"ש]] שבה לבית הכנסת אוהלי יצחק, וב[[תש"ט]] התמקמה ברחוב [[מאה שערים]].
 
בשנת [[תשל"ד]] הגיעה סוף סוף אל מנוחתה ואל נחלתה ברחוב ירמיהו בעיר, שם שוכנת עד היום הזה.
 
בשנת תרפ"ט שרפו פורעים ערבים את מבנה הישיבה. בשנת תד"ש הורה הרבי הריי"צ להיכנס לבית הכנסת במאה שערים ובשנת תש"ט הדבר אכן התרחש.
 
== מעורבותו של הרבי ==
 
ב[[י"ז באייר]] [[תרצ"ה]], שלח הרבי הריי"צ מכתב לרב הראשי לישראל דאז, הרב [[אברהם יצחק הכהן קוק]], בו אוסר עליו להתערב בענייני הישיבה, זאת לאחר שרצה לקבוע סדרים חדשים בישיבה{{הערה|'תורת אמת' 221-222}}.
 
הרבי הריי"צ קבע כי ילמדו בישיבה הן בחורים והן אברכים כפי שהיה בחברון. הרבי הדגיש רבות כי הישיבה היא נכס פרטי שלו בירושה מאביו, ותיאר את השתדלתו הרבה – בגשמיות וברוחניות – עבור הישיבה.
 
[[הרבי]] אף תמה במכתב בשנת [[תשי"ב]] על האי שימת־לב של [[אנ"ש]] על חשיבות הישיבה בעיני הרבי הריי"צ{{הערה|היכל מנחם ח"ג ע' קמז.}}.
 
הרבי אף דאג לתלמידים מבחינה כספית והיה מעורב בזהות התלמידים שזכאים למלגה. כך גם בעניינים הרוחניים היה הרבי מעורב בכל פרט. לדוגמה: כאשר דיווחו התלמידים, ב[[חודש אדר]] [[תש"ו]], כי מדפיסים קובץ תורני, ננזפו נזיפה עמוקה על יזמתם העצמאית, משל "אין מנהיג לבירה זו". תביעתו של אדמו"ר הריי"צ הייתה שכל החומר יימסר להגהתו של חתנו – [[הרבי]]{{הערה|אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ ח"ט ע' קז-קלט. ימי מלך ח"ג ע' 1016.}}.
 
דוגמה נוספת: כאשר דווח לרבי כי הרב הראשי לישראל דאז, הרב [[יצחק אייזיק הלוי הרצוג]] ביקר בישיבה לצד שורת רבנים חשובים והם בחנו את התלמידים, שיגר ביוזמתו איגרת ברכה אל כלל הרבנים שהשתתפו בביקור. הרבי אף הציע לרב הרצוג, כי טרם ביקורו הבא בישיבה, יעדכן את התלמידים באלו נושאים יעסוק בשיעורו, וזאת בכדי שיכינו עצמם כיאות.
 
הרבי דרש מהרב הבלין שיערכו בישיבה בחינה כל שבוע. לרב שפירא כתב הרבי, שריבוי הבחינות יחדד את כישורי התלמידים, ויכשירם להיות למדנים גדולים בתורה. הרבי דחק בתמימים דתורת אמת, שנוסף לידיעותיהם בחסידות יהיו בעלי נגלה כיאה ל"הגובה הראוי לישיבה גדולה" ולא "רק על דרך המיצוע"{{הערה|'תורת אמת' ע' 77-88.}}.
 
== המסע לארה"ב ==
 
צוות הישיבה: עם הקמת הישיבה בשנת [[תרפ"ב]], צירף אליו הרב הבלין את הרב [[משה אריה לייב שפירא]] בתור [[ר"מ]], ואת הרב [[שמעון גליצנשטיין]] כמזכיר. הרב הבלין שימש כמנהל ומשפיע.
 
בראשית שנת [[תרפ"ה]], התרחבה הישיבה ונזקקה למגיד שיעור נוסף. בהוראת הרבי הריי"צ מונה לכך הרב [[משה דובער ריבקין]], שעלה באותה עת לארץ הקודש. הוא כיהן כמגיד שיעור וכמשגיח בנגלה.
 
בחורף של אותה שנה עלה לארץ הקודש המשפיע הנודע הרב [[אלתר שימחוביץ']]. הרבי הטיל עליו תפקידים שונים בתורת אמת מלבד היותו משפיע ומנהל לצדו של הרב הבלין, הוא אף שימש כמנהל חשבונות של הישיבה{{הערה|אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ ח"א ע' תנא-תנד.}}.
 
בשנת [[תרפ"ז]] הורה הרבי לרבנים הבלין וריבקין, לצאת למסע גיוס כספים ב[[ארה"ב]], למען התרחבות הישיבה ופתיחת סניפים נוספים. הדבר התבצע בשנת [[תרפ"ח]] כשבדרכם שהו אצל הרבי הריי"צ ששהה אז בלטביה, קיבלו הוראות מפורטות ומכתב המלצה אל יהודי ארה"ב. מפאת העידרותו של הרב הבלין מהישיבה, קידם הרבי את הרב אלתר לתפקיד "[[משפיע ראשי]]".
 
הרב [[ישראל ג'ייקובסון]] תיאר בכתב, את הגעתם. בכותבו הוא מספר כי בעת הגעתם, יצאו לקראתו מנהלי [[אגודת חסידי חב"ד בארה"ב]]. הם ביקשו ממנו שייסע לגייס כספים ב[[שיקגו]] ולא בניו-יורק, משום שבעיר זו כבר האגודה פועלת, והגעתם תפגע בשאר המוסדות. הרב הבלין שהתנגד לכך שתורת אמת תהיה תחת אגו"ח, לא קיבל את הצעה זו בעין יפה.
 
החל וויכוח עקרוני ביניהם, דבשעה שטענו אגו"ח שעל מוסד תורת אמת להיות כפוף אליהם, שלל זאת הרב הבלין בטעם כי מנהג יהודי ארה"ב לתרום לכל מוסד ביחוד, ובשעה שמאגדים אירגונים רבים תחת אגודה אחת, הדבר מוריד את היציבות הכלכלית של המוסד.
 
הרבי הריי"צ הביע בזה את דעתו במכתב, בו ביקש כי כל מוסד ידאג לעצמו כועדה שתחת ניהולה הכללי של אגו"ח{{הערה|אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ חט"ז ע' קצט.}}.
 
עם הזמן הושגה הסכמה בין הרב הבלין ואגו"ח.
 
במהלך המסע, נותר הרב ריבקין ב[[ניו יורק]], לאחר שהתקבל כר"מ בישיבת "[[תורה ודעת]]".


עם הרב נאה עלה אף בנו, הגה"ח הרב [[חיים נאה]], שהחליט להקים מחדש את ישיבת תורת אמת כשהעמיד את הרב אליעזרוב בראשותה, היה זה לפני חזרתו של הרב הבלין לארה"ק. הרב נאה יצא ביחד עם הגה"ח הרב [[משה לייב שפירא]] בכרוזים אודות הישיבה.<br>
הרב הבלין הקים בניו-יורק לשכה לתורת אמת, והעמיד בראשה את הרב [[מרדכי גרונר]]. הרב גרונר נמנה עם תלמידיה של תורת אמת בחברון, והעתיק מגוריו לארה"ב בעקבות הוראתו של הרבי הריי"צ לערוך מגביות למען הישיבה בה למד. בנו הרב [[יהודה לייב גרונר]], ציין כי את הכספים היה מעביר לידיו של הרבי הריי"צ, והרבי שיגרם לישיבה בארה"ק. כך גם נהג החל משנת [[תש"י]] עם [[הרבי]].


כששמע ע"כ הרבי הריי"צ, התנגד למהלך והצביע על הרב הבלין כממונה היחידי על ייסודה של ישיבת תורת אמת בירושלים. כשהגיע הרב הבלין עם מכתב בו מבהיר זאת הרבי, התבטלו הם כחסידים בפני רבם וסייעו לרב הבלין בכל המצטרך.<br>
ב[[ט"ז בניסן]] [[תרצ"ו]], נפטר מנהל הישיבה הרב [[שלמה זלמן הבלין]]. הרבי הריי"צ קבע כי את מקומו ימלא הרב [[אלתר שימחוביץ']]{{הערה|'תורת אמת' ע' 89-96.}}.


הרבי הריי"צ שלח לרב הבלין איגרות רבות בהם כתב באריכות רבה כיצד לארגן את הישיבה ואלו תלמידים לקבל. ישנה אף אגרת <ref>אג"ק אדהריי"צ ח"א ע' רטו.</ref> בה מצייר הרבי בפני הרב הבלין כיצד דמותו של ראש ישיבה חב"דית צריכה להיראות.<br>
הרבי שלח כמה וכמה מכתבים בהם דורש כי מי שימלא את מקומו של הרב הבלין יהיה ר' אלתר, אך גורמים מההנהלה לא השיבו לפניותיו של הרבי. וכך נשלחו כמה וכמה מכתבים של הרבי מלאים בכאב וצער, בו מודיע הרבי שוב ושוב, כי במידה ולא ימלאו אחר פקודתו יבטל נשיאותו מעל הישיבה, ידרוש לבטל את שמה תורת אמת, ויאסור לפרסם שהיא מיסודו של אביו.


בתחילה הוקמה הישיבה בחצר בראנד שבשכונת בית-ישראל, אח"כ שכנה בבית הכנסת "אוהל יצחק" שברחוב בעל התניא, משם עברה לשכונת גבעת שאול, ועקב הסכנות שארבו באזור זה, הועתקה לשכונת הבוכרים. זמן מה אף שכנה ברחוב תחכמוני בעיר.
הרבי שב והדגיש במכתביו כי אביו הורה לו להקיים הישיבה "על בסיס נכון", ובזה קבע כי ר' אלתר הוא זה שצריך לנהל את הישיבה הק'. הרבי אמר כי באם לא ישמעו לו, יפתח ישיבה חדשה בארה"ק.
בשנת [[תש"א]] עברה לשכונת בית-מילנר, בשלהי קיץ [[תד"ש]] שבה לבית הכנסת אוהלי יצחק, וב[[תש"ט]] התמקמה ברחוב [[מאה שערים]]. <br>
בשנת [[תשל"ד]] הגיעה סוף סוף אל מנוחתה ואל נחלתה ברחוב ירמיהו בעיר, שם שוכנת עד היום הזה.<br>


בשנת תרפ"ט שרפו פורעים ערבים את מבנה הישיבה. בשנת תד"ש הורה הרבי הריי"צ להיכנס לבית הכנסת במאה שערים ובשנת תש"ט הדבר אכן התרחש.<br>
הרב [[יחזקאל פייגין]] הציע לקבוע תקנון לישיבה בה יוקבע מעמדו של כל אחד מצוות הישיבה, ובכך מינו את ר' אלתר במעמדו העליון בישיבה.
== מעורבותו של הרבי: ==


בי"ז באייר [[תרצ"ה]], שלח הרבי הריי"צ מכתב לרב הראשי לישראל דאז, הרב [[אברהם יצחק הכהן קוק]], בו אוסר עליו להתערב בענייני הישיבה, זאת לאחר שרצה לקבוע סדרים חדשים בישיבה <ref>'תורת אמת' 221-222</ref>.<br>
מצבה הכספי של הישיבה ידע תקופות שונות. ר' אלתר והמזכיר של הישיבה הרב [[שמעון גליצנשטיין]], פעלו כל העת לייצב את מצבה של הישיבה. עם זאת, בכל מצב, שילם ר' אלתר לתלמידים את "דמי הישיבה" המגיעים להם.


הרבי הריי"צ קבע כי ילמדו בישיבה הן בחורים והן אברכים כפי שהיה בחברון. הרבי הדגיש רבות כי הישיבה היא נכס פרטי שלו בירושה מאביו, ותיאר את השתדלתו הרבה – בגשמיות וברוחניות – עבור הישיבה. <br>
לאחר פטירתו, כאשר מצבה הכספי של הישיבה היה בכי רע, נאלצה ההנהלה לעכב את התשלום לתלמידים. הבחורים פנו בקשר לזה אל הרבי הריי"צ והרבי עידכנם כי שלח מכתב לרב אליעזרוב בה כותב: {{ציטוטון|בזה הנני שולח לו מכתב תלמידי תורת אמת יצ"ו וישים לבו לזה כפי דרישת הענין לטובת התלמידים שיחיו, כי אפילו זמן שמצב בישיבה הוא דחוק בכל זאת הנה החשבונות עם התלמידים שיחיו צריכים להיות מסודרים באמת"{{הערה|תורת אמת' ע' 222-227.}}}}.
הרבי נשיא דורנו אף התמיה במכתב בשנת [[תשי"ב]] על אי השימת לב של אנ"ש על חשיבות הישיבה בעיני הרבי הריי"צ <ref>היכל מנחם ח"ג ע' קמז.</ref>.<br>


הרבי אף דאג לתלמידים מבחינה כספית והיה מעורב בזהות התלמידים שזכאים למלגה. כך גם בעניינים הרוחניים היה הרבי מעורב בכל פרט. לדוגמה: כאשר דיווחו התלמידים, בחודש אדר תש"ו, כי מדפיסים קובץ תורני, ננזפו נזיפה עמוקה על יזמתם העצמאית, משל "אין מנהיג לבירה זו". תביעתו של הרבי הייתה שכל החומר יימסר להגהתו של חתנו – הרבי נשיא דורנו <ref>אג"ק אדהריי"צ ח"ט ע' קז-קלט. ימי מלך ח"ג ע' 1016.</ref>.<br>
== ביקורו של הרבי ==


דוגמה נוספת: כאשר דווח לרבי כי הרב הראשי לישראל דאז, הרב [[יצחק אייזיק  הלוי הרצוג]] ביקר בישיבה לצד שורת רבנים חשובים והם בחנו את התלמידים, שיגר ביוזמתו איגרת ברכה אל כלל הרבנים שהשתתפו בביקור. הרבי אף הציע לרב הרצוג, כי טרם ביקורו הבא בישיבה, יעדכן את התלמידים באלו נושאים יעסוק בשיעורו, וזאת בכדי שיכינו עצמם כיאות.<br>
בעת ביקורו של הרבי הריי"צ בארץ הקודש, ב[[ח' במנחם אב]], קיבל הרבי את תלמידי תורת אמת ל[[יחידות]].


הרבי דרש מהרב הבלין שיערכו בישיבה בחינה כל שבוע. לרב שפירא כתב הרבי, שריבוי הבחינות יחדד את כישורי התלמידים, ויכשירם להיות למדנים גדולים בתורה. הרבי דחק בתמימים דתורת אמת, שנוסף לידיעותיהם בחסידות יהיו בעלי נגלה כיאה ל"הגובה הראוי לישיבה גדולה" ולא "רק על דרך המיצוע" <ref>'תורת אמת' ע' 77-88.</ref>.<br>
הרבי הביע לאחר היחידות את פליאתו שלא דיברו עמו כלל בענייני עבודה. ר' אלתר השיב שהתלמידים הם אמיתיים (ולא דיברו על ענייני עבודה מכיוון שלא חשו שהם אוחזים בדרגות של עבודה), והמענה נתקבל על לב הרבי.


== המסע לארה"ב: ==
במוצאי [[תשעה באב]], בשעה תשע בערב, יצא הרבי לשכונת גבעת שאול בדרכו לישיבה. בעקבות הרבי יצא שיירה של אוטובוסים שליווהו. הנהלת הישיבה סידרה לרבי סעודה באולם הישיבה בה השתתפו אךף התמימים, הצוות וחשובים מאנ"ש.


צוות הישיבה: עם הקמת הישיבה בשנת [[תרפ"ב]], צירף אליו הרב הבלין את הגה"ח הרב [[משה אריה לייב שפירא]] בתור [[ר"מ]], ואת הרה"ח הרב [[שמעון גליצנשטיין]] כמזכיר. הרב הבלין שימש כמנהל ומשפיע. <br>
בעת כניסתו של הרבי קרנו אור פניו הקדושות. שמחת לב פנימית והתרוממות הנפש הייתה ניכרת על פניו. התמימים והנוכחים היטיבו את ליבם ביין וניגנו ניגונים יחד עם הרבי. הרבי שהה כך עם התמימים משך שעה ארוכה מתוך עונג ונחת רב.
בראשית שנת [[תרפ"ה]], התרחבה הישיבה ונזקקה למגיד שיעור נוסף. בהוראת הרבי הריי"צ מונה לכך הגה"ח הרב [[משה דובער ריבקין]], שעלה באותה עת לאה"ק. הוא כיהן כמגיד שיעור וכמשגיח בנגלה. <br>
בחורף של אותה שנה עלה לאה"ק המשפיע הנודע הרה"ח [[אלתר שימחוביץ']]. הרבי הטיל עליו תפקידים  שונים בתורת אמת מלבד היותו משפיע ומנהל לצדו של הרב הבלין, הוא אף שימש כמנהל חשבונות של הישיבה <ref>אג"ק אדהריי"צ ח"א ע' תנא-תנד.</ref>.<br>


בשנת [[תרפ"ז]] הורה הרבי לרבנים הבלין וריבקין, לצאת למסע גיוס כספים ב[[ארה"ב]], למען התרחבות הישיבה ופתיחת סניפים נוספים. הדבר התבצע בשנת [[תרפ"ח]] כשבדרכם שהו אצל הרבי הריי"צ ששהה אז בלטביה, קיבלו הוראות מפורטות ומכתב המלצה אל יהודי ארה"ב. מפאת העידרותו של הרב הבלין מהישיבה, קידם הרבי את הרב אלתר לתפקיד "[[משפיע ראשי]]".<br>
הרב [[חנניה יוסף הלפרין]] שישב אז מול הרבי, סיפר כי דיבר אז הרבי בעיקר אודות המאסר והגאולה, ואמר כי מה שהחזיקו אז הייתה העובדה שלאורך כל התקופה לא הייתה שעה שלא ראה בא את אביו – הרבי הרש"ב{{הערה|השיחה שאמר אז הרבי על מעלתה של תורת אמת, הודפסה בספר 'מסע הרבי בארץ הקודש' (ע' 153) וכן בספר 'תורת אמת' (ע' 123). הרבי אף אמר אז את מאמרו "אתה הראת לדעת".}}.


הרה"ח [[ישראל ג'ייקובסון]] תיאר בכתב, את הגעתם. בכותבו הוא מספר כי בעת הגעתם, יצאו לקראתו מנהלי [[אגו"ח בארה"ב]]. הם ביקשו ממנו שייבע לגייס כספים ב[[שיקגו]] ולא בניו-יורק, משום שבעיר זו כבר האגודה פועלת, והגעתם תפגע בשאר המוסדות. הרב הבלין שהתנגד לכך שתורת אמת תהיה תחת אגו"ח, לא קיבל את הצעה זו בעין יפה. <br>
כשנפרד הרבי מהתמימים, איחל להם שיזכו לקבל את פניו של משיח צדקנו ואיחל דברים נוספים. הרבי עזב את הישיבה בשעה שתים עשרה וחצי בלילה, ושב לבית המלון בו התאכסן. הרב [[יואל כהן]] מספר כי ר' אלתר ישב אז להתוועד עם התמימים. בעקבות כך שחש כי תלמידיו אינם מבינים כיאות במה זכו לחזות זה עתה, זעק ר' אלתר: "מה ראיתם? 'אף' ראיתם?! אלוקות ראיתם!".
החל וויכוח עקרוני ביניהם, דבשעה שטענו אגו"ח שעל מוסד תורת אמת להיות כפוף אליהם, שלל זאת הרב הבלין בטעם כי מנהג יהודי ארה"ב לתרום לכל מוסד ביחוד, ובשעה שמאגדים אירגונים רבים תחת אגודה אחת, הדבר מוריד את היציבות הכלכלית של המוסד. <br>
הרבי הריי"צ הביע בזה את דעתו במכתב, בו ביקש כי כל מוסד ידאג לעצמו כועדה שתחת ניהולה הכללי של אגו"ח <ref>אג"ק אדהריי"צ חט"ז ע' קצט.</ref>. <br>
עם הזמן הושגה הסכמה בין הרב הבלין ואגו"ח.<br>


במהלך המסע, נותר הרב ריבקין ב[[ניו יורק]], לאחר שהתקבל כר"מ בישיבת "[[תורה ודעת]]".<br>
בעת שעזב הרבי את ארץ הקודש נפרד מהתמימים בהתרגשות מיוחדת, הרבי אף רצה לומר מאמר אך מפאת קוצר הזמן מסרו בכתב ידו הקדושה{{הערה|'תורת אמת' ע' 113-126.}}.


הרב הבלין הקים בניו-יורק לשכה לתורת אמת, והעמיד בראשה את הרה"ח הרב [[מרדכי גרונר]]. הרב גרונר נמנה עם תלמידיה של תורת אמת בחברון, והעתיק מגוריו לארה"ב בעקבות הוראתו של הרבי הריי"צ לערוך מגביות למען הישיבה בה למד. בנו הרה"ח הרב [[יהודה לייב גרונר]], ציין כי את הכספים היה מעביר לידיו של הרבי הריי"צ, והרבי שיגרם לישיבה בארה"ק. כך גם נהג החל משנת [[תש"י]] עם הרבי נשיא דורנו.<br>
== סניפים ==


בט"ז בניסן [[תרצ"ו]], נפטר הרה"ח מייסדה של הישיבה הקדושה תורת אמת, ראש הישיבה, המשפיע והמנהל, הרב [[שלמה זלמן הבלין]]. הרבי הריי"צ קבע כי את מקומו ימלא הרה"ח [[אלתר שימחוביץ']] <ref>'תורת אמת' ע' 89-96.</ref>.<br>
כבקשת הרבי הריי"צ, פתחו '[[חדרים]]' ששמם היה על פי הוראת הרבי, כשמה של הישיבה.


הרבי שלח כמה וכמה מכתבים בהם דורש כי מי שימלא את מקומו של הרב הבלין יהיה ר' אלתר, אך גורמים מההנהלה לא השיבו לפניותיו של הרבי. וכך נשלחו כמה וכמה מכתבים של הרבי מלאים בכאב וצער, בו מודיע הרבי שוב ושוב, כי במידה ולא ימלאו אחר פקודתו יבטל נשיאותו מעל הישיבה, ידרוש לבטל את שמה תורת אמת, ויאסור לפרסם שהיא מיסודו של אביו. <br>
החדרים קמו בירושלים, [[יפו]] וב[[ראשון לציון]]. עם הזמן נסגר החדר בירושלים ונפתח מחדש בקיץ תד"ש כשהמלמד היה הרב [[ברוך פריז]].
הרבי שב והדגיש במכתביו כי אביו הורה לו להקיים הישיבה "על בסיס נכון", ובזה קבע כי ר' אלתר הוא זה שצריך לנהל את הישיבה הק'. הרבי אמר כי באם לא ישמעו לו, יפתח ישיבה חדשה בארה"ק.<br>


הרה"ח יחזקאל פייגין הציע לקבוע תקנון לישיבה בה יוקבע מעמדו של כל אחד מצוות הישיבה, ובכך מינו את ר' אלתר במעמדו העליון בישיבה.<br>
במקביל לכך, בשנת [[תש"ה]] (לערך), פתחה הנהלת תורת אמת ישיבה קטנה. המייסד המרכזי היה הרב [[דוד גולדברג]] שאף כיהן בה כמשפיע. עם השנים שוב נסגרו מוסדות אלו ונפתחו שנים מאוחר יותר.


מצבה הכספי של הישיבה ידע תקופות שונות. ר' אלתר והמזכיר של הישיבה הרה"ח [[שמעון גליצנשטיין]], פעלו כל העת לייצב את מצבה של הישיבה. עם זאת, בכל מצב, שילם ר' אלתר לתלמידים את "דמי הישיבה" המגיעים להם.<br>
הרב [[זלמן שמעון דבורקין]] סיפר כי בשעה שרצה לפתוח חדר ביפו, שלחו הרבי הריי"צ לחבר מועצת העיר, אשר צבי גינצברג הידוע בכינויו "אחד העם". הרב הבלין הגיע בכדי לבקש ממנו לפתוח את החדר והדגיש כי הוא שליחו של הרבי מליובאוויטש. הלה השיב בסבר פנים יפות כי למרות שזה נגד השקפת עולמו ואת תוכנית העיר הרשמית, אך מכיוון שזוהי בקשתו של הרבי מליובאוויטש אז הוא מאשר זאת. החדר החל ביפו החל לפעול בקיץ [[תרפ"ד]].


לאחר פטירתו, כאשר מצבה הכספי של הישיבה היה בכי רע, נאלצה ההנהלה לעכב את התשלום לתלמידים. הבחורים פנו בקשר לזה אל הרבי הריי"צ והרבי עידכנם כי שלח מכתב לרב אליעזרוב בה כותב: <br>
החדר התפתח במהירות וכעבור זמן קצר מנה למעלה ממאה תלמידים. בעקבות כך נאלצו לעבור למבנה חדש, ומכיוון שהיו אנשים עוינים בעיר רצו לעבור לתל אביב. לאחר קשיים רבים ודרישת העירייה שיחליפו את שפת הלימוד מ[[אידיש]] ל[[עברית]], סירבו לדרישת העייריה ובכוח וסיוע הרבי הריי"צ קנו מבנה מעצמם ברח' הרב קוק 16 בתל-אביב. הישיבה נרשמה על שמו של הרב הבלין, אך לאחר שהרבי הריי"צ דרש ממנו שישנה זאת וירשום אותה על שמו, נרשם המבנה על שם הרבי.
"'''בזה הנני שולח לו מכתב תלמידי תורת אמת יצ"ו וישים לבו לזה כפי דרישת הענין לטובת התלמידים שיחיו, כי אפילו זמן שמצב בישיבה הוא דחוק בכל זאת הנה החשבונות עם התלמידים שיחיו צריכים להיות מסודרים באמת" <ref>תורת אמת' ע' 222-227.</ref>.'''<br>


== הביקור של הרבי: ==
כעבור זמן, בשנת [[תרפ"ט]], נסגר החדר עקב מיעוט התלמידים בו. הרב הבלין ביקש להשכיר את המקום על מנת שיהיה כסף לקיום הישיבה בירושלים.


בעת ביקורו של הרבי הריי"צ בארה"ק, ביום רביעי ח' במנחם אב, קיבל הרבי את תלמידי תורת אמת ליחידות. <br>
במהלך השנים [[תרצ"ד]] - [[תרצ"ז]], חסידים רבים מיוצאי רוסיה התיישבו בעיר תל אביב. הרבי הורה להם להקים שם ישיבה וחדר. את הישיבה ביקשו לכופף להנהלת תורת אמת אך הדבר אינו יצא אל הפועל.
הרבי הביע לאחר היחידות את פליאתו שלא דיברו עמו כלל בענייני עבודה. ר' אלתר השיב שהתלמידים הם אמיתיים (ולא דיברו על ענייני עבודה מכיוון שלא חשו שהם אוחזים בדרגות של עבודה), והמענה נתקבל על לב הרבי.<br>


במוצאי [[תשעה באב]], בשעה תשע בערב, יצא הרבי לשכונת גבעת שאול בדרכו לישיבה. בעקבות הרבי יצא שיירה של אוטובוסים שליווהו. הנהלת הישיבה סידרה לרבי סעודה באולם הישיבה בה השתתפו אךף התמימים, הצוות וחשובים מאנ"ש. <br>
בשנת [[תרח"צ]] מינה הרבי את הרב קרסיק איגרת מהרבי בה מורה לו להקים ישיבה בעיר. הלה החל במאמצים לכופפה למוסדות תורת אמת שתחת הנהלת ידידו הרב שימחוביץ'. אך ר' אלתר טען כי רצונו של הרבי הוא שהמוסדות בתל-אביב יהוו מוסד עצמאי בלי קשר לתורת אמת.
בעת כניסתו של הרבי קרנו אור פניו הקדושות. שמחת לב פנימית והתרוממות הנפש הייתה ניכרת על פניו. התמימים והנוכחים היטיבו את ליבם ביי"ש וניגנו ניגונים יחד עם הרבי. הרבי שהה כך עם התמימים משך שעה ארוכה מתוך עונג ונחת רב.
הרה"ח הרב [[חנניה יוסף הלפרין]] שישב אז מול הרבי, סיפר כי דיבר אז הרבי בעיקר אודות המאסר והגאולה, ואמר כי מה שהחזיקו אז הייתה העובדה שלאורך כל התקופה לא הייתה שעה שלא ראה בא את אביו – הרבי הרש"ב.
השיחה שאמר אז הרבי על מעלתה של תורת אמת, הודפסה בספר 'מסע הרבי בארץ הקודש' (ע' 153) וכן בספר 'תורת אמת' (ע' 123). הרבי אף אמר אז את מאמרו "אתה הראת לדעת".<br>


כשנפרד הרבי מהתמימים, איחל להם שיזכו לקבל את פניו של משיח צדקנו ואיחל דברים נוספים. הרבי עזב את הישיבה בשעה שתים עשרה וחצי בלילה, ושב לבית המלון בו התאכסן. הגה"ח הרב [[יואל כהן]] מספר כי ר' אלתר ישב אז להתוועד עם התמימים. בעקבות כך שחש כי תלמידיו אינם מבינים כיאות במה זכו לחזות זה עתה, זעק ר' אלתר: "מה ראיתם? 'אף' ראיתם?! אלוקות ראיתם!".<br>
באישורו של הרבי הריי"צ, הוקמה הישיבה במבנה של תורת אמת ברח' הרב קוק בעיר תחת השם '[[אחי תמימים]]' {{הערה|'תורת אמת' ע' 131-148.}}.


בעת שעזב הרבי את ארה"ק נפרד מהתמימים בהתרגשות מיוחדת, הרבי אף רצה לומר מאמר אך מפאת קוצר הזמן מסרו בכתב ידו הקדושה <ref>'תורת אמת' ע' 113-126.</ref>.<br>
הרב [[אלתר שימחוביץ']] נפטר לבית עולמו לאחר ייסורים קשים ב[[ז' בניסן]] [[תרצ"ט]], הרבי הריי"צ הורה לרשום על מצבתו שהיה "ראש ישיבת תורת אמת".


== סניפים: ==
ר' אלתר ביקש בצוואתו כי יזכירו לו בשעת הקבורה את הפתגם ששמע מהרבי הרש"ב בשמחת תורה "חסיד, בכל מקום המצאו, צריך להדחק ולהיות סמוך אל רבו. אם לא ייתנו לו, אין זה מעניינו. הוא צריך לומר: "תן לי, אני צריך ללכת אל הרבי שלי"{{הערה|תורת אמת ע' 215-217.}}.


כבקשת הרבי הריי"צ, פתחו '[[חדרים]]' ששמם היה ע"פ הוראת הרבי, כשמה של הישיבה. <br>
== בנשיאות הרבי ==
החדרים קמו בירושלים, [[יפו]] וב[[ראשון לציון]]. עם הזמן נסגר החדר בירושלים ונפתח מחדש בקיץ תד"ש כשהמלמד היה הרה"ח הרב [[ברוך פריז]].<br>


במקביל לכך, בשנת [[תש"ה]] (לערך), פתחה הנהלת תורת אמת ישיבה קטנה. המייסד המרכזי היה הרה"ח [[דוד גולדברג]] שאף כיהן בה כמשפיע. עם השנים שוב נסגרו מוסדות אלו ונפתחו שנים מאוחר יותר.<br>
הרבי דאג לישיבה עוד לפני הנשיאות. הרבי שלח ספרים לישיבה מטעם "המרכז לענייני חינוך" וממין אותם. וכן דאג לתקצוב לישיבה מטעם קרן הצלה דשיקאגו.


הרה"ח הרב [[זלמן שמעון דבורקין]] סיפר כי בשעה שרצה לפתוח חדר ביפו, שלחו הרבי הריי"צ לחבר מועצת העיר, אשר צבי גינצברג הידוע בכינויו "אחד העם". הרב הבלין הגיע בכדי לבקש ממנו לפתוח את החדר והדגיש כי הוא שליחו של הרבי מליובאוויטש. הלה השיב בסבר פנים יפות כי למרות שזה נגד השקפת עולמו ואת תוכנית העיר הרשמית, אך מכיוון שזוהי בקשתו של הרבי מליובאוויטש אז הוא מאשר זאת. החדר החל ביפו החל לפעול בקיץ [[תרפ"ד]].<br>
לאחר קבלת הנשיאות, החל הרבי שינוי בישיבה. עד אז מצד סיבות שונות{{הערה|ראה בספר תורת אמת ע' 312.}}, הישיבה שימשה רבים מחסידי ירושלים, הדבר גרם לקושי בציביון חב"די וחינוך התלמידים כראוי.
החדר התפתח במהירות וכעבור זמן קצר מנה למעלה ממאה תלמידים. בעקהות כך נאלצו לעבור למבנה חדש, ומכיוון שהיו אנשים עוינים בעיר רצו לעבור לתל אביב. לאחר קשיים רבים ודרישת העירייה שיחליפו את שפת הלימוד מאידיש לעברית, סירבו לדרישת העייריה ובכוח וסיוע הרבי הריי"צ קנו מבנה מעצמם ברח' הרב קוק 16 בתל-אביב. הישיבה נרשמה על שמו של הרב הבלין, אך לאחר שהרבי הריי"צ דרש ממנו שישנה זאת וירשום אותה על שמו, נרשם המבנה על שם הרבי.<br>


כעבור זמן, בשנת [[תרפ"ט]], נסגר החדר עקב מיעוט התלמידים בו. הרב הבלין ביקש להשכיר את המקום ע"מ שיהיה כסף לקיום הישיבה בירושלים.<br>
באותה עת הישיבות "אחי תמימים" ולוד, מינו משפיעים שלמדו בתומכי תמימים בליובאוויטש כמשפיעים דגולים, החסידים [[שלמה חיים קסלמן]], [[חיים שאול ברוק]], [[אברהם מאיור]], [[אברהם פריז]] וכו', ובכך עלו ישיבות אלו על תורת אמת.


במהלך השנים [[תרצ"ד]]-[[תרצ"ז]], חסידים רבים מיוצאי רוסיה התיישבו בעיר תל אביב. הרבי הורה להם להקים שם ישיבה וחדר. את הישיבה ביקשו לכופף להנהלת תורת אמת אך הדבר אינו יצא אל הפועל.<br>
הרבי חפץ שגם תלמידי תורת אמת יתחנכו על ברכיי משפיעים שכאלו. באשר על כן, תבע הרבי מחסידים אלו וכו' להתוועד בתורת אמת ולהשפיע בה על התלמידים.


בשנת תרח"צ מינה הרבי את הרב קרסיק איגרת מהרבי בה מורה לו להקים ישיבה בעיר. הלה החל במאמצים לכופפה למוסדות תורת אמת שתחת הנהלת ידידו הרב שימחוביץ'. אך ר' אלתר טען כי רצונו של הרבי הוא שהמוסדות בתל-אביב יהוו מוסד עצמאי בלי קשר לתורת אמת. <br>
הרבי אף ביקש שהתלמידים הבוגרים של הישיבה ישהו מספר חודשים בישיבת לוד בכדי "לספוג לתוכם רוח תומכי תמימים על טהרתו". הרבי אף ביקש מר' שלמה חיים לבוא אחת לשבוע, שבועיים או חודש לישיבה ולהשפיע על הבחורים. בכדי שהדבר לא יפגע ברבניי הישיבה או יפגע ביוקרתה, הציע הרבי לבאר שזה מפני שלפנים חדשות מקשיבים יותר.
באישורו של הרבי הריי"צ, הוקמה הישיבה במבנה של תורת אמת ברח' הרב קוק בעיר תחת השם '[[אחי תמימים]]' <ref>'תורת אמת' ע' 131-148.</ref>.<br>


הרה"ת המשפיע הדגול הרב [[אלתר שימחוביץ']] נפטר לבית עולמו לאחר ייסורים קשים ביום ז' בניסן [[תרצ"ט]], הרבי הריי"צ הורה לרשום על מצבתו שהיה "ראש ישיבת תורת אמת". <br>
הדבר לא התרחש והרבי כתב לר' שלמה חיים שוב על דבר הנ"ל, וביקש שעל אף ששני הצדדים לא כל כך חפצים בכך, יתגבר ויעשה זאת. הרבי אף אמר כי בזה אומר את הוראת הרבי הריי"צ אליו (אל ר' שלמה חיים) מ[[כ"א תמוז]] [[תש"ט]]{{הערה|אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ חי"ד ע' תכא.}}: {{ציטוטון|יסדר ידידי אשר בזמנים קבועים יבקר את אנ"ש ותלמידי המוסד תורת אמת יחיו}}.
ר' אלתר ביקש בצוואתו כי יזכירו לו בשעת הקבורה את הפתגם ששמע מהרבי הרש"ב בשמחת תורה "חסיד, בכל מקום המצאו, צריך להדחק ולהיות סמוך אל רבו. אם לא ייתנו לו, אין זה מעניינו. הוא צריך לומר: "תן לי, אני צריך ללכת אל הרבי שלי" <ref>תורת אמת ע' 215-217.</ref>.<br>
== הרבי נשיא דורנו והישיבה: ==


הרבי נשיא דורנו דאג לישיבה עוד לפני הנשיאות. הרבי שלח ספרים לישיבה מטעם "המרכז לענייני חינוך" וממין אותם. וכן דאג לתקצוב לישיבה מטעם קרן הצלה דשיקאגו.<br>
ואכן ר' שלמה חיים ומשפיעי אנ"ש החלו למלאות אחר הוראת הרבי. הרבי כתב על כך תוך שמחה ונחת: {{ציטוטון|נבנתה תורת אמת אחר חורבן שלה}}.


לאחר קבלת הנשיאות, החל הרבי שינוי בישיבה. עד אז מצד סיבות שונות <ref>ראה בספר תורת אמת ע' 312.</ref>, הישיבה שימשה רבים מחסידי ירושלים, הדבר גרם לקושי בציביון חב"די וחינוך התלמידים כראוי. <br>
הרבי כתב לרב זווין כי שמח לשמוע על שיפור מצב הישיבה ברחניות ובגשמיות.
באותה עת הישיבות "אחי תמימים" ולוד, מינו משפיעים שלמדו בתו"ת דליובאוויטש כהמשפיעים הדגולים, החסידים [[שלמה חיים קסלמן]], [[חיים שאול ברוק]], [[אברהם מאיור]], [[אברהם פריז]] וכו', ובכך עלו ישיבות אלו על תורת אמת. <br>
הרבי חפץ שגם תלמידי תורת אמת יתחנכו על ברכיי משפיעים שכאלו. באשר על כן, תבע הרבי מחסידים אלו וכו' להתוועד בתורת אמת ולהשפיע בה על התלמידים.<br>


הרבי אף ביקש שהתלמידים הבוגרים של הישיבה ישהו מספר חודשים בישיבת לוד בכדי "לספוג לתוכם רוח תומכי תמימים על טהרתו". הרבי אף ביקש מר' שלמה חיים לבוא אחת לשבוע, שבועיים או חודש לישיבה ולהשפיע על הבחורים. בכדי שהדבר לא יפגע ברבניי הישיבה או יפגע ביוקרתה, הציע הרבי לבאר שזה מפני שלפנים חדשות מקשיבים יותר.<br>
הרבי דאג לרישום תלמידים לישיבה והעמיד את לוד ותורת אמת בשורה אחת כשתי הישיבות המרכזיות של חב"ד בארץ הקודש{{הערה|'תורת אמת' ע' 311-318.}}.


הדבר לא התרחש והרבי כתב לר' שלמה חיים שוב ע"ד הנ"ל, וביקש שעל אף ששני הצדדים לא כ"כ חפצים בכך, יתגבר ויעשה זאת. הרבי אף אמר כי בזה אומר את הוראת הרבי הריי"צ אליו (אל ר' שלמה חיים) מכ"א תמוז [[תש"ט]] <ref>אג"ק אדהריי"צ חי"ד ע' תכא.</ref><br>
הרבי פעל שזקני החסידים ביניהם הרב [[מאיר אשכנזי]], יפקחו על מלאכת גיוס הכספים לישיבת תורת אמת. כשהייתה תביעה משפטית כנגד הישיבה, הרבי עורר לגמור כמה שיותר מהר את המשפט. הרבי הגדיר את המזיקים לישיבה כ"[[קליפה]]", ש"כל מציאותה היא שיתגברו עליה ולא ישמעו לקולה".
'''"יסדר ידידי אשר בזמנים קבועים יבקר את אנ"ש ותלמידי המוסד תורת אמת יחיו".'''<br>


ואכן ר' שלמה חיים ומשפיעי אנ"ש החלו למלאות אחר הוראת הרבי. הרבי כתב ע"כ תוך שמחה ונחת: <br>
הרבי הדגיש כי הישיבה היא תחת נשיאותו והנהגתו, ונשיאות זו נמשכת עד היום הזה.
'''"נבנתה תורת אמת אחר חורבן שלה".''' <br>
הרבי כתב לרב זווין כי שמח לשמוע על שיפור מצב הישיבה ברחניות ובגשמיות.<br>


הרבי דאג לרישום תלמידים לישיבה והעמיד את לוד ותורת אמת בשורה אחת כשתי הישיבות המרכזיות של חב"ד בארה"ק <ref>'תורת אמת' ע' 311-318.</ref>.<br>
ב[[ז' בתמוז]] [[תשי"ב]], הורה הרבי במכתב, להקים ספרייה בישיבה שתסייע בין היתר להפצת מעיינות החסידות. הרבי הורה שהספריה תכלול הן ספרי [[חסידות]] והן ספרי [[נגלה]] {{הערה|אגרות קודש חלק ה' ע' קנב-ג.}}.


הרבי פעל שזקני החסידים ביניהם הרה"ח הרב [[מאיר אשכנזי]] (אביו של הגה"ח הרב [[מרדכי שמואל אשכנזי]]), יפקחו על מלאכת גיוס הכספים לישיבת תורת אמת. כשהייתה תביעה משפטית כנגד הישיבה, הרבי עורר לגמור כמה שיותר מהר את המשפט. הרבי הגדיר את המזיקים לישיבה כ"[[קליפה]]", ש"כל מציאותה היא שיתגברו עליה ולא ישמעו לקולה".<br>
ב[[א' תמוז]] של אותה שנה, שלח הרבי מכתב מיוחד בו מחזק ומברך הרבי את התלמידים החדשים של הישיבה ומפורט בו את שמותיהם.


הרבי הדגיש כי הישיבה היא תחת נשיאותו והנהגתו, ונשיאות זו נמשכת עד היום הזה.<br>
הרבי חפץ ששני הישיבות יתאחדו בועדת בחינה שתברר את חושי כישרונות התלמידים החב"דים. הרבי אף הציע שהועדה תורכב מר"מ אחד מכל ישיבה, ורב שלישי המוסכם על שני הצדדים. ואכן הקימו וועד כזה, שחבריו השתנו מידי פעם. הבוחנים בנגלה היו ראשי הישיבות (הרב שפירא והרב שניאורסון), ובחסידות היו אלה המשפיעים הרב קסלמן והרב גוראריה. ולעיתים ערכו בחינות בשני הדברים יחדיו והדבר הביא לשינוי בוועדה.


בז' בתמוז [[תשי"ב]], הורה הרבי במכתב, להקים ספרייה בישיבה שתסייע בין היתר להפצת מעיינות החסידות. הרבי הורה שהספריה תכלול הן ספרי [[חסידות]] והן ספרי [[נגלה]] <ref>אג"ק הרבי ח"ה ע' קנב-ג.</ref>.<br>
הרבי אף הציע ב[[כ"ט בסיוון]] [[תשי"ג]], שידפיסו שני הישיבות, קובץ משותף של הערות וחידושי תורה.


בא' תמוז של אותה שנה, שלח הרבי מכתב מיוחד בו מחזק ומברך הרבי את התלמידים החדשים של הישיבה ומפורט בו את שמותיהם.<br>
ב[[ט"ז בתמוז]] [[תשל"ג]], עלתה הצעה לאחד לחלוטין את ישיבת תורת אמת עם ישיבת לוד. הדבר לא הסתייע עקב התנגדות הנהלות הישיבות.


הרבי חפץ ששני הישיבות יתאחדו בועדת בחינה שתברר את חושי כישרונות התלמידים החב"דים. הרבי אף הציע שהועדה תורכב מר"מ אחד מכל ישיבה, ורב שלישי המוסכם על שני הצדדים. ואכן הקימו וועד כזה, שחבריו השתנו מידי פעם. הבוחנים בנגלה היו ראשי הישיבות (הרב שפירא והרב שניאורסון), ובחסידות היו אלה המשפיעים הרב קסלמן והרב גוראריה. ולעיתים ערכו בחינות בשני הדברים יחדיו והדבר הביא לשינוי בוועדה. <br>
ב[[ב' אדר ב']] [[תשי"ז]], הביע הרבי את צערו במכתב לרב אברהם פריז על כך שהמוסדות בארץ הקודש אינם מצליחים ונמצאים במשבר עמוק. אי ההצלחה הייתה רק בגלל דברים צדדיים, והראיה היא ש[[ישיבת אחי תמימים בראשון לציון]] שנוהלה על ידי אדם אחד, הצליחה מאוד, כך גם בית ספר לדפוס בכפר חב"ד{{הערה|'אחד היה אברהם' ע' 251.}}.
הרבי אף הציע בכ"ט בסיוון [[תשי"ג]], שידפיסו שני הישיבות, קובץ משותף של הערות וחידושי תורה.<br>


בט"ז בתמוז תשל"ג, עלתה הצעה לאחד לחלוטין את ישיבת תורת אמת עם ישיבת לוד. הדבר לא הסתייע עקב התנגדות הנהלות הישיבות.<br>
בשנת [[תשכ"ד]], פנה הרבי במכתב אל שניים מתלמידי תורת אמת, בו תובע הרבי כי יעשו ככל הניתן על מנת להגדיל את מספר תלמידי הישיבה{{הערה|אגרות קודש חלק כ"ג ע' קנז.}}.


בב' אד"ש תשי"ז, הביע הרבי את צערו במכתב לרה"ח אברהם פריז על כך שהמוסדות בארה"ק אינם מצליחים ונמצאים במשבר עמוק. אי ההצלחה הייתה רק בגלל דברים צדדיים, והראיה היא שישיבת אחי תמימים בראשל"צ שנוהלה ע"י אדם אחד, הצליחה מאוד, כך גם בית ספר לדפוס בכפ"ח <ref>'אחד היה אברהם' ע' 251.</ref>.<br>
ב[[תשכ"ה]], כתב הרבי מכתב חריף לרב [[אברהם פריז]] על אי קיום הבטחת רבים "והוא בתוכם" להרחיב את הישיבה והמוסדות וכו'{{הערה|'אחד היה אברהם' ע' 282}}.


בשנת [[תשכ"ד]], פנה הרבי במכתב אל שניים מתלמידי תורת אמת, בו תובע הרבי כי יעשו ככל הניתן ע"מ להגדיל את מספר תלמידי הישיבה <ref>אג"ק חכ"ג ע' קנז.</ref>. <br>
== התרחבות הצוות ==
ב[[תשכ"ה]], כתב הרבי מכתב חריף לרב [[אברהם פריז]] על אי קיום הבטחת רבים "והוא בתוכם" להרחיב את הישיבה והמוסדות וכו' <ref>'אחד היה אברהם' ע' 282</ref>.


== התרחבות הצוות: ==
ב[[תשי"ד]], עקב גידול מספר התלמידים שפעל הרבי, הוסיפו לישיבה מגיד שיעור חדש בנגלה, הרב [[מרדכי אהרון שיינברגר]]. כשנה וחצי לאחר מכן, מונה הרב [[חיים מענדל רוזנברג]] לכהן כמשגיח בישיבה. בשנת תשכ"ד, מונה הרב [[שמואל אלעזר היילפרין]] לכהן כראש הישיבה לאחר שמצבו הבריאותי של הרב שפירא התרופף, והוא היה בין תלמידיו המובהקים. בשנות הלמד כיהן אף כמשפיע בישיבה. הרבי דרש שוב ושוב מהרב היילפרין להרחיב את הישיבה.


בתשי"ד, עקב גידול מספר התלמידים שפעל הרבי, הוסיפו לישיבה מגיד שיעור חדש בנגלה, הגה"ח הרב [[מרדכי אהרון שיינברגר]].  כשנה וחצי לאחר מכן, מונה הגה"ח הרב [[חיים מענדל רוזנברג]] לכהן כמשגיח בישיבה. בשנת תשכ"ד, מונה הגה"ח הרב [[שמואל אלעזר היילפרין]] לכהן כראש הישיבה לאחר שמצבו הבריאותי של הרב שפירא התרופף, והוא היה בין תלמידיו המובהקים. בשנות הלמד כיהן אף כמשפיע בישיבה. הרבי דרש שוב ושוב מהרב היילפרין להרחיב את הישיבה. <br>
לצדו של הרב היילפרין שימש הרב [[הלל רבינוביץ']] כראש ישיבה נוסף.
לצדו של הרב היילפרין שימש הגה"ח הרב [[הלל רבינוביץ']] כראש ישיבה נוסף.<br>


בצוות המגד"ש אף כיהן הגה"ח הרב [[שמעון יעקובוביץ']]. <br>
בצוות המגידי שיעור אף כיהן הרב [[שמעון יעקובוביץ']].
בשנות הכ"פים הצטרף לצוות הישיבה הגה"ח הרב [[זעליג פלדמן]]. מסופר על אחד מהבחורים בישיבה שרצה לעבור לישיבת מיר, היה עליו להיבחן אצל ראש הישיבה הרה"ג נחום פרצוביץ, ר' נחום ציווה עליו לומר דברי תורה, והוא חזר על שיעור של הרב פלדמן בתורת אמת. ראש ישיבת מיר התפעל מאוד מתוכן השיעור, והביע תמיהה על כוונותיו של התלמיד: "יותר טוב מזה לא תשמע פה", טען.<br>


בשנת תשכ"ח הצטרף אף הגה"ח הרב [[יוסף צבי הלוי סגל]] כמשפיע כללי, בהמשף החל למסור שיעורים בנגלה ואף שימש כראש הישיבה. הרב סגל משך לישיבה בחורים רבים רבים שהעתיקו בעקבות שיעוריו את מקום לימודם לתורת אמת.<br>
בשנות הכ"פים הצטרף לצוות הישיבה הרב [[זעליג פלדמן]]. מסופר על אחד מהבחורים בישיבה שרצה לעבור לישיבת מיר, היה עליו להיבחן אצל ראש הישיבה הרב נחום פרצוביץ, ר' נחום ציווה עליו לומר דברי תורה, והוא חזר על שיעור של הרב פלדמן בתורת אמת. ראש ישיבת מיר התפעל מאוד מתוכן השיעור, והביע תמיהה על כוונותיו של התלמיד: "יותר טוב מזה לא תשמע פה", טען.


בשנת תשל"ט הוקמה הישיבה מחדש ע"י שינוי הצוות לצוות צעיר יותר. כראש הישיבה מונה אז הגה"ח הרב [[אשר לעמיל כהן]], כיום רבה של קהילת חב"ד בביתר עילית. עמו הצטרף הרה"ח המשפיע הרב [[יוסף יצחק אופן]] שבתחילה הגיע כשליח ולבסוף נהיה כחלק מן הצוות <ref>'תורת אמת' ע' 369-382.</ref>.<br>
בשנת [[תשכ"ח]] הצטרף אף הרב [[יוסף צבי הלוי סגל]] כמשפיע כללי, בהמשף החל למסור שיעורים בנגלה ואף שימש כראש הישיבה. הרב סגל משך לישיבה בחורים רבים רבים שהעתיקו בעקבות שיעוריו את מקום לימודם לתורת אמת.


== משכן קבע: ==
בשנת [[תשל"ט]] הוקמה הישיבה מחדש על ידי שינוי הצוות לצוות צעיר יותר. כראש הישיבה מונה אז הרב [[אשר לעמיל כהן]], כיום רבה של קהילת חב"ד בביתר עילית. עמו הצטרף הרב [[יוסף יצחק אופן]] שבתחילה הגיע כשליח ולבסוף נהיה כחלק מן הצוות{{הערה|'תורת אמת' ע' 369-382.}}.


באדר ראשון תשכ"ז, פנו התמימים אל הרבי בבקשה כי יפעלו להגעת הישיבה למבנה קבע התואם את צרכי הישיבה. <br>
== משכן קבע ==
בי"ג בתשרי תשכ"א, פנה הרבי למר [[זלמן שז"ר]] במכתב בו הוסבר הצורך הדחוף בבניית מבנה <ref>אג"ק ח"ה ע' מ.</ref>. למרות אי האמונה של רבים בדבר התכנות הדבר, היה זה הרב [[שמעון גליצנשטיין]] שפעל בכל המישורים, באמונה שהדבר בר ביצוע. <br>
בשנת תשכ"ג ערך הנחת אבן הפינה ברוב פאר והדר. הרבי עודד את הבנייה והפליא במעלתם של המסעיים בכך, זאת בנוסף להשתתפות של 60,000 לירות בהוצאות הבנייה.<br>


בכ"ט באייר [[תשכ"ג]], נפטר הרב גליצנשטיין, ובנו, יבדלחט"א הרה"ח חנוך, מונה ע"י הרבי תחתיו. הוא החל לפעול ללא מנוחה להשיג אישורי בניה וכן לגייס כספים. הוא פנה אל מזכיר מפלגת מפא"י מר יונה כסה, ושכנעו לפעול בעניין. <br>
ב[[חודש אדר ראשון]] [[תשכ"ז]], פנו התמימים אל הרבי בבקשה כי יפעלו להגעת הישיבה למבנה קבע התואם את צרכי הישיבה.
בד בבד השתמש בכישוריו של הרה"ח [[נחום רבינוביץ']] ונעזר בו בעניין. הוא פנה לראש עיריית ירושלים דאז מר מרדכי איש שלום. סבו של ראש העיר היה חב"דניק ובזה ניסע לשכנעו שיסייע בדבר, הוא אכן נענה אך העירייה התנגדה לפתרונותיו.<br>
בשיחה שערך עם נציג מפלגת חירות מר שמחה לוין, נודע לו כי הסיבה לפיה אין אישורים מהעירייה זוהי סמיכות המגרש בניה לרחוב בר אילן, "איננו זקוקים לתגבורת חרדית במקום בו משליכים אבנים וצועקים [[שבת]]", טען. ר' נחום הסביר לו כי אין זו שיטתה של חב"ד וביאר לו את דרכו של הרבי ב[[קירוב לבבות]]. ואכן שיחה זו הניבה אישור, ובעשרה בטבת [[תשכ"ו]], חתמה העירייה על תוכנית הבנייה ברחוב ירמיהו. בכ"ג אדר, העניק משרד הפנים את אישורו הסופי.<br>


הישיבה עשתה קמפיין של גיוס כספים ותרומות, באופן של רכישת מניות (לבנים). הרבי נתן ש'יק עבור שתי לבנים. הרבי אף הפנה לתורמים ספציפים שיסייעו בקמפיין הגיוס.<br>
ב[[י"ג בתשרי]] [[תשכ"א]], פנה הרבי למר [[זלמן שז"ר]] במכתב בו הוסבר הצורך הדחוף בבניית מבנה{{הערה|אגרות קודש חלק ה' ע' מ.}}. למרות אי האמונה של רבים בדבר התכנות הדבר, היה זה הרב [[שמעון גליצנשטיין]] שפעל בכל המישורים, באמונה שהדבר בר ביצוע.


הצורך בבניין חדש היה כה רב, עד די כך שהנהלת הישיבה איכלסה אותו עוד בטרם היה מוכן לחלוטין. וכן ויתרו על טקס מרשים כנהוג <ref>'תורת אמת' ע' 283-296.</ref>.<br>
בשנת [[תשכ"ג]] ערך הנחת אבן הפינה ברוב פאר והדר. הרבי עודד את הבנייה והפליא במעלתם של המסעיים בכך, זאת בנוסף להשתתפות של 60,000 לירות בהוצאות הבנייה.


== השלוחים בישיבה: ==
ב[[כ"ט באייר]] [[תשכ"ג]], נפטר הרב גליצנשטיין, ובנו הרב חנוך, מונה על ידי הרבי תחתיו. הוא החל לפעול ללא מנוחה להשיג אישורי בניה וכן לגייס כספים. הוא פנה אל מזכיר מפלגת מפא"י מר יונה כסה, ושכנעו לפעול בעניין.


בשנת [[תשט"ז]], בעקבות הרצח המזעזע ב[[בית הספר למלאכה]] בכפ"ח, שלח הרבי שלוחים לאה"ק שירוממו את מצב רוחם של [[אנ"ש]] ו[[התמימים]]. <br>
בד בבד השתמש בכישוריו של הרב [[נחום רבינוביץ']] ונעזר בו בעניין. הוא פנה לראש עיריית ירושלים דאז מר מרדכי איש שלום. סבו של ראש העיר היה חב"דניק ובזה ניסע לשכנעו שיסייע בדבר, הוא אכן נענה אך העירייה התנגדה לפתרונותיו.
הרבי קבע כי הם ישהו שבוע ב[[כפ"ח]], שבוע ב[[לוד]] ושבוע נוסף ב[[ירושלים]] – מתוכם יומיים בישיבת תורת אמת. <br>
כעבור כמה שבועות שבו השלוחים אל הרבי למעט שניים (התמימים שלמה קירש ושרגא הרצוג) שנותרו בישיבה והתאכסנו בביתו של הרה"ח [[משה וובר]].<br>


בשנת [[תשכ"ז]] שיגרה הנהלת תות"ל המרכזית בכפ"ח ע"י הרה"ח ר' [[אפרים וולף]] וכהוראת הרבי, כמניין תמימים לישיבת תורת אמת. בכ"ג בניסן, ערב מלחמת ששת הימים, קיבל הרב וולף מכתב בהול מהרבי בו מורה לו לשגר מיד קבותה נוספת של שלוחים לתורת אמת. הרבי הגדירם כ'שלוחי' (=שלוחים שלי). הרב וולף ישר אישר כי פועל בעניין, ואכן בב' באייר יצאו התמימים לדרכם.<br>
בשיחה שערך עם נציג מפלגת חירות מר שמחה לוין, נודע לו כי הסיבה לפיה אין אישורים מהעירייה זוהי סמיכות המגרש בניה לרחוב בר אילן, "איננו זקוקים לתגבורת חרדית במקום בו משליכים אבנים וצועקים [[שבת]]", טען. ר' נחום הסביר לו כי אין זו שיטתה של חב"ד וביאר לו את דרכו של הרבי ב[[קירוב לבבות]]. ואכן שיחה זו הניבה אישור, ובעשרה בטבת [[תשכ"ו]], חתמה העירייה על תוכנית הבנייה ברחוב ירמיהו. בכ"ג אדר, העניק משרד הפנים את אישורו הסופי.


אותם ימים היו ימי ערב "[[מלחמת ששת הימים]]". באותה עת מיקומה של הישיבה היה על קו הגבול, חצר הישיבה הופצץ מיד בתחילת המלחמה כיוון ששימש כמחנה צבאי. הבחורים סייעו לחיילים בחפירת בונקרים, הגישו להם מזון ושתיה, וכמובן הניחו להם תפילין.<br>
הישיבה עשתה קמפיין של גיוס כספים ותרומות, באופן של רכישת מניות (לבנים). הרבי נתן ש'יק עבור שתי לבנים. הרבי אף הפנה לתורמים ספציפים שיסייעו בקמפיין הגיוס.


מצבה של הישיבה היה קשה מאוד, אך הרבי שלח מברק מיוחד לישיבה בה קובע הרבי כי ימשיכו התמימים בהתמדה ושקידה בלימוד התורה, ווודאי שלא ינום ולא ישן שומר ישראל.<br>
הצורך בבניין חדש היה כה רב, עד די כך שהנהלת הישיבה איכלסה אותו עוד בטרם היה מוכן לחלוטין. וכן ויתרו על טקס מרשים כנהוג{{הערה|'תורת אמת' ע' 283-296.}}.


בכל שנה שלח הרבי שלוחים לישיבות שבאה"ק, ובשנת [[תש"ל]] מיקד הרבי את השליחות לארה"ק בישיבת תורת אמת. במהלך יחדות שערך הרבי באותה שנה לתלמידים השלוחים, תבע הרבי שיקדמו את הישיבה בכמות ובאיכות, שיראו התמימים דתורת אמת כפי שהם צריכים להיראות – בפרט בשמירת סדרי הלימודים. ביחידות זאת אמר הרבי:
== השלוחים בישיבה ==
'''"שאם רק תהיה הסכמה של ההנהלות בארצנו הקדושה, יהיה טוב שרובם יהיו בישיבת תורת אמת, וכמה בחורים בקריית גת.. וכאמור, שכל אחד ייקח על עצמו תפקיד חדש, לבסס ולהרחיב הן בעומק והן בהתרחבות גדולה ובאורך, את ישיבת תורת אמת בכל פרטיה. ועל דרך זה בנוגע לישיבת קריית גת, אלא שישיבת תורת אמת בפרט, מצד היותה בירושלים" <ref>שיחות קודש תש"ל ח"ב ע' 118.</ref>.'''<br>


השלוחים עודדו את התמימים והוסיפו בהם בעיקר רוח של התקשרות לרבי נשיא הדור. הם עודדו את התמימים לנסוע לחצרות קודשנו מידי שנה ואף קבעו כי תפלת שחרית של שבת, תחל בשעה עשר ולאחריה תתקיים התוועדות. הרבי ביקש כי השלוחים ימנו כחלק מתלמידי הישיבה ולא כחלק ממנהליה, זאת ע"מ למנוע מחלוקת.<br>
בשנת [[תשט"ז]], בעקבות הרצח המזעזע ב[[בית הספר למלאכה]] בכפר חב"ד, שלח הרבי שלוחים לארץ הקודש שירוממו את מצב רוחם של [[אנ"ש]] ו[[התמימים]].


בשנת תשל"ו-ח שלח הרבי שלוחים מיוחדים לאה"ק ע"מ להישאר בה, כשעיסוקם המרכזי היה השפעה על תלמידי הישיבה ואף שהו בה. בשנת תשל"ט הוציאו השלוחים ביחד עם הנהלת הישיבה, את הספר "[[חידושים וביאורים בש"ס]]". תחילה חשבו לקרוא לספר בשם "חידושים וביאורים לש"ס" אך הרבי הורה לשנות זאת. לאחר בדיקה התגלה שגימטריית שם הספר המתוקן, זהה לגימטריית שמו של הרבי.<br>
הרבי קבע כי הם ישהו שבוע ב[[כפר חב"ד]], שבוע ב[[לוד]] ושבוע נוסף ב[[ירושלים]] – מתוכם יומיים בישיבת תורת אמת.


הרה"ח המשפיע הדגול ר' [[מענדל פוטרפס]], ראה זכות גדולה לחזק את הישיבה, כשבתשרי תשל"ד ובהזדמנויות נוספות, ריכז בעצמו קבוצות בחורים מ[[770]] ושיגרן לתורת אמת. בשנת תשמ"א כשעלו טענות על הישיבה לפיהם מתחרת הישיבה בשאר הישיבות, פנה ר' מענדל לרה"ח [[יהושע יוזביץ']] שלא יתפעל מכך ואמר לו "תקבל את כל מי שחפץ ומתאים ללמוד בישיבה, ואל תשאל אף אחד בעניין" <ref>'תורת אמת' ע' 417-430.</ref>.<br>
כעבור כמה שבועות שבו השלוחים אל הרבי למעט שניים (התמימים שלמה קירש ושרגא הרצוג) שנותרו בישיבה והתאכסנו בביתו של הרב [[משה וובר]].


== 70 שנה: ==
בשנת [[תשכ"ז]] שיגרה הנהלת תות"ל המרכזית בכפ"ח ע"י הרה"ח ר' [[אפרים וולף]] וכהוראת הרבי, כמניין תמימים לישיבת תורת אמת. ב[[כ"ג בניסן]], ערב מלחמת ששת הימים, קיבל הרב וולף מכתב בהול מהרבי בו מורה לו לשגר מיד קבותה נוספת של שלוחים לתורת אמת. הרבי הגדירם כ'שלוחי' (=שלוחים שלי). הרב וולף ישר אישר כי פועל בעניין, ואכן ב[[ב' באייר]] יצאו התמימים לדרכם.


בשנת [[תשמ"ב]], ערכה הישיבה בהוראת הרבי, דינר לציון 70 שנים להקמת הישיבה. הרבי <br>
אותם ימים היו ימי ערב "[[מלחמת ששת הימים]]". באותה עת מיקומה של הישיבה היה על קו הגבול, חצר הישיבה הופצץ מיד בתחילת המלחמה כיוון ששימש כמחנה צבאי. הבחורים סייעו לחיילים בחפירת בונקרים, הגישו להם מזון ושתיה, וכמובן הניחו להם תפילין.
כתב איגרות מיוחדות לדינר ולקראתו, אמר שיחות מיוחדות על התייסדות הישיבה ועל 70 שנותיה, דיבר על נצחיותה של הישיבה ועל סגולותיה להביא את משיח, נתן כהשתתפות בקבוק יי"ש וסכום כסף כהשתתפות בהוצאות. <br>
בשבת פרשת ראה השיב הרבי על הטענה לפיה אין לציין 70 שנה שכן היה לישיבה הפסק (בעת מלחמת העולם הראשונה). הרבי דחה זאת בשיחה הנ"ל (ראה שם) <ref>'תורת אמת' ע' 441-446.</ref>.


מצבה של הישיבה היה קשה מאוד, אך הרבי שלח מברק מיוחד לישיבה בה קובע הרבי כי ימשיכו התמימים בהתמדה ושקידה בלימוד התורה, וודאי שלא ינום ולא ישן שומר ישראל.


בכל שנה שלח הרבי שלוחים לישיבות שבארץ הקודש, ובשנת [[תש"ל]] מיקד הרבי את השליחות לארץ הקודש בישיבת תורת אמת. במהלך יחדות שערך הרבי באותה שנה לתלמידים השלוחים, תבע הרבי שיקדמו את הישיבה בכמות ובאיכות, שיראו התמימים דתורת אמת כפי שהם צריכים להיראות – בפרט בשמירת סדרי הלימודים. ביחידות זאת אמר הרבי: {{ציטוטון|שאם רק תהיה הסכמה של ההנהלות בארצנו הקדושה, יהיה טוב שרובם יהיו בישיבת תורת אמת, וכמה בחורים בקריית גת.. וכאמור, שכל אחד ייקח על עצמו תפקיד חדש, לבסס ולהרחיב הן בעומק והן בהתרחבות גדולה ובאורך, את ישיבת תורת אמת בכל פרטיה. ועל דרך זה בנוגע לישיבת קריית גת, אלא שישיבת תורת אמת בפרט, מצד היותה בירושלים{{הערה|שיחות קודש תש"ל ח"ב ע' 118.}}}}.
השלוחים עודדו את התמימים והוסיפו בהם בעיקר רוח של התקשרות לרבי נשיא הדור. הם עודדו את התמימים לנסוע לחצרות קודשנו מידי שנה ואף קבעו כי תפלת שחרית של שבת, תחל בשעה עשר ולאחריה תתקיים התוועדות. הרבי ביקש כי השלוחים ימנו כחלק מתלמידי הישיבה ולא כחלק ממנהליה, זאת ע"מ למנוע מחלוקת.
בשנת [[תשל"ו]]-[[תשל"ח|ח]] שלח הרבי שלוחים מיוחדים לארץ הקודש על מנת להישאר בה, כשעיסוקם המרכזי היה השפעה על תלמידי הישיבה ואף שהו בה. בשנת [[תשל"ט]] הוציאו השלוחים ביחד עם הנהלת הישיבה, את הספר "[[חידושים וביאורים בש"ס]]". תחילה חשבו לקרוא לספר בשם "חידושים וביאורים לש"ס" אך הרבי הורה לשנות זאת. לאחר בדיקה התגלה שגימטריית שם הספר המתוקן, זהה לגימטריית שמו של הרבי.
ר' [[מענדל פוטרפס]], ראה זכות גדולה לחזק את הישיבה, כשב[[תשרי]] [[תשל"ד]] ובהזדמנויות נוספות, ריכז בעצמו קבוצות בחורים מ[[770]] ושיגרן לתורת אמת. בשנת [[תשמ"א]] כשעלו טענות על הישיבה לפיהם מתחרת הישיבה בשאר הישיבות, פנה ר' מענדל לרב [[יהושע יוזביץ']] שלא יתפעל מכך ואמר לו "תקבל את כל מי שחפץ ומתאים ללמוד בישיבה, ואל תשאל אף אחד בעניין"{{הערה|'תורת אמת' ע' 417-430.}}.
== 70 שנה ==
בשנת [[תשמ"ב]], ערכה הישיבה בהוראת הרבי, דינר לציון 70 שנים להקמת הישיבה. הרבי כתב איגרות מיוחדות לדינר ולקראתו, אמר שיחות מיוחדות על התייסדות הישיבה ועל 70 שנותיה, דיבר על נצחיותה של הישיבה ועל סגולותיה להביא את משיח, נתן כהשתתפות בקבוק יין וסכום כסף כהשתתפות בהוצאות.
בשבת פרשת ראה השיב הרבי על הטענה לפיה אין לציין 70 שנה שכן היה לישיבה הפסק (בעת מלחמת העולם הראשונה). הרבי דחה זאת בשיחה הנ"ל (ראה שם){{הערה|'תורת אמת' ע' 441-446.}}.


==צוות הישיבה==
==צוות הישיבה==
שורה 301: שורה 332:
;[[משפיע|משפיעים]]
;[[משפיע|משפיעים]]
*הרב אלימלך פרקש - שיעור א'.
*הרב אלימלך פרקש - שיעור א'.
* הרב שמואל פרסמן - שיעור ב'.  
* הרב שמואל פרסמן - שיעור ב'.
*הרב [[יוסף יצחק אופן]] - שיעור ג
*הרב [[יוסף יצחק אופן]] - שיעור ג
*הרב [[משה גרוזמן]] - משפיע כללי.
*הרב [[משה גרוזמן]] - משפיע כללי.
שורה 336: שורה 367:
* הרב [[יוסף יצחק הבלין]]
* הרב [[יוסף יצחק הבלין]]
* הרב [[יקותיאל פרקש]]
* הרב [[יקותיאל פרקש]]
 


;מזכירים
;מזכירים

גרסה מ־04:23, 3 במאי 2021

ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
עריכה
תורת אמת - ירושלים
[[קובץ:קובץ:ישיבת תורת אמת.jpg|250px]]
מבנה הישיבה הגדולה
אפיון ישיבה גדולה
תאריך יסוד תרע"ב
מיקום ירושלים
מייסד אדמו"ר הרש"ב על ידי שלוחו הרב שלמה זלמן הבלין
ראש הישיבה הרב אברהם לפידות
משגיח ראשי הרב יחיאל יוסף לסקר
משפיע ראשי הרב יוסף יצחק אופן
מנהל גשמי הרב ישראל כהן
מספר תלמידים כ-90
שיעור באולם הלימודים בישיבת תורת אמת בירושלים

מוסדות תורת אמת בירושלים - הינם רשת מוסדות חינוך לבנים, הכוללים תלמוד תורה, ישיבה חב"דית, הכוללת מסגרת של ישיבה קטנה וישיבה גדולה, ומכון ללימוד סמיכה לרבנות בשם 'בית מדרש עיון ההלכה'.

מטרת ההקמה

בעת ההקפות בליל שמחת תורה תרע"ג, כשנה לאחר ייסודה של ישיבת תורת אמת, ניכרה על כ"ק אדמו"ר הרש"ב שמחה גדולה. הרבי ביאר את תוכנם של פסוקי "אתה הראת", ואודות הפסוק "כי מציון", אמר: "בינתיים אנו שיגרנו את התורה לציון, וכאשר ילמדו שם חסידות, יקוים (חזון אחרית הימים) "כי מציון תצא תורה"[1]".

הרב הלל רבינוביץ', סיפר בשם אחד מזקני החסידים של הרבי הרש"ב, כי הרבי הבהיר באוזני הרב הבלין, שהמשיח יתגלה היכן שלומדים חסידות, וכדי לפעול את ההתגלות בארץ הקודש, מקים בה את ישיבת תורת אמת[2].

הרב בנימין זילברשטרום מספר, כי פעם שאל את הרבי מדוע מצטטים את תשובת המלך המשיח לבעש"ט לפיו משיח יגיע רק כשיעסקו בהפצת המעיינות חוצה, ומחסירים בה את התנאי הנוסף שאמר מלך המשיח והיא שיידעו לייחד יחודים כמו שמייחד הבעל שם טוב. ושאל: וכי יכולים אנשים כערכנו לעשות יחודיים כאלו? להפתעתו קרא לו הרב בנימין קליין והקריא את תשובתו של הרבי: "זה ניתווסף ונעשה אפשרי על ידי תורת חסידות חב"ד כמבואר השיחה על דבר זה בתורת שלום. היינו שעל ידי לימוד חסידות, ניתן להגיע לייחודים ועליות בדומה לבעל שם טוב, ולפעול את ביאת משיח צדקנו. ואכן, לשם כך, נוסדה תורת אמת[3]".

הרבי הריי"צ אף כתב וביאר במכתב כי הקמת הישיבה היא קיום רצונם של כלל רבותינו נשיאנו שזהו רצון העליון[4].

פעולות ההקמה

בשנת תער"ב הרבי הרש"ב והרבי הריי"צ מינו את הרב הבלין כמשפיע ומנהל של הישיבה בחברון. איתו נשלחו שבעה בחורים נוספים שהסכימו מרצונם הטוב ליסוע למשך תקופה של שנתיים ימים, בכדי להוות היסוד והגרעין של הישיבה. כבר אז נקבע לה שמה, וכן נקבע כי מהותה יהיה בדומה למהות הישיבה בליובאוויטש.

בייסוד הישיבה נטל חלק פעיל הרב שלמה לייב אליעזרוב, הרב דחברון, שרעיונותיו אודות הישיבה זכו לאישוריו של הרב הרש"ב.

כשיצאו השלוחים הנ"ל לשליחותם, ליוום הרבי הרש"ב וכן ליוום בני קהילות רבות מהערים שעברו בהם בדרכם (כגון ניקולייב ועוד).

הרב אליעזרוב חשב משך זמן כי השלוחים ששלח הרבי, נשלחו בכדי לבסס את ישיבת "מגן אבות" החב"דית ששכנה אז בעיר, וכשהגיעו לחברון התבררה הטעות ע"י מכתב ששלח להם הרבי הריי"צ בראש חודש כסלו של אותה שנה. החידוש של ישיבת תורת אמת על הישיבה הישנה (מגן אבות), היא השימת דגש המיוחד על לימוד פנימיות התורה. טרם החלטה זו על הקמת הישיבה, הייתה תקווה כי אירגון מחדש של הישיבה הקיימת יועיל וישפר המצב, ומשלא עזרו השינויים שנקט הרבי הרש"ב עוד בשנת תרס"ג, הודיע הרבי על הקמת ישיבה חדשה, באומרו שתתנהל היא "על פי הנהגה והשגחה הראשית של בני הרב" (הרבי הריי"צ)[5].

תכנון הקמת הישיבה עד הקמתה בפועל נמשך כתשע שנים. (אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ ח"א ע' נז). הישיבה הייתה בתחילה (כאמור) סניף של "תומכי תמימים", וברבות הימים הוכרזה כעצמאית בשמה 'תורת אמת'. יחד עם כן, היא מההווה המשך של 'תומכי תמימים' [6]. וכלשונו של הרבי: "כי אף על פי שמאיזה סיבה שתהיה נשתנה השם (כמובן, ברישיון וברצון רבותינו נשיאנו), שייכים סניפים אלו לישיבת תומכי-תמימים, והם תחת בעלותם של מייסדי ישיבת תומכי-תמימים – כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע וכ"ק מו"ח אדמו"ר[7]".

בכ"ד מר חשוון הגיע הרב הבלין יחד עם ארבעה בחורים נוספים לארץ ישראל, כשהשלושה הנוספים הגיעו מאוחר יותר. זאת למרות שהתוכנית המקורית הייתה שכל הקבוצה תגיע כבר בחודש מנחם-אב תרע"א[8].

הם הגיעו לחברון בכ"ח במר חשוון לאחר שהות קצרה ביפו ובירושלים. ההשגחה העליונה סיבבה את בואם בשבת פרשת חיי שרה, בה מתוארת קניית מערת המכפלה. אל קבוצה זו התלווה הרב מנחם שמואל שניאורסון מחברון, שעליו הוטלה המשימה על ידי הרבי הרש"ב לעזור לשלוחים בהתאקלמות.

ולהלן רשימת השלוחים:

מצבם הרוחני של בני ארץ ישראל באותה תקופה היה ירוד ביותר. באשר על כן שרר צער רב על התמימים הנ"ל, ר' אלתר התבטא כי התמימים מרגישים כי גלו מעל שולחן אביהם. מצב העיר חברון אומנם היה טוב מזה של ירושלים, אך עדיין הוא היה ירוד.

תושבי ארץ ישראל כלל לא הכירו מהי עבודת התפלה, ובוודאי שבקרב הצעירים הדבר היה כך. ר' יחזקאל פייגלין התבטא על כך ש"מה שלבני חוץ לארץ הוא דבר ברור, אצל בני ארץ ישראל הינו יגיעה גדולה".

עם זאת השלוחים השפיעו על תושבי ארץ הקודש, ורבים מבני הארץ קטנים כגדולים הגיעו לחזות בתופעה ששמה עשה לה כנפיים. רבים באו לחזות במקור המהפכה הרוחנית שהתחילה להתרחש. הרושם העז של המבקרים, נבע מראות ושמיעת הרב הבלין, שיעוריו, התוועדיותיו ובעיקר תפילתו, גרמה לרבים להתקרב לענייני עבודת ה' ולדרך החסידות.

הרב מרדכי דובער סלונים, מזקני חסידי חב"ד בעיר, העיד במילות מרגשות על המהפכה שעשו התמימים בעיר ובארץ ישראל כולה. הרב הבלין סיפר על ההצלחה הגדולה, לחסיד המפורסם הרב אלחנן דוב מרוזוב הי"ד, ששימש מזכיר "הוועד למען תורת-אמת".

ואכן הקמת הישיבה החלה לפעול את פעולתה[9].

התרחבות הישיבה

הצלחתה של הישיבה הביאה אחריה רבים אשר רצו לבוא בשעריה. אולם התנאים הקשים ששרו אז בארץ ישראל והסכנות שארבו בדרכים, מנעו את ההגעה אליה מירושלים עיה"ק והערים הסמוכות.

באשר על כן, בשנת תרע"ג-ד הקימו סניף נוסף של הישיבה בעיר העתיקה בירושלים. הדבר היה מטרה מוצהרת של הרבי הריי"צ, אשר ביקש שיהיה כך "בכל עיר ומושב מאחינו בני-ישראל"[10].

כר"מים בסניף הירושלמי כיהנו הרבנים הגאונים, הרב צבי פסח פראנק, לימים רבה הראשי של העיר, והרב משה אריה לייב שפירא, תלמיד תורת-אמת בחברון.

כשתם הזמן שסוכם מראש על זמן שהותם של התמימים בארץ הקודש, חזרו הם לליובאוויטש. גם הרב הבלין ומשפחתו חפצו לנהוג כך, אך הרבי הרש"ב שלל זאת בתוקף ולא אישר את הגעתם.

הגירוש מחברון

בקיץ תרע"ד בעת ביקור של הרב הבלין בליובאוויטש, פרצה מלחמת העולם הראשונה. המלחמה הייתה בין צבא רוסיה לצבא גרמניה כשהשלטון הטורקי בארץ ישראל תמך בצד הגרמני במערכה, ובהיות הרב הבלין, משפחתו ותלמידיו אזרחיים רוסיים, נאסר עליו לחזור לארץ ואותם גירשו למצרים, כך שבשנת תרע"ה הגיעו לליובאוויטש.

עמם אף גורשו תלמידים וחסידים מקומיים שנשאו תעודת זהות זרה, ביניהם נמנה הרב חיים נאה שהקים ביחד עם אביו הרב מנחם מענדל נאה את ישיבת ארץ ישראל במצרים בה שהו, כשחביריו לתורת אמת נמנו על תלמידיה.

הישיבה בחברון ובירושלים המשיכה במתכונת מצומצמת. הרב אליעזרוב ששהה אז בבוכרה והיה בעל תעודה רוסית, נמנע אף הוא מלשוב, ובאשר על כן ממלא מקומו ברבנות העיר הרב יעקב יוסף סלונים, אף עסק בניהולה את הישיבה.

מצבה הכלכלי של הישיבה ירד, זאת לאחר הפסק הסיוע של השלטון הרוסי לישיבה. ובאשר על כן פעלו רבותינו נשיאנו להשגת סיוע מצד ממשלת ארצות הברית ומדינות נוספות שאחזו בקשר דיפלומטי עם השלטון הטורקי.

בעזיבתם של הבחורים תמה תקופת הזוהר של הישיבה.

כשהגיעו הבחורים הללו לליובאוויטש התרחש דבר מיוחד:

עד אז היה נהוג בהתוועדויות לשמוע את המשפיע ומידי פעם אף לשאול שאלה וכדו', וכשהמשפיע הלך לביתו התפזרו גם הבחורים. אך כשהגיעו הבחורים הנ"ל, והמשפיע החסיד שמואל גרונם הלך לביתו, נותרו התמימים במקומותם ושתו בצמא את דבריהם של התמימים ששבו מחברון.

על אף שהדרך הייתה ביטול והתמימים לא שמו עצמם כמשפיעים, אך כאן אם מצד הבחורים דחברון שרצו להשלים את שחסר להם, ואם מצד התמימים דליובאוויטש שרצו לינוק משלוחיו של הרבי, ישבו התמימים והתוועדו ביניהם לבין עצמם.

התוועדות זו נמשכה כמה ימים וכמה לילות בלי הפסק ביניהם. המשפיעים העיקריים היו ר' אלתר, ר' הלל ור' יחזקאל, שהיו מתחלפים לסירוגין על מנת לנוח, וכך גם המקבלים. הרב קרסיק שסיפר את הנ"ל, מעיד שזו התוועדות שלא משה מזיכרונם, ופעלה שינוי בכל מי שיש לו "שייכות"[11].

הקמת הישיבה מחדש

טרם הסתלקותו של הרבי הרש"ב בשנת תר"פ, ציווה הרבי על הרב הבלין לשוב לארץ הקודש ולהקים מחדש את הישיבה. ואכן כך עשה בהוראת הרבי הריי"צ בשנת תרפ"א, שבע שנים לאחר שעזב את הישיבה, הפליג מרוסטוב לארץ ישראל. נסיעה זו ארכה כארבעה חודשים.

התוכנית המקורית הייתה להקים את הישיבה מחדש במקומה הראשון – חברון. אך מצבה של העיר היה בכי-רע כשנותרו בה 9 משפחות חב"דיות בלבד[12].

באשר על כן, בשנת תרפ"ב, ציווה הרבי הריי"צ על הרב הבלין לנסות ולהקים את הישיבה בחברון, ואם כבד הדבר, אז שיסורו להקימה בירושלים, ואכן כך עשו.

בשנת תרפ"ג הציע הרב הבלין להעביר את הישיבה לחברון, אך חרף התנגדותו של הרב אלחנן דוב מרוזוב הדבר לא התבצע. הרב מרוזוב טען שהעברת הישיבה תחליש אותה, והשווה את הישיבה למלכותו של דוד המלך, שלאחר 7 שנים בחברון העבירוה לירושלים, ובה נמצאת הישיבה עד היום הזה.

בשנת תרפ"ד, קהילת חב"ד בחברון מנתה ארבעה משפחות בלבד, כשבשנתה תרפ"ט הגיע הרב משה גולדשמיד להתגורר בעיר, והדבר היווה תוספת של רוח חסידית בעיר. כשהגיע הרבי הריי"צ באותה השנה לארץ ישראל, ביקר יחד עם תלמידי ישיבת תורת-אמת (בירושלים), בחברון. כעבור ימים ספורים התבצע הטבח הנורא הקראוי "פרעות תרפ"ט". הרב גולדשמיד היה בין הנטבחים. היהודים הניצולים נטשו את העיר, והיישוב היהודי בוטל כליל[13].

הקמת הישיבה בירושלים

בתום מלחמת העולם הראשונה, רבים החלו לחזור לארץ ישראל ובכללם חסידי חב"ד. הרב מנחם מענדל נאה, שנמנה עם השבים, הציע לייסד ישיבה בירושלים ששמה יהיה "צמח צדק". הרבי הריי"צ קיבל הצעתו ואף סייע לישיבה רבות.

עם הרב נאה עלה אף בנו, הרב חיים נאה, שהחליט להקים מחדש את ישיבת תורת אמת כשהעמיד את הרב אליעזרוב בראשותה, היה זה לפני חזרתו של הרב הבלין לארץ הקודש. הרב נאה יצא ביחד עם הרב משה לייב שפירא בכרוזים אודות הישיבה.

כששמע על כך הרבי הריי"צ, התנגד למהלך והצביע על הרב הבלין כממונה היחידי על ייסודה של ישיבת תורת אמת בירושלים. כשהגיע הרב הבלין עם מכתב בו מבהיר זאת הרבי, התבטלו הם כחסידים בפני רבם וסייעו לרב הבלין בכל המצטרך.

הרבי הריי"צ שלח לרב הבלין איגרות רבות בהם כתב באריכות רבה כיצד לארגן את הישיבה ואלו תלמידים לקבל. ישנה אף אגרת[14] בה מצייר הרבי בפני הרב הבלין כיצד דמותו של ראש ישיבה חב"דית צריכה להיראות.

בתחילה הוקמה הישיבה בחצר בראנד שבשכונת בית-ישראל, אחר כך שכנה בבית הכנסת "אוהל יצחק" שברחוב בעל התניא, משם עברה לשכונת גבעת שאול, ועקב הסכנות שארבו באזור זה, הועתקה לשכונת הבוכרים. זמן מה אף שכנה ברחוב תחכמוני בעיר.

בשנת תש"א עברה לשכונת בית-מילנר, בשלהי קיץ תד"ש שבה לבית הכנסת אוהלי יצחק, ובתש"ט התמקמה ברחוב מאה שערים.

בשנת תשל"ד הגיעה סוף סוף אל מנוחתה ואל נחלתה ברחוב ירמיהו בעיר, שם שוכנת עד היום הזה.

בשנת תרפ"ט שרפו פורעים ערבים את מבנה הישיבה. בשנת תד"ש הורה הרבי הריי"צ להיכנס לבית הכנסת במאה שערים ובשנת תש"ט הדבר אכן התרחש.

מעורבותו של הרבי

בי"ז באייר תרצ"ה, שלח הרבי הריי"צ מכתב לרב הראשי לישראל דאז, הרב אברהם יצחק הכהן קוק, בו אוסר עליו להתערב בענייני הישיבה, זאת לאחר שרצה לקבוע סדרים חדשים בישיבה[15].

הרבי הריי"צ קבע כי ילמדו בישיבה הן בחורים והן אברכים כפי שהיה בחברון. הרבי הדגיש רבות כי הישיבה היא נכס פרטי שלו בירושה מאביו, ותיאר את השתדלתו הרבה – בגשמיות וברוחניות – עבור הישיבה.

הרבי אף תמה במכתב בשנת תשי"ב על האי שימת־לב של אנ"ש על חשיבות הישיבה בעיני הרבי הריי"צ[16].

הרבי אף דאג לתלמידים מבחינה כספית והיה מעורב בזהות התלמידים שזכאים למלגה. כך גם בעניינים הרוחניים היה הרבי מעורב בכל פרט. לדוגמה: כאשר דיווחו התלמידים, בחודש אדר תש"ו, כי מדפיסים קובץ תורני, ננזפו נזיפה עמוקה על יזמתם העצמאית, משל "אין מנהיג לבירה זו". תביעתו של אדמו"ר הריי"צ הייתה שכל החומר יימסר להגהתו של חתנו – הרבי[17].

דוגמה נוספת: כאשר דווח לרבי כי הרב הראשי לישראל דאז, הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג ביקר בישיבה לצד שורת רבנים חשובים והם בחנו את התלמידים, שיגר ביוזמתו איגרת ברכה אל כלל הרבנים שהשתתפו בביקור. הרבי אף הציע לרב הרצוג, כי טרם ביקורו הבא בישיבה, יעדכן את התלמידים באלו נושאים יעסוק בשיעורו, וזאת בכדי שיכינו עצמם כיאות.

הרבי דרש מהרב הבלין שיערכו בישיבה בחינה כל שבוע. לרב שפירא כתב הרבי, שריבוי הבחינות יחדד את כישורי התלמידים, ויכשירם להיות למדנים גדולים בתורה. הרבי דחק בתמימים דתורת אמת, שנוסף לידיעותיהם בחסידות יהיו בעלי נגלה כיאה ל"הגובה הראוי לישיבה גדולה" ולא "רק על דרך המיצוע"[18].

המסע לארה"ב

צוות הישיבה: עם הקמת הישיבה בשנת תרפ"ב, צירף אליו הרב הבלין את הרב משה אריה לייב שפירא בתור ר"מ, ואת הרב שמעון גליצנשטיין כמזכיר. הרב הבלין שימש כמנהל ומשפיע.

בראשית שנת תרפ"ה, התרחבה הישיבה ונזקקה למגיד שיעור נוסף. בהוראת הרבי הריי"צ מונה לכך הרב משה דובער ריבקין, שעלה באותה עת לארץ הקודש. הוא כיהן כמגיד שיעור וכמשגיח בנגלה.

בחורף של אותה שנה עלה לארץ הקודש המשפיע הנודע הרב אלתר שימחוביץ'. הרבי הטיל עליו תפקידים שונים בתורת אמת מלבד היותו משפיע ומנהל לצדו של הרב הבלין, הוא אף שימש כמנהל חשבונות של הישיבה[19].

בשנת תרפ"ז הורה הרבי לרבנים הבלין וריבקין, לצאת למסע גיוס כספים בארה"ב, למען התרחבות הישיבה ופתיחת סניפים נוספים. הדבר התבצע בשנת תרפ"ח כשבדרכם שהו אצל הרבי הריי"צ ששהה אז בלטביה, קיבלו הוראות מפורטות ומכתב המלצה אל יהודי ארה"ב. מפאת העידרותו של הרב הבלין מהישיבה, קידם הרבי את הרב אלתר לתפקיד "משפיע ראשי".

הרב ישראל ג'ייקובסון תיאר בכתב, את הגעתם. בכותבו הוא מספר כי בעת הגעתם, יצאו לקראתו מנהלי אגודת חסידי חב"ד בארה"ב. הם ביקשו ממנו שייסע לגייס כספים בשיקגו ולא בניו-יורק, משום שבעיר זו כבר האגודה פועלת, והגעתם תפגע בשאר המוסדות. הרב הבלין שהתנגד לכך שתורת אמת תהיה תחת אגו"ח, לא קיבל את הצעה זו בעין יפה.

החל וויכוח עקרוני ביניהם, דבשעה שטענו אגו"ח שעל מוסד תורת אמת להיות כפוף אליהם, שלל זאת הרב הבלין בטעם כי מנהג יהודי ארה"ב לתרום לכל מוסד ביחוד, ובשעה שמאגדים אירגונים רבים תחת אגודה אחת, הדבר מוריד את היציבות הכלכלית של המוסד.

הרבי הריי"צ הביע בזה את דעתו במכתב, בו ביקש כי כל מוסד ידאג לעצמו כועדה שתחת ניהולה הכללי של אגו"ח[20].

עם הזמן הושגה הסכמה בין הרב הבלין ואגו"ח.

במהלך המסע, נותר הרב ריבקין בניו יורק, לאחר שהתקבל כר"מ בישיבת "תורה ודעת".

הרב הבלין הקים בניו-יורק לשכה לתורת אמת, והעמיד בראשה את הרב מרדכי גרונר. הרב גרונר נמנה עם תלמידיה של תורת אמת בחברון, והעתיק מגוריו לארה"ב בעקבות הוראתו של הרבי הריי"צ לערוך מגביות למען הישיבה בה למד. בנו הרב יהודה לייב גרונר, ציין כי את הכספים היה מעביר לידיו של הרבי הריי"צ, והרבי שיגרם לישיבה בארה"ק. כך גם נהג החל משנת תש"י עם הרבי.

בט"ז בניסן תרצ"ו, נפטר מנהל הישיבה הרב שלמה זלמן הבלין. הרבי הריי"צ קבע כי את מקומו ימלא הרב אלתר שימחוביץ'[21].

הרבי שלח כמה וכמה מכתבים בהם דורש כי מי שימלא את מקומו של הרב הבלין יהיה ר' אלתר, אך גורמים מההנהלה לא השיבו לפניותיו של הרבי. וכך נשלחו כמה וכמה מכתבים של הרבי מלאים בכאב וצער, בו מודיע הרבי שוב ושוב, כי במידה ולא ימלאו אחר פקודתו יבטל נשיאותו מעל הישיבה, ידרוש לבטל את שמה תורת אמת, ויאסור לפרסם שהיא מיסודו של אביו.

הרבי שב והדגיש במכתביו כי אביו הורה לו להקיים הישיבה "על בסיס נכון", ובזה קבע כי ר' אלתר הוא זה שצריך לנהל את הישיבה הק'. הרבי אמר כי באם לא ישמעו לו, יפתח ישיבה חדשה בארה"ק.

הרב יחזקאל פייגין הציע לקבוע תקנון לישיבה בה יוקבע מעמדו של כל אחד מצוות הישיבה, ובכך מינו את ר' אלתר במעמדו העליון בישיבה.

מצבה הכספי של הישיבה ידע תקופות שונות. ר' אלתר והמזכיר של הישיבה הרב שמעון גליצנשטיין, פעלו כל העת לייצב את מצבה של הישיבה. עם זאת, בכל מצב, שילם ר' אלתר לתלמידים את "דמי הישיבה" המגיעים להם.

לאחר פטירתו, כאשר מצבה הכספי של הישיבה היה בכי רע, נאלצה ההנהלה לעכב את התשלום לתלמידים. הבחורים פנו בקשר לזה אל הרבי הריי"צ והרבי עידכנם כי שלח מכתב לרב אליעזרוב בה כותב: "בזה הנני שולח לו מכתב תלמידי תורת אמת יצ"ו וישים לבו לזה כפי דרישת הענין לטובת התלמידים שיחיו, כי אפילו זמן שמצב בישיבה הוא דחוק בכל זאת הנה החשבונות עם התלמידים שיחיו צריכים להיות מסודרים באמת"[22]".

ביקורו של הרבי

בעת ביקורו של הרבי הריי"צ בארץ הקודש, בח' במנחם אב, קיבל הרבי את תלמידי תורת אמת ליחידות.

הרבי הביע לאחר היחידות את פליאתו שלא דיברו עמו כלל בענייני עבודה. ר' אלתר השיב שהתלמידים הם אמיתיים (ולא דיברו על ענייני עבודה מכיוון שלא חשו שהם אוחזים בדרגות של עבודה), והמענה נתקבל על לב הרבי.

במוצאי תשעה באב, בשעה תשע בערב, יצא הרבי לשכונת גבעת שאול בדרכו לישיבה. בעקבות הרבי יצא שיירה של אוטובוסים שליווהו. הנהלת הישיבה סידרה לרבי סעודה באולם הישיבה בה השתתפו אךף התמימים, הצוות וחשובים מאנ"ש.

בעת כניסתו של הרבי קרנו אור פניו הקדושות. שמחת לב פנימית והתרוממות הנפש הייתה ניכרת על פניו. התמימים והנוכחים היטיבו את ליבם ביין וניגנו ניגונים יחד עם הרבי. הרבי שהה כך עם התמימים משך שעה ארוכה מתוך עונג ונחת רב.

הרב חנניה יוסף הלפרין שישב אז מול הרבי, סיפר כי דיבר אז הרבי בעיקר אודות המאסר והגאולה, ואמר כי מה שהחזיקו אז הייתה העובדה שלאורך כל התקופה לא הייתה שעה שלא ראה בא את אביו – הרבי הרש"ב[23].

כשנפרד הרבי מהתמימים, איחל להם שיזכו לקבל את פניו של משיח צדקנו ואיחל דברים נוספים. הרבי עזב את הישיבה בשעה שתים עשרה וחצי בלילה, ושב לבית המלון בו התאכסן. הרב יואל כהן מספר כי ר' אלתר ישב אז להתוועד עם התמימים. בעקבות כך שחש כי תלמידיו אינם מבינים כיאות במה זכו לחזות זה עתה, זעק ר' אלתר: "מה ראיתם? 'אף' ראיתם?! אלוקות ראיתם!".

בעת שעזב הרבי את ארץ הקודש נפרד מהתמימים בהתרגשות מיוחדת, הרבי אף רצה לומר מאמר אך מפאת קוצר הזמן מסרו בכתב ידו הקדושה[24].

סניפים

כבקשת הרבי הריי"צ, פתחו 'חדרים' ששמם היה על פי הוראת הרבי, כשמה של הישיבה.

החדרים קמו בירושלים, יפו ובראשון לציון. עם הזמן נסגר החדר בירושלים ונפתח מחדש בקיץ תד"ש כשהמלמד היה הרב ברוך פריז.

במקביל לכך, בשנת תש"ה (לערך), פתחה הנהלת תורת אמת ישיבה קטנה. המייסד המרכזי היה הרב דוד גולדברג שאף כיהן בה כמשפיע. עם השנים שוב נסגרו מוסדות אלו ונפתחו שנים מאוחר יותר.

הרב זלמן שמעון דבורקין סיפר כי בשעה שרצה לפתוח חדר ביפו, שלחו הרבי הריי"צ לחבר מועצת העיר, אשר צבי גינצברג הידוע בכינויו "אחד העם". הרב הבלין הגיע בכדי לבקש ממנו לפתוח את החדר והדגיש כי הוא שליחו של הרבי מליובאוויטש. הלה השיב בסבר פנים יפות כי למרות שזה נגד השקפת עולמו ואת תוכנית העיר הרשמית, אך מכיוון שזוהי בקשתו של הרבי מליובאוויטש אז הוא מאשר זאת. החדר החל ביפו החל לפעול בקיץ תרפ"ד.

החדר התפתח במהירות וכעבור זמן קצר מנה למעלה ממאה תלמידים. בעקבות כך נאלצו לעבור למבנה חדש, ומכיוון שהיו אנשים עוינים בעיר רצו לעבור לתל אביב. לאחר קשיים רבים ודרישת העירייה שיחליפו את שפת הלימוד מאידיש לעברית, סירבו לדרישת העייריה ובכוח וסיוע הרבי הריי"צ קנו מבנה מעצמם ברח' הרב קוק 16 בתל-אביב. הישיבה נרשמה על שמו של הרב הבלין, אך לאחר שהרבי הריי"צ דרש ממנו שישנה זאת וירשום אותה על שמו, נרשם המבנה על שם הרבי.

כעבור זמן, בשנת תרפ"ט, נסגר החדר עקב מיעוט התלמידים בו. הרב הבלין ביקש להשכיר את המקום על מנת שיהיה כסף לקיום הישיבה בירושלים.

במהלך השנים תרצ"ד - תרצ"ז, חסידים רבים מיוצאי רוסיה התיישבו בעיר תל אביב. הרבי הורה להם להקים שם ישיבה וחדר. את הישיבה ביקשו לכופף להנהלת תורת אמת אך הדבר אינו יצא אל הפועל.

בשנת תרח"צ מינה הרבי את הרב קרסיק איגרת מהרבי בה מורה לו להקים ישיבה בעיר. הלה החל במאמצים לכופפה למוסדות תורת אמת שתחת הנהלת ידידו הרב שימחוביץ'. אך ר' אלתר טען כי רצונו של הרבי הוא שהמוסדות בתל-אביב יהוו מוסד עצמאי בלי קשר לתורת אמת.

באישורו של הרבי הריי"צ, הוקמה הישיבה במבנה של תורת אמת ברח' הרב קוק בעיר תחת השם 'אחי תמימים' [25].

הרב אלתר שימחוביץ' נפטר לבית עולמו לאחר ייסורים קשים בז' בניסן תרצ"ט, הרבי הריי"צ הורה לרשום על מצבתו שהיה "ראש ישיבת תורת אמת".

ר' אלתר ביקש בצוואתו כי יזכירו לו בשעת הקבורה את הפתגם ששמע מהרבי הרש"ב בשמחת תורה "חסיד, בכל מקום המצאו, צריך להדחק ולהיות סמוך אל רבו. אם לא ייתנו לו, אין זה מעניינו. הוא צריך לומר: "תן לי, אני צריך ללכת אל הרבי שלי"[26].

בנשיאות הרבי

הרבי דאג לישיבה עוד לפני הנשיאות. הרבי שלח ספרים לישיבה מטעם "המרכז לענייני חינוך" וממין אותם. וכן דאג לתקצוב לישיבה מטעם קרן הצלה דשיקאגו.

לאחר קבלת הנשיאות, החל הרבי שינוי בישיבה. עד אז מצד סיבות שונות[27], הישיבה שימשה רבים מחסידי ירושלים, הדבר גרם לקושי בציביון חב"די וחינוך התלמידים כראוי.

באותה עת הישיבות "אחי תמימים" ולוד, מינו משפיעים שלמדו בתומכי תמימים בליובאוויטש כמשפיעים דגולים, החסידים שלמה חיים קסלמן, חיים שאול ברוק, אברהם מאיור, אברהם פריז וכו', ובכך עלו ישיבות אלו על תורת אמת.

הרבי חפץ שגם תלמידי תורת אמת יתחנכו על ברכיי משפיעים שכאלו. באשר על כן, תבע הרבי מחסידים אלו וכו' להתוועד בתורת אמת ולהשפיע בה על התלמידים.

הרבי אף ביקש שהתלמידים הבוגרים של הישיבה ישהו מספר חודשים בישיבת לוד בכדי "לספוג לתוכם רוח תומכי תמימים על טהרתו". הרבי אף ביקש מר' שלמה חיים לבוא אחת לשבוע, שבועיים או חודש לישיבה ולהשפיע על הבחורים. בכדי שהדבר לא יפגע ברבניי הישיבה או יפגע ביוקרתה, הציע הרבי לבאר שזה מפני שלפנים חדשות מקשיבים יותר.

הדבר לא התרחש והרבי כתב לר' שלמה חיים שוב על דבר הנ"ל, וביקש שעל אף ששני הצדדים לא כל כך חפצים בכך, יתגבר ויעשה זאת. הרבי אף אמר כי בזה אומר את הוראת הרבי הריי"צ אליו (אל ר' שלמה חיים) מכ"א תמוז תש"ט[28]: "יסדר ידידי אשר בזמנים קבועים יבקר את אנ"ש ותלמידי המוסד תורת אמת יחיו".

ואכן ר' שלמה חיים ומשפיעי אנ"ש החלו למלאות אחר הוראת הרבי. הרבי כתב על כך תוך שמחה ונחת: "נבנתה תורת אמת אחר חורבן שלה".

הרבי כתב לרב זווין כי שמח לשמוע על שיפור מצב הישיבה ברחניות ובגשמיות.

הרבי דאג לרישום תלמידים לישיבה והעמיד את לוד ותורת אמת בשורה אחת כשתי הישיבות המרכזיות של חב"ד בארץ הקודש[29].

הרבי פעל שזקני החסידים ביניהם הרב מאיר אשכנזי, יפקחו על מלאכת גיוס הכספים לישיבת תורת אמת. כשהייתה תביעה משפטית כנגד הישיבה, הרבי עורר לגמור כמה שיותר מהר את המשפט. הרבי הגדיר את המזיקים לישיבה כ"קליפה", ש"כל מציאותה היא שיתגברו עליה ולא ישמעו לקולה".

הרבי הדגיש כי הישיבה היא תחת נשיאותו והנהגתו, ונשיאות זו נמשכת עד היום הזה.

בז' בתמוז תשי"ב, הורה הרבי במכתב, להקים ספרייה בישיבה שתסייע בין היתר להפצת מעיינות החסידות. הרבי הורה שהספריה תכלול הן ספרי חסידות והן ספרי נגלה [30].

בא' תמוז של אותה שנה, שלח הרבי מכתב מיוחד בו מחזק ומברך הרבי את התלמידים החדשים של הישיבה ומפורט בו את שמותיהם.

הרבי חפץ ששני הישיבות יתאחדו בועדת בחינה שתברר את חושי כישרונות התלמידים החב"דים. הרבי אף הציע שהועדה תורכב מר"מ אחד מכל ישיבה, ורב שלישי המוסכם על שני הצדדים. ואכן הקימו וועד כזה, שחבריו השתנו מידי פעם. הבוחנים בנגלה היו ראשי הישיבות (הרב שפירא והרב שניאורסון), ובחסידות היו אלה המשפיעים הרב קסלמן והרב גוראריה. ולעיתים ערכו בחינות בשני הדברים יחדיו והדבר הביא לשינוי בוועדה.

הרבי אף הציע בכ"ט בסיוון תשי"ג, שידפיסו שני הישיבות, קובץ משותף של הערות וחידושי תורה.

בט"ז בתמוז תשל"ג, עלתה הצעה לאחד לחלוטין את ישיבת תורת אמת עם ישיבת לוד. הדבר לא הסתייע עקב התנגדות הנהלות הישיבות.

בב' אדר ב' תשי"ז, הביע הרבי את צערו במכתב לרב אברהם פריז על כך שהמוסדות בארץ הקודש אינם מצליחים ונמצאים במשבר עמוק. אי ההצלחה הייתה רק בגלל דברים צדדיים, והראיה היא שישיבת אחי תמימים בראשון לציון שנוהלה על ידי אדם אחד, הצליחה מאוד, כך גם בית ספר לדפוס בכפר חב"ד[31].

בשנת תשכ"ד, פנה הרבי במכתב אל שניים מתלמידי תורת אמת, בו תובע הרבי כי יעשו ככל הניתן על מנת להגדיל את מספר תלמידי הישיבה[32].

בתשכ"ה, כתב הרבי מכתב חריף לרב אברהם פריז על אי קיום הבטחת רבים "והוא בתוכם" להרחיב את הישיבה והמוסדות וכו'[33].

התרחבות הצוות

בתשי"ד, עקב גידול מספר התלמידים שפעל הרבי, הוסיפו לישיבה מגיד שיעור חדש בנגלה, הרב מרדכי אהרון שיינברגר. כשנה וחצי לאחר מכן, מונה הרב חיים מענדל רוזנברג לכהן כמשגיח בישיבה. בשנת תשכ"ד, מונה הרב שמואל אלעזר היילפרין לכהן כראש הישיבה לאחר שמצבו הבריאותי של הרב שפירא התרופף, והוא היה בין תלמידיו המובהקים. בשנות הלמד כיהן אף כמשפיע בישיבה. הרבי דרש שוב ושוב מהרב היילפרין להרחיב את הישיבה.

לצדו של הרב היילפרין שימש הרב הלל רבינוביץ' כראש ישיבה נוסף.

בצוות המגידי שיעור אף כיהן הרב שמעון יעקובוביץ'.

בשנות הכ"פים הצטרף לצוות הישיבה הרב זעליג פלדמן. מסופר על אחד מהבחורים בישיבה שרצה לעבור לישיבת מיר, היה עליו להיבחן אצל ראש הישיבה הרב נחום פרצוביץ, ר' נחום ציווה עליו לומר דברי תורה, והוא חזר על שיעור של הרב פלדמן בתורת אמת. ראש ישיבת מיר התפעל מאוד מתוכן השיעור, והביע תמיהה על כוונותיו של התלמיד: "יותר טוב מזה לא תשמע פה", טען.

בשנת תשכ"ח הצטרף אף הרב יוסף צבי הלוי סגל כמשפיע כללי, בהמשף החל למסור שיעורים בנגלה ואף שימש כראש הישיבה. הרב סגל משך לישיבה בחורים רבים רבים שהעתיקו בעקבות שיעוריו את מקום לימודם לתורת אמת.

בשנת תשל"ט הוקמה הישיבה מחדש על ידי שינוי הצוות לצוות צעיר יותר. כראש הישיבה מונה אז הרב אשר לעמיל כהן, כיום רבה של קהילת חב"ד בביתר עילית. עמו הצטרף הרב יוסף יצחק אופן שבתחילה הגיע כשליח ולבסוף נהיה כחלק מן הצוות[34].

משכן קבע

בחודש אדר ראשון תשכ"ז, פנו התמימים אל הרבי בבקשה כי יפעלו להגעת הישיבה למבנה קבע התואם את צרכי הישיבה.

בי"ג בתשרי תשכ"א, פנה הרבי למר זלמן שז"ר במכתב בו הוסבר הצורך הדחוף בבניית מבנה[35]. למרות אי האמונה של רבים בדבר התכנות הדבר, היה זה הרב שמעון גליצנשטיין שפעל בכל המישורים, באמונה שהדבר בר ביצוע.

בשנת תשכ"ג ערך הנחת אבן הפינה ברוב פאר והדר. הרבי עודד את הבנייה והפליא במעלתם של המסעיים בכך, זאת בנוסף להשתתפות של 60,000 לירות בהוצאות הבנייה.

בכ"ט באייר תשכ"ג, נפטר הרב גליצנשטיין, ובנו הרב חנוך, מונה על ידי הרבי תחתיו. הוא החל לפעול ללא מנוחה להשיג אישורי בניה וכן לגייס כספים. הוא פנה אל מזכיר מפלגת מפא"י מר יונה כסה, ושכנעו לפעול בעניין.

בד בבד השתמש בכישוריו של הרב נחום רבינוביץ' ונעזר בו בעניין. הוא פנה לראש עיריית ירושלים דאז מר מרדכי איש שלום. סבו של ראש העיר היה חב"דניק ובזה ניסע לשכנעו שיסייע בדבר, הוא אכן נענה אך העירייה התנגדה לפתרונותיו.

בשיחה שערך עם נציג מפלגת חירות מר שמחה לוין, נודע לו כי הסיבה לפיה אין אישורים מהעירייה זוהי סמיכות המגרש בניה לרחוב בר אילן, "איננו זקוקים לתגבורת חרדית במקום בו משליכים אבנים וצועקים שבת", טען. ר' נחום הסביר לו כי אין זו שיטתה של חב"ד וביאר לו את דרכו של הרבי בקירוב לבבות. ואכן שיחה זו הניבה אישור, ובעשרה בטבת תשכ"ו, חתמה העירייה על תוכנית הבנייה ברחוב ירמיהו. בכ"ג אדר, העניק משרד הפנים את אישורו הסופי.

הישיבה עשתה קמפיין של גיוס כספים ותרומות, באופן של רכישת מניות (לבנים). הרבי נתן ש'יק עבור שתי לבנים. הרבי אף הפנה לתורמים ספציפים שיסייעו בקמפיין הגיוס.

הצורך בבניין חדש היה כה רב, עד די כך שהנהלת הישיבה איכלסה אותו עוד בטרם היה מוכן לחלוטין. וכן ויתרו על טקס מרשים כנהוג[36].

השלוחים בישיבה

בשנת תשט"ז, בעקבות הרצח המזעזע בבית הספר למלאכה בכפר חב"ד, שלח הרבי שלוחים לארץ הקודש שירוממו את מצב רוחם של אנ"ש והתמימים.

הרבי קבע כי הם ישהו שבוע בכפר חב"ד, שבוע בלוד ושבוע נוסף בירושלים – מתוכם יומיים בישיבת תורת אמת.

כעבור כמה שבועות שבו השלוחים אל הרבי למעט שניים (התמימים שלמה קירש ושרגא הרצוג) שנותרו בישיבה והתאכסנו בביתו של הרב משה וובר.

בשנת תשכ"ז שיגרה הנהלת תות"ל המרכזית בכפ"ח ע"י הרה"ח ר' אפרים וולף וכהוראת הרבי, כמניין תמימים לישיבת תורת אמת. בכ"ג בניסן, ערב מלחמת ששת הימים, קיבל הרב וולף מכתב בהול מהרבי בו מורה לו לשגר מיד קבותה נוספת של שלוחים לתורת אמת. הרבי הגדירם כ'שלוחי' (=שלוחים שלי). הרב וולף ישר אישר כי פועל בעניין, ואכן בב' באייר יצאו התמימים לדרכם.

אותם ימים היו ימי ערב "מלחמת ששת הימים". באותה עת מיקומה של הישיבה היה על קו הגבול, חצר הישיבה הופצץ מיד בתחילת המלחמה כיוון ששימש כמחנה צבאי. הבחורים סייעו לחיילים בחפירת בונקרים, הגישו להם מזון ושתיה, וכמובן הניחו להם תפילין.

מצבה של הישיבה היה קשה מאוד, אך הרבי שלח מברק מיוחד לישיבה בה קובע הרבי כי ימשיכו התמימים בהתמדה ושקידה בלימוד התורה, וודאי שלא ינום ולא ישן שומר ישראל.

בכל שנה שלח הרבי שלוחים לישיבות שבארץ הקודש, ובשנת תש"ל מיקד הרבי את השליחות לארץ הקודש בישיבת תורת אמת. במהלך יחדות שערך הרבי באותה שנה לתלמידים השלוחים, תבע הרבי שיקדמו את הישיבה בכמות ובאיכות, שיראו התמימים דתורת אמת כפי שהם צריכים להיראות – בפרט בשמירת סדרי הלימודים. ביחידות זאת אמר הרבי: "שאם רק תהיה הסכמה של ההנהלות בארצנו הקדושה, יהיה טוב שרובם יהיו בישיבת תורת אמת, וכמה בחורים בקריית גת.. וכאמור, שכל אחד ייקח על עצמו תפקיד חדש, לבסס ולהרחיב הן בעומק והן בהתרחבות גדולה ובאורך, את ישיבת תורת אמת בכל פרטיה. ועל דרך זה בנוגע לישיבת קריית גת, אלא שישיבת תורת אמת בפרט, מצד היותה בירושלים[37]".

השלוחים עודדו את התמימים והוסיפו בהם בעיקר רוח של התקשרות לרבי נשיא הדור. הם עודדו את התמימים לנסוע לחצרות קודשנו מידי שנה ואף קבעו כי תפלת שחרית של שבת, תחל בשעה עשר ולאחריה תתקיים התוועדות. הרבי ביקש כי השלוחים ימנו כחלק מתלמידי הישיבה ולא כחלק ממנהליה, זאת ע"מ למנוע מחלוקת.

בשנת תשל"ו-ח שלח הרבי שלוחים מיוחדים לארץ הקודש על מנת להישאר בה, כשעיסוקם המרכזי היה השפעה על תלמידי הישיבה ואף שהו בה. בשנת תשל"ט הוציאו השלוחים ביחד עם הנהלת הישיבה, את הספר "חידושים וביאורים בש"ס". תחילה חשבו לקרוא לספר בשם "חידושים וביאורים לש"ס" אך הרבי הורה לשנות זאת. לאחר בדיקה התגלה שגימטריית שם הספר המתוקן, זהה לגימטריית שמו של הרבי.

ר' מענדל פוטרפס, ראה זכות גדולה לחזק את הישיבה, כשבתשרי תשל"ד ובהזדמנויות נוספות, ריכז בעצמו קבוצות בחורים מ770 ושיגרן לתורת אמת. בשנת תשמ"א כשעלו טענות על הישיבה לפיהם מתחרת הישיבה בשאר הישיבות, פנה ר' מענדל לרב יהושע יוזביץ' שלא יתפעל מכך ואמר לו "תקבל את כל מי שחפץ ומתאים ללמוד בישיבה, ואל תשאל אף אחד בעניין"[38].

70 שנה

בשנת תשמ"ב, ערכה הישיבה בהוראת הרבי, דינר לציון 70 שנים להקמת הישיבה. הרבי כתב איגרות מיוחדות לדינר ולקראתו, אמר שיחות מיוחדות על התייסדות הישיבה ועל 70 שנותיה, דיבר על נצחיותה של הישיבה ועל סגולותיה להביא את משיח, נתן כהשתתפות בקבוק יין וסכום כסף כהשתתפות בהוצאות.

בשבת פרשת ראה השיב הרבי על הטענה לפיה אין לציין 70 שנה שכן היה לישיבה הפסק (בעת מלחמת העולם הראשונה). הרבי דחה זאת בשיחה הנ"ל (ראה שם)[39].

צוות הישיבה

הרב יהושע (שייע) יוזביץ', מנהל המוסד

ישיבה גדולה

ר"מים
משפיעים
  • הרב אלימלך פרקש - שיעור א'.
  • הרב שמואל פרסמן - שיעור ב'.
  • הרב יוסף יצחק אופן - שיעור ג
  • הרב משה גרוזמן - משפיע כללי.
  • הרב דניאל בנימין הכהן כהן — דוברי אנגלית.
נו"נים
  • הרב משה לאופר.
  • הרב יחיאל הניג.

צוות הישיבה גדולה בעבר

ראשי ישיבה
משפיעים
ר"מים ומשפיעים
ר"מים


מזכירים

ראו גם

קישורים חיצוניים

לקריאה נוספת

  • הרב יוסף אשכנזי, תורת אמת - מאה שנות ליובאוויטש בארץ הקודש, הוצאת חזק, תשע"ב


ישיבות תומכי תמימים
בתקופת אדמו"ר הרש"ב ליובאוויטש · אורל · בבינוביטש · אלכסנדריה · דוקשיץ · הורודישץ' · זעמבין · חאראל · חברון · חרסון · חרקוב · יגורובסקי · כותאיס (גרוזיה) · נעוועל · קובליץ · קרמנצ'וג · ראמען · רוסטוב · ראקשיק (ליטא) · שצעדרין · תורת אמת חברון · תורת אמת (ירושלים)
בתקופת אדמו"ר הריי"צ 770 · אטוואצק · בוסטון · בופלו · ברונקס · בריג'פורט · ברינואה · גוסטינא · גלובוקע · אחי תמימים ווסטר · וורשא · וילנה · חרקוב · חמעלניק · אחי תמימים חלם · מדרש שמואל (ירושלים) · תורת אמת (ירושלים) · כותאיס (גרוזיה) · לוד · לודז (פולין) · מונטריאול · מוריסטון · אחי תמימים נוארק · ניו הייבן · נעוועל · אחי תמימים ספרינגפילד · פוקינג · פולטובה · פילדלפיה · פראווידנס · צמח צדק - ירושלים · חובבי תורה קראון הייטס · ראדום · ראמען · אחי תמימים רוטשסטר · רוסטוב · שיקגו · שנחאי · תל אביב · תפארת בחורים
תחת הקומוניסטים אודסה · בוכארה (סמרקנד) · ברדיצ'ב · הומיל · וויטבסק · וורוניז' · וורשא · זוויהל · ז'יטומיר · ז'לובין · חרקוב · טשקנט · יקטרינוסלב · כותאיס (גרוזיה) · לבוב · מליטופול · לנינגרד · מלחובקה · נובוזיבקוב · נעוועל · פולוצק · פולטובה · קורסק · קייב · קלינצי · קריבוי רוג · ראמען
בתקופת כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א
ישיבות בארץ הקודש אור יהודה (גדולה) · אור יהודה (קטנה) · אילת · אלעד · באר שבע (גדולה) · באר שבע (קטנה) · בית שמש (גדולה) · בית שמש (קטנה) · בית שמש (תפארת ישראל) · ביתר עילית · בני ברק · הוד השרון · חולון · חיפה · חנוך לנער · טבריה · יצהר · ירושלים (אור גבריאל) · ירושלים (דעת מנחם) · ירושלים (ופרצת) · ירושלים (מאורות חב"ד) · ירושלים (תורת אמת גדולה) · ירושלים (תורת אמת קטנה) · כפר חב"ד (אהלי מנחם מענדל) · כפר חב"ד (אור מנחם) · כפר חב"ד (הבוכרים) · כפר חב"ד (המרכזית) · כפר חב"ד (ישיבת מנחם) · לוד · מגדל העמק · נחלת הר חב"ד · נוף הגליל (גדולה) · נוף הגליל (קטנה) · נתניה · צפת (אהל מנחם מענדל) · צפת (גדולה) · צפת (קטנה) · צפת (צעירי השלוחים) · קריית אתא · קריות · קריית גת (גדולה) · קריית גת (קטנה) · ראשון לציון (גדולה) · ראשון לציון (קטנה) · רחובות (דעת) · רחובות (מאור מנחם) · תל אביב (דרכי תמימים) · תל אביב (רמת אביב) · תל אביב (חזון אליהו)
ישיבות בעולם 770 · אהלי תורה (קראון הייטס) · מתיבתא חב"ד אוק פארק · אנטוורפן · בואנוס איירס (קטנה) · בואנוס איירס (גדולה) · בולטימור · ברינואה · דניפרו · הדר תורה (קראון הייטס) · ווסצ'סטר · טורונטו · וינה · יוהנסבורג · לונדון · לוס אנג'לס · ליאון · מונטריאול · מונסי · מוסקבה (קטנה) · מוסקבה (מכון ר"ן) · מוסקבה (גדולה) · מוריסטון · מיאמי (גדולה) · מלבורן · ניו הייבן (קטנה) · ניו הייבן (גדולה) · ניפרוויל · תפארת מנחם סיגייט · סינסינטי · סערז'י · פאולו (ברזיל) · תומכי תמימים פוסטוויל · פוקונוס (בית ספר למלאכה) · פוקונוס (ישיבה גדולה) · פטרבורג · פיטסבורג · פרנקפורט · קבוצה · קווינס · קישינב · קינגסטון · שיקגו
ישיבות שנסגרו אגאדיר (מרוקו) · אופקים · אחי תמימים בופולו · איתמר · באר שבע · בית שמש · בת ים · גוש קטיף · וונצואלה (קארקאס) · חדרה (אולגה) · חיפה ·ירושלים (עוז מאיר) · כותאיס (גרוזיה) · כפר חב"ד (אור תמימים) · מנצ'סטר · נחלת הר חב"ד (גדולה) · סיאטל וושינגטון · פטרופוליס · עמנואל · קזבלנקה · ראשון לציון (אחי תמימים) · תומכי תמימים צפת · תל אביב (אחי תמימים)

הערות שוליים

  1. ↑ סיפורים חסידיים ע' 111 בשם הרב שלמה זלמן הבלין.
  2. ↑ 'תורת אמת' ע' 19.
  3. ↑ שם ע' 20.
  4. ↑ אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ ח"א ע' סא.
  5. ↑ 'תורת אמת' ע' 27-28.
  6. ↑ 'מסע הרבי בארץ הקודש' ע' 153
  7. ↑ תו"מ תשמ"ב ח"א ע' 12.
  8. ↑ אג"ק אדהריי"צ ח"א ע' נ. "תולדות חב"ד בארץ הקודש" ע' קפג
  9. ↑ 'תורת אמת' ע' 33-45
  10. ↑ אג"ק אדהריי"צ ח"א ע' תקפז
  11. ↑ 'תורת אמת' ע' 47-52.
  12. ↑ 'תורת אמת' ע' 53-54.
  13. ↑ 'תורת אמת' ע' 62-65.
  14. ↑ אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ ח"א ע' רטו.
  15. ↑ 'תורת אמת' 221-222
  16. ↑ היכל מנחם ח"ג ע' קמז.
  17. ↑ אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ ח"ט ע' קז-קלט. ימי מלך ח"ג ע' 1016.
  18. ↑ 'תורת אמת' ע' 77-88.
  19. ↑ אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ ח"א ע' תנא-תנד.
  20. ↑ אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ חט"ז ע' קצט.
  21. ↑ 'תורת אמת' ע' 89-96.
  22. ↑ תורת אמת' ע' 222-227.
  23. ↑ השיחה שאמר אז הרבי על מעלתה של תורת אמת, הודפסה בספר 'מסע הרבי בארץ הקודש' (ע' 153) וכן בספר 'תורת אמת' (ע' 123). הרבי אף אמר אז את מאמרו "אתה הראת לדעת".
  24. ↑ 'תורת אמת' ע' 113-126.
  25. ↑ 'תורת אמת' ע' 131-148.
  26. ↑ תורת אמת ע' 215-217.
  27. ↑ ראה בספר תורת אמת ע' 312.
  28. ↑ אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ חי"ד ע' תכא.
  29. ↑ 'תורת אמת' ע' 311-318.
  30. ↑ אגרות קודש חלק ה' ע' קנב-ג.
  31. ↑ 'אחד היה אברהם' ע' 251.
  32. ↑ אגרות קודש חלק כ"ג ע' קנז.
  33. ↑ 'אחד היה אברהם' ע' 282
  34. ↑ 'תורת אמת' ע' 369-382.
  35. ↑ אגרות קודש חלק ה' ע' מ.
  36. ↑ 'תורת אמת' ע' 283-296.
  37. ↑ שיחות קודש תש"ל ח"ב ע' 118.
  38. ↑ 'תורת אמת' ע' 417-430.
  39. ↑ 'תורת אמת' ע' 441-446.
אוחזר מתוך "https://chabadpedia.co.il/index.php?title=ישיבה_גדולה_תורת_אמת&oldid=473461"