פסח

פסח הוא אחד משלושת הרגלים, החג נקבע לפי הלוח העברי והוא נמשך שבוע ימים המתחילים בט"ו ניסן ומסתיימים בכ"א בניסן. בחוץ לארץ נוסף יום אחד על פי תקנת חז"ל והוא נמשך עד לכ"ב ניסן.

היום הראשון והאחרון (ובחו"ל יומיים בהתחלה ויומיים בסיום) של החג נחשבים חג לכל דבר והם אסורים בעשיית מלאכה, והימים שבאמצע נקראים בשם 'חול המועד' וישנם מלאכות רבות אותם מותר לעשות כדי להוסיף בשמחת החג. היום האחרון של החג מכונה בשם שביעי של פסח, (ובחו"ל היום השמיני שמוסיפים מכונה אחרון של פסח) והוא נחגג זכר לקריעת ים סוף.

מצוות החג

• בזמן שבית המקדש היה קיים היו כל ישראל עולים לירושלים ובי"ד ניסן מקריבים את קרבן פסח.

• איסור אכילת חמץ ואיסור קיום חמץ בכל מקום הנמצא תחת רשותו. האיסור הוא אפילו על פירור חמץ, לכן נזהרים ומנקים את הבית היטב לפני החג.

• אכילת מצה, המצווה נתקנה זכר למצות שאכלו בני ישראל כשיצאו ממצרים, שנאמר: "בערב תאכלו מצות". המצוה היא לאכול בלילה הראשון כמות של כזית מצה.

• אכילת מרור, שנאמר "על מצות ומרורים יאכלהו" , המצווה הוא לאכלו בלילה הראשון של החג, זכר לכך שהמצרים מררו רת חיי בני ישראל בעבודת פרך במצרים, למצווה נוהגים לאכול חסה עם חזרת.

• הוספה בשמחה בכל שבעת ימי החג, שנאמר "ושמחת בחגיך".

• מצוות סיפור יציאת מצרים, בלילה הראשון.

בחסידות ניתן הסבר פנימי ורוחני לכל אחד ממצות אלו:

על אכילת מצה מבאר אדמור הזקן: "מצות יאכל את שבעת ימים", להאכיל מצה שהוא מוחין דאבא, את שבעת הימים, שהם ז' מדות, דהיינו להמשיך ביטול בכל ז' המדות .

איסור אכילת והחזקת חמץ על פי פנימיות הוא כי חמץ שהוא בצק תפוח מסמל את הישות והגאווה וגסות הרוח המאוסה שצריך להשמיד לגמריי.

ליל הסדר

בלילה הראשון - ובחו"ל בשני לילות הראשונים, עורכים "ליל הסדר". בו מקיימים מצוות רבות, בתוך הסדר הנאמר מתוך הספר הגדה של פסח, והם: ארבע כוסות, אכילת מרור, אכילת מצה, אמירת הלל, החלק המרכזי הינו אמירת קטעי שבח והודיה להקב"ה על הניסים והנפלאות.

בלילה זה תופסים הילדים חלק עיקרי בסעודה ובמצווה, עיקר מטרתו של ליל הסדר הוא כפי שמגדיר זאת הפסוק "והגדת לבנך", התורה מצווה על כל אב משפחה לספר לילדיו בליל הסדר את סיפור העם כשיצאו ממצרים עם כל הפרטים והניסים שהתרחשו, ולכן נוהגים במנהגים תמוהים מעט על מנת לעורר את תשומת ליבם של הילדים ולעורר את תמיהתם, ולענות על שאלותיהם.

ארבע קושיות

ההגדה של פסח מספרת שישנם ארבע בנים הנמצאים בליל הסדר, חכם, רשע, תם, ושאינו יודע לשאול, המטרה היא להביא את כולם למודעות החשובה של יציאת מצרים,

בנוסח ההגדה שקוראים בליל הסדר מופיעים ארבע קושיות (המתחילים "מה נשתנה") מפורטות על מנהגי הלילה הזה, את שאלות אלה נוהגים לתת לילדים לקרוא בקול.

הרבי מחדש שישנו עוד סוג של ילד בנוסף לארבע שההגדה מונה, והוא הבן החמישי שמצבו יותר חמור והוא אינו מגיע כלל לליל הסדר ואינו מודע לתורה ומצוות, ולכן ציווה הרבי על כל שלוחיו ברחבי העולם לקיים סעודות ציבוריות של ליל הסדר שבו מביאים יהודים שבגדר הבן החמישי ומספרים להם גם על ניסי יציאת מצרים וגדולת השם.

את הסעודה חותמים במשפט הנסוך בתקווה לבא הגאולה תיכף ומיד: "לשנה הבאה בירושלים הבנויה".

בפנימיות התורה

הרבי מבאר את ארבעת הקושיות על פי תורת החסידות, בהקשר לגלות והגאולה.

מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות - במה שונה הגלות הזו (הגלות משולה ללילה) האחרונה מכל הגלויות שהיו לעם ישראל?

1. שבכל הלילות אין אנו מטבילים אפילו פעם אחת - בכל הגלויות היה מירוק (טבילה מלשון טיהור ומירוק) הנפש אבל לא לגמריי, הלילה הזה שתי פעמים - בגלות הזו המירוק הוא סופי וגם לנפש וגם לגוף.
2. שבכל הלילות אנו אוכלים חמץ או מצה - בכל הגלויות היה בקרבנו גם נפש אלוקית וגם נפש בהמית (חמץ ומצה), הלילה הזה כולו מצה - אך בגאולה יהיה רק מצה כי הטומאה תתבטל כליל.
3. שבכל הלילות אנו אוכלים שאר ירקות - ירקות מרמז על הקנא (כמו שכתוב כל המקנא פניו מוריקות) ובגלויות הקודמים היתה קנאה רבה בכל העולם. הלילה הזה כולו מרור - אבל בגלות האחרון הקנאה גדולה יותר וגם בין צדיקים.
4. שבכל הלילות אנו אוכלים בין יושבים ובין מסובים - יושבים ומסובים מרמזים על שני אופני עבודת השם אחד המביא לידי תענוג המתפשט ודרגה יותר נעלית שמביאה לתענוג עצמי, בגלות ישנם המגיעים לדרגות גבוהות וישנם פחות. הלילה הזה כולנו מסובים - בגאולה כולם יגיעו לדרגה הנעלית בעבודת ה'.

שמות החג

חג המצות

שם החג בכל התורה הוא "חג המצות" (אמנם במקום אחד מצאנו שכתוב "זבח חג הפסח" ופירושים שונים נאמרו בכוונת הפסוק.

חג הפסח

אך מנהג ישראל במשך הדורות וכן הוא בטור ושולחן ערוך (בשונה מב"משנה תורה" לרמב"ם) שהוא נקרא בשם "חג הפסח". בפשטות נקרא החג בשם זה על שם קרבן פסח ועל דרך השם חג המצות. וזה שנהגו לקרוא בשם זה דווקא יש שביארו הטעם לכך שהוא שבזמן הגלות רצו לעשות זכר למקדש שהקריבו קרבן פסח.

על דרך החסידות ביאר הרב הקדוש מברדיטשוב ששם המצות הוא על שם זריזותם של ישראל ולכן בתורה מספר הקב"ה שבחן של ישראל אמנם ישראל קוראים לחג 'חג הפסח' שבזה מספרים הם את שבחו של הקב"ה על "אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים".

פסח - דילוג וקפיצה

בתורת החסידות מיוסד על ביאור הקבלה בבארו את שם החג בטעם הד' שפסח הוא לשון דילוג. וכדברי רש"י על הפסוק "פסח הוא לה'" שקרבן הפסח נקרא על שם הדילוג והפסיחה של הקב"ה, ולכן כל עבודת ישראל יעשו "דרך דילוג וקפיצה". מוסבר שעניינו של חג הפסח הוא דילוג וקפיצה שעל שם זה הוא נקרא פסח. כלומר שהגילוי האלוקי שהתגלה בחג הפסח הוא לא בסדר רגיל מדרגה לדרגה אלא באופן של קפיצה והתגלות מדרגה אחת לדרגה רחוקה באין ערוך כקפיצה ודילוג בין דברים רחוקים זה מזה.

קפיצה ודילוג זה מתבטאים הן בעצם הגילוי שהאיר בחג הפסח, הן בתוצאה שלה - גאולת ישראל ממצרים, הן בעבודת ישראל אז, הן במצוות ועבודת החג, וממילא אף בעבודת ה' ובהוראות הנלמדות מחג זה.

האור האלוקי שהאיר בשעת גאולת מצרים הייתה אור אין סוף שלפני הצמצום וכלשון ההגדה "שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא" לא על ידי מלאך...אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו" ובמבואר בחסידות שהדרגה שהתגלה לבני ישראל במצרים היתה התגלות של עצמות אין סוף (והוא לפי שבני ישראל היו מושקעים במ"ט שערי טומאה ומצרים היו ערוות הארץ שלכן רק הקב"ה בעצמו יכל להוציאם וכל דרגה אחרת לא היתה יכולה להביא את הגאולה). וגילוי דרגה זו במצרים הוא קפיצה ודילוג, ושני פרטים בזה:

א. לפי שהגילוי מעצמות מכיון שהוא באין ערוך לכל גדר של גילוי לכן הגילוי ממנו הוא באופן של דילוג וקפיצה.

ב. מכיוון שמצרים הוא ערוות הארץ ומצב בני ישראל אז היה בדרגה שפילה ביותר "את ערום ועריה" לכן הגילוי בדרגתם היתה בדרך דילוג וקפיצה לדרגה שבאין ערוך לאלקות.

גאולתם של ישראל ממצרים היתה באופן של דילוג וקפיצה לאחרי שהיו בני ישראל כמה דורות בגלות מצרים שמצבם היה בשפל מוסרי עמוק ביותר ועד כדי כך נטמעו ביניהם עד שכמה מהם לא רצו לצאת משם ואף על פי כן גאולתם ממצרים היתה באופן כזה שיצאו משם ביד רמה ותוך זמן קצר הגיעו לדרגות גבוהות ביותר - מתן תורה.

ועבודתם להמשיך גילוי זה היה מסירות נפשם להקריב קרבן פסח ביום י' בניסן שנצטוו לקחת להם צאן ולהקריבו קרבן פסח על אף שהצאן הוא עבודה זרה של מצרים ועשו זאת במסירות נפש שעניינה בנפש האדם היא דילוג ביחס לשאר כוחות האדם (לפי שהוא לא לפי ערך הכוחות, בפרט כשדרגת האדם נמוכה כבני ישראל במצרים).

מעות חיטים

מידי שנה בשנה מידי חג הפסח גובה מחנה ישראל מעות חיטים - מימון צורכי החג למשפחות נזקקות מאנ"ש בכל העולם. בראש החלוקה עמד ועומד מזכירו של הרבי הרב שלום מענדל סימפסון. יחס מיוחד נודע מהרבי לחלוקה זו ופעמים רבות עורר על כך בשיחות הקודש.

זהירות מחמץ

ערך מורחב – חמץ

במקומות רבים נוהגים כי לא אוכלים זה אצל זה בחג הפסח. בהקשר זה מסופר, כי פעם נכנס כבוד קדושת הר' חיים אברהם (בן רבינו הזקן) אל אדמו"ר האמצעי בחג הפסח לאמר "גוט יום טוב". וסיפר אז - הר' חיים אברהם - שרבינו הזקן אמר: פסח דארף איינער דעם אנדערען ניט מכבד זיין באכילה ושתיה, אבער נעמען אליין מעג מען (פסח לא צריך לכבד אחד את השני באכילה ושתיה, אבל לקחת לבד מותר).

ראו עוד

• סימני הסדר (מנהגים)
• מבצע מצה
• חידושי הרבי לחג הפסח במיזם חידושי הרבי על הש"ס

קישורים חיצוניים

• חג הפסח, הלכות ומנהגים, מאמרים וסיפורים - תבנית:חב

חסידות על חג הפסח

• הגדה של פסח עם ביאורים מהרבי באתר HebrewBooks
• הגדה של פסח עם ליקוטי טעמים ומנהגים מהרבי חלק א' באתר HebrewBooks
• הגדה של פסח עם ליקוטי טעמים ומנהגים מהרבי חלק ב' באתר HebrewBooks
• שערי המועדים פסח חלק א' באתר HebrewBooks
• שערי המועדים פסח חלק ב' באתר HebrewBooks

מדיה לחג הפסח

וידאו מהרבי

• שיחת הרבי לפסח -
• מנהגי הרבי בשאיבת מים שלנו -
• הרבי שולח מצות לארץ הקודש -
• הרבי מבער את החמץ -
• הרבי בחלוקת כוס של ברכה במוצאי שביעי של פסח -

שונות

• הרב יצחק טייכטל השליח בנאשוויל טנסי, בשיחה על משמעות חג הפסח -