פורטל:דבר מלכות/ערך נבחר/גלריה
אוסף ערכים נבחרים של פורטל:דבר מלכות
לעריכת תקצירי הערכים לחצו על המספר בכותרת ואחר כך "עריכה".
1
דבר מלכות חיי שרה
השליחות היחידה המוטלת על כל אחד ואחד מבני דורנו הינה קבלת פני משיח צדקנו. כך קבע הרבי בשיחה האחרונה לעת-עתה שנאמרה בכינוס השלוחים העולמי בשבת פרשת חיי שרה תשנ"ב: "הדבר היחיד שנותר בעבודת השליחות - קבלת פני משיח צדקנו בפועל ממש". הדברים נאמרו על ידו בהתוועדות שבת קודש בנוכחות כל השלוחים, ולאחר השבת הוגהו על ידו ונדפסו בקונטרס מיוחד בשם "שלח נא ביד תשלח", הנלמד בכל שנה מחדש על ידי אלפי השלוחים בעולם כולו.
בהמשך לדיבוריו של הרבי החל מחודש אייר תנש"א שבדורנו ישנה עבודה חדשה להביא את המשיח בפועל בגלוי לעולם שכל חייו של יהודי צריכות להיות חדורים בעניני משיח וגאולה, הודיע הרבי על החידוש שניתוסף בעבודת השליחות שגם היא עניינה להיא לעולם מסר זה 'לקבל פני משיח' ושליחות זו 'חודרת' ונרגשת בכל ענייני השליחות, והיא ה"שער" דרכו עוברים ומתעלים כל שאר פעולות השליחות:
.. צריך להזכיר, בראש ובראשונה, את היסוד, ולבטא את התפקיד של השלוחים בדורנו זה בכלל, ובפרט החידוש שנתוסף במיוחד בזמן האחרון בעבודת השליחות - לקבל את פני משיח צדקנו בגאולה האמיתית והשלימה..
.. מתוסף מזמן לזמן חידוש בשליחות, שליחות מיוחדת, שהיא חודרת את כל ענייני השליחות והיא נעשית ה"שער" שעל-ידו "עולים" כל ענייני השליחות.. שזהו חידוש כללי ועיקרי, שאינו רק פרט (או כלל) בשליחות, אלא הוא עיקר וענין כללי ביותר, ועד שהוא הענין הכי כללי בתורה - הכנה לביאת המשיח - שמקיף את כל הנקודות והפרטים של עבודת השליחות.. הרי העבודה והשליחות עכשיו היא: להיות מוכנים בפועל לקבלת פני משיח צדקנו בפועל ממש.. מזה מובן, שהמטרה של כינוס השלוחים העולמי הנוכחי מתבטאת בנקודה זו - להתדבר ביחד ולקבל החלטות טובות על מנת לקיימן בפועל, כיצד לבצע את השליחות המיוחדת של הזמן שלנו: קבלת פני משיח צדקנו
2
דבר מלכות (מוצאי) י"ט - כ' כסלו הינה שיחה שאמר הרבי במוצאי י"ט - כ' כסלו (אור לכ"א בכסלו) תשנ"ב, ביחידות כללית.
בשיחה מסביר הרבי שעניינו של חג הגאולה י"ט כסלו ("חג החגים") מודגש בפסוק "פדה בשלום נפשי כי ברבים היו עמדי", כדברי אדמו"ר הזקן במכתבו הידוע. פסוק זה אמרו דוד המלך על הניצחון במלחמותיו, בזכות הרבים שהיו בעזרתו והתפללו עליו. ונכלל בפסוק זה גם הניצחון של מלך המשיח ש"ילחם מלחמות ה'" (וכן נוסף גם פירוש חז"ל: "אמר הקב"ה, כל העוסק בתורה ובגמ"ח ומתפלל עם הציבור, מעלה אני עליו כאילו פדאני לי ובני מבין אומות העולם" שזהו פדיית השכינה ובני ישראל מהגלות). יוצא מכך, שתוכנה של גאולת רבינו הזקן היא הפצת המעיינות חוצה שמקרבת ביאת משיח, ובמילא גם את הפדייה של הקב"ה ובני ישראל. "כי ברבים היו עמדי" פירושו, שישראל במעמד ומצב ד'רבים' גם כש"מפוזר ומפורד בין העמים" והיו "עמדי" עם דוד מלכא משיחא ועם הקב"ה, מצד בחינת היחידה, ניצוץ משיח, הקשורה עם יחידו של עולם, וע"י לימוד התורה, ובפרט פנימיות התורה, בחינת היחידה שבתורה, מגלים אחדותו של הקב"ה בעולם, ונעשה העניין ד"פדה בשלום נפשי" - בגאולה השלימה.
והדגשה מיוחדת בשנת תשנ"ב, מצד הקביעות ביום שלישי (ש"הוכפל בו כי טוב") - כמו י"ט כסלו המקורי, וכן בחלוקת התהילים, ובמעלתה במספר הימים הכי גדול, ריבוי ושלימות בכמות ובאיכות, והר"ת דשנה זו, תהא שנת נפלאות בכל, שהקב"ה מברך ומקבץ ומביא את כל בני ישראל יחד לבית המקדש וקודש הקדשים, שבו נמצאת אבן השתייה שממנה הושתת העולם.
ובפרט בימינו אלה – ימות המשיח – שבהם נמצאים עכשיו, וצריכים רק לפתוח את העיניים לראות שנמצאת כבר הגאולה האמיתית והשלימה בפשטות, וכל בני ישראל מוכנים לגאולה.
3
דבר מלכות בא הינה שיחה שאמר הרבי בשבת קודש ו' שבט תשנ"ב.
בשיחה הסביר הרבי שהשלימות של הגאולה היא שהגילויים יתלבשו בגוף, שלימות שהתבצעה לראשונה על ידי בואו של משה רבינו לפרעה (המסמל את הגילוי אלוקות באופן הכי נעלה).
הרבי הסביר בשיחה שהסיבה שבגללה משה רבינו סירב ללכת אל פרעה ולמסור לו את הוראת הקב"ה "שלח את עמי", הייתה מכיוון שגופו הגשמי של משה רבינו לא היה כלי לקבל את הגילויים שהיו בפרעה (על פי המובא בזוהר הקדוש (פרשת בא, ל"ד, א) ש"פרעה" מסמל את הגילוי אלוקות הכי נעלה, באופן של "אתפריעו" (ללא סדר)), ולכן הוא היה זקוק לכך שהקב"ה (שהוא למעלה מכל ההגבלות) יבוא איתו בעצמו.
הרבי הוסיף שה"בא אל פרעה" הוא הקדמה ותחילת הגאולה, וזאת מכיוון ששלימות גאולת מצרים הוא מתן תורה שבו עם ישראל בגופם הגשמי קיבל את הגילויים הנעלים, ודבר זה נעשה קודם על ידי משה רבינו על ידי בואו לפרעה, ומשם עבר לכל בני ישראל. הרבי בשיחה אמר שהוראה מכך היא שהעבודה צריכה להיות מצד אחד באופן של גילויים, אך מצד שני באופן של התלבשות בגוף.
הרבי ציין בשיחה שבדורו של אדמו"ר הריי"צ היה הסתלקות (בי' שבט תש"י) מכיוון שהעולם לא יכל לקבל את הגילויים, וזאת בנוסף לכך שהיה אצלו חיסרון בדיבור, בדוגמת משה רבינו שהיה "כבד פה וכבד לשון". התיקון לחיסרון בדיבור של אדמו"ר הרי"צ נעשה על ידי לימוד והפצת תורתו על ידי החסידים בדור שלאחריו, בדוגמת אהרן שדיבר במקום משה. בדורנו מכיוון שהוא דור ראשון לגאולה, והעולם כבר כלי לקבל את הגילויים, לא יתרחש הסתלקות של נשיא הדור.
לאחר ג' תמוז תשנ"ד שימשה השיחה לחסידים רבים כמקור לאמונה בנצחיות חייו של הרבי.
4
דבר מלכות חמשה עשר בשבט היא לקט שיחות שאמר הרבי בחמשה עשר בשבט תשנ"ב: מוצאי חמשה עשר בשבט לאחרי תפלת ערבית, וכולל גם הדברים שנאמרו בליל חמשה עשר בשבט לאחרי תפלת ערבית, ובערב חמשה עשר בשבט לאחרי מנחה. וניתוספו בה גם פרטים משיחות י"א שבט, וליל טו"ב שבט (ב"יחידות" כללית להאורחים שיחיו).
סיכום השיחה:
יש לנצל את הזמן ד"ראש השנה לאילן" כדי להתחזק ולהוסיף בעבודת האדם בשבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל.
"ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש":
- ארץ: צריך יגיעה בחרישה וחפירה וכל הל"ט מלאכות בשביל הצמיחה המבורכת (באופן ד"ירידה לצורך עליה"), וסדר העבודה הינו מהקל אל הכבד:
- חיטה: מאכל אדם - עבודה עם הנפש האלוקית.
- שעורה מאכל בהמה - עבודה עם הנפש הבהמית.
- גפן: הוספת השמחה.
- תאנה: בירור הלבושים.
- רימון: "מלאים מצוות כרימון" - בירור ענייני העולם.
- ארץ: מצד גודל ירידת הגלות - יש צורך בעבודה בעילוי גדול יותר, יגיעה וחפירה בשביל למצוא אבנים טובות ומרגליות (ולא סתם 'צמיחה').
- זית: להפוך את המרירות למזון, באופן של "מעדנים להשיב הנפש".
- שמן: פנימיות התורה, ששלימותה תתגלה לעתיד לבוא.
- דבש: ריבוי העבודה ויגיעה (כמו תמרים שצומחים רק אחרי 70 שנה), ועל ידי זה נעשית גם הכניסה אל "ארץ טובה ורחבה" בתכלית השלימות - בגאולה האמיתית והשלימה.
ויש לעורר גם על השמירה על שלימותה של ארץ ישראל ביחד עם שלימות העם ושלימות התורה - שלימות משלושת ונצחית, ומיד נלך לארצנו הקדושה, לירושלים עיר הקודש, להר הקודש ולקדש הקדשים.
5
דבר מלכות ויקהל היא שיחה שאמר הרבי בשבת קודש כ"ה אדר תשנ"ב.
בשיחה מבאר הרבי את המעלה של אהבת ישראל, ושל האתחדות עם הקב"ה על ידי אמירת מודה אני.
הרבי בשיחה הסביר בפנימיות הדברים את הקביעות של אותה שנה בה פרשת ויקהל ופרשת פקודי, לא היו מחוברים, שבכך מתבטא השלימות של פרשת ויקהל בפני עצמה, שהיא לגלות את האחדות בבריאה ובין בני ישראל. הרבי הוסיף שקודם שהאדם פועל אחדות בינו לבין חברו, עליו לפעול אחדות בינו לבין הקב"ה, דבר המתבטא בכך שמיד "כשניעור משנתו" הוא אומר מודה אני.
בשיחה ציין הרבי, את העובדה שהחל "ויקהל" - "קיבוץ גלויות" של רבים מבני ישראל לארץ ישראל, וזאת בשונה מרבותינו נשיאנו שלא עלו או ביקרו בארץ ישראל, וגם ביקור אדמו"ר הריי"צ בארץ ישראל היה מפני שלא היה יכול לבקר ב"קברי אבותיו" שבליובאוויטש ורוסטוב.
בנוסף עורר הרבי בשיחה להוסיף בנתינת צדקה, באופן שיכניס בזה את כל עשר כוחות הנפש, ובכך יזרז את הגאולה.
שיחה זו היא השיחה האחרונה ששמענו לעיני בשר לעת עתה מהרבי (ל"ע). הנוהג היה שהרבי היה מגיה את כל השיחה, אך שיחה זו הגיה הרבי את ראשי הדברים שלה בלבד, וכשעתיים לאחר מוצאי שבת, דבר שעורר את תמיהתם של החסידים, אך הובן למפרע כאשר אירע המאורע של כ"ז אדר כיומיים לאחר מכן (מאחורי השיחות, עמ' 47, בהוצאת חדור בד"ם).
6
דבר מלכות י"א ניסן היא שיחה שאמר הרבי ביום שלישי, י"א בניסן תנש"א.
השיחה עוסקת במעלתו של נשיא הדור גם לאחר פטירתו שדרכו יהודי יכול לקבל את הכוחות מהקב"ה ולהמשיך אותם.
את השיחה אמר הרבי באור ליום שלישי י"א בניסן לאחר שאנ"ש ברכו אותו אחרי תפילת מעריב - הרב שניאור זלמן גוראריה בשם כלל אנ"ש והרב יצחק הענדל בברכת כהנים, לאחר השיחה (שארכה כ-18 וחצי דקות) פנה הרבי לנוכחים וחילק דולרים לצדקה (דברי משיח תנש"א ח"ג ע' 435).
בשיחה מבאר הרבי שמשה רבנו הוא הממוצע המחבר שדרכו עוברים הברכות מהקב"ה לעם ישראל, ובכל יהודי יש ניצוץ של נשמתו של משה שאיתו הוא יכול לקבל את הברכות ולהמשיך את הכוחות ע"י העבודה, הרבי מביא הוכחה לכך, שגם 40 שנה אחרי פטירת אדמו"ר הריי"צ אנחנו ממשיכים לפעול את הברכות והכוחות שקבלנו דרכו.
הרבי הוסיף שבזמן זה יש תוספת מיוחדת לקבלת והמשכת הכוחות , משום שאנו נמצאים בשנת "אראנו נפלאות" ובחודש ניסן שבו יש ליהודי כוח לפעול בהנהגה ניסית.
הרבי מבאר שהעניין הזה רמוז בקאפיטל של הרבי מזמור "תפילה למשה" שבו רמוזים כל הברכות לבנ"י למטה, שהם ע"י משה רבנו שהוא "איש אלוקים" (תהילים צ', א') שעל ידי כך שהוא איש האלוקים הוא יכול להמשיך את הברכות מאלוקים לעם ישראל, וכאשר "ויהי נועם ה' אלקינו עלינו" (תהילים צ', י"ז) אזי "ומעשה ידינו כוננה עלינו" נעשה שלימות המנוחה בשבת ו"ומעשה ידינו כוננהו" נעשה שלימות המנוחה גם בערך היגיעה לימות החול.
7
השיחה הידועה היא שיחה שנשא הרבי בכ"ח ניסן תנש"א, בה הביע את צערו על האדישות בנושא הבאת המשיח, והטיל על השומעים את האחריות לפעול את ביאתו: "הדבר היחידי שעוד יכולני לעשות: הנני מוסר זאת לכל אחד מכם, עשו כל אשר שביכולתכם לפעול ביאת משיח בפועל ממש". מאוחר יותר כינה הרבי את שיחה זו בתואר "השיחה הידועה", מאז נפוץ בין חסידי חב"ד שם זה ככינוי לשיחה.
את השיחה פתח הרבי בהסבר מעלת היום תוך הדגשת שייכותו לגאולה: שנת תנש"א - ראשי תיבות "תהא שנת אראנו נפלאות", הרומז לנפלאות שיתרחשו בגאולה; בשנה זו עצמה בחודש ניסן - שעליו אמרו חז"ל: "בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל", בחודש זה עצמו ביום כ"ז בחודש שהוא שלוש פעמים שלוש פעמים שלוש - הרומז על חזקה בעניין החודש (הגאולה), ובזה גופה חזקה משולשת; ליל כ"ח בחודש - מלשון כח, חוזק ותקיפות; י"ב לעומר - כמספר השבטים; ליל י"ג לעומר - בגימטריא "אחד", רמז לאחדות ה' שתתגלה בגאולה; וכך פירט את מעלותיהם של הימים הבאים.
לאחר מכן המשיך הרבי ואמר:
על פי האמור לעיל על דבר הדגשת ענין הגאולה (במיוחד) בזמן זה - מתעוררת תמיהה הכי גדולה: היתכן שמבלי הבט על כל הענינים - עדיין לא פעלו ביאת משיח צדקנו בפועל ממש?!... דבר שאינו מובן כלל וכלל!
ותמיהה נוספת - שמתאספים עשרה (וכמה וכמה עשיריות) מישראל ביחד, ובזמן זכאי בנוגע להגאולה, ואף על פי כן, אינם מרעישים לפעול ביאת המשיח תיכף ומיד, ולא מופרך אצלם, רחמנא ליצלן, שמשיח לא יבוא בלילה זה, וגם מחר לא יבוא משיח צדקנו, וגם מחרתיים לא יבוא משיח צדקנו, רחמנא ליצלן!!
גם כשצועקים "עד מתי" - הרי זה מפני הציווי כו', ואילו היו מתכוונים ומבקשים וצועקים באמת, בוודאי ובוודאי שמשיח כבר היה בא!!
מה עוד יכולני לעשות כדי שכל בני ישראל ירעישו ויצעקו באמת ויפעלו להביא את המשיח בפועל, לאחרי שכל מה שנעשה עד עתה, לא הועיל, והראי', שנמצאים עדיין בגלות, ועוד ועיקר – בגלות פנימי בעניני עבודת השם.
הדבר היחיד שיכולני לעשות - למסור הענין אליכם: עשו כל אשר ביכלתכם - ענינים שהם באופן דאורות דתוהו, אבל, בכלים דתיקון - להביא בפועל את משיח צדקנו תיכף ומיד ממש!
.. ואני את שלי עשיתי, ומכאן ולהבא תעשו אתם כל אשר ביכולתכם.
ויהי רצון שימצא מכם אחד, שנים, שלשה, שיטכסו עצה מה לעשות וכיצד לעשות, ועוד והוא העיקר - שיפעלו שתהיה הגאולה האמיתית והשלימה בפועל ממש, תיכף ומיד ממש.
בשעת אמירת השיחה, הרבי השתמש בביטויים יותר חריפים, כשהחריף שבכולם - שבמקום המילים "לא הועיל", אמר הרבי ש"אינני יודע מה לעשות, כיוון שכל מה שעשיתי עד היום היה להבל ולריק".
השיחה גרמה להתעוררות רבה בקרב החסידים בנושא הבאת הגאולה, ומשמשת עד היום נושא בולט בשיח החב"די מהבטים שונים של דיון משמעותה והדרך למימוש תביעתה. יוזמות ופעולות רבות (ראו בערך על השיחה, בפיסקה 'פעולות בעקבות השיחה') בקשר לזירוז הגאולה נעשו בעקבותיה, וחלקם זכו להתייחסויות חיוביות ועידודים מהרבי.
8
דבר מלכות שבועות (ב') היא שיחה שאמר הרבי בליל ב' דחג השבועות תנש"א, לקהל שיחיו שחזרו מהתהלוכה. השיחה הוגהה לאחר מכן על ידי הרבי באידיש.
סיכום השיחה:
בנוגע לחג השבועות אומרים חז"ל: "הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם" – שצריך לשמוח בחג במאכל ובמשתה ("נמי לכם" ולא רק לה', כמו ללמוד בבית המדרש), כי החידוש של מתן תורה הוא החיבור דאלוקות דווקא עם הגוף הגשמי של בני ישראל וגשמיות העולם.
השלימות דגילוי אלוקות למטה בגשמיות ("לכם") ש"כבר היה לעולמים מעין זה בשעת מתן תורה" תהיה בגאולה האמיתית והשלימה ("נמי לכם" בגימטריא "קץ"), שגם יתבטא בסעודה גשמית (כמו בעצרת "דבעינן נמי לכם").
ויש לקשר זאת עם שלושת רועי ישראל: דוד המלך והבעש"ט, שיום הסתלקותם בחג השבועות ו"פועלים ישועות", וכן למשה רבינו מקבל התורה, (משה דוד ישראל ר"ת מי"ד, המרמז על לשון חז"ל "מיד הן נגאלין"), ששלושתם קשורים לגאולה שצריכה לבוא מיד, "מיד" בזמן גשמי:
משה הוא גואל ראשון ואחרון, ישראל - כמענה המשיח אליו על שאלתו "אימתי אתי מר" – כשיפוצו מעיינותיך (דהבעש"ט) חוצה". ודוד - "מלכא משיחא".
ויהי רצון שיהיה קץ וסיום הגלות, ונקבץ כל בני ישראל כבר בחג זה לארצנו הקדושה ולבית המקדש השלישי, ושם נקריב קרבנות כולל התודה והשמחה בקשר עם הקץ והגאולה.
9
דבר מלכות שבועות (נקרא גם: קונטרס תורה חדשה מאתי תצא), הינה שיחה שאמר הרבי בהתוועדות יום ב' דחג השבועות תנש"א.
בשיחה מבאר הרבי כיצד יהיה בגאולה "תורה חדשה", כי הרי "אין לה שינוי", וכן הסבר לגבי שחיטת שור הבר והלווייתן וגדר ערי מקלט בגאולה, והמנהג בגאולה: לפי בית שמאי או לפי בית הלל.
סיכום השיחה:
מייעודי הגאולה: שמלך המשיח יהיה בעל חכמה ונביא גדול, ולפיכך ילמד כל העם "תורה חדשה" שהינה התגלות טעמי וסודות התורה, וכן גם חידוש בהלכות התורה (שחיטת שור הבר בסנפירי הלוויתן).
והרי, דבר ברור ומפורש שהתורה היא נצחית ואין לה שינוי, והרי כלל ש"לא בשמיים היא" "ואין נביא רשאי לחדש דבר". אלא שה"תורה חדשה" היא "חלק ובכלל התורה", ומלך המשיח יבאר וילמד זאת בבית דין הגדול שבירושלים באופן שיתקבל בשכלם של הסנהדרין בהתאם לכללי ההלכה.
וכמו שבזמן הזה "כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש ניתנה למשה בסיני", שמתייגע בפרטי התורה על פי הכללים ומוצא ומגלה חידוש תורה (העלם שישנו במציאות), כך לעתיד לבא יתגלו חידושים נעלים באין ערוך מהקב"ה "מאיתי תצא" (העלם שאינו במציאות) כמארז"ל "תורה שאדם לומד בעולם הזה הבל היא לפני תורתו של משיח".
ולגבי היתר השחיטה, אולי יש לומר שתהיה מותרת לא רק כ'הוראת שעה' אלא שמלכתחילה דיני התורה לא חלים על שחיטה זו (כי הקב"ה בעצמו ישחט, והאיסור חל רק על האדם "מה שאתה זובח").
וע"י שלימות מצות ערי מקלט, כאשר "ירחיב ה׳ אלוקיך את גבולך, ויספת לך עוד שלוש ערים", שקשור עם תיקון חטא ועון "מכה נפש בשגגה" - שרומז על התורה "דברי תורה קולטין", שמגנים מפני היצר הרע ("גואל הדם").
וע"ד מחלוקת בית שמאי ובית הלל, שלעתיד לבא ההלכה כבית שמאי, כי מחדדין יותר ושוללים מלכתחילה את הענין הבלתי רצוי, ע"ד השגת השלילה שתרד להשגת החיוב ולכן "כל ישראל יהיו חכמים גדולים.. ומלאה הארץ דעה את ה׳ כמים לים מכסים".
10
דבר מלכות כ" סיון היא שיחה שאמר הרבי בכ"ח בסיון תנש"א, לאנ"ש שברכו אותו לרגל יובל שנים לבואו לארצות הברית, לאחר תפילת מנחה והמשכה לאחר תפילת ערבית (השיחה הוגהה במקורה באידית ונדפסה בספר השיחות תנש"א ח"ב עמ' 635. וכן נדפס (כשיחה אחת) בהוצאה הבלתי מוגהת (דברי משיח תנש"א ח"ד ע' 181 ואילך)). לאחר השיחה חילק הרבי את קובץ כ"ח סיון - יובל שנים.
במהלך השיחות היו ביטויים נפלאים ושמימיים על הגאולה בכלל, ועל 770 בפרט. קונטרס בית רבינו שבבבל (על דבר מעלתו של בית משיח 770) מיוסד גם (ובעיקר) על שיחה זו.
השיחה נפתחת בציון מעלת היום כ"ח סיון, הכח של חודש סיון (ס"א). מבאר שבמתן תורה שבחודש סיון ניתן כח להחדיר אלקות בתחתונים, ואדרבה, דוקא בתחתונים ניכר הכח של אלקות (ס"ב). וכמרומז בפסוקים "ויתורו את ארץ כנען", "ויתרון ארץ בכל היא". היתרון והמעלה שישנם דוקא בארץ התחתונה (ס"ג).
לקראת הגאולה וגילוי סודות התורה על ידי משיח, התגלתה בדורות האחרונים תורת החסידות. נגלה דתורה עושה את העולם דירה לנגלה של אלקות, ופנימיות התורה עושה את העולם דירה לפנימיות האלקות (ס"ד). וכמרומז בפסוק "יפוצו מעינותיך חוצה", מעינות החסידות מגלים את האמת והפנימיות של החוצה, שאינו מפריע לאלקות, אדרבה, דוקא על ידי החוץ ניכרת בגלוי האמת האלקית (ס"ה). וכמרומז בלשון הפסוק "כי ברבים היו עמדי", שהרבים – המנגדים – אינם מפריעים, אדרבה, היו עמדי ומסייעים לי (ס"ו). ובדורנו כשתורת החסידות הגיעה לחצי כדור התחתון, אכן רואים שדוקא שם היתה הפצת המעיינות ביתר שאת וביתר עוז. גם מספר הבית ממנו יוצאים המעיינות – 770, מורה מצד אחד על הגבלות של זמן ומקום, ומצד שני על פריצת כל הגבולות. כיון שדוקא על ידי העבודה בגבולות הזמן והמקום מגלים אלקות שפורצת כל הגדרים (ס"ז).
אף שנמצאים אנו בנקודה הכי נמוכה בהיסטוריה, בגלות האחרון ובחצי כדור התחתון, הרי אדרבה, דוקא מהמצב הכי תחתון באה הגאולה האמיתית והשלימה, ודוקא לכן היא תהיה גאולה נצחית, כי דוקא כך מתגלה הכח והתוקף של ענין הגאולה (ס"ח). גם המקום בו הגאולה מגיעה הוא דוקא מחצי כדור התחתון, דוקא ב-770 נעשית ההכנה לבית המקדש, וכאן הוא אכן יתגלה (ס"ט). והלימוד מכל זה, שיש לנו את הכח להביא את הגאולה. וכל עניני העולם מסייעים למטרה, הגאולה האמיתית והשלימה (ס"י). ותיכף ומיד ממש (סי"א).
בחלקה השני של השיחה שנאמר לאחר תפלת ערבית, ביאר את מעלתו של כ"ח סיון בקשר להתאחדות המושלמת של יהודי עם הקב"ה. ענין זה הגיע בקשר עם היום שלאחריו – ראש חודש, הקשור להתאחדות של ישראל והקב"ה.
בערב ראש חודש נעלמת הלבנה, ולמחרת נעשה יחוד ומפגש השמש והירח. כך בעבודתנו, בערב ראש חודש יהודי עומד בתכלית הביטול, וזה מביא את העליה והיחוד של כל יהודי עם עצמות ומהות (סי"ב). הכח להגיע להתאחדות זו מגיע מכ"ח סיון בו הגיע גילוי תורת החסידות לשיא, כיון שתורת החסידות מגלה את הקשר האמיתי בין ישראל להקב"ה (סי"ג).
ועל ידי גילוי היחידה שבכל אחד, מתגלה היחידה הכללית, משיח צדקנו, וכל הענינים מתאחדים יחד בנקודה אחת של גאולה אמיתית ושלימה (סי"ד).
11
קונטרס הלכות תורה שבעל פה שאינן בטלין לעולם הינה שיחה מוגהת המורכבת משיחות שאמר הרבי ביום ב' דראש השנה, ליל שבת חול המועד סוכות, ליל ויום שמחת תורה תשנ"ב - בקשר עם סיום הרמב"ם.
סיכום השיחה:
בחיבורו של הרמב"ם, תורה שבעל פה ה"משנה תורה" לתורה שבכתב, יש חשיבות וגדר מיוחד שהוא "הלכות תורה שבעל פה - שאינן בטלין לעולם"!
הטעם לנצחיות התורה ש"דבר ברור ומפורש בתורה שהיא מצוה עומדת לעולם ולעולמי עולמים" ולא שייך בהן שום שינוי גרעון או הוספה, היא להיותן רצונו הנצחי של הקב"ה, ואינו תלוי בהתאם לשינויים דמצב האדם והעולם כמו "היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם".
הפירוש ש"מצוות בטלות לעתיד לבוא" אינו אלא בנוגע "להצווי להאדם" מכיון שהוא 'מציאות בפני עצמו' שייך לצוותו שיתנהג על פי רצונו של הקב"ה בתוך ענייני העולם, אבל לעתיד לבוא, שנשלמת עבודת היהודי, מציאותו תהיה חדורה ברצון הקב"ה עד שנעשית 'מציאות אחת', לא שייך ענין הצווי, אלא תתקיים מציאות המצווה בפועל, בדרך ממילא, בלי ציווי.
ועפ"ז מובן ש"מצוות בטלות" אך "הלכות של תורה – אינן בטלים לעולם".(ולכן מותר לקבור מת עם בגד כלאיים, כי כשיעמוד בתחיית המתים בוודאי לא יישאר לבוש בכלאיים, לא מצד הצווי אלא מצד רצונו של הקב"ה).
וגם ה"הלכות כבית הלל" אינן בטלים לעולם, למרות שלעתיד לבא יחזרו ויפסקו הלכה כבית שמאי, כי מחלוקתם אינה אלא בנוגע להלכות התורה כפי שהם באים בתור 'ציווי להאדם לפעול בעולם' אבל באמת "אלו ואלו דברי אלוקים חיים", ולעתיד לבא יתגלה ענינם האמיתי שהם 'רצונו של הקב"ה' שלמעלה מהעולם, ו"סופם להתקיים" כי הקב"ה "נמנע הנמנעות".
ובזה חותם הרמב"ם את ספרו: שבתקופה השנייה של ימות המשיח, כשיחיו המתים, נתעלה לדרגה זו שיתגלה רצונו של ה׳ ו"לא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה׳ בלבד.. ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".
