הר הבית

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תמונה מעובדת של הר הבית, שפרסם אבי טאוב בברכת הרבי, במסגרת חברת יהלומים

הר הבית הוא שמו של מתחם מוקף חומה שהקיף את בתי המקדש, בית המקדש הראשון והשני, ושם גם עתיד להיבנות בית המקדש השלישי. למתחם זה ישנם דינים מיוחדים וקדושתו כמחנה לויה. (כהיום מקובל לקרוא לכל ההר בשם "הר הבית") הוא נקרא גם "הר המוריה"[1]

שם בנה אברהם אבינו את המזבח והעלה עליו את יצחק בנו, ובמקום זה ממש היה המזבח לאחר זמן.

דיני ההר ומקורו[עריכה]

קדושת הר הבית חמורה יותר מקדושת ירושלים, ודינה כמחנה לויה.[2] ומצד מצוות שילוח מן המחנה חל איסור כניסה לזבים ולזבות לנדות וליולדות.[3] על פי דרשת חז"ל בפסוק "וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כָּל צָרוּעַ וְכָל זָב וְכֹל טָמֵא לָנָפֶשׁ"[4]. אולם הכניסה לטמאי-מת ולאינם יהודים היתה מותרת עד החיל.

הנכנס להר הבית חלה עליו מצוות מורא מקדש[5] ולכן אין לו להכנס עם מנעליו ובמלבושים שאינם מכובדים או לירוק ולהכנס שלא לצורך מצווה.[6]

סדר הליכה מיוחד היה בהר הבית - כל הנכנסים דרך השערים היו ממשיכים ופונים לצד ימין, והיוצאים היו מקיפים לכיוון שמאל[7] חוץ מאבל ומנודה שהיו נכנסים ומקיפים לצד שמאל. אדם שהיה מקיף את הבית משמאל, אם היה אבל היו אומרים לו "השוכן בבית הזה ינחמך". היה מנודה, היו אומרים לו: "השוכן בבית הזה יתן בלבם ויקרבוך" לדעת רבי מאיר, אך לרבי יוסי היו אומרים לו "השוכן בבית הזה יתן בלבך ותשמע לדברי חבירך ויקרבוך"[8]. בסיבת הדבר כתב בפירוש הרא"ש שהוא נלמד מהפסוק "שלשה פונים מזרחה"[9] שכל הליכה צריכה להיעשות משמאל לימין.[10] ויש שכותבים[11] שמהקשר ההלכות ברמב"ם משמע שהוא מצד דין מורא מקדש.

מבנה ההר[עריכה]

הר הבית היה שטח ריבועי גדול במעלה ההר בירושלים, וסביבו היתה חומה היא הנקראת "חומת הר הבית". שטחו היה חמש מאות אמה על חמש מאות אמה.

באמצעו משוך לצד צפונית מערבית היו העזרות (עזרת נשים, עזרת ישראל ועזרת כהנים). כך שבדרום היה ריבוי שטח פנוי יחסית לשאר הצדדים, ובמזרחו יותר במערב והצפון. ולכן עיקר השימוש והלשכות היו בצידו הדרומי[12]. בתוך ההר בקירוב לעזרות היתה חומת הסורג שלפנים ממנה היה שטח החיל ובתוכם המדרגות שמהם הכניסה לשערי העזרה.

בקירוב לפתח הר הבית היה בית דין מלבד עוד שני בתי הדינים שהיו בפתח העזרה ובלשכת הגזית.[דרוש מקור]

הר הבית היה מקורה. אולם נראה מהפוסקים שהקרוי לא היה על גבי העזרות, וגם ההר עצמו לא כולו היה מקורה.[13]

שעריו[עריכה]

ציור של שער צדדי בצידו המערבי-דרומי של הר הבית (קשת רובינסון) - מהוספת הורדוס למבני הבית.

חמשה שערים היו בחומת הר הבית.[14]

  • שערי חולדה, הם שני שערים מצד דרום. יש אומרים כי שמם חולדה ניתן להם על שם שהיו השערים המרכזיים להר הבית[15], כחולדה המתגוררת ושכונת בתוך ובעיקר הבתים.[דרושה הבהרה][דרוש מקור] ויש אומרים[16][17] כי שם השער ניתן לו לפי שחולדה הנביאה היתה יושבת בין שני שערים אלו, מכיון שלא היתה יכולה לשבת בביתה מחשש איסור יחוד[18]
  • שער קיפונוס, היה השער המערבי של הר הבית, ושימש לכניסה ויציאה של הר הבית. שער זה היה שער קטן. ולפי שהשכינה במערב, היה השער הזה ראש לכל השערים, "קפי" הוא ראש בשפה היוונית[19]. ויש אומרים שבלשון יון הוא "גן", וכונה כן על שם שמחוץ לשער זה היה גן ורדים.[20] או יש מפרשים שהוא מלשון מקיף-נס שמקום זה היה הקרוב ביותר לבית קודש הקדשים שבו היה עיקר גילוי שכינה ומקום הארון אינו מן המידה.[21]
  • שער טדי הוא השער הצפוני של הר הבית, מבנה השער היה שונה מכל השערים שבמקדש, שכולם היה להם משקופות, חוץ משער זה שהיה בצורה אלכסונית של שתי אבנים המונחים זה על זה באלכסון. באופן כללי לא השתמשו בו[14][22] ולשיטת רבי אליעזר בן יעקב היו הכהנים שנטמאו בקרי יוצאים משער זה[23] יש אומרים שטדי מלשון גובה, והוא על שם גובה השער שנוצר מצורתו הייחודית. ישנה דעה אחרת כי "טדי" הוא לשון השתחוואה, ב' אבנים מוטות זה על זה נראים הם כמשתחווים זו לזו[24]. יש מפרשים מלשון "צניעות" או מלשון "פיוט" ויש גורסים טרי.[25]
  • שער שושן, שער עליו היה מפוסל צורת העיר שושן הבירה[14], כאשר נצטוו על ידי מלך פרס כשעלו מהגולה כדי שתהיה אימת המלך עליהם ולא ימרדו במלכות.[26] משם יצאו השורפים את הפרה להר הזיתים[14].

[כהיום, ממצאים ארכיאולגים הראו כי היו שערים נוספים בעיקר בחומה המערבית, גם בספר יוסיפון ישנו תיעוד שונה במקצת מדברי חז"ל במשנה. ההסבר המקובל הוא כי חז"ל התייחסו למבנה הר הבית המקורי המתפרס על שטח של 500 אמה על 500 אמה ולחומותיו היו אכן השערים כדברי חז"ל במשנה. השטח המתוחם כהיום גדול יותר ושונה בשעריו, זאת בשל הרחבותיו ושנויו של המלך הורדוס ששינה ובנה מחדש את החומה המערבית והדרומית של הר הבית.[27]]

בבית המקדש השלישי[עריכה]

בבית המקדש השלישי גודלו של הר הבית יהיה שלושת אלפי אמה על שלושת אלפי אמה.

פסקה זו לוקה בחסר. הינכם מוזמנים להרחיב אותה

עניינו בחסידות[עריכה]

הר הבית שלמטה מכוון כנגד השלב החיצוני והאחרון ביותר בבית המקדש שלמעלה - מלכות דאצילות, וזהו מטרת החומה להבדיל ולהגביל את ההשפעה ממנה.[28] ועניין השערים שבה הם הפתחים שמהם נמשכות ההשפעות לעולם.[29] ולכן היה על פתחו בית דין בכדי לברר שההשפעה תגיע רק למקומה הראוי ולא ינקו החיצונים.[30]

העליה להר בימינו[עריכה]

כתב ידו של הרבי נגד העלייה להר
תגובת הרבי נגד החפירות בהר הבית

כשהתחיל הדיון בהיתר העליה למקומות מסויימים בהר, הביע הרבי את דעתו נגד העיסוק בשאלה זו, בטענה שזה יביא אנשים לעלות למקומות האסורים לכל הדעות[31].

כמו כן התריע הרבי נגד החפירות הארכיאולוגיות בהר הבית. הרבי שיגר מסרים ברורים ותקיפים לכל הנוגעים בדבר ושלל בתכלית את רעיון החפירה תחת בית המקדש. במכתב זה דורש הרבי לבטל את התוכניות הללו, כשהוא מוסיף בכתי"ק בסיום הקטע הראשון של המכתב: "כולל ועיקר - שבטלה התכנית לחפור מתחת לביהמ"ק מחילות וכו' ואפילו לספקן". ובסיום מכתבו כתב הרבי בכתיבת ידו: "לשמור על הק' שלא ידעו בו ולא בספקו וס"ס, כי "ממי שהזהיר על המקדש" אתה מתיירא, ובהצלחה".

עם זאת, הביע הרבי את צערו מאופן השמירה על ההר מפני כניסת יהודים, ובלשונו: "יהודים "פראיים" מתעקשים שלא לאפשר כניסת יהודים לשם, עד באופן שמוציאים משם יהודים בעל כרחם וכו' וכו'". והתבטא כי בכך הם גרועים מהגויים - המודים בשייכות הר הבית לעם ישראל [32].

בשנים מאוחרות יותר, התייחס הרבי ליהודים השוהים ומתפללים במקומות המותרים בהר הבית מבלי לשלול את מנהגם[33]. אך הדגיש שבכדי לעלות לשם יש לדעת בבירור את גבולות המקומות המותרים[34].

ראו גם[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים

  1. בסוף פרשת חיי שרה.
  2. תלמוד בבלי זבחים קטז.
  3. משנה כלים פרק א משנה ח.
  4. ספר במדבר ה, ב.
  5. רמב"ם הלכות בית הבחירה פרק ז הלכה א-ב.
  6. משנה ברכות דף נד, א..
  7. "כגון מי שנכנס על שער שושן הבירה אינו הולך על שער חולדה אלא על שער טדי" (פירוש המשניות לרמב"ם) ובפירוש הרא"ש (שם) כתב שהוא אם צריך למשהו בהר הבית (משמע שאם צריך להכנס לעזרה אינו צריך להקיף).
  8. מדות פרק ב' משנה ב.
  9. מלאכים-א ז.
  10. פירוש הרא"ש שם.
  11. ראה פירוש רמב"ם לעם הלכות בית הבחירה פרק ז הלכה ג.
  12. משנה תמיד פרק ב משנה א.
  13. הערת הרבי, אגרות קודש כרך כב אגרת ח'תקכז.
  14. 14.0 14.1 14.2 14.3 משנה מידות פרק א משנה ג.
  15. הצד הדרומי של ההר היה "עיקר תשמישו" (תמיד פרק ב' משנה א.) או בגלל שעיקר העיר ירושלים היתה מצידה הדרומי של הבית (תפארת ישראל מדות פרק א משנה ג).
  16. רא"ש תמיד פ"א מ"ג.
  17. תוספות יום טוב מדות פרק א משנה ג.
  18. מגילה יד א.
  19. רא"ש תמיד פ"א מ"ג.
  20. תוספות יום טוב בשם שלטי גבורים מדות משנה א פרק ג.
  21. מלאכת שלמה מדות פרק א משנה ג.
  22. ראה בפרשני המשנה שהוא שימש למי שרצה לצאת בהצנע (מלאכת שלמה, תפארת ישראל).
  23. מדות פרק א משנה ט.
  24. רא"ש תמיד פ"א מ"ג.
  25. ראה בכל זה תוספות יום טוב מדות פרק א משנה ג.
  26. פירוש המשניות לרמב"ם - מדות פרק א משנה ג.
  27. ראה לדוגמא: איבשיץ אלחנן, "חומת הר הבית בבניין הורדוס", סיני, גיליון צ"ג, 1983, באתר דעת.
  28. ספר המאמרים תרצ"ג עמוד תקס.
  29. ראה ספר המאמרים תקס"ו חלק א עמוד קד.
  30. אור התורה דברים חלק א עמוד ס ועמוד ק.
  31. מענה הרבי בנושא
  32. שיחת ט' כסלו מוצש"ק ויצא תשל"ט. ועל דרך זה בשיחת מוצש"ק חיי"ש תשל"ט ש"מעמידים חיל לכתחילה לא לאפשר כניסת יהודים למקום מקדשנו", ושבכך רואים עד כמה הוא החושך כפול ומכופל של הגלות
  33. ראה שיחת ליל ב' דחה"ס תנש"א: "השמחות שהיו עד עתה, כולל ובמיוחד – השמחה מהידיעה שהרבה יהודים יצאו מהמדינה ההיא (כנ"ל), וחלקם עלו לארצנו הקדושה, ואף לירושלים עיה"ק, וחוגגים שם עכשיו את שמחת בית השואבה בסמיכות למקום המקדש במקומות שמותר (וצריך) להיכנס לשם, מעין ודוגמת שמחת בית השואבה לעתיד לבוא". וש"פ נשא תנש"א: "ובפשטות – שמצטרפים אל בני ישראל שנמצאים כבר בארץ הקודש ובירושלים עיה"ק וב"ציון" (פנימיות שבירושלים) ובהר הקודש (במקומות המותרים)". (התוועדות הב' – שיחות קודש ה'תנש"א ח"ג ע' 300)
  34. גיליון "בית חיינו" גליון 99 ע' 21, תחת הכותרת "מענה לא' שכתב שעוסק בעניני בית המקדש וכו' ובסיום כתב שלפני נסיעתו לכאן ביקר במקומות הקדושים ובהר הבית במקומות המותרים": "על פי תוה"ק – הלימוד בהלכות בנין ביהמ"ק – מעלה עליו הכתוב כאילו משתתף בבנינו, ואין בזה הגבלות, מה שאין כן בעלי' בהר הבית – צריך להיות ברור מקום המותר לעלי', אזכיר עה"צ להנ"ל"