חושן המשפט

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
החושן
הכהן הגדול עם החושן והאורים ותומים

החושן הוא אחד מהבגדים שהיה לבוש בהם הכהן גדול בבית המקדש כנגד לבו באופן קבוע. החושן הכיל ארבע שורות שבכל אחת משובצות שלוש אבנים יקרות, ובסך הכל שתיים עשרה אבני החושן, אחת כנגד כל אחד מי"ב השבטים. החושן מכיל את האורים ותומים, דרכו ניתן לשאול את ה' שאלות ולקבל תשובות.

מקורו בתורה[עריכה]

החושן הוא אחד מבגדי כהונה שנצטווה משה רבנו לעשותו בעת שהותם של בני ישראל במדבר, תיאור מפורט לתפירת החושן כתוב בתורה בפרשת תצווה כפי שנאמר למשה רבנו מפי הקב"ה:

וְעָשִׂיתָ חֹשֶׁן מִשְׁפָּט מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב כְּמַעֲשֵׂה אֵפֹד תַּעֲשֶׂנּוּ זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ. רָבוּעַ יִהְיֶה כָּפוּל זֶרֶת אָרְכּוֹ וְזֶרֶת רָחְבּוֹ. וּמִלֵּאתָ בוֹ מִלֻּאַת אֶבֶן אַרְבָּעָה טוּרִים אָבֶן טוּר אֹדֶם פִּטְדָה וּבָרֶקֶת הַטּוּר הָאֶחָד. וְהַטּוּר הַשֵּׁנִי נֹפֶךְ סַפִּיר וְיָהֲלֹם. וְהַטּוּר הַשְּׁלִישִׁי לֶשֶׁם שְׁבוֹ וְאַחְלָמָה. וְהַטּוּר הָרְבִיעִי תַּרְשִׁישׁ וְשֹׁהַם וְיָשְׁפֵה מְשֻׁבָּצִים זָהָב יִהְיוּ בְּמִלּוּאֹתָם. וְהָאֲבָנִים תִּהְיֶיןָ עַל שְׁמֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עַל שְׁמֹתָם פִּתּוּחֵי חוֹתָם אִישׁ עַל שְׁמוֹ תִּהְיֶיןָ לִשְׁנֵי עָשָׂר שָׁבֶט. וְעָשִׂיתָ עַל הַחֹשֶׁן שַׁרְשֹׁת גַּבְלֻת מַעֲשֵׂה עֲבֹת זָהָב טָהוֹר. וְעָשִׂיתָ עַל הַחֹשֶׁן שְׁתֵּי טַבְּעוֹת זָהָב וְנָתַתָּ אֶת שְׁתֵּי הַטַּבָּעוֹת עַל שְׁנֵי קְצוֹת הַחֹשֶׁן. וְנָתַתָּה אֶת שְׁתֵּי עֲבֹתֹת הַזָּהָב עַל שְׁתֵּי הַטַּבָּעֹת אֶל קְצוֹת הַחֹשֶׁן. וְאֵת שְׁתֵּי קְצוֹת שְׁתֵּי הָעֲבֹתֹת תִּתֵּן עַל שְׁתֵּי הַמִּשְׁבְּצוֹת וְנָתַתָּה עַל כִּתְפוֹת הָאֵפֹד אֶל מוּל פָּנָיו. וְעָשִׂיתָ שְׁתֵּי טַבְּעוֹת זָהָב וְשַׂמְתָּ אֹתָם עַל שְׁנֵי קְצוֹת הַחֹשֶׁן עַל שְׂפָתוֹ אֲשֶׁר אֶל עֵבֶר הָאֵפֹד בָּיְתָה. וְעָשִׂיתָ שְׁתֵּי טַבְּעוֹת זָהָב וְנָתַתָּה אֹתָם עַל שְׁתֵּי כִתְפוֹת הָאֵפוֹד מִלְּמַטָּה מִמּוּל פָּנָיו לְעֻמַּת מֶחְבַּרְתּוֹ מִמַּעַל לְחֵשֶׁב הָאֵפוֹד. וְיִרְכְּסוּ אֶת הַחֹשֶׁן מטבעתו [מִטַּבְּעֹתָיו] אֶל טַבְּעֹת הָאֵפֹד בִּפְתִיל תְּכֵלֶת לִהְיוֹת עַל חֵשֶׁב הָאֵפוֹד וְלֹא יִזַּח הַחֹשֶׁן מֵעַל הָאֵפוֹד.
– ספר שמות, פרק כח, טו - כח.

עניינו[עריכה]

וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט עַל לִבּוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ לְזִכָּרֹן לִפְנֵי ה' תָּמִיד. וְנָתַתָּ אֶל חֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט אֶת הָאוּרִים וְאֶת הַתֻּמִּים וְהָיוּ עַל לֵב אַהֲרֹן בְּבֹאוֹ לִפְנֵי ה' וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת מִשְׁפַּט בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל לִבּוֹ לִפְנֵי ה' תָּמִיד.
– ספר שמות, פרק כח, פסוקים כט - ל.

עניינו על פי חסידות[עריכה]

לבישת בגדי כהונה על ידי אהרן הכהן הוא נתינת כח לעבודתם של בני ישראל. מבין בגדי אהרן, חושן האפוד היה עומד מצידו הקדמי של אהרן כנגד פניו, ומסמל את עבודת האדם שבבחינת "פנים" שעניינה העבודה של אתהפכא.

שנים העשר האבנים השונות וכיתוב שם שבט על כל אבן בנפרד, מסמלות אף הם את העבודה של אתהפכא. היות וממאפייני העובדים את ה' באופן של אתהפכא הם, שאופן העבודה שלהם שונה מאדם אחד לרעהו, זאת בניגוד לעבודה באופן של אתכפיא. אתהפכא פועל בגוף האדם שתיהפך לטוב ויאיר בה אור הנשמה, ומכיוון שנשמות האדם חלוקות זו מזו (בפרט נשמות משבטים שונים) לכן עבודה זו משתנה מבין אדם לחברו. לעומת העבודה באתכפיא שאינה משנה את הגוף, אלא רק כופה עליה ואור הנשמה אינה מאירה בה, ולכן כללות אופן העבודה שווה בין הנשמות.

החושן - כאמור - הוא נתינת כח על העבודה של אתהפכא, ובזה עבודתם של שנים עשר השבטים שונה זו מזו, לכל אחד מהם "שער" שבמסילתו יעלה בעבודת ה'. ויתירה מכך, לבד חלוקת השבטים לשנים עשר סוגים כלליים, נחלקו לארבע קבוצות של שלשה, שלשה שבטים, לכן גם אבני החושן חולקו לפי חלוקה זו שהיו מסודרים בארבעה טורים שלש, שלש אבנים.

החושן והאורים ותומים[עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אורים ותומים

שתי דעות בדבר החשן והאורים ותומים שהיו במקדש. לדעת רש"י החושן הוא תכשיט כנגד הלב, שבו קבועים שנים-עשר אבנים יקרות, שבהם מפותחים שמות השבטים. ענין החשן כמו שכתוב בתורה: "ונשא אהרן את שמות בני ישראל בחשן המשפט על לבו בבאו אל הקדש לזכרן לפני ה' תמיד".

מלבד החשן היו גם האורים ותומים - "הוא כתב שם המפורש שהיה נותנו בתוך כפלי החשן, שעל ידו הוא מאיר דבריו ומתמם את דבריו. ועל שם אותו הכתב הוא קרוי משפט".

כל זה הוא לשיטת רש"י, אבל לדעת הרמב"ם - אבני החשן הם עצמם האורים ותומים, והכהן הנשאל - מלבד היותו כהן המשרת לפני ה', היה גם בעל רוח הקודש ונבואה (במדה מסויימת), והיה רואה במראה הנבואה בלבד את אותיות התשובה שבאבני החשן. ובשעה שהיה נשאל - היה מפנה פניו כלפי שכינה - היינו, כלפי ארון הברית.

אבל בבית שני, אף על פי שנשא הכהן את החשן הוא האורים ותומים - לשיטתו - לפי שהוא משמונה הבגדים, אבל לא היו נשאלין בהם.

מבואר בתורת החסידות שגילוי האלקות בבית המקדש היה שוה בבית ראשון ובבית שני, וההבדל היה רק בגבולין - מחוץ למקדש, שבבית שני לא היתה האפשרות להמשיך ולגלות את האור בחוץ כפי שהיה בבית ראשון.

דבר זה תקף אף ביחס לחשן המשפט. אף שהחשן עצמו היה גם בבית שני, אבל לא היה המשפט להורות לבני ישראל ולעולם כולו את דרכם ולהאיר להם.

ועל דרך זה הוא גם בגלות - שאז גם החשן עצמו מתעלם מעמנו (ולא רק המשפט), וכמו שכתב הרח"ו ז"ל ש"חשן" אותיות "נחש", הוא הנחש הקדמוני. להורות שבזמן הגלות (שבאה מפני חטאינו - שסיבתם התגברות ה"משכא דחויא" על הנפש האלוקית), הנה הנחש הוא השולט ואילו החשן הוא בהעלם.

אך לעומת זאת מבואר בשם ר' אפרים מבעלי התוספות, ש"חשן" בגימטריא "משיח", להורות שעבודתנו בזמן הגלות להסיר את הנחש המעלים על החשן, ולפענח ולגלות את החשן -בגימטריא משיח- מהעלמו עד שיהיה בבחינת חשן משפט שיאיר את העולם בגאולה אמיתית ושלימה.

אבני החושן[עריכה]

אודם[עריכה]

אבן הנקראת אודם - מאבני החושן, מקבלת מבחינת ספירת החסד ולכן היה חקוק עליה ראובן, כי ראובן הוא בחינת החסד.

ולפעמים נקראת אודם מלשון אדמומיות - אש - אהבה עזה כרשפי אש שזהו בחינת ראובן.

שוהם וישפה[עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ושמתי כדכד שמשותיך

בספר ישעיה, פרק נד פסוק יב:

י.png " וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ, וּשְׁעָרַיִךְ לְאַבְנֵי אֶקְדָּח; וְכָל-גְּבוּלֵךְ, לְאַבְנֵי-חֵפֶץ." י.png
(ישעיה, נד, יב)

רש"י מפרש את המילה "כדכד", מין אבן טובה, וכן כותב גם פירוש המצודת ציון על המילה "כדכד": "שם אבן יקר המאיר". על המילה "שמשותיך" מפרש המצודת דוד: "מחיצות החלונות שהשמש זורחת דרכם".

בגמרא במסכת בבא בתרא[1] מובאת מחלוקת בין האמרואים על איזה אבן מדובר בפסוק, לפי דעה אחת מדובר על האבן "ישפה" אחד מהאבנים הנמצאים בחושן שבבגדי הכהן גדול, ולדעה השניה מדובר על אבן ה"שוהם" גם היא מאבני החושן. בגמרא מובא שמחלוקת זו הגיעה לשמים ושם נפסק ששתי הדעות יתקיימו ויהיה גם ישפה וגם שוהם.

בחסידות מבארים את מחלוקת הגמרא וההכרעה ברובד הפנימי.

האבנים ישפה ושוהם מסמלים את שתי סוגי האור האלוקי: אור ישר ואור חוזר ובמילים אחרות, המשכה מלמעלה למטה, והעלאה מלמטה למעלה.

אבן השוהם מאירה וזורחת מצד עצמה ומשולה בחסידות לאור ישר. אופיו של האור הישר הוא שהאור מגיע מלמעלה למטה בתנועת השפעה ותלויה בכח העליון-המשפיע בלבד. המעלה באור זה שהוא אור חזק מאד, אך החסרון בו שהאור לאו דווקא מתאים לתחתון-מקבל האור.

על אבן השהם אשר בחושן, שבבגדי הכהן הגדול, היה כתוב את שם השבט יוסף, ענינו של יוסף הוא תורה, המשכה מלמעלה למטה.

אבן הישפה לא מאירה מצד עצמה אך היא מחזירה אור אם משהו יאיר לתוכו, ומשול בחסידות לאור חוזר. מאפייניו של האור החוזר הינם הפוכים משל האור הישר, האור חוזר תלוי אך ורק במטה ובתחתון-המקבל, הכלי, והתחתון פועל וממשיך בעצמו את האור. המעלה באור זה, שמכיון שהאור תלוי גם בו-במקבל, הוא וודאי יתקבל כמו שצריך. אך החסרון באור זה, שהאור אינו וודאי ותמידי, אלא תלוי בתחתון אם יפעל בעצמו כנדרש.

על אבן הישפה שבחושן, שבבגדי הכהן גדול היה כתוב את שם השבט בנימין, בנימין מסמל את התפילה שעניניה הוא העלאה מלמטה למעלה.

המחלוקת בין האמוראים היא באיזה אופן יושפע וימשך האור האלוקי של הקב"ה לעתיד לבוא. האם בצורת האור ישר - שוהם, או בצורת האור חוזר - ישפה. ועל זה באה ההכרעה מלמעלה, בבית דין של מעלה: האור שיושפע לעתיד לבוא יהיה גם אור ישרא וגם אור חוזר בו זמנית, כי בגאולה יהיה ניגוד הפכים מלא ויהיה ניתן לחבר את המעלות שבכל אחד מהאורות ולהמשיכה בעולם.[2]

מקורות לעיון:[עריכה]

  • הרבי, התוועדויות תורת מנחם חלק - מו (116) "להבין ענין חושן ואפוד, תשכ"ו", אוצר חסידים, נוי יורק, תש"ע.
  • לקו"ש חלק י"א פר' תצוה שיחה ב'.
  • הרבי בחידושיו על הרמב"ם

הערות שוליים

  1. דף עה עמ' א
  2. ראה שיחת שבת פרשת פנחס תשי"ח, ספר המאמרים מלוקט עמ' תפז מאמר דיבור המתחיל "ושמתי כדכד שמשתיך" וכן ראה מאמר דיבור המתחיל ושמתי כדכד שמשותיך משנת תשל"ד