אורים ותומים

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הכהן הגדול עם החושן והאורים ותומים

אורים ותומים הינם משמונת בגדי הכהן הגדול, שעבד בבית המקדש.

שתי דעות בדבר החשן והאורים ותומים שהיו במקדש. לדעת רש"י החושן הוא תכשיט כנגד הלב, שבו קבועים שנים-עשר אבנים יקרות, שבהם מפותחים שמות השבטים. ענין החשן כמו שכתוב בתורה: "ונשא אהרן את שמות בני ישראל בחשן המשפט על לבו בבאו אל הקדש לזכרן לפני ה' תמיד".

מלבד החשן היו גם האורים ותומים - "הוא כתב שם המפורש שהיה נותנו בתוך כפלי החשן, שעל ידו הוא מאיר דבריו ומתמם את דבריו. ועל שם אותו הכתב הוא קרוי משפט שנאמר: ושאל לו במשפט האורים".

והיינו, שענין האורים ותומים הוא להאיר ולהורות לשואל את המעשה אשר יעשה - דברים תמימים ושלמים.

וכיצד שואלין (באורים ותומים)?

השואל - פניו כלפי הכהן הנשאל, והנשאל מפנה פניו כלפי שכינה, היינו, כלפי האורים ותומים והשם המפורש שבתוך החשן, והתשובה מתגלה באותיות שבאבני החשן (אותיות התשובה היו בולטות ומאירות).

נמצא שיש בחשן שני דברים;

  1. היותו משמונת [[בגדי כהונה|בגדי הכהן הגדול]] - לכבוד ולתפארת, ועל שם זה נקרא - חשן.
  2. היותו מאיר לבני ישראל את דרכם ומורה להם את המעשה אשר יעשון, וזאת על-ידי האורים ותומים שבין כפלי החשן. ועל שם זה נקרא - חשן המשפט.

ובמקדש שני היה החשן, משום שאי אפשר לכהן גדול להיות מחוסר בגדים, אבל אותו השם לא היה בתוכו.

שיטת הרמב"ם[עריכה]

כל זה הוא לשיטת רש"י, אבל לדעת הרמב"ם - אבני החשן הם עצמם האורים ותומים, והכהן הנשאל - מלבד היותו כהן המשרת לפני ה', היה גם בעל רוח הקודש ונבואה (במדה מסויימת), והיה רואה במראה הנבואה בלבד את אותיות התשובה שבאבני החשן. ובשעה שהיה נשאל - היה מפנה פניו כלפי שכינה - היינו, כלפי ארון הברית.

אבל בבית שני, אף על פי שנשא הכהן את החשן הוא האורים ותומים - לשיטתו - לפי שהוא משמונה הבגדים, אבל לא היו נשאלין בהם.

מבואר בתורת החסידות שגילוי האלקות בבית המקדש היה שוה בבית ראשון ובבית שני, וההבדל היה רק בגבולין - מחוץ למקדש, שבבית שני לא היתה האפשרות להמשיך ולגלות את האור בחוץ כפי שהיה בבית ראשון.

דבר זה תקף אף ביחס לחשן המשפט. אף שהחשן עצמו היה גם בבית שני, אבל לא היה המשפט להורות לבני ישראל ולעולם כולו את דרכם ולהאיר להם.

ועל דרך זה הוא גם בגלות - שאז גם החשן עצמו מתעלם מעמנו (ולא רק המשפט), וכמו שכתב הרח"ו ז"ל ש"חשן" אותיות "נחש", הוא הנחש הקדמוני. להורות שבזמן הגלות (שבאה מפני חטאינו - שסיבתם התגברות ה"משכא דחויא" על הנפש האלוקית), הנה הנחש הוא השולט ואילו החשן הוא בהעלם.

אך לעומת זאת מבואר בשם ר' אפרים מבעלי התוספות, ש"חשן" בגימטריא "משיח", להורות שעבודתנו בזמן הגלות להסיר את הנחש המעלים על החשן, ולפענח ולגלות את החשן -בגימטריא משיח- מהעלמו עד שיהיה בבחינת חשן משפט שיאיר את העולם בגאולה אמיתית ושלימה.

מקורות לעיון:[עריכה]

(חלק מהחומר בערך נלקח מהספר "ערכים בחסידות").