שולחן הפנים

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
השולחן

שולחן הפנים, אחד מכלי המשכן ובית המקדש, שהיה בהיכל בחלקו הצפוני.

מקור למצוות בנייתו[עריכה]

"ועשית שולחן עצי שיטים אמתים ארכו ואמה רחבו ואמה וחצי קומתו. וצפית אותו זהב טהור ועשית לו זר זהב סביב. ועשית לו ארבע טבעות זהב ונתת את הטבעות על ארבע הפאות אשר לארבע רגליו. לעומת המסגרת תהייןָ הטבעות לבתים לבדים לשאת את השולחן. ועשית את הבדים עצי שיטים וצפית אותם זהב ונשא בם את השולחן. ועשית קערותיו וכפותיו וקשותיו ומנקיותיו אשר יוסך בהן זהב טהור תעשה אותם. ונתת על השולחן לחם פנים לפני תמיד". [1]

מידותיו[עריכה]

אורך השולחן היה 2 אמות, רחבו היה אמה אחת, וגובהו היה אמה וחצי. היה מונח ארכו לאורך הבית ורוחבו לרוחב הבית.

השימוש בו[עריכה]

על השולחן, היה לחם הפנים ומידי שבת הוחלף, והכוהנים אכלו את לחם הפנים.

ארבעה סניפין של זהב היו לשלחן מפוצלין בראשיהן שהיו סומכין בהן שתי המערכות של לחם הפנים, שנים בצד אחד של השולחן, ושנים ושנים בצד השני (והם הנאמרים בתורה וקשותיו).

היו לשולחן עשרים ושמונה חצאי קנים חלולים של זהב, ארבעה עשר לסדר זה וארבעה עשר לסדר זה, (והם הנקראים מנקיותיו, ושני הבזיכין שמניחין בהן הלבונה על השולחן בצד המערכות הן הנקראין כפותיו, והדפוסין שעושין בהם לחם הפנים הם הנקראים קערותיו).

הכהן שם את החלה הראשונה על השולחן עצמו ונותן בין ראשונה ושנייה שלשה קנים, (בשביל שלא ימעכו את החלה שמתחת), וכן בין כל חלה וחלה שלשה קנים ובין ששית וחמישית שני קנים בלבד, (לפי שאין על הששית אחרת).

ושני שולחנות היו באולם מבפנים על פתח הבית, שלחן אחד של שיש שנותנין עליו לחם הפנים בכניסתו, ואחד של זהב נותנין עליו לחם ביציאתו, שהרי כתוב:" מעלין בקודש ואין מורידין בו".

מיקום השולחן ואביזריו[עריכה]

השולחן עמד בצפון אוהל מועד. אורכו - לאורך המשכן, קצהו המערבי - במרחק 5 אמות מפרוכת קודש הקודשים, וקצהו הצפוני - במרחק ½2 אמה מקרשי הקיר הצפוני (ברייתא דמלאכת המשכן).

השולחן נעשה מעצי שיטים, וצופה כולו בזהב טהור. מידות השולחן: אורכו - 2 אמה, רוחבו - 1 אמה, וגובהו - ½1 אמה.

אביזרי השולחן מפורטים בפסוק: ועשית קערותיו וכפותיו וקשותיו ומנקיותיו[2].


קערותיו[עריכה]

עבור אפית צורת לחם הפנים והשהייתו, יצרו שתי סוגי קערות. (לדעת הרמב"ם, שלשה דפוסים של זהב היו להם - תמידים ומוספים,[3]. אחת של ברזל שבה אפו את לחם הפנים בכל ערב שבת, והשניה של זהב שבתוכה הניחו את לחם הפנים לאחר אפיתו עד לשבת בבקר. בשבת בבקר לקחו את לחם הפנים מקערות הזהב, והניחו על השולחן במשכן.

צורת קערות הברזל נעשתה כצורת לחם הפנים, וצורת קערות הזהב נעשתה כתיבה פרוצה, כלומר, משטח תחתון (בגודל לחם הפנים), בעל שתי דפנות לרוחבו - בגובה שני טפחים.


כפותיו[עריכה]

הכפות היו שני בזיכים עשויים מזהב טהור.

בתוך כל בזיך שמו קומץ לבונה זכה (תבלין שבשרפתו מפץ ריח טוב). לדעת ר' מאיר הונחו הבזיכים (הכפות) על השולחן בין שתי המערכות של לחם הפנים, (לדעת ר' יהודה הונחו הבזיכים על הלחמים העליונים) בזיך לכל מערכת.

בכל שבת כשהיו מחליפים את לחם הפנים [4], היו מקטירים את הלבונה שבבזיכים על גבי מזבח העולה.

אחרי הקטרת הלבונה הותר לכהנים לאכל מלחם הפנים שהוסר מן השולחן[5].

קשותיו[עריכה]

הקשוות היו מזהב טהור העשוי בצורת חצי צינור חלול. הקשוות הושחלו לחורים שהוכנו עבורם במנקיות (סניפים), ונשענו על דפנות המנקיות.

על הקשוות הניחו את לחם הפנים. 28 הקשוות שמשו כמדפים חלולים, וזאת על מנת ליתן רווח בין הלחמים כדי שלא יונחו האחד על השני, וכן לאפשר כניסת אויר בין הלחמים ולמנוע בכך את עיפוש לחם הפנים. (לדעת הרמב"ם, בה"ב, פ"ג, הקשוות הם הסניפים).

מנקיותיו[עריכה]

המנקיות הם לוחות מזהב, ברוחב 5 טפחים ובגובה 21 טפחים (כלומר, ½3 אמה). המנקיות נקראו גם "סניפים".

לשולחן היו 4 סניפים, שהועמדו על הארץ בשני קצות אורך השולחן, שנים בכל צד. הסניפים הוצמדו לשולחן באמצעות בדי השולחן. הסניפים בלטו מעל גובה השולחן 12 טפחים (גובה השולחן - 9 טפחים). בגובה הסניפים שמעל השולחן, נקדחו 14 חורים [6] בחמש שורות. בכל שורה נקדחו 3 חורים, ובשורה העליונה נקדחו רק 2 חורים. המרחק בין השורות היה 2 טפחים. לתוך החורים מצד לצד הושחלו 28 הקשוות (חצאי צינור מזהב). על ידי כך נוצרו 5 מדפים חלולים בכל צד (שהמרחק ביניהם 2 טפחים). על מדפים אלה הונח לחם הפנים, לחם אחד בכל מדף.

במערכה המזרחית הונחו 6 לחמים, וכן במערכה המערבית. הלחם התחתון שבכל מערכה הונח על דף השולחן.

לחם הפנים[עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – לחם הפנים

ללחם הפנים כינויים נוספים והם: לחם התמיד [7], ולחם המערכה[8].

מלאכת אפית לחם הפנים היתה מעשה אומנות [9], משום שכל לחם נעשה משני עשרונים (עשרון אחד = 2.42 ק"ג) קמח סולת. אורך בצק הלחם לפני קיפולו - 10 טפחים, רוחבו - 5 טפחים, ועוביו טפח [10]. את הבצק הניחו בקערת האפיה מברזל שאורכה 6 טפחים. את דפנות אורך הבצק קיפלו משני צידי הקערה לגובה. כך שלאחר האפיה נתקבל לחם באורך - 6 טפחים, ברוחב - 5 טפחים, ובגובה - 2 טפחים (נלענ"ד שהבצק הצטמק בגובהו 1 טפח מכל צד), כצורת "תיבה פרוצה" לדעת ר' חנינא. (לדעת ר' יוחנן הייתה צורתו כמו "ספינה רוקדת". כלומר, שלמטה אין לה תחתית ולמעלה היא רחבה.[11]).

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים

  1. שמות כ"ה, כ"ג - ל.
  2. שמות כ"ה, כ"ט.
  3. פרק ה'.
  4. ויקרא כ"ד.
  5. רש"י, מנחות ז.
  6. מנחות צז.
  7. במדבר ד.
  8. דברי הימים א, ט'.
  9. יומא ל"ה.
  10. מנחות צז.
  11. מנחות צד.
  12. חלק מהחומר נלקח מתוך הספר "אשר על המשכן" לרב רפאל חג´בי (כל הזכויות שמורות).