י"א בניסן

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

<< >> חודש ניסן

א ב ג ד ה ו ז ח ט י
יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ
כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל

תשרי · חשוון · כסלו · טבת · שבט · אדר
ניסן · אייר · סיוון · תמוז · מנחם אב · אלול

י"א בניסן הוא היום האחד עשר בחודש ניסן ויום הולדתו של הרבי בשנת תרס"ב.

אירועים ביהדות[עריכה]

ימי חב"ד[עריכה]

אירועים[עריכה]

נולדו[עריכה]

נפטרו[עריכה]

ציון היום[עריכה]

בתקופה מוקדמת, קודם קבלת הנשיאות של הרבי ואף לאחריה, לא ידעו החסידים על יום הולדתו של הרבי, והרבי עצמו לא גילה זאת. הפעם הראשונה בה נודע הדבר היתה בשנת תש"ז - בבביקורו של הרבי בפריז להביא את אמו, הרבנית חנה, לניו יורק: הרבנית אמרה לחסידים שיבקשו מבנה הרבי להתוועד לרגל י"א ניסן, ואז גילתה להם שזהו יום הולדתו. הרבי הסכים והתוועד.

בשנים הבאות לא היה ציון מיוחד ליום זה, מלבד בשנת תשי"ב - בה מלאו לרבי חמישים - אז אמר מאמר לקהל מצומצם בחדרו הקדוש; וכן בשנת תשכ"ב - בה מלאו לרבי שישים - אז ערך התוועדות.

החל משנת תשל"א, ועד שנת תשמ"ה, נהג הרבי לקיים התוועדות ביום זה. ולעתים היה עורך בשעת ההתוועדות סיום מסכת באמירת שיחה. בהתוועדויות אלו אף אמר הרבי מאמר חסידות (המפורסמים מביניהם הם המאמרים "ביום עשתי עשר" שאמר הרבי בהתוועדות בשנת תשל"א, ו"כי ישאלך בנך" בשנת תשל"ח). החל משנת תשמ"ו לא התוועד הרבי ביום י"א בניסן עצמו, אלא בשבת הגדול שחל בסמוך לו.

ביום זה, או ביום שלפניו, נהג הרבי ללכת לציון חותנו הרבי הריי"צ.

ברוב השנים נהג הרבי לכתוב "מכתב כללי" לבני ובנות ישראל הנושא את תאריך יום זה, ובו לימוד הוראות מימי ניסן וחג הפסח וברכות לקראת החג (ברוב השנים משנת תשל"ב ואילך, כתב הרבי "מכתב כללי" גם בראש חודש ניסן).

החל משנת תשל"ב היו זקני חסידי חב"ד מברכים את הרבי במעמד מיוחד. הרבי אף היה משיב בברכה.

לקראת יום זה נוהגים החסידים להוסיף בתורה ומצוות ובמבצעי הרבי, כמתנת יום הולדת רוחנית לרבי. הרבי התייחס לכך פעמים רבות[1]. לקראת י"א בניסן שנת תשל"ב ביקש הרבי מהחסידים שמתנותיהם הרוחניות לכבוד יום הולדתו, יהיו בהם לימוד התורה ממש.[2] באותה שנה, בהתוועדות יום הולדתו השבעים, ביקש שעד יום ההולדת הבא יוקמו שבעים ואחת מוסדות חב"דיים חדשים. לצורך כך קם ועד ע"א מוסדות.

כמו כן החל משנת תש"ל, החלו החסידים לחבר ניגון מיוחד על פסוקי פרק התהילים האישי החדש של הרבי (בתחילה התאימו מנגינה קיימת של ניגון חב"די, והחל משנת תשמ"ב החלו להלחין ניגון חדש).

כהכנה ליום זה היו מדפיסים קונטרס שהכיל בתוכו מביאורי החסידות על הפרק החדש שהחלו לומר באותו שנה.

עניינו[עריכה]

י"א ניסן הוא יום הקרבת הקרבן של הנשיא לשבט אשר פגעיאל בן עכרן מתוך קרבנות חנוכת המזבח שהחלו להקריבן מא' בניסן ב'תמ"ט כחלק מעבודת חנוכת המשכן במדבר. כמסופר בפרשת נשא בתורה:

בְּיוֹם עַשְׁתֵּי עָשָׂר יוֹם, נָשִׂיא לִבְנֵי אָשֵׁר פַּגְעִיאֵל, בֶּן-עָכְרָן. קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת-כֶּסֶף אַחַת, שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ, מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף, שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ; שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים, סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה. כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב, מְלֵאָה קְטֹרֶת. פַּר אֶחָד בֶּן-בָּקָר, אַיִל אֶחָד כֶּבֶשׂ-אֶחָד בֶּן-שְׁנָתוֹ לְעֹלָה. שְׂעִיר-עִזִּים אֶחָד, לְחַטָּאת. וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים, בָּקָר שְׁנַיִם, אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתֻּדִים חֲמִשָּׁה, כְּבָשִׂים בְּנֵי-שָׁנָה חֲמִשָּׁה: זֶה קָרְבַּן פַּגְעִיאֵל, בֶּן-עָכְרָן.
– ספר במדבר ז עב.

בקשר ליום זה מבואר כי בעת צאת בני ישראל ממצרים ביום זה התגלתה הדרגה האלוקית שלמעלה מכל גדר ותואר. ולכן עיקר יציאת מצריים שעניינה יציאה מהגבלות ומיצרים החלה ביום זה. בעוד תחילתה של יציאת מצרים ב'פועל' החלה בי' ניסן - שבת הגדול, עיקר היציאה מכל מיצר וגבול אפילו גדרי הקדושה החלה דווקא בי"א ניסן, כי לקיחת השה בי' ניסן התייחסה למצרים על כל פנים בכך ששללה אותם, כביאור חז"ל שתוכן לקיחת השה הייתה ההינתקות מעבודה זרה של מצרים, כלומר תנועת היהודים השתנתה משיעבוד ליציאה אולם עדיין הרגישו את הרע והצורך להתנתק ממנו, ולכן עיקר היציאה ממצרים בתכלית - ביטול מציאותם של מצרים גם לא ההתעסקות בשלילתן - החלה ביום שלמחרת (אחרי שיום קודם לכן התנתקו כבר מהם).

האמור מרומז גם במספר ותאריך היום. המספר עשר רומז על האלקות שבספירות גם כפי הן בדרגתן הכי גבוהה ודקה כעשר ספירות הגנוזות או ספירות אין קץ, ואחד עשר עניינו האחד שלמעלה מעשרה הרומז על האלקות כפי שהיא למעלה מכל גדר ותואר. ולכן הביטוי להתגלות זו היא לא בירור העולם כבי ניסן שעניינו הבירור של מצרים (למכה מצרים בבכוריהם - ההכרה של בכורות מצרים ביד ה') אלא בהתגלות מעלתן של עם ישראל מצד עצמם[3] אם כי בירור העולם שרשו והפיכתו לדירה לה' מקורו בעצמות, הרצון לדירה הוא רצון שיש בו מבוקש בעוד הרצון בישראל הוא רצון ללא מבוקש - "התקשרות עצמית".[4]

ולכן יום זה הוא ההתחלה השורש וראשית ההתגלות של כל עניין ה"אחד עשר" שבעבודת האדם. מלבד "ההתקשרות העצמית" המתגלית שעניינה העבודה שבנשמה עם עצמה, מיום זה מקבלים הנשמות את הכח גם לעבודת הבירורים לגלות את דרגת הי"א שמעל העולם בתוך דרגת העשר (עבודת הבירורים) עד לאיחוד מוחלט - שהעולם התחתון ייעשה לדירה המתאחדת באופן מוחלט עם דרגת הי"א - עצמותו.[5] ולכן יום זה הוא בחודש ניסן שהוא חודש "לידת" עם ישראל ותחילה וראשית לכל ענייני עבודת ה' שלהם.[5]

ולכן יום זה הוא יום ההקרבה של שבט אשר, כי עניינו של אשר הוא "אושר" ו"תענוג". דבר זה נרמז גם בשמו וגם בברכת יעקב: "והוא יתן מעדני מלך".[6] עניין זה שייך לכלול חודש ניסן שעניינו נסי ניסים והנהגה של חירות ואכילת פסח מתוך תענוג.[6] ועניין התענוג הוא בעצם הנפש בדרגת היחידה שבנפש שעניינם בנשמה הוא ההתקשרות העצמית של ישראל בהקב"ה.[7] ותוכן הקרבת קרבנו של אשר הייתה על שם הבחירה של הקב"ה בבני ישראל ובחירתן של ישראל בקב"ה[8] משום שבזה הוא מבטא את תוכן היום, ההתגלות של עצם האלקות כפי שהוא מתקשר ובוחר בעמו ישראל.[3]

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים

  1. ראה למשל: משה שלמה, הגביר שהרבי מינה לגנרל עם ארבעה כוכבים, בית משיח
  2. התוועדות פורים תשל"ב (ראה שיחות קודש תשל"ב חלק א עמוד 539).
  3. 3.0 3.1 שבת הגדול תשמ"ט.
  4. המשך תערב חלק א פרק סד.
  5. 5.0 5.1 שיחת כ"ב שבט תשנ"ב (קונטרס בך יברך ישראל לאמר).
  6. 6.0 6.1 שיחת יא ניסן תשמז
  7. שיחת שבת הגדול תש"נ.
  8. דברי חז"ל במדרש במדבר רבה פרשה יד, י.


הפתגם היומי - י"א בניסן - מלוח היום יום
ביום ההולדת, על האדם להתבודד, ולהעלות זכרונותיו ולהתבונן בהם, והצריכים תקון ותשובה ישוב ויתקנם.