הסתלקות אדמו"ר הרש"ב

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הסתלקות אדמו"ר הרש"ב היתה במוצאי שבת, אור לב' ניסן תר"פ לפנות בוקר, ברוסטוב. הרבי נטמן באוהל אדמו"ר הרש"ב בבית העלמין היהודי ברוסטוב, ובשנת תרצ"ט, בעקבות כוונת השלטון הקומוניסטי להחריב את בית העלמין - הועבר קברו לבית עלמין אחר.

לאחר ההסתלקות קיבל את הנשיאות בנו יחידו, אדמו"ר הריי"צ.

רקע[עריכה]

בשנת תרע"ו, בעקבות התקדמות הגרמנים במלחמת העולם הראשונה, עזב אדמו"ר הרש"ב עם בני משפחתו והחצר את העיירה ליובאוויטש והשתקע ברוסטוב על הדון. ישיבת תומכי תמימים שהיתה בסמיכות לחצר הרבי בליובאוויטש, נפרדה ממנו ונשארה בליובאוויטש, ובשנת תרע"ח עברה לקרמנצ'וג.

בארבעת השנים בהן התגורר ברוסטוב, הצטמקה החצר וסבלה מרדיפות בשל מלחמת האזרחים שהתחוללה אז באיזורי האימפריה הרוסית שנפלה, וכן מרעב ומחלות שהתפרצו אז בעיר. בעקבות הסכנות בדרכים מיעטו החסידים להגיע לרבי, ומאז שכבשו הבולשביקים את רוסטוב בחורף תר"פ, ביקש הרבי למעט בהתקהלות בחצר, והתפילות וחזרת המאמרים נעשו במניין מצומצם.

הסתלקותו[עריכה]

המחלה[עריכה]

ביום חמישי בלילה, כ"א באדר תר"פ, אדמו"ר הרש"ב היה נראה עייף וחלש מהרגיל. למחרת ביום שישי בבוקר, החמיר מצבו וחומו עלה. ד"ר לנדא, הרופא המקורב לאדמו"ר הרש"ב, בדק אותו וקבע שזו רק 'אינפלינציה קלה'. במוצאי שבת, לאחר ההבדלה, ביקש אדמו"ר הרש"ב לעשן, ולפתע חש שלא בטוב וכמעט התעלף. הנוכחים במקום התיזו עליו מים קרים ומיהרו לקרוא שוב לרופא. במשך הלילה גברה חולשתו ובבוקרו של יום ראשון, כ"ד באדר, נזקק אדמו"ר הרש"ב לסיוע בנטילת ידיו. בעקבות כך נכחו במהלך כל השבוע בבית אדמו"ר הרש"ב, הרופא הקבוע ד"ר לנדא יחד עם צוות של רופאים מומחים.

ביום שני בבוקר, הגיע פרופסור ז'בדסקי וערך בדיקות יסודיות. בתום הבדיקות נכנס לחדר ה'קבינט', שם ציפתה אשת אדמו"ר הרש"ב, הרבנית שטערנא שרה ובנם, אדמו"ר הריי"צ, יחד עם החסיד הרב שמואל גוראריה. הפרופסור שהחמיר באבחנתו, הביע חשש למחלת הטיפוס הקשה והמדבקת. ביום חמישי בשבוע התקיימה אסיפת רופאים בהשתתפות ד"ר לנדא, ד"ר רבינוביץ והפרופסור ז'בדסקי. לאחר התייעצות ממושכת הורו שיש לטפל באמצעות כוסות רוח וכמו כן, עליו לקבל חמש זריקות כל יממה. בבוקר יום השישי, שוב התקיימה אסיפת רופאים מורחבת בהשתתפות ד"ר לנדא, רבינוביץ, לאזינסקי, מירסקי ופרופסור מומחה בשם קסטריאן. ההחלטה הייתה שכדי להקל על אדמו"ר הרש"ב יש לשנות את שיטת טיפול.

למחרת, יום השבת, החריף משעה לשעה מצבו של אדמו"ר הרש"ב. בשעה חמש אחר הצהריים נכנס לחדרו הרב יחיאל צבי גוראריה ועמד קרוב למיטתו של אדמו"ר הרש"ב. לפתע השתנה גוון פניו של אדמו"ר הרש"ב לאדמומי והיה נראה כלבת אש יוקדת. העיניים כמו בלטו מחוריהן באופן מאויים, כמו בזמנים בהם היה בדבקות. הרופאים שהוזעקו אל החדר מיששו את זרועו של אדמו"ר הרש"ב ובדקו את הדופק. לאחר השבת הם סיפרו שבמשך כל השבת כמעט ולא היה דופק ועל פי הטבע היה נראה שאין סיכויים להצילו, אך נמנעו מלגלות זאת.

בנו יחידו של אדמו"ר הרש"ב, אדמו"ר הריי"צ, היה צמוד כל הזמן למיטתו של אביו. במוצאי שבת בשעה עשר, פקח לפתע אדמו"ר הרש"ב את עיניו והביט באדמו"ר הריי"צ, שרכן אליו כדי שיוכל להקשיב בתשומת לב לדברי אביו. קולו של אדמו"ר הרש"ב היה חד וברור: "אני עולה השמיימה, את הכתבים אני משאיר לכם. קחו אותי לזאל (חדר היחידות) ונהיה ביחד"[1]. אדמו"ר הריי"צ החוויר בהבינו את משמעות הדברים. פנה אליו אביו ואמר לו: "התפעלות? התפעלות? מוחין! מוחין!"[2].

אדמו"ר הרש"ב הועבר על מיטתו לאולם הגדול. רעייתו, מרת שטערנא שרה הגישה לו כוס קפה. שפתיו של אדמו"ר הרש"ב החלו להתנועע בלחישה וקולו לא נשמע. אחד המקורבים שהטה את אוזנו שמע את הרבי אומר את נוסח ההבדלה. מחשבה מבהילה חלפה, כי גם אדמו"ר הזקן בשעתו עשה הבדלה על קפה, שעות אחדות לפני הסתלקותו, אף הוא במוצאי שבת קודש.

לאחר השעה שתיים בלילה, הרים לפתע אדמו"ר הרש"ב את ידו הקדושה כששפתיו שוב רוחשות. אדמו"ר הריי"צ שעמד כל העת ליד המיטה, הבין שאביו רוצה לברכו. הוא הרכין את ראשו עד שידיו של אביו היו מעל ראשו, וברכו בברכת אב. לאחר מכן ברך אף את שלוש נכדותיו - בנותיו של אדמו"ר הריי"צ. כל הנוכחים בחדר, מלבד בני המשפחה התבקשו, על ידי אדמו"ר הריי"צ, לצאת.

במשך כל תקופת מחלתו, היה אדמו"ר הרש"ב אפוף במחשבותיו ופניו הביעו רצינות יתירה. אפילו בת שחוק קלה לא נראתה על פניו, מלבד אי-אלו פעמים נדירות.

ההסתלקות[עריכה]

ביום ב' ניסן תר"פ, שעה ארבע לפנות בוקר, ניכר שאלו היו רגעיו האחרונים של אדמו"ר הרש"ב. עיניו נעצמו בדבקות ונשימתו הלכה ונחלשה. לפתע הוא פקח את עיניו, הביט בבנו יחידו ושתי דמעות זלגו מעיניו הטהורות ומיד נעצמו שוב. אדמו"ר הרש"ב יישר את ראשו, סידר את ידיו ורגליו ונשמתו הקדושה עלתה השמימה בקדושה ובטהרה[3].

האוהל[עריכה]

לאחר ההסתלקות, קראו גבאי החברא קדישא לאחדים מאנ"ש שילכו לבית הקברות לבחור מקום המתאים לקבורת רבינו. הלכו ר' משה דובער ריבקין, ר' שמואל גוראריה, ר' נתן גוראריה, ר' צבי הירש גוראריה, ר' זלמן הבלין, ור"י לוין, והוחלט אשר יקברוהו ליד בית השמש. הרבי הריי"צ הגיע לשם ואישר את המקום[2].

זקני ומכובדי אנ"ש ערכו את ה"טהרה", וסיפרו שעל פניו הטהורות של אדמו"ר הרש"ב היה כל העת כמו חיות, ובת שחוק קלה נסוכה על שפתיו. ארון קבורה נבנה מקרשי הבימה של בית המדרש ומהסטנדר של אדמו"ר הרש"ב. אדמו"ר הרש"ב היה עטוף, מלבד התריכים, גם בטלית השבת עמה התפלל בימיו האחרונים.

לפני הקבורה, פנה הרבי הריי"צ אל הרב אברהם ברוך פבזנר, הרב אליעזר קרסיק ואל עוד חסיד אחד ואמר כי הם בית דין מיוחד, וקבורה זו נעשית על תנאי ובידו תהיה הרשות לפנות את עצמותיו הקדושות לקברי אבותיו הטמונים בליובאוויטש.

העברת האוהל[עריכה]

בחורף שנת תרצ"ט, תיכננו שלטונות רוסטוב להרוס את בית העלמין על מנת לבנות על מקומו בנינים חדשים. החסידים החליטו להעביר את האוהל אל בית-עלמין אחר ברחוב טקוצ'בא 155. הרבי הריי"צ אישר את ההעברה. הוראות איך להתנהג בפינוי העצמות הקדושים קיבלו מר' לוי יצחק שניאורסון (אביו של הרבי).

ההעברה בפועל בוצעה בחודש אדר ת"ש. את ההעברה ביצעו מנין חסידים, וביניהם: ר' צמח קוטמן, ר' מענדל קנטור (משרת בבית הרב), ר' משה וולף לאבאק, ר' נחמן לוקשין, ר' אברהם קצנלסון, ר' יונה איידלקופ, ור' חיים ישראל עפשטיין. הם קיבלו על עצמם תענית וכל אחד שפך על עצמו ט' קבין (כתחליף לטבילה במקווה). אחר כך השיגו מיטה חזקה וחלקה ללא מסמרים ובשעה מאוחרת בלילה ביצעו את ההעברה[4].

על הציון בבית החיים החדש לא הוקמה מצבה. הסימן למקום מנוחת הרבי הרש"ב היה העץ שעמד למראשותיו של הרבי ותלולית עפר. על מנת שלא יקברו צמוד לרבי אנשים אחרים, ערמו החסידים עוד שש תלוליות עפר, כאילו קבורים גם שם אנשים.

בשנת תשמ"ט, בהסכמת הרבי, הוקמה המצבה והגדר על ידי הרב דוד נחשון ור' אבי טאוב.

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים

  1. אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ חלק א', ע' קיג.
  2. 2.0 2.1 אשכבתא דרבי.
  3. לאחר זמן כתב אדמו"ר הריי"צ לכל החסידים: "בחודש הראשון, באור ליום השני, כעשרים רגעים על שעה החמישית בעלות השחר, נפתחו השמים, שמי שמים העליונים, והנשמה הטהורה עלתה להשתפך אל חיק אביה בנעימה קדושה ובשקיטה אצילית מסר רבינו הקדוש נשמתו לא-ל אלקי הרוחות, והוסגרו עיני אב הרחמן, לי, ולכל אחי חניכי בית אלקים, וברגע אחת יתום נהייתי, אני, אתם תלמידיו, ואתנו יחד עם הקודש".
  4. לפי עדות החסידים היתה גופתו הקדושה של הרבי שלימה, ואף הטלית שעליו היתה שלימה.