דידן נצח

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה עוסק בציטוט 'דידן נצח' ובניגון אודותיו. אם התכוונתם לפרשת הספרים, שהניצחון בה מכונה בשם זה, ראו פרשת הספרים.

דידן נצח [=מארמית: הצד שלנו ניצח] הוא ציטוט מהמדרש העוסק בניצחון יהודים על רוח רעה ששרתה בסביבתם. ציטוט זה הובא על ידי הרבי פעמים רבות בהקשרים שונים, אך במיוחד בקשר לניצחון במשפט הספרים.

ניגון דידן נצח הוא לחן חב"די, שהותאם לצמד המילים, במהלך אותה תקופה של משפט הספרים.

מקור המילים[עריכה]

המילים מבוססות על מדרש[1]: המתאר את גירושה של רוח רעה על ידי האמורא אבא יוסי איש צַיְתוּר בהשתתפות קהל רב מבני ישראל שצעקו 'דידן נצח', והצליחו לגרש את הרוח.

הרבי ביאר[2] את תוכן המדרש בשייכות לאירועי המשפט, שכאשר בני ישראל מתאחדים אל מול הרע - נעשה "דידן נצח" והם מנצחים אותו.

הסיפור במדרש[עריכה]

הסיפור מובא בשני מדרשים שונים, בארמית ובלשון הקודש עם שינויים קלים ביניהם:

מדרש רבה

רבי ברכיה, בשם רבי סימון אמר:

מעשה בקרתני באבא יוסי איש ציתור שהיה יושב ושונה על פתח מעין. אתגלי עלוי ההוא רוחא דהוה שרי תמן.
אמר ליה: אתון ידעין כמה שנין אנא שרי הכא ואתין ונפקין אתון ונשיכון ברמשא, ובטיהרא ולית אתון מתנזקין, וכדון תהון ידעין, דהא רוח ביש בעי מישרא הכא, והא מזיק ברייתא.
אמר ליה: ומה נעביד?
אמר ליה: אזיל ואסהיד בבני מתא, ואמור להון: מאן דאית ליה מכוש, מאן דאית ליה פס, מאן דאית ליה מגרופי, יפקון הכא למחר עם מצמחיה דיומא, ויהון מסתכלין על אפי מיא, וכד אינון חמיין ערבוביא דמיא יהון מקשיין בפריזלא, ואמרין: דידן נצח, ולא יפקון מן הכא, עד זמן דיחמון חרדה דדמא על אפי מיא.
אזל ואסהיד בבני קרתא, ואמר להון: מאן דהוה ליה מכוש, מאן דהוה ליה פס, מאן דהוה ליה מגרופי, נפקון למחר לתמן עם מצמחיה דיומא, ויהון מסתכלין כלפי מיא.
כיון דחמו ערבוביא במיא, הוון מקשיין בפרזלא, ואמרו: דידן נצח, דידן נצח, ולא עלון מן תמן, עד זמן דחמון כמין חרדא דדמא על אפי מיא.
והרי דברים קל וחומר, ומה אם הרוחות, שלא נבראו לשום סיוע, צריכין סיוע, אנו שנבראנו לסיוע על אחת כמה וכמה!
הוי "ישלח עזרך מקדש"[3].
מדרש תנחומא

אמר רבי ברכיה בר סימון:

מעשה היה בקרייתנו, ברוח אחד שהיה שרוי על המעין, בא רוח אחר להזדווג לו ובקש להוציאו משם. היה שם חסיד אחד ושמו יוסי איש צייתור, נגלה לו אותו הרוח.
אמר ליה: רבי, הרי כמה שנים שאני נתון כאן, ובצהרים ובלילה וביום לא הזקתי בריה, והרוח הזה בא עלי עכשיו ממקום אחר ומבקש להוציאני מכאן ולישב הוא להזיק את הבריות.
אמר לו: ומה נעשה?
אמר לו: טלו מקליכם ומגלכם וצאו עליו בשעת הצהרים ואמרו: שלנו נצח שלנו נוצח, והוא בורח.
עשו כן והבריחוהו משם.
אמרו: לא זזו משם עד שראו כחרדת דם צף על פני המעין.
כששמעו חכמים בדבר, אמרו: ומה אם דבר שלא נברא לשום סיוע, צריך סיוע וסעד. בני אדם על אחת כמה וכמה.
לפיכך אמר דוד: "ישלח עזרך מקדש, ומציון יסעדך"[4]:[5]

דידן נצח תשמ"ז[עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פרשת הספרים
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

ניגון דידן נצח[עריכה]

בעקבות משפט הספרים המפורסם, שהחל בחודש תמוז תשמ"ה ונוגן לאורך שנת תשמ"ו עד לה' טבת תשמ"ז, אז הוכרז הניצחון על ידי השופטים. הרכיבו החסידים את המילים "דידן נצח" על ניגון חב"די, שבו תנועה של נצחון, הניגון היה מקובל והיה מושר פעמים בהתוועדויות אצל הרבי (לדוגמה פורים תשל"א בסיום השיחה השביעית), ובמהלך המשפט חסידים חיברו את המילים דידן נצח למילים.

הפעם הראשונה בה הושר הניגון עם מילים בפני בפני הרבי היה בהתוועדות י"ט כסלו תשמ"ו, ביום פתיחת משפט הספרים.

ישנו ניגון נוסף, שמכונה "דידן נצח האמריקאי" שגם הולחן במהלך המשפט על ידי ר' שלום ברוכשטט, אך לא ראו שהרבי נהנה ממנו כמו בניגון המקובל, ועל כן בקרב אנ"ש מנגים את הניגון הנפוץ.

מנהגי ה' טבת[עריכה]

א. הימים האלה נזכרים ונעשים מידי שנה בשנה, "נזכרים" ועל ידי זה "נעשים" אותם הענינים שהיו בפעם הראשונה - להקבע ל"יום סגולה" ו"עת רצון" בכל הקשור לנצחונם של הספרים.

ב. מכאן ולהבא צריך להיות חיזוק והוספה בלימוד התורה ביתר שאת וביתר עוז, וזהו "אבן הבוחן" לנצחונם האמיתי של הספרים, "דידן - דהספרים - נצח".

ג. בפשטות - להוסיף בקביעות עתים לתורה, כולל ובמיוחד - לימוד ברבים, "עשרה שיושבים ועוסקים בתורה", מתוך "דיבוק חברים" ו"פלפול התלמידים".

ד. ולכל ראש לימוד המשניות, ועל דרך זה ללמוד בספרים אלו שנפדו לימוד המביא לידי מעשה, עד ללימוד ההלכות, בספר הרמב"ם, בשולחן ערוך ונושאי כליו, ובפנימיות התורה, תורת החסידות שעל ידי זה יכולים לקיים המצוות שחיובן תמידי בכל רגע, אמונת ה', יחודו אהבתו ויראתו כו'.

ה. ועוד וגם זה עיקר - שהלימוד עצמו הוא באופן שחודר כל מציאות שלו, "כל עצמותי תאמרנה", "ערוכה בכל רמ"ח אברים", מהמוח שבראש עד להעקב שברגל, בכל החיות וההתלהבות.

ו. וכן לעורר רבים מישראל להוסיף בלימוד התורה, על פי הציווי "ואהבת לרעך כמוך", שזהו "כלל גדול בתורה" ויתירה מזה "זו היא כל התורה כולה, ואידך פירושא הוא".

רכישת ספרי קודש בכל בית פרטי[עריכה]

ז. בכל בית פרטי וגם בחדר האוכל של כל אחד ואחד מישראל צריכים להיות ספרי היסוד של יהדות נוסף לחומש, סידור, תהלים, ובבית חסידי - גם ספר התניא כולל ובמיוחד ספרי הלכה בענינים הנוגעים לחיי היום-יום, שילמדו בהם לעיתים קרובות, כדי לדעת את המעשה אשר יעשון.

ח. וכן בנוגע לחתן-כלה שמתכוננים לבנות בית יהודי - שביחד עם ההשתדלות להכין כלי הבית, "מטה וכסא ושולחן ומנורה" יש להשתדל ואדרבה - לכל ראש שבבית יהיו ספרי קודש, שילמדו בהם, ועד שנעשה "בית מלא ספרים".

ט. לכל ילד וילדה גם הקטנים ביותר, שהגיעו לכלל הבנה, משהתינוק מתחיל לדבר יהיו ספרי קודש משלהם, כמו: סידור, חומש, ותהלים, תניא קטן, ספרים שיהיו ברשותם ואחריותם, ויניחום בחדרם.

י. ובוודאי יסבירו לילדים שלא יחששו מלהרבות בשימוש הספרים מחשש שיתקלקלו ויקרעו - מכיון שיבטיחו להם שיקנו להם ספרים חדשים ומהודרים עוד יותר.

נוסף על זה שכל אחד ואחת יוסיף בהספריה שלו - יש לפרסם זאת גם בסביבתו, ולבאר את גודל הענין שבזה.

ראו גם[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]

ניגון דידן נצח

הערות שוליים

  1. ויקרא רבה פרשה כ"ד אות ג'
  2. שיחת י"ב טבת תשמ"ז
  3. ויקרא רבה פרשה כ"ד אות ג'
  4. תהלים כ' ג'
  5. מדרש תנחומא לפרשת קדושים, סימן ט'