כדי לעמוד בפני גלי הזמן והרוחות החדשות שהחלו לנשוב ברחבי [[רוסיה]], תנועת השכלה וה[[ציונות]], יסד [[אדמו"ר הרש"ב]] בשנת [[תרנ"ז]] [[ישיבה]] גדולה, שממנה הסתעפה רשת הישיבות "[[תומכי תמימים]]" בעיירות האזור.
שם זה שמה של הישיבה מבטא את הרעיון העיקרי של מיסדומיסדה: הוא שאף לא רק ללמד ולא רק לחנך, אלא גם לזקק ולזכך את זיקק וזיכוך ה[[מידות]], לחזק את ה[[רצון]], לרומם את ה[[נפש]]; במלה אחת - לעצב עיצוב אופי שיהיה שלם, ללא קרע ופיזור, ללא פילוג ופיצול, שיהיה ו'[[תמים]]'.
בכלל, באותה תקופה הייתה שעת רצון לייסוד [[ישיבה|ישיבות]], כיוון שבתקופה זו קמו ישיבות: סלובודקה, מיר, סלוצק, וטלז. הרבצת ה[[תורה]] הופיעה אז בצורה של ישיבות שהתרכזו והתפתחו ושגשגו בארץ הישיבות - [[ליטא]], והיוו את הרזרבואר הגדול לתורה, שהזין את תפוצות [[ישראל]].
ישיבת "[[תומכי תמימים]]" הייתה דומה לישיבות ליטא, ושונה מהן. הייתה דומה להן, משום ששיטת לימודן של ישיבות [[ליטא]] הונחלה בה, והייתה שונה בהבדלים דלהלן.