עיר מקלט – הבדלי גרסאות

כאשר הרוצח היה מגיע אל העיר, היו זקני העיר חוקרים את אופי הרצח. אם הרצח נעשה במזיד, היו הזקנים מוסרים את הרוצח לידי [[בית דין (הלכה)|בית דין]] על מנת לדונו ולעונשו כראוי לו. לעומת זאת, אם הרצח היה בשוגג, כלשון הכתוב: "בִבְלִי דַעַת הִכָּה אֶת רֵעֵהוּ וְלֹא שׂנֵא הוּא לוֹ מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם", היה על הרוצח להתיישב בעיר המקלט עד מותו של ה[[כהן גדול|כהן הגדול]] באותה תקופה, ואסור היה להורגו. לאחר שמת הכהן הגדול{{הערה|על אורך זמן שהותו בערי מקלט (מכיון ששהותו בערי מקלט אינה רק (להנצל מסכנה של נקמה -) בכדי שגואל הדם לא יהרגנו, אלא גם '''דין''' שאם יצא גואל הדם יש לו להרגו כי אין לו דם, הוא הורג אדם הרוג) ישנם שני טעמים - '''א'''. מכיון שהכהו גדול ענינו להאריך ימיו של האדם והוא קיצר ימיו של אדם, אינו ראוי שיעמוד בפני הכהן גדול. '''ב'''. כי כפרתו יהיה על ידי מיתת הכהן גדול (מיתת צדיקים מכפרת), ודווקא במיתת כהן הגדול כי הוא זה שהיה צריך להתפלל שלא יארע תקלה בימיו, ולא התפלל, ועד אז יש לו עדיין חיוב מיתה מחמת עוונו כשיצא מעיר מקלטו אין לו דם, ולכן יש לו לשהות שם עד מיתתו של הכהן הגדול.}}. מיתת  רשאי היה הרוצח לשוב לעירו (לפיכך מסופר בתלמוד שאמותיהם של הכהנים הגדולים, היו מחלקות מיני [[מזון]] לשוהים בערי המקלט, שלא יתפללו על מות בניהם). אם הרוצח יצא מעירו לפני תום הזמן, לגואל הדם מותר להורגו ללא משפט. העונש של שהיה בעיר המקלט נקראת "גלות".