פסח שני: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חזותיקוד ויקי
אין תקציר עריכה
 
(83 גרסאות ביניים של 28 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
{{פסח}}
{{חלונית
'''פסח שני''' הוא חג החל ביום י"ד באייר. ביום זה, כל מי שנאנס ולא יכול היה להקריב את קרבן הפסח במועדו - י"ד ניסן, יכול להשלימו ולהקריבו ביום זה.
|תוכן= {{ציטוט|תוכן='''פסח שני עניינו הוא - אין דבר "אבוד", תמיד ניתן לתקן. אפילו מי שהיה [[טומאה|טמא]], מי שהיה בדרך רחוקה. ואפילו "לכם", שזה היה ברצונו, מכל מקום אפשר לתקן'''.}}
|מקור=[[תבנית:היום יום/י"ד באייר| היום יום י"ד באייר]]
|יישור= center}}
'''פסח שני''' הוא חג החל ביום [[י"ד באייר]]. בזמן ש[[בית המקדש]] היה קיים כל מי שנאנס ולא הקריב את [[קרבן פסח]] במועדו - [[י"ד בניסן]], יכל להשלימו ולהקריבו ביום זה. גם כיום נוהגים לחגוג את היום לזכר הקרבת קרבן הפסח, ולאכול מצות.


== השהות בירושלים בפסח שני ובערב הפסח ==
בחסידות מבואר כי ביום זה מתגלים אותם הגילויים של חג הפסח בדרגה נעלית יותר, ונותנים כח לעבודת ה' בדרגה גבוהה יותר, זאת בהתאם ל[[חודש אייר]] לעומת [[חודש ניסן]] המסמל את עבודת ה[[אתהפכא]] לעומת עבודת ה[[אתכפיא]]. העובדה שאדם שנמנע מהקרבת הפסח בזמנו הקבוע ביכולתו להשלימו ביום זה מלמדת ונותן כח רוחני כי '''"אין דבר אבוד"''' תמיד אפשר לתקן.


מידי שנה בשנה, בערב חג הפסח, כאשר ההכנות הקדחתניות לליל הסדר בעיצומן, היו יוצאים עשרות רבות של אנ”ש והתמימים עוזבים את ביתם שבירושלים עיר הקודש, ומרחיקים נדוד, לכל מקום מתקבל על הדעת - מלבד ירושלים.  
==מקור המצווה==
בשנת ב'תמ"ט לבריאת העולם ב[[חודש ניסן]], כעבור שנה מאז [[יציאת מצרים|צאתם של בני ישראל]] מ[[מצרים]], צווה [[הקב"ה]] לראשונה ל[[משה רבנו]] על קיום [[מצווה|מצוות]] הקרבת [[קרבן הפסח]]. כמתואר בתורה בספר במדבר (ט, א-יד.) "וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה בְמִדְבַּר סִינַי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן לֵאמֹר. וְיַעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַפָּסַח, בְּמוֹעֲדוֹ. בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר-יוֹם בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה בֵּין הָעַרְבַּיִם, תַּעֲשׂוּ אֹתוֹ בְּמֹעֲדוֹ; כְּכָל חֻקֹּתָיו וּכְכָל מִשְׁפָּטָיו, תַּעֲשׂוּ אֹתוֹ. וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לַעֲשֹׂת הַפָּסַח. וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַפֶּסַח בָּרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ, בֵּין הָעַרְבַּיִם בְּמִדְבַּר סִינָי: כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה', אֶת-מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל."


מנהג זה החל בערב חג הפסח [[תשכ"ט]], הפסח השני שלאחר מלחמת ששת הימים, בהוראתו המפורשת של הרבי.  
אולם הייתה קבוצת אנשים שהיו [[טמאים]] (הדעות חלוקות בסיבת הדבר{{הערה|מסכת סוכה כה, א ואילך. ילקוט שמעוני בהעלותך רמז תשכא.}}: לדעה א' מדובר באלו שהתעסקו בקבורת [[נדב ואביהוא]], ולדעה אחרת מדובר בנושאי ארונו של [[יוסף הצדיק|יוסף]], ולדעה אחרת נטמאו למת מצווה) ונמנעה מהם הקרבת הקרבן, ואודות לדרישתם כי ברצונם גם הם לקיים את המצווה ניתנה מצוות פסח שני, וכמסופר בתורה:
מקורה של הוראה זו נובעת מכך שקרבן חג הפסח - בניגוד לכל שאר הקרבנות שהקריבו במקדש - מותר להקריבו בטומאה אם רוב (או כל) עם ישראל נמצא בטומאה. כיון שבזמן הגלות נמצא כל עם ישראל בטומאה, הרי אין כל מניעה, לכאורה, לעלות ולהקריב את קרבן חג הפסח כפי שעשו בזמן שבית המקדש עמד על מכונו ותפארתו.  
{{ציטוט|תוכן=וַיְהִי אֲנָשִׁים, אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם, וְלֹא-יָכְלוּ לַעֲשֹׂת הַפֶּסַח, בַּיּוֹם הַהוּא; וַיִּקְרְבוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה, וְלִפְנֵי אַהֲרֹן בַּיּוֹם הַהוּא. וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָהֵמָּה, אֵלָיו, אֲנַחְנוּ טְמֵאִים, לְנֶפֶשׁ אָדָם; לָמָּה נִגָּרַע, לְבִלְתִּי הַקְרִיב אֶת קָרְבַּן ה' בְּמֹעֲדוֹ, בְּתוֹךְ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, מֹשֶׁה: עִמְדוּ וְאֶשְׁמְעָה, מַה יְצַוֶּה ה' לָכֶם.
היחיד מכל רבני ישראל, כולל גדולי הפוסקים, שעורר על העניין - הוא הרבי.  
וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר: אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה טָמֵא לָנֶפֶשׁ אוֹ בְדֶרֶךְ רְחֹקָה לָכֶם, אוֹ לְדֹרֹתֵיכֶם, וְעָשָׂה פֶסַח, לַה'. בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם, בֵּין הָעַרְבַּיִם יַעֲשׂוּ אֹתוֹ: עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים, יֹאכְלֻהוּ. לֹא יַשְׁאִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר, וְעֶצֶם לֹא יִשְׁבְּרוּ בוֹ; כְּכָל חֻקַּת הַפֶּסַח, יַעֲשׂוּ אֹתוֹ. וְהָאִישׁ אֲשֶׁר הוּא טָהוֹר וּבְדֶרֶךְ לֹא הָיָה, וְחָדַל לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא, מֵעַמֶּיהָ: כִּי קָרְבַּן ה', לֹא הִקְרִיב בְּמֹעֲדוֹ חֶטְאוֹ יִשָּׂא, הָאִישׁ הַהוּא. וְכִי-יָגוּר אִתְּכֶם גֵּר, וְעָשָׂה פֶסַח לה' כְּחֻקַּת הַפֶּסַח וּכְמִשְׁפָּטוֹ, כֵּן יַעֲשֶׂה: חֻקָּה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם, וְלַגֵּר וּלְאֶזְרַח הָאָרֶץ.|מקור=ספר במדבר ט, פרק ט פסוקים ו-יד.}}


== פולמוס הלכתי רחב ==
חז"ל בפרק התשיעי במסכת פסחים דנו בפרטי הדינים שבמצווה זו, מי הם החייבים בה ומה דין העוברים עליה ובחילוקים שבינה לפסח ראשון.
כאמור, הפולמוס ההלכתי החל לאחר מלחמת ששת הימים. כעת, כשיד ישראל תקיפה והר הבית נשלט בידי יהודים, עלו בבת אחת כל האספקטים ההלכתיים בנוגע להקרבת קרבן פסח בטומאה. כל הפוסקים, ובראשם ה[[רמב"ם]], מסכימים כי אף על פי שאין בית המקדש קיים, הרי מקריבין קרבן פסח. לנוכח הבעיה כי אין נביא שיקבע את מקומו המדויק של המזבח, סוברים הפוסקים שלמרות זאת הדבר אינו מעכב ואפשר להקריב קרבן פסח.  


הדיון ההלכתי היה מרתק ומפליא. לא מעט בירורי הלכה וספרים יצאו בעניין הזה. היו שגרסו כי צריך להקריב קרבן בכל מחיר ובכל תנאי, כאשר מנגד, ציבור של אלפי יהודים יראי שמים לא התייחס לנושא חמור זה שאיסור כרת רובץ לפתחו. גם אלו שדגלו בהקרבת [[קרבן פסח]] בכל מחיר, לא ענו על הצורך הבסיסי בשעה שלדאבוננו לא נותנים להקריב קרבן פסח בזה הזמן, וברור כי אם אפשר להקריב (ולא מקריבים בפועל) הרי שיש איסור בהימצאות בתחומי ירושלים, כיון שמי שנמצא “בדרך רחוקה”, אף הוא פטור מהקרבת הקרבן.
==עניינו ומהותו==
בעניינו של פסח שני שני עניינים כלליים:


שאלה זו התחדדה ביתר שאת, לנוכח ציבור גדול, בהם רבנים ואנשי מעשה שהיו נוהגים ללכת לכותל המערבי בערב חג הפסח אחר חצות כדי לקרוא דווקא שם את סדר קרבן פסח “זכר לקרבן פסח שהקריבו אבותינו”. הללו לא ידעו כי דווקא ב’הידור’ מנהג זה, הם עוברים על ספק איסור דאורייתא!
א. כלשון הרבי [[הריי"צ]]: "פסח שני ענינו שאף פעם לא אבוד, יכולים תמיד לתקן, אפילו מי שהי' טמא, מי שהי' בדרך רחוקה, ואפילו "לכם", שהי' ברצונו, אף על פי כן יכולים לתקן"{{הערה|[[תבנית:היום יום/י"ד באייר| היום יום י"ד באייר]].}}.
כמו בכל עניין ודבר, חוות הדעת ההלכתית הטהורה, היא נר לרגליו של הרבי, כך גם את הנושא הזה נבחן אצל הרבי במשקפיים הלכתיות טהורות.  


בשיחת אחרון של [[פסח]] [[תשכ”ח]], הפתיע הרבי בביאור הלכתי ארוך בנושא קרבן פסח בזמן הזה, לאחר מלחמת ששת הימים. הרבי קישר זאת לא רק לגבי חג הפסח, אלא גם בנוגע לפסח שני - שהרי מי שלא הקריב בפסח ראשון, מצווה לעשות זאת בפסח שני.  
ב. פסח שני הוא המשך ועליה בעניינו של '[[פסח|פסח ראשון]]'. פסח ראשון עניינו קפיצה ודילוג "וּפָסַח ה'עַל הַפֶּתַח"{{הערה|שם=שמות כב, יג.|שמות כב, יג.}}, פסח שני עניינו דילוג וקפיצה נעלים יותר באין ערוך לדילוג והקפיצה של פסח ראשון.


שיחתו המפתיעה של הרבי עוררה הדים רחבים ביותר. באותה שיחה מוגהת, קבע הרבי מסמרות “לפי עניות דעתי יש להימנע ולא להיות בי”ד באייר בתוך ט”ו מיל סמוך לירושלים”. אמנם באותה שיחת קודש התייחס הרבי אך ורק לעניין של פסח שני, כיון שלעניין פסח ראשון של אותה שנה, הנושא כבר היה ‘אבוד’. בשיחתו הארוכה והמקיפה הגיע הרבי למסקנה כי גם פסח שני מקריבין בטומאה, וממילא נוצרת בעיה הלכתית - כיצד מותר להיות בירושלים בי”ד באייר מבלי להקריב קרבן פסח, כאשר ברור שאם ישנו חיוב ולמרות זאת אין מקריבין - הרי העונש הוא כרת!
שני עניינים אלו אינם סותרים זה לזה (על אף שלביאור הראשון פסח שני עניינו '''תשלומין''' למי שלא קיים הפסח, ואילו לביאור השני עניינו עליה דווקא '''לאחרי''' קיום פסח ראשון), היות ואף מי שנמנעה ממנו הקרבת [[קרבן פסח]] בחג פסח ראשון לא נמנעה ממנו עצם קיום החג, אותה הוא מקיים וחוגג במילאו רק ללא הקרבן פסח, וממילא העבודה הרוחנית של חג הפסח ישנה תמיד, אלא שההקרבה בפועל חסרה לו ותשלומין לפעולת ההקרבה הוא בפסח שני.


המסקנה הברורה של הרבי הייתה שצריך לצאת מתוך ירושלים בפסח שני “ומכל שכן שלא לנסוע לירושלים ת”ו לי”ד אייר, ואפילו אם תמצא לומר שאינו אלא ספק וספק ספיקא וכו’”. בהגהה לאותה שיחה מוסיף הרבי כי כמובן כל מה שדיבר על פסח שני נוגע כמובן בפשטות גם לפסח ראשון.  
כלומר, גדר החג אינו תשלומין לחסר, אלא המשך לגילויים וחלק מעבודת האדם שהתחילה בפסח ראשון. ומטעם זה נקבע מלכתחילה מועד החג ל-30 יום אחרי החג ולא כבשאר ימי התשלומין שבתורה שבאים מיד אחרי יומם הקבוע (כמו [[קרבן ראיה|קרבנות ראיה]] בחגים פסח [[שבועות]] ו[[סוכות]] שימי התשלומין צמודים ליום החג) היות ובשל עניינו המיוחד הוא קובע את יומו לעצמו, והיותו תשלומין הוא רק לפרט זה של ההקרבה לפועל למי שהחסיר{{הערה|לקוטי שיחות חלק לג עמוד 59 ואילך.}}.


ואדרבה, התשלומין שבפסח שני הוא פרט הנובע מתוכנו הכללי של החג, שלהיותו גילוי ועבודה בדרגה גבוהה מאוד עד שאפילו ביחס לגילוי ועבודת הדילוג שבפסח ראשון הוא נחשב לדילוג נעלה יותר, לכן אין מצדו שום הגבלה עד שגם אדם שלא הקריב את הפסח ביכולתו להשלימו בפסח שני{{הערה|מאמר להבין עניין פסח שני תשל"ח סוף פרק ב. (ספר המאמרים מלוקט ג מהדורה חדשה ע' 265.).}}.


== מה היה בכל הדורות למן החורבן ועד הנה?==
====עס איז ניטא קיין "פארפאלען"====
{{להשלים|יש בזה הרבה בשיחות של הרבי}}
יום זה מסמל את כוחה של התשובה, כל מצב בו יהודי נמצא, יכול לשוב.


בצעד נדיר ומפתיע, שלח הרבי את אותה שיחת קודש אל הגאון הרב [[שלמה יוסף זוין]] ע”ה, עם הקדשה מיוחדת בו מאחל לו הרבי רפואה שלימה. בשולי הגיליון של אותה שיחת קודש כותב לו הרבי “למהררש”י שליט”א שלום וברכה ת”ח על הפ”ש ע”י הררח”ל שי’ ותהא רפוקו”ש ויבש”ט”.  
העניין האמור אשר גם במצב שאדם איבד כביכול עניין בתורה בכוחו לשוב ולהשלימו, מודגש יותר באופן בו נקבעה וניתנה המצווה מהקב"ה.
בני ישראל דרשו ותבעו "למה נגרע?" למרות ידיעתם שמצד גדרי המצווה הנם פטורים ואילו רוצה [[הקב"ה]] במצוותם וודאי היה מצווה.
רצונם ותשוקתם לקיים את המצווה גדלה עד כדי שלא התחשבו בשום טענה ודרשו ובקשו "למה נגרע?"
מפרט זה למדים אנו כי על השייכות של האדם לענייני התורה להיות לא רק כ'מקבל' (שייכות פסיבית) אלא כמשפיע (אקטיבית). ויש בכוחו של כל אחד לדרוש ולבקש בענייני [[יראת שמים]]. כן על האדם לדעת שלא מספיקה הדרגה בה הוא נמצא ובכל דרגה עליו לדרוש ולשאוף להתעלות ולהגיע לדרגה נעלית יותר.
וכשם שמצוות פסח שני המתין [[הקב"ה]] עד שבני ישראל בעצמם יבקשו וידרשו כך גם דווקא על ידי העבודה האמורה ממלא [[הקב"ה]] בקשתו, כעניין שנאמר{{הערה|מסכת מגילה ו, ב.}}: "יגעתי ומצאתי"{{הערה|1=התוועדויות תשמ"ד חלק ג עמוד 1679 ([http://chabadlibrarybooks.com/pdfpager.aspx?req=16056&pgnum=292 פסח שני תשמ"ד שיחה א]).}}.


הרב זוין שידיו רב לו בהלכה, פתח בשקלא וטריא ארוכה עם הרבי סביב הדיון ההלכתי האם צריכים לצאת מירושלים או לא. בתאריך ג’ סיוון תשכ”ח שלח הרב זוין מכתב ארוך לרבי ובו מעלה שורה של תמיהות ושאלות הלכתיות הנובעות ממסקנתו של הרבי. בין היתר שואל הרב זוין: “זאת אומרת שלכל בני ירושלים, כרבע מיליון איש, צריכים לעקור בזמן פסח שני מירושלים?”. בהמשך מתעכב הרב זוין על פרטים רבים מתוך השיחה, ובסיום מכתבו הוא מוסיף וכותב “אבקש סליחת כ”ק שליט”א על שאני מעיז להציע בזה פליאותי הנ”ל. תורה היא וללמוד אני צריך”.  
====דילוג שני====
{{ציטוט צף|אמרו חסידים: שלשה דברים קרויים "שני": נפש השנית, חדר שני ופסח שני.


זכה הרבי זוין לקבל מכתב תשובה מהרבי, בו הרבי משיבו אחת לאחת בפרטיות (המכתב, כולל מכתבו של הרב זוין נדפסו באגרות קודש חכ”ד). על השאלה “כיצד הרבי רוצה שאלפים יצאו מירושלים?” - כותב הרבי: “אלפים ורבבות יראים ושלמים המהדרים בהידור מצווה... יסוד הוא בשקלא וטריא שלי - שכיון שהמדובר: 1. בעניין ששיך בו כרת. 2. לאידך גיסא שהזכרים מבני י”ג שנה ומעלה יהיו משך שעות אחדות בדרך רחוקה מירושלים ת”ו לאו מילתא רברבא הוא ועל אחת כמה וכמה - שאלה שבלאו הכי בדרך רחוקה לא ידחקו את השעה ליכנס לירושלים ת”ו דווקא בשעות אלו”.  
'''א.''' [[נפש אלוקית|נפש השנית]] – הנפש האלוקית, עליה אמר [[אדמו"ר הזקן|רבינו הזקן]] שהיא דבר הוי'.


מוסיף הרבי וכותב לרב זוין: “מסקנתי שיש ספק וספק ספיקא וכו’ בנידון דידן, ולכן אלו שבדרך רחוקה לא יעלו ומה טוב שהנמצאים בפנים - יצאו”.
'''ב.''' [[חדר שני]]. בבתי הכנסת החסידיים נהגו לבנות חדר שני הנקרא "די חב"ד'ניצע". בשביל מי הקימו חדר זה? בשביל רבנים – הרי זה לא מתאים, בשביל שוחטים - הרי אין להם זמן, אלא רק בשביל בעלי בתים חסידיים, הם ידעו שצריך "לקפוץ" ל"חב"ד'ניצע".
הרבי גם לא מתעלם מאותן בני קרתא דירושלים שהקפידו כל ימיהם שלא לצאת מירושלים: “דיון בפני עצמו בנוגע לאלה שמעולם לא יצאו מירושלים עיה”ק”.  


על שאלתו של הרב זוין מה התחדש כעת שלא היה במשך אלפי שנים, משיב הרבי: “שאלה עצומה מה היה בכל הדורות למן החורבן ועד הנה ... ולא מצינו שעקרו בערב פסח חוץ לירושלים”. משיב הרבי בפשטות “עד לאחרי המלחמה דאשתקד, הייתה יד האומות תקיפה כו’”.
'''ג.''' פסח שני. ענינו שלעולם לא מאוחר מדי, תמיד יכולים לתקן, אפילו מי שהיה טמא ובדרך רחוקה, ואפילו "לכם", כלומר שהיה זה ברצונו הטוב, מכל מקום יכולים לתקן.
במילים פשוטות: כאשר יד ישראל תקיפה, הרי שהצורך בהקרבת הקרבן מקבל תוקף, ועל כן מורה הרבי לצאת מירושלים כדי שלא להיכשל חלילה בספק איסור כרת.  


כשלוקחים את הנפש השנית ונכנסים ל'חדר שני' – נעשה בכך פסח שני, שהכל נעשה מתוקן|שיחת אדמו"ר הריי"צ, פסח שני תש"א}}
הגילויים והנתינת כח וההוראות של פסח שני תוכנם ועניינם הוא "דילוג". הדילוג בניגוד להליכה הוא קפיצה ללא סדר, ההליכה היא התקדמות במדידה והגבלה, כשלפחות אחד מרגלי האדם ניצב על הקרקע, בעוד הדילוג הוא קפיצה וניתוק של שני הרגליים מהקרקע ועניינו ברוחניות קפיצה ומעבר ללא התחשבות במדידות וההגבלות וללא סדר והדרגה.


== הדיון ההלכתי מקבל פרסום ==
עניינם של חגי הפסח הוא גילוי אלוקי נעלה באופן של דילוג. כלומר, התגלות אלוקית בעולם ללא התחשבות בסדר וטבע העולם (כמו גם למצבם של בני ישראל ועבודתם). וכמו שאכן בפסח מצרים הייתה התגלות על טבעית בניסים ונפלאות שהראה ה' במצרים. אלא, שבפסח ראשון התגלות זו היא בדרגה 'ראשונה' ועל ידיה מתגלה בעולם. אמנם בפסח שני מתגלה הדילוג בדרגה השנייה והיא נעלית יותר.
וכמבואר בחסידות שפסח ראשון ההתגלות האלוקית היא בספירת ה[[מלכות]] שהיא הספירה הראשונה בחישוב הספירות מלמטה למעלה. דרגה זו מכונה "פֶּתַח" וכלשון הפסוק:"וּפָסַח ה'עַל הַפֶּתַח"{{הערה|שם=שמות כב, יג.}} שההתגלות של ופסח ה' היא בדרגת "פתח"{{הערה|ספר הזוהר חלק ב' לו, א.}}. שדרגה זו היא שייכת לעולמות לפי שהיא המקור של [[בי"ע]] והשורש לעולמות. לעומת ההתגלות בפסח שני שהיא בדרגה השניה בספירות [[ספירת היסוד]] ובכללות בדרגה של [[ז"א]] (המשפיע למלכות) שהיא מרוממת מהעולמות.


במשך שמונה שנים - החל מ[[תשכ”ח]], שנה לאחר מלחמת ששת הימים - ועד פסח שני [[תשל”ה]], ההוראה של הרבי לצאת מירושלים היתה בתוקפה.  
כשם שהוא בספירות כן הוא ב[[עבודת האדם]]. פסח ראשון הוא בחודש [[ניסן]] שעניינו בעבודה הוא [[יציאת מצרים]] - ביטול וכפיית הרע בעודה בכל תוקפה, סור מרע - עבודת [[אתכפייא]]. ועניין זה שייך לכך שהגילוי של פסח הוא במלכות לפי שעניינה של מלכות בעבודת האדם הוא ההתעוררות של ה[[יראת שמים]] המביא את האדם שלא לחטוא - סור מרע.
הסופר הנודע הרב בצלאל לנדוי ז”ל, סופר “המודיע” שהרבי העריכו מאד (ובחלוקת הדולרים אמר לו “אני קורא את המאמרים שלכם ב’המודיע’”), הקדיש שני מאמרים לליבון נושא הקרבת קרבן הפסח בזמן הזה. הכתבה פורסמה ב’המודיע’ בתאריך י”א ניסן תש”נ, כאשר במאמרו השני התמקד בהצעתו של הרבי להימצא בדרך רחוקה, וכך כותב הוא בין היתר: “רבים בינינו עוד זוכרים את הצעת כ”ק האדמו”ר מליובאוויטש בשנים ההן, לבני ירושלים, להימצא בי”ד אייר (פסח שני) בדרך רחוקה מירושלים”.  
לעומת העבדה של חודש [[אייר]] שעניינה [[ספירת העומר]] הפיכת ה[[מדות הטבעיים]] לקדושה עניינה בעבודה עבודת ה[[אתהפכא]] ששוללים את עצם מציאות הרע. וגם עניין זה שייך לגילוי האלוקי של חודש זה בספירת היסוד שעניינה בעבודת האדם היא ההתקשרות וה[[אהבת ה'|אהבה]] שיש לו לה', שדווקא על ידי עבודה זו פועלים ב[[נפש הבהמית]] '''להפוך''' את מידותיה.
(גם בפעולת הבירור בעולם ישנו הבדל בין הגילוי של מלכות שפועל ביטול היש לפעולת הגילוי של ספירת היסוד שפועל ביטול במציאות), אמנם לאמיתתו של דבר ספירת היסוד בעצמותה נעלית לגמרי מהעולם ואין עניינה "לפעול" בעולם ואמיתת עניינו של [[חודש אייר]] ופסח שני הוא עבודה בקדושה עצמה עליה מדרגה לדרגה ב"ועשה טוב".


בהמשך המאמר מביא הרב [[בצלאל לנדוי]] את כל הפרטים הנוגעים לדבר, ומביא בהרחבה את דעתו הק’ של הרבי. כשהוא נוגע בשאלה למעשה בפועל, בשנים אלה, הוא כותב: “כקש”ת האדמו”ר מליובאוויטש הקדיש לכך שיחה מיוחדת באחרון של פסח תשכ”ח ולאחר שקבע ש’רבו האוסרין להקריב קרבן פסח בזמן הזה ודחו ראיות המתירין’, והוא מביע דעתו: ‘ולענ”ד יש להמנע ולא להיות בי”ד באייר בתוך ט”ו מיל, סמוך לירושלים’”.  
בשני הדרגות הן ב"סור מרע" (פסח ראשון) והן ב"ועשה טוב" (פסח שני) ישנו עניין הדילוג בעבודת האדם. תנועת הנפש בעבודת האדם בסור מרע היא באופן של בריחה וחיפזון מהרע ובתוקף גדול. לעומת העבודה של עליה בקדושה שבדרך כלל היא בסדר והדרגה מדרגה לדרגה. אמנם היות ו[[הקב"ה]] הוא אין סופי וכן לתורתו ומצוותיו אין סוף, מצד האמת כשנרגשת באדם האין סופיות שבקדושה הליכתו בקדושה עצמה היא בדילוג ובקפיצה ואין דבר שיכול להגבילו. וזו היא העבודה של פסח שני שבעבודה של קדושה עצמה להמשיך את עניין הדילוג (ודילוג זה נעלה יותר מהדילוג של "סור מרע" לפי שבסור מרע המניע לדילוג והחיפזון הוא הרע בעוד שבדילוג שבקדושה טעם הדילוג הוא האין סוף שבקדושה עצמה){{הערה|שם=מלוקט פסח שני}}.


הסופר ר’ בצלאל לנדוי מתייחס גם להשגותיו של הרב זוין על דברי הרבי ומביא את תשובותיו של הרבי על ההשגות אחת לאחת: “על השאלה האחרונה של הרב זוין “היכן מצינו את דין ‘דרך רחוקה’ בפסח שני?” עונה הרבי תשובה מפתיעה בפשטותה” - כותב ר’ בצלאל לנדוי, ומצטט את תשובתו של הרבי לרב זוין מהמשנה בפסחים שם דנים התנאים מה בין פסח ראשון לפסח שני, ובין ההבדלים לא מובא ההבדל של דרך רחוקה... כך שברור שדין דרך רחוקה קשור גם לפסח שני.  
==שייכותו לגאולה השלימה==
====הבקשה לביאת הגאולה====
בשיחת פסח שני [[תשד"מ]], הסביר [[הרבי]] ולימד הוראה מפסח שני בקשר ל[[גאולה]]: מצוה זו התחדשה דווקא על ידי הדרישה והתביעה של ישראל "למה נגרע?" ולא עלתה על דעתם שאילו רוצה [[הקדוש ברוך הוא]] במצוותם וודאי היה מצווה, אלא תבעו לקיים ולהשלים את מצוות הקרבת קרבן פסח. ודווקא מתוך כך ניתנה המצווה משום שכך רצונו שענייני התורה והמצות יבואו מתוך דרישה ובקשה. כך גם בקשר לביאת [[הגאולה האמיתית והשלימה]] שעל אף שהירידה לגלות נעשתה על ידי ה' רצונו הוא [[ציפייה לגאולה|שנתבע ונדרוש את ביאת המשיח]] בכוחות עצמנו{{הערה|עניין זה מודגש ובנוגע לגאולה על פי מאמר חז"ל (סנהדרין צז) "אין ישראל נגאלין אלא ב[[תשובה]]" שעניינה של עבודת התשובה היא עבודת הנבראים.}}. ורצונו של ה' היא שדווקא על ידי הבקשה והתפילה תבוא הגאולה.


הרב בצלאל לנדוי מביא בסיום מאמרו את מכתבו הנוסף של הרבי לרב זוין בשנת תשל”ה, בו מציין הרבי כי “נשתנה המצב ואין עתה האפשריות לבנות”.  
====הגילויים====
בשנה שעברה, לקראת פסח תשס”ב, הופיע מאמרו של ד”ר נריה גוטל בעיתון ‘הצופה’, ושם האריך בשיטתו של הרבי בנוגע ליציאה מירושלים ערב חג הפסח.  
על פי האמור לעיל (בפסקה "דילוג שני") שהגילוי האלוקי בפסח שני הוא שמאיר הדילוג (אור שלמעלה מהשתלשלות) והאין סוף כפי שהוא בקדושה (הדילוג הוא בדרגת "[[יסוד|יסוד ז"א]]" שלמעלה מהעולם), ולא כפי שהוא בפסח ראשון שאמנם מאיר אור נעלה ("וּפָסַח ה'") אבל זה עצמו מאיר בדרגה שלפי ערך העולם (ספירת המלכות). יוצא שהגילוי בפסח שני הוא מעין הגילויים של [[ימות המשיח]], שעליהם נאמר{{הערה|מיכה ז, טו.}}: "כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת". שהנפלאות מלשון "פלא" (-דילוג) יהיו נפלאות ופלא גם בערך הנפלאות של יציאת מצרים, וכמבואר בחסידות החילוק בין [[יציאת מצרים]] לימות המשיח שב[[יציאת מצרים]] הגילוי האלוקי האיר דרך ספירת המלכות משאין כן לעתיד שהגילויים יעברו דרך ספירת "[[ז"א]]" (על דרך פסח שני שמאיר ביסוד ז"א, כנ"ל.){{הערה|שם=מלוקט פסח שני|ספר המאמרים מלוקט ג (מהדורה החדשה - עמוד 264) מאמר להבין עניין פסח שני.}}.


==מנהגי היום==
* '''אי אמירת תחנון''' - כתב ה[[אדמו"ר הזקן]] בסידורו{{הערה|[http://www.chabadlibrary.org/books/adhaz/piskey/10.htm סיום סדר [[תפילת שחרית]] לפני "למנצח.. יענך"].}} שביום זה י"ד ב[[אייר]] אין אומרים תחנון. מנהג זה לא הוזכר בשולחן ערוך אמנם הובא על ידי רבים מגדולי האחרונים{{הערה|1= ראה דברי נחמיה סימן קלא סעיף ט.[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=46449&st=&pgnum=325 וראה נטעי גבריאל הלכות פסח חלק ג עמוד שכה].}}. הרבי מדייק שבדבריו מחדש ה[[אדמו"ר הזקן]] שגם ב[[שחרית]] אין לומר תחנון על אף שמצוות אכילת הקרבן היא בלילה וההקרבה עצמה הייתה לאחרי התמיד של בין הערביים (מנחה){{הערה|1=[http://www.otzar770.com/cgi-bin/ImageService.exe/convert?ilFN=c:\projects\otzar770\ocr_files\main\tora\44\2\B1056.tif&ilIF=G&ilSC=30 בשיחה] עם רבי [[פנחס מנחם אלתר]] (התוועדויות תשמ"ד עמוד 1056 בשולי הגליון).}}. עם זאת במנחה של [[י"ג אייר]] וב[[ט"ו אייר]] אומרים תחנון, אמנם בליל ט"ו הסתפק הרבי אם אומרים ב[[קריאת שמע שעל המיטה]] תחנון{{הערה|[[התוועדות]] פסח שני ושבת פרשת בהר בחוקתי תשמ"ג (התוועדויות פסח שני תשמ"ג חלק ג עמוד 1414 ו-1475).}}.


== [[אנ”ש]] ממלאים את ההוראה ==
* '''אכילת מצה''' - נוהגים לאכול מצה בפסח שני לזכר [[קרבן פסח]] (בין גדולי ישראל היו שהוסיפו לאכול גם מרור או ביצה). בזמן האכילה ישנם חילוקי מנהגים. הרבי כותב כי מנהג חב"ד לאכול ב'''סעודת היום''' מצה, למרות כי אכילת הקרבן הייתה בליל ט"ו, תחילת ההקרבה - והיא העיקר - הייתה ביום{{הערה|אגרות קודש חלק ב' עמוד שנ"ב ([http://www.chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/371.htm מכ' שע"א]).}}. עם זאת לפי עדותו של הרב [[לייבל גרונר]] כשהרבי נסע לאוהל בי"ד וממילא צם, נהג לאכול מצה בליל [[ט"ו באייר]], אבל כשלא נסע, אכל בי"ד אחר הצהרים{{הערה|1=[http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=9520&CategoryID=1734 התקשרות גל' 978 הלכות ומנהגי חב"ד הערה 9].}}.


בעקבות הוראות אלו של הרבי, נהגו עשרות רבות מחסידי חב”ד, לצאת מירושלים ולא להימצא בה או בקרבתה בערב חג הפסח, כדי שלא להיכנס לשאלה ההלכתית בנוגע להקרבת קרבן פסח בזמן הזה.  
מתקנות [[הרבי]] ליום זה:
#יש לעורר ולהרעיש אצל כל בני ישראל שבכל מקום ומקום, שינצלו הנתינת-כח דפסח שני - שמורה ונותן כח לתקן כל עניני העבודה בתורה ומצות.
#בשנת [[תנש"א]] אמר [[הרבי]]: יעשה כל אחד ואחת חשבון צדק בנפשו מכל הענינים שהיה יכול להשלים מפסח שני בשנת [[תש"נ]] עד לערב פסח שני בשנה זו, וישלים זאת בהקדם האפשרי.
#הנתינת-כח דפסח שני לתקן ולהשלים העבר, היא נוסף על הנוגע לעבר בסמיכות זמן, ימים, שבועות וחדשים האחרונים, שנה האחרונה, וכיוצא בזה, היא גם בנוגע לכל העבר, מאז שנעשה בר-מצוה, ואפילו לפני בר-מצוה.
#צריך להשתדל לתקן ולהשלים גם חסרון לגבי שלימות נעלית יותר, אשר, גם ב[[התבוננות]] קלה ושטחית בוודאי יגיע כל אחד ואחת למסקנא שהיה יכול לעשות כמה וכמה ענינים בשלימות נעלית יותר. ה[[התבוננות]] צריכה להיות הן בנוגע לעבודתו בעצמו, והן בנוגע לפעולה עם הזולת, החל מבני ביתו, ואפילו לאחרי כמה וכמה שנים, שבניו ובנותיו הם לאחרי הגיל ד"חנוך לנער" עד כ"ד שנה, ויש להם בעצמם בנים ובנות. זה שייך גם לטף, שגם להם קל להסביר שכמה וכמה ענינים היו יכולים לעשות בשלימות נעלית יותר, עד שיתעוררו מעצמם לתקן ולהשלים באופן נעלה יותר.
#זה כולל ובמיוחד מורים ומדריכים, [[משפיע|משפיעים]], רבנים, וכו', בנוגע תלמידים שכבר גדלו ונעשו בעצמם מחנכים ומדריכים - יוכל למצוא דרכים להוסיף ולהשלים בהשפעתו שהייתה צריך להיות בשנים שלפני זה.
#ההוראה על דבר תיקון ושלימות עניני העבר צריכה להיות גם ובעיקר בהענין של [[אהבת ישראל]] - הן בנוגע לתיקון הענינים הבלתי-רצויים, ולהוסיף עוד יותר ב[[אהבת ישראל]] ו[[אחדות ישראל]], בהנהגה יומית במעשה בפועל.
#כדאי ונכון שההתעוררות בכל הנ"ל תהיה בתחילה במעמד הציבור, "ברוב עם הדרת מלך", אשר, "איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק", מתוך [[אהבת ישראל]] ו[[אחדות ישראל]].
#בכל מקום יערכו [[התוועדות]] מיוחדת בימי סגולה שבין פסח שני ל[[ל"ג בעומר]], ובימים הסמוכים שבה יעוררו אודות תיקון ושלימות כל עניני העבודה, מתוך שמחה וטוב לבב - ב[[התוועדות]] של שמחה.


המשפיע הנודע הגה”ח הרב [[משה וובר]] התארח בפסח הראשון שלאחר ההוראה (פסח תשכ”ט) אצל הרב ישעיהו הרצל, שהיה ממייסדי שכונת נחלת הר חב”ד, ובכך גם חיזק את השכונה החדשה. הרב וובר התארח בביתו במשך כל חג הפסח. כך נהג כל השנים עד הוראתו של הרבי בשנת תשל”ה על כך (ועל כך בהמשך).  
== קישורים חיצוניים ==
*[[צמח צדק]] - '''[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31693&st=&pgnum=62 אור התורה בהעלותך עמוד שסז]''' "להבין עניין פסח שני", הוצאת קה"ת, תשנ"ו, ברוקלין נ"י.
*[[הרבי]] - '''[http://www.chabadlibrary.org/books/admur/mlukat/3/40/index.htm ספר המאמרים מלוקט חלק ג' עמוד 264]''' "להבין עניין פסח שני" תשל"ח, הוצאת קה"ת, ברוקלין נ"י.
*[http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&url=article&id=75648 [[התוועדות]] עם הרבי], פסח שני תשמ"ז, בליווי כיתוביות בלשון הקודש {{וידאו}} {{אינפו}}
*[http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&url=article&id=75687 הוראות הרבי לפסח שני] באתר [[חב"ד אינפו]]
*[[אשר סאסאנקא]], '''[http://shturem.net/index.php?section=news&id=80114 נפש השנית, חדר שני ופסח ● יין ישן וטוב]''' {{שטורעם}}
*הרב משה צבי הלפרין, '''[https://col.org.il/news/130667 'החוט המשולש' של אייר: מאמר מרתק ומאלף על אירועי החודש]''' {{COL}}
*'''[https://77012.blogspot.com/2023/05/blog-post_14.html המשפיע הרב אופן מתוועד על 'פסח שני' • מעורר]''', באתר '[[לחלוחית גאולתית]]' {{לחלוחית|}}


הרב [[שמואל שניאורסאהן]], ראש ‘כולל חב”ד’ באה”ק, היה בין אלו שדאגו לצאת [[מירושלים]], כאשר במקביל עשו מכך פרסום גדול בקיום דברי הרבי. הוא מספר לנו כי נהג להיות אצל גיסו הרב גרוזמן בכפר חב”ד, או לעיתים בהדסה עין כרם הנחשבת כ”דרך רחוקה” לעניין קרבן פסח.
{{הערות שוליים}}
 
{{פסח}}
למרות שהרבי שלח בעניין מכתבים רבים, הרבי לא יצא ב’מבצע’ גדול סביב נושא זה, והשטורעם לא היה בערך וביחס לשאר מבצעיו הק’, אולי סיבת הדבר, כיון שאין זה עניין שיהיה אפשר להשרישו בקרב רבבות אלפי ישראל, ולצוותם לעזוב את בתיהם בערב חג הפסח. הרבי הביע את דעתו הברורה בנושא, ומי שחרד לדברי ההלכה שהרבי הציגם בבהירות, הבין לבד כי עליו לצאת באותן שעות בודדות בהם היו צריכים להקריב את הפסח.
{{חגים ומועדים}}
 
[[קטגוריה:פסח]]
הרב [[ישראל גליצנשטיין]], זוכר גם הוא את אותה תקופה שהרבי הורה לצאת: לא כל אנ”ש היו יכולים לצאת, זה בהחלט לא היה פשוט לצאת מהבית בערב פסח; אבל היו עשרות רבות שאכן יצאו. בפסח שני, לעומת זאת, הרבה יותר יהודים עזבו את ירושלים. אני זוכר את עצמי כבחור שיצאתי ללמוד בכפר חב”ד ביום י”ד אייר מחצות ועד שעות הערב. כך גם נהגו רבים אחרים. היו קבוצות מאנ”ש שהיו חוזרים לפני השקיעה, כך שהיו חוזרים ברגל ממוצא לירושלים, וכך יצאו ידי חובה של להיות מחוץ לירושלים “בדרך רחוקה” בזמן הקרבת קרבן פסח.
[[קטגוריה:חגים וזמנים]]
 
הרב זוין עצמו לא היה יוצא מירושלים, כיון שבשבילו זה לא היה פשוט לצאת. אבל מה שכן אני יכול לספר, כי דבריו של הרבי פעלו עליו להפסיק ללכת לכותל המערבי ולקרוא שם את קרבן פסח. בשנה הראשונה הרב זוין הלך לכותל, כפי שנהגו עוד רבים מבניה של ירושלים, כדי לקרוא את סדר קרבן פסח.
נכדו של הרב [[שלמה יוסף זוין]], הרב נחום זוין, מספר לנו כי פעם שאל את סבו מדוע הוא אינו יוצא מירושלים, כפי שמציע הרבי, “הסבא השיב לי, נזכר הנכד, אם הרבי היה אומר את זה כהוראה של רבי - הרי שהיינו יוצאים מיד; אולם לאחר שכאן הרבי כתב זאת מנימוקים הלכתיים, ויש בזה ספק וספק ספיקא, הרי שאפשר להקל בזה”.
 
בשיחה אמר הרב [[טוביה בלוי]], רב קהילת חב”ד ב[[נוה יעקב]], כי גם הוא זוכר את אותם ימים כאשר היו יוצאים מירושלים בערב פסח. “תקופה מסויימת” - הוא מספר - “יצאנו לנחלת הר חב”ד, אלא שלאחר מכן מצאו “פטנט”, בכך שהיו יוצאים מירושלים, ולפני השקיעה היו הולכים ברגל ממוצא ועד ירושלים, וכשהגיעו לירושלים היה זה בשעה שכבר אסור היה להקריב קרבן פסח.
 
“הרבי הוא איש הלכה טהור” - אומר הרב בלוי - “אצל הרבי נמדדים העניינים בעולם הזה אך ורק על פי אמות מידה הלכתיות. ההלכה היא, ורק היא, הפלס עמה הוא מודד את המצב. גם כאן, כאשר התעורר עניין של ספק ספיקא של איסור כרת חלילה, הרי שהרבי כנשיא הדור ומנהיגו מעיר ומתריע על כך, כיון שברגע שנוצרה אפשרות תיאורטית להקרבת קרבן פסח כי יד ישראל תקיפה, הרי הרבי מרעיש על כך עולמות.
 
“אני חושב שמכאן אפשר לראות עד כמה הרבי מקפיד על קוצו של יוד בהלכה וגם בספקות של הלכה, בעוד שאף אחד מהרבנים ומורי ההוראה, לא שת ליבו לדבר זה. “אין ספק” - מסכם הרב טוביה בלוי - “שכאשר מתבוננים בנושא ההוראה המפתיעה של הרבי בעניין היציאה מירושלים בערב פסח, אפשר לראות וללמוד פרק שלם בדקדוקי הלכה, שחס ושלום לא יהיה מצב שיהודי יעבור על ספק איסור כרת”.
 
מעניין להוסיף כי גם הרבי מבעלזא, הרה”ק רבי [[אהרן רוקח]] זצוק”ל, הקפיד שלא להיות בערב פסח בירושלים, למרות שזה היה הרבה קודם מלחמת ששת הימים, וזאת בשל ספק העניין של קרבן פסח. עניין זה מובא בספר על הרה”ק מבעלזא, שם מסופר כי בחורף תש”ד הגיע הרה”ק מבעלזא לעיה”ק ירושלים, ובימים הסמוכים לבואו הביע את רצונו לעזוב את ירושלים, אולם הדבר לא יצא לפועל. כאשר התקרב חג הפסח, החל האדמו”ר להביע דרישה חד משמעית לעזוב לפני פסח, ואמר כי חייב לעזוב לפני פסח.
אחיו הרה”ק ר’ מרדכי מבולגרייא זצוק”ל (אביו של האדמו”ר הנוכחי) הסביר כי אחיו חושש מאפשרות של המצאות בירושלים בזמן הקרבת קרבן פסח, ומעדיף להיות “בדרך רחוקה”.
 
בהמשך הדברים מובא בירור הנושא בצד ההלכתי של העניין, כאשר הרה”ק מבולגרייא מרחיב רבות בפן ההלכתי.
 
 
== הוראת העזיבה מתבטלת ==
 
במכתב כללי שכתב הרבי בערב פסח שני, י”ג אייר תשל”ה, שינה הרבי את ההחלטה בעקבות כך שאין יותר יכולת ואפשרות תיאורטית לבנות על הר הבית. כמו-כן שלח הרבי את תוכן המכתב הכללי, לרב זוין, ובכתי”ק הוסיף הרבי בביאור הדבר. וכך מנמק הרבי את העניין: “בהמשך להשקלא וטריא, מאז חל דבר מה שנכתב ונאמר בשיחות [[אחרון של פסח]] תשכ”ח, בעוונותינו הרבים (כולל שמתחיל מביום הז’ (ממש - מכריזים) אחי הוא... ויעלהו גו’).. נשתנה המצב ואין עתה היכולת ואפשריות לשנות (ולבנות) כפי הדרוש להקרבת קרבן פסח וכו’ - ולכן גם אין מקום שלא להיות בערב פסח או בי”ד באייר קרוב לירושלים ת”ו. ויה”ר שיקויים בעגלא דידן בלשון הרמב”ם ישראל עושין תשובה ומיד הן נגאלין - וגם עשיית התשובה מיד - ויבנה בית המקדש במקומו ויקבץ נדחי ישראל”.
 
הרבי קובע בבירור, כי מאז “היום השביעי” [כלומר למחרת סיום מלחמת ששת הימים - ש.ג.] מנהיגי ישראל רוצים למסור את הר הבית וירושלים לידי הערבים, ועל כן ממילא אין יד ישראל תקיפה. בכך הרבי לא רק שביטל את ההוראה, אלא באהבת ישראל העצומה שלו הוא הציל למפרע את כל האלפים שהיו צריכים לצאת במשך השנים ולא יצאו, בנמקו כי “כבר מאז ‘היום השביעי’ אומרים הם לאדום “אחי הוא... ויעלהו”.
 
הרב [[טוביה בלוי]]: “רק בשנת תשל”ה, כאשר כבר היה ברור למעלה מכל ספק, כי יד ישראל לא תקיפה - כפי שהרבי כתב לזוין ש”כעת מתברר שהחל מ’ביום השביעי’, כלומר מיד לאחר ששת הימים, הם רוצים למסור ר”ל שטחים ואת ירושלים עיה”ק”, רק אז הרבי הורה להפסיק לצאת. הרבי למעשה הודיע כי כבר למפרע לא היה צריך לצאת, כיון שהתברר כי זו אכן הייתה כוונתם של המנהיגים מיד לאחר המלחמה. אבל כל זמן שהיה מדובר עדיין בגדר של יד ישראל תקיפה, הרבי הורה לצאת...”.
 
הרב בערל וואלס זוכר היטב את אותם ימים שהיו יוצאים מחוץ לירושלים. “מידי שנה, לקראת חג הפסח, היו השטיבלאך ‘מתחממים’ בדיונים שסבבו סביב נושא היציאה. עשרות מאנ”ש היו יוצאים בקביעות. מי שחרד לדבריו של הרבי, הבין שצריך לצאת, למרות שזו לא הייתה הוראה בפרסום ניכר, וכפי שהרבי עצמו התבטא “מה טוב שהנמצאים בפנים - יצאו”. אני זוכר שהיינו מחשבים את הדקות שלפני הכניסה לירושלים, כדי לבדוק שאכן אין עוד שהות להקריב קרבן פסח, ורק אז היינו נכנסים רגלית בחזרה לירושלים.
 
ונסיים במה שכותב הרבי בשיחתו מאחרון של פסח תשכ”ח (הרבי מכנה זאת “רשימתי”) “וכמה וכמה זמן לפני פסח שני ולאחריו לראות בטוב ירושלים עיר קדשנו ומקום בתי מקדשנו”. 
 
 
== ראו גם ==
 
*[[פסח שני (מנהגים)]]
*[[פסח שני והקהל]]
*[[פסח]]
== מקורות ==
 
[http://chabad.info/index.php?url=article_he&id=1366 מאמר בחב"ד אינפו]
[[קטגוריה:חגים ומועדים]]

גרסה אחרונה מ־20:17, 5 ביוני 2024

פסח שני עניינו הוא - אין דבר "אבוד", תמיד ניתן לתקן. אפילו מי שהיה טמא, מי שהיה בדרך רחוקה. ואפילו "לכם", שזה היה ברצונו, מכל מקום אפשר לתקן.

היום יום י"ד באייר

פסח שני הוא חג החל ביום י"ד באייר. בזמן שבית המקדש היה קיים כל מי שנאנס ולא הקריב את קרבן פסח במועדו - י"ד בניסן, יכל להשלימו ולהקריבו ביום זה. גם כיום נוהגים לחגוג את היום לזכר הקרבת קרבן הפסח, ולאכול מצות.

בחסידות מבואר כי ביום זה מתגלים אותם הגילויים של חג הפסח בדרגה נעלית יותר, ונותנים כח לעבודת ה' בדרגה גבוהה יותר, זאת בהתאם לחודש אייר לעומת חודש ניסן המסמל את עבודת האתהפכא לעומת עבודת האתכפיא. העובדה שאדם שנמנע מהקרבת הפסח בזמנו הקבוע ביכולתו להשלימו ביום זה מלמדת ונותן כח רוחני כי "אין דבר אבוד" תמיד אפשר לתקן.

מקור המצווה[עריכה | עריכת קוד מקור]

בשנת ב'תמ"ט לבריאת העולם בחודש ניסן, כעבור שנה מאז צאתם של בני ישראל ממצרים, צווה הקב"ה לראשונה למשה רבנו על קיום מצוות הקרבת קרבן הפסח. כמתואר בתורה בספר במדבר (ט, א-יד.) "וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה בְמִדְבַּר סִינַי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן לֵאמֹר. וְיַעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַפָּסַח, בְּמוֹעֲדוֹ. בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר-יוֹם בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה בֵּין הָעַרְבַּיִם, תַּעֲשׂוּ אֹתוֹ בְּמֹעֲדוֹ; כְּכָל חֻקֹּתָיו וּכְכָל מִשְׁפָּטָיו, תַּעֲשׂוּ אֹתוֹ. וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לַעֲשֹׂת הַפָּסַח. וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַפֶּסַח בָּרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ, בֵּין הָעַרְבַּיִם בְּמִדְבַּר סִינָי: כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה', אֶת-מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל."

אולם הייתה קבוצת אנשים שהיו טמאים (הדעות חלוקות בסיבת הדבר[1]: לדעה א' מדובר באלו שהתעסקו בקבורת נדב ואביהוא, ולדעה אחרת מדובר בנושאי ארונו של יוסף, ולדעה אחרת נטמאו למת מצווה) ונמנעה מהם הקרבת הקרבן, ואודות לדרישתם כי ברצונם גם הם לקיים את המצווה ניתנה מצוות פסח שני, וכמסופר בתורה:

וַיְהִי אֲנָשִׁים, אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם, וְלֹא-יָכְלוּ לַעֲשֹׂת הַפֶּסַח, בַּיּוֹם הַהוּא; וַיִּקְרְבוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה, וְלִפְנֵי אַהֲרֹן בַּיּוֹם הַהוּא. וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָהֵמָּה, אֵלָיו, אֲנַחְנוּ טְמֵאִים, לְנֶפֶשׁ אָדָם; לָמָּה נִגָּרַע, לְבִלְתִּי הַקְרִיב אֶת קָרְבַּן ה' בְּמֹעֲדוֹ, בְּתוֹךְ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, מֹשֶׁה: עִמְדוּ וְאֶשְׁמְעָה, מַה יְצַוֶּה ה' לָכֶם. וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר: אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה טָמֵא לָנֶפֶשׁ אוֹ בְדֶרֶךְ רְחֹקָה לָכֶם, אוֹ לְדֹרֹתֵיכֶם, וְעָשָׂה פֶסַח, לַה'. בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם, בֵּין הָעַרְבַּיִם יַעֲשׂוּ אֹתוֹ: עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים, יֹאכְלֻהוּ. לֹא יַשְׁאִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר, וְעֶצֶם לֹא יִשְׁבְּרוּ בוֹ; כְּכָל חֻקַּת הַפֶּסַח, יַעֲשׂוּ אֹתוֹ. וְהָאִישׁ אֲשֶׁר הוּא טָהוֹר וּבְדֶרֶךְ לֹא הָיָה, וְחָדַל לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא, מֵעַמֶּיהָ: כִּי קָרְבַּן ה', לֹא הִקְרִיב בְּמֹעֲדוֹ חֶטְאוֹ יִשָּׂא, הָאִישׁ הַהוּא. וְכִי-יָגוּר אִתְּכֶם גֵּר, וְעָשָׂה פֶסַח לה' כְּחֻקַּת הַפֶּסַח וּכְמִשְׁפָּטוֹ, כֵּן יַעֲשֶׂה: חֻקָּה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם, וְלַגֵּר וּלְאֶזְרַח הָאָרֶץ.

— ספר במדבר ט, פרק ט פסוקים ו-יד.

חז"ל בפרק התשיעי במסכת פסחים דנו בפרטי הדינים שבמצווה זו, מי הם החייבים בה ומה דין העוברים עליה ובחילוקים שבינה לפסח ראשון.

עניינו ומהותו[עריכה | עריכת קוד מקור]

בעניינו של פסח שני שני עניינים כלליים:

א. כלשון הרבי הריי"צ: "פסח שני ענינו שאף פעם לא אבוד, יכולים תמיד לתקן, אפילו מי שהי' טמא, מי שהי' בדרך רחוקה, ואפילו "לכם", שהי' ברצונו, אף על פי כן יכולים לתקן"[2].

ב. פסח שני הוא המשך ועליה בעניינו של 'פסח ראשון'. פסח ראשון עניינו קפיצה ודילוג "וּפָסַח ה'עַל הַפֶּתַח"[3], פסח שני עניינו דילוג וקפיצה נעלים יותר באין ערוך לדילוג והקפיצה של פסח ראשון.

שני עניינים אלו אינם סותרים זה לזה (על אף שלביאור הראשון פסח שני עניינו תשלומין למי שלא קיים הפסח, ואילו לביאור השני עניינו עליה דווקא לאחרי קיום פסח ראשון), היות ואף מי שנמנעה ממנו הקרבת קרבן פסח בחג פסח ראשון לא נמנעה ממנו עצם קיום החג, אותה הוא מקיים וחוגג במילאו רק ללא הקרבן פסח, וממילא העבודה הרוחנית של חג הפסח ישנה תמיד, אלא שההקרבה בפועל חסרה לו ותשלומין לפעולת ההקרבה הוא בפסח שני.

כלומר, גדר החג אינו תשלומין לחסר, אלא המשך לגילויים וחלק מעבודת האדם שהתחילה בפסח ראשון. ומטעם זה נקבע מלכתחילה מועד החג ל-30 יום אחרי החג ולא כבשאר ימי התשלומין שבתורה שבאים מיד אחרי יומם הקבוע (כמו קרבנות ראיה בחגים פסח שבועות וסוכות שימי התשלומין צמודים ליום החג) היות ובשל עניינו המיוחד הוא קובע את יומו לעצמו, והיותו תשלומין הוא רק לפרט זה של ההקרבה לפועל למי שהחסיר[4].

ואדרבה, התשלומין שבפסח שני הוא פרט הנובע מתוכנו הכללי של החג, שלהיותו גילוי ועבודה בדרגה גבוהה מאוד עד שאפילו ביחס לגילוי ועבודת הדילוג שבפסח ראשון הוא נחשב לדילוג נעלה יותר, לכן אין מצדו שום הגבלה עד שגם אדם שלא הקריב את הפסח ביכולתו להשלימו בפסח שני[5].

עס איז ניטא קיין "פארפאלען"[עריכה | עריכת קוד מקור]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

יום זה מסמל את כוחה של התשובה, כל מצב בו יהודי נמצא, יכול לשוב.

העניין האמור אשר גם במצב שאדם איבד כביכול עניין בתורה בכוחו לשוב ולהשלימו, מודגש יותר באופן בו נקבעה וניתנה המצווה מהקב"ה. בני ישראל דרשו ותבעו "למה נגרע?" למרות ידיעתם שמצד גדרי המצווה הנם פטורים ואילו רוצה הקב"ה במצוותם וודאי היה מצווה. רצונם ותשוקתם לקיים את המצווה גדלה עד כדי שלא התחשבו בשום טענה ודרשו ובקשו "למה נגרע?" מפרט זה למדים אנו כי על השייכות של האדם לענייני התורה להיות לא רק כ'מקבל' (שייכות פסיבית) אלא כמשפיע (אקטיבית). ויש בכוחו של כל אחד לדרוש ולבקש בענייני יראת שמים. כן על האדם לדעת שלא מספיקה הדרגה בה הוא נמצא ובכל דרגה עליו לדרוש ולשאוף להתעלות ולהגיע לדרגה נעלית יותר. וכשם שמצוות פסח שני המתין הקב"ה עד שבני ישראל בעצמם יבקשו וידרשו כך גם דווקא על ידי העבודה האמורה ממלא הקב"ה בקשתו, כעניין שנאמר[6]: "יגעתי ומצאתי"[7].

דילוג שני[עריכה | עריכת קוד מקור]

" אמרו חסידים: שלשה דברים קרויים "שני": נפש השנית, חדר שני ופסח שני.

א. נפש השנית – הנפש האלוקית, עליה אמר רבינו הזקן שהיא דבר הוי'.

ב. חדר שני. בבתי הכנסת החסידיים נהגו לבנות חדר שני הנקרא "די חב"ד'ניצע". בשביל מי הקימו חדר זה? בשביל רבנים – הרי זה לא מתאים, בשביל שוחטים - הרי אין להם זמן, אלא רק בשביל בעלי בתים חסידיים, הם ידעו שצריך "לקפוץ" ל"חב"ד'ניצע".

ג. פסח שני. ענינו שלעולם לא מאוחר מדי, תמיד יכולים לתקן, אפילו מי שהיה טמא ובדרך רחוקה, ואפילו "לכם", כלומר שהיה זה ברצונו הטוב, מכל מקום יכולים לתקן.

כשלוקחים את הנפש השנית ונכנסים ל'חדר שני' – נעשה בכך פסח שני, שהכל נעשה מתוקן

"

– שיחת אדמו"ר הריי"צ, פסח שני תש"א

הגילויים והנתינת כח וההוראות של פסח שני תוכנם ועניינם הוא "דילוג". הדילוג בניגוד להליכה הוא קפיצה ללא סדר, ההליכה היא התקדמות במדידה והגבלה, כשלפחות אחד מרגלי האדם ניצב על הקרקע, בעוד הדילוג הוא קפיצה וניתוק של שני הרגליים מהקרקע ועניינו ברוחניות קפיצה ומעבר ללא התחשבות במדידות וההגבלות וללא סדר והדרגה.

עניינם של חגי הפסח הוא גילוי אלוקי נעלה באופן של דילוג. כלומר, התגלות אלוקית בעולם ללא התחשבות בסדר וטבע העולם (כמו גם למצבם של בני ישראל ועבודתם). וכמו שאכן בפסח מצרים הייתה התגלות על טבעית בניסים ונפלאות שהראה ה' במצרים. אלא, שבפסח ראשון התגלות זו היא בדרגה 'ראשונה' ועל ידיה מתגלה בעולם. אמנם בפסח שני מתגלה הדילוג בדרגה השנייה והיא נעלית יותר. וכמבואר בחסידות שפסח ראשון ההתגלות האלוקית היא בספירת המלכות שהיא הספירה הראשונה בחישוב הספירות מלמטה למעלה. דרגה זו מכונה "פֶּתַח" וכלשון הפסוק:"וּפָסַח ה'עַל הַפֶּתַח"[3] שההתגלות של ופסח ה' היא בדרגת "פתח"[8]. שדרגה זו היא שייכת לעולמות לפי שהיא המקור של בי"ע והשורש לעולמות. לעומת ההתגלות בפסח שני שהיא בדרגה השניה בספירות ספירת היסוד ובכללות בדרגה של ז"א (המשפיע למלכות) שהיא מרוממת מהעולמות.

כשם שהוא בספירות כן הוא בעבודת האדם. פסח ראשון הוא בחודש ניסן שעניינו בעבודה הוא יציאת מצרים - ביטול וכפיית הרע בעודה בכל תוקפה, סור מרע - עבודת אתכפייא. ועניין זה שייך לכך שהגילוי של פסח הוא במלכות לפי שעניינה של מלכות בעבודת האדם הוא ההתעוררות של היראת שמים המביא את האדם שלא לחטוא - סור מרע. לעומת העבדה של חודש אייר שעניינה ספירת העומר הפיכת המדות הטבעיים לקדושה עניינה בעבודה עבודת האתהפכא ששוללים את עצם מציאות הרע. וגם עניין זה שייך לגילוי האלוקי של חודש זה בספירת היסוד שעניינה בעבודת האדם היא ההתקשרות והאהבה שיש לו לה', שדווקא על ידי עבודה זו פועלים בנפש הבהמית להפוך את מידותיה. (גם בפעולת הבירור בעולם ישנו הבדל בין הגילוי של מלכות שפועל ביטול היש לפעולת הגילוי של ספירת היסוד שפועל ביטול במציאות), אמנם לאמיתתו של דבר ספירת היסוד בעצמותה נעלית לגמרי מהעולם ואין עניינה "לפעול" בעולם ואמיתת עניינו של חודש אייר ופסח שני הוא עבודה בקדושה עצמה עליה מדרגה לדרגה ב"ועשה טוב".

בשני הדרגות הן ב"סור מרע" (פסח ראשון) והן ב"ועשה טוב" (פסח שני) ישנו עניין הדילוג בעבודת האדם. תנועת הנפש בעבודת האדם בסור מרע היא באופן של בריחה וחיפזון מהרע ובתוקף גדול. לעומת העבודה של עליה בקדושה שבדרך כלל היא בסדר והדרגה מדרגה לדרגה. אמנם היות והקב"ה הוא אין סופי וכן לתורתו ומצוותיו אין סוף, מצד האמת כשנרגשת באדם האין סופיות שבקדושה הליכתו בקדושה עצמה היא בדילוג ובקפיצה ואין דבר שיכול להגבילו. וזו היא העבודה של פסח שני שבעבודה של קדושה עצמה להמשיך את עניין הדילוג (ודילוג זה נעלה יותר מהדילוג של "סור מרע" לפי שבסור מרע המניע לדילוג והחיפזון הוא הרע בעוד שבדילוג שבקדושה טעם הדילוג הוא האין סוף שבקדושה עצמה)[9].

שייכותו לגאולה השלימה[עריכה | עריכת קוד מקור]

הבקשה לביאת הגאולה[עריכה | עריכת קוד מקור]

בשיחת פסח שני תשד"מ, הסביר הרבי ולימד הוראה מפסח שני בקשר לגאולה: מצוה זו התחדשה דווקא על ידי הדרישה והתביעה של ישראל "למה נגרע?" ולא עלתה על דעתם שאילו רוצה הקדוש ברוך הוא במצוותם וודאי היה מצווה, אלא תבעו לקיים ולהשלים את מצוות הקרבת קרבן פסח. ודווקא מתוך כך ניתנה המצווה משום שכך רצונו שענייני התורה והמצות יבואו מתוך דרישה ובקשה. כך גם בקשר לביאת הגאולה האמיתית והשלימה שעל אף שהירידה לגלות נעשתה על ידי ה' רצונו הוא שנתבע ונדרוש את ביאת המשיח בכוחות עצמנו[10]. ורצונו של ה' היא שדווקא על ידי הבקשה והתפילה תבוא הגאולה.

הגילויים[עריכה | עריכת קוד מקור]

על פי האמור לעיל (בפסקה "דילוג שני") שהגילוי האלוקי בפסח שני הוא שמאיר הדילוג (אור שלמעלה מהשתלשלות) והאין סוף כפי שהוא בקדושה (הדילוג הוא בדרגת "יסוד ז"א" שלמעלה מהעולם), ולא כפי שהוא בפסח ראשון שאמנם מאיר אור נעלה ("וּפָסַח ה'") אבל זה עצמו מאיר בדרגה שלפי ערך העולם (ספירת המלכות). יוצא שהגילוי בפסח שני הוא מעין הגילויים של ימות המשיח, שעליהם נאמר[11]: "כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת". שהנפלאות מלשון "פלא" (-דילוג) יהיו נפלאות ופלא גם בערך הנפלאות של יציאת מצרים, וכמבואר בחסידות החילוק בין יציאת מצרים לימות המשיח שביציאת מצרים הגילוי האלוקי האיר דרך ספירת המלכות משאין כן לעתיד שהגילויים יעברו דרך ספירת "ז"א" (על דרך פסח שני שמאיר ביסוד ז"א, כנ"ל.)[9].

מנהגי היום[עריכה | עריכת קוד מקור]

  • אי אמירת תחנון - כתב האדמו"ר הזקן בסידורו[12] שביום זה י"ד באייר אין אומרים תחנון. מנהג זה לא הוזכר בשולחן ערוך אמנם הובא על ידי רבים מגדולי האחרונים[13]. הרבי מדייק שבדבריו מחדש האדמו"ר הזקן שגם בשחרית אין לומר תחנון על אף שמצוות אכילת הקרבן היא בלילה וההקרבה עצמה הייתה לאחרי התמיד של בין הערביים (מנחה)[14]. עם זאת במנחה של י"ג אייר ובט"ו אייר אומרים תחנון, אמנם בליל ט"ו הסתפק הרבי אם אומרים בקריאת שמע שעל המיטה תחנון[15].
  • אכילת מצה - נוהגים לאכול מצה בפסח שני לזכר קרבן פסח (בין גדולי ישראל היו שהוסיפו לאכול גם מרור או ביצה). בזמן האכילה ישנם חילוקי מנהגים. הרבי כותב כי מנהג חב"ד לאכול בסעודת היום מצה, למרות כי אכילת הקרבן הייתה בליל ט"ו, תחילת ההקרבה - והיא העיקר - הייתה ביום[16]. עם זאת לפי עדותו של הרב לייבל גרונר כשהרבי נסע לאוהל בי"ד וממילא צם, נהג לאכול מצה בליל ט"ו באייר, אבל כשלא נסע, אכל בי"ד אחר הצהרים[17].

מתקנות הרבי ליום זה:

  1. יש לעורר ולהרעיש אצל כל בני ישראל שבכל מקום ומקום, שינצלו הנתינת-כח דפסח שני - שמורה ונותן כח לתקן כל עניני העבודה בתורה ומצות.
  2. בשנת תנש"א אמר הרבי: יעשה כל אחד ואחת חשבון צדק בנפשו מכל הענינים שהיה יכול להשלים מפסח שני בשנת תש"נ עד לערב פסח שני בשנה זו, וישלים זאת בהקדם האפשרי.
  3. הנתינת-כח דפסח שני לתקן ולהשלים העבר, היא נוסף על הנוגע לעבר בסמיכות זמן, ימים, שבועות וחדשים האחרונים, שנה האחרונה, וכיוצא בזה, היא גם בנוגע לכל העבר, מאז שנעשה בר-מצוה, ואפילו לפני בר-מצוה.
  4. צריך להשתדל לתקן ולהשלים גם חסרון לגבי שלימות נעלית יותר, אשר, גם בהתבוננות קלה ושטחית בוודאי יגיע כל אחד ואחת למסקנא שהיה יכול לעשות כמה וכמה ענינים בשלימות נעלית יותר. ההתבוננות צריכה להיות הן בנוגע לעבודתו בעצמו, והן בנוגע לפעולה עם הזולת, החל מבני ביתו, ואפילו לאחרי כמה וכמה שנים, שבניו ובנותיו הם לאחרי הגיל ד"חנוך לנער" עד כ"ד שנה, ויש להם בעצמם בנים ובנות. זה שייך גם לטף, שגם להם קל להסביר שכמה וכמה ענינים היו יכולים לעשות בשלימות נעלית יותר, עד שיתעוררו מעצמם לתקן ולהשלים באופן נעלה יותר.
  5. זה כולל ובמיוחד מורים ומדריכים, משפיעים, רבנים, וכו', בנוגע תלמידים שכבר גדלו ונעשו בעצמם מחנכים ומדריכים - יוכל למצוא דרכים להוסיף ולהשלים בהשפעתו שהייתה צריך להיות בשנים שלפני זה.
  6. ההוראה על דבר תיקון ושלימות עניני העבר צריכה להיות גם ובעיקר בהענין של אהבת ישראל - הן בנוגע לתיקון הענינים הבלתי-רצויים, ולהוסיף עוד יותר באהבת ישראל ואחדות ישראל, בהנהגה יומית במעשה בפועל.
  7. כדאי ונכון שההתעוררות בכל הנ"ל תהיה בתחילה במעמד הציבור, "ברוב עם הדרת מלך", אשר, "איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק", מתוך אהבת ישראל ואחדות ישראל.
  8. בכל מקום יערכו התוועדות מיוחדת בימי סגולה שבין פסח שני לל"ג בעומר, ובימים הסמוכים שבה יעוררו אודות תיקון ושלימות כל עניני העבודה, מתוך שמחה וטוב לבב - בהתוועדות של שמחה.

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים

  1. ↑ מסכת סוכה כה, א ואילך. ילקוט שמעוני בהעלותך רמז תשכא.
  2. ↑ היום יום י"ד באייר.
  3. ↑ 3.0 3.1 שמות כב, יג.
  4. ↑ לקוטי שיחות חלק לג עמוד 59 ואילך.
  5. ↑ מאמר להבין עניין פסח שני תשל"ח סוף פרק ב. (ספר המאמרים מלוקט ג מהדורה חדשה ע' 265.).
  6. ↑ מסכת מגילה ו, ב.
  7. ↑ התוועדויות תשמ"ד חלק ג עמוד 1679 (פסח שני תשמ"ד שיחה א).
  8. ↑ ספר הזוהר חלק ב' לו, א.
  9. ↑ 9.0 9.1 ספר המאמרים מלוקט ג (מהדורה החדשה - עמוד 264) מאמר להבין עניין פסח שני.
  10. ↑ עניין זה מודגש ובנוגע לגאולה על פי מאמר חז"ל (סנהדרין צז) "אין ישראל נגאלין אלא בתשובה" שעניינה של עבודת התשובה היא עבודת הנבראים.
  11. ↑ מיכה ז, טו.
  12. ↑ סיום סדר תפילת שחרית לפני "למנצח.. יענך".
  13. ↑ ראה דברי נחמיה סימן קלא סעיף ט.וראה נטעי גבריאל הלכות פסח חלק ג עמוד שכה.
  14. ↑ בשיחה עם רבי פנחס מנחם אלתר (התוועדויות תשמ"ד עמוד 1056 בשולי הגליון).
  15. ↑ התוועדות פסח שני ושבת פרשת בהר בחוקתי תשמ"ג (התוועדויות פסח שני תשמ"ג חלק ג עמוד 1414 ו-1475).
  16. ↑ אגרות קודש חלק ב' עמוד שנ"ב (מכ' שע"א).
  17. ↑ התקשרות גל' 978 הלכות ומנהגי חב"ד הערה 9.
חג הפסח
יציאת מצרים מצרים • יציאת מצרים • עשרת המכות • קרבן פסח • קריעת ים סוף • ספירת העומר
ימי חג הפסח הכנות לפסח • חודש ניסן • שבת הגדול • ערב פסח • ליל הסדר • שביעי של פסח • אחרון של פסח • שבת אסרו חג פסח • פסח שני
חמץ ומצה חמץ: מכירת חמץ • בדיקת חמץ • ביעור חמץ • ביטול חמץ • הזהירות מחמץ: איסור קטניות בפסח • מצה עשירה • מצה שרויה • חומרות והידורים בפסח • מצה: אפיית מצות • מים שלנו • מצה שמורה • מצות מכונה • מצת מצווה • מבצע מצה • חלוקת מצות
ליל הסדר סדר לדוגמא • מנהגי ליל הסדר • סימני הסדר • סיפור יציאת מצרים • ארבע קושיות • ארבעת הבנים • הבן החמישי • הגדה • אכילת מצה • מרור • ארבע כוסות • הסיבה • כוס של אליהו • אפיקומן • לשנה הבאה בירושלים • ליל הסדר ציבורי • ביקורי הרבי בסדרים ציבוריים
תפילות ומנהגים מעות חיטים • תענית בכורות • סדר קרבן פסח • הלל • תפילת טל • סעודת משיח • כינוס תורה
ניגוני החג ניגון עך טי זיעמליאק • ניגון והיא שעמדה • ניגון ממצרים גאלתנו • ניגון על אחת כמה וכמה • ניגון טל יעסיס
חוברות וספרי החג הגדה של פסח עם לקוטי טעמים ומנהגים • הגדת סוד קדושים • סימני סדר של פסח - THE SEDER
חגים וזמנים
מדברי תורה שבת · פסח · שביעי של פסח · פסח שני · שבועות · ראש השנה · עשרת ימי תשובה · יום הכיפורים · ימים נוראים · סוכות · הושענא רבה · שמיני עצרת · שמחת תורה
מדברי חכמים חנוכה · פורים · יום טוב שני של גלויות · עירוב תבשילין
תעניות צום גדליה · עשרה בטבת · תענית אסתר · שבעה עשר בתמוז · תשעה באב · תענית בכורות · תענית בה"ב · ימי השובבי"ם
מנהג ישראל חמשה עשר בשבט · פורים קטן · ל"ג בעומר · חמשה עשר באב
שבתות מיוחדות שבת מברכים · שבת חזק · שבת שובה · שבת בראשית · שבת שירה · שבת שקלים · שבת זכור · שבת פרה · שבת החודש · שבת הגדול · שבת אסרו חג פסח · שבת של שמחה · שבת חזון · שבת נחמו · שבת סליחות
אוחזר מתוך "https://chabadpedia.co.il/index.php?title=פסח_שני&oldid=687890"