מצה
מצה הינו לחם מבצק שלא תפח. מצווה מן התורה לאוכלה בלילה הראשון של חג הפסח, ליל הסדר.
אופן אפייתה[עריכה | עריכת קוד מקור]
בתורה לא מובאים פרטי דיני הכנת המצה, אך לרוב דעות הפוסקים, על המצה להיות עשויה בעבודת יד ולא על ידי מכונה, ובצורה עגולה ולא מרובעת, הכנת ואפיית המצה נעשית במאפיה מיוחדת לזה, ונעשית בהקפדה יתירה שלא יחמיץ הבצק ולא יכשלו באכילת חמץ.
המצה מכונה גם לֶחֶם עֹנִי[1] ומזה למדו חז"ל שעל רכיביה להיות עניים - קמח ומים. ורק במצה זו יוצאים ידי חובת המצווה[2]. מצה שהוסיפו בה עוד משקה חוץ ממים נקרא מצה עשירה שאין יוצאים בה ידי חובה אולם אם נעשתה כדין ונשמרה מחימוץ מותרת לאכילה בימי החג. אולם המנהג הוא שאין אוכלים מצה שנילושה עם מי פירות כלל[3].
סוגי מצות[עריכה | עריכת קוד מקור]
מצה שמורה[עריכה | עריכת קוד מקור]
| ערך מורחב – מצה שמורה |
מצה שמורה היא כינוי למצות מהודרות שנאפו מקמח שנשמר בהקפדה מיוחדת שלא יבוא במגע עם מים כבר משעת הקצירה.
אף שישנם רמות שונות של 'מצה שמורה', מקובל כיום לכנות 'מצה שמורה' רק מצות שנשמרו ממגע עם מים כבר משעת קצירת החיטים.
מצת מכונה[עריכה | עריכת קוד מקור]
|
| ערך מורחב – מצות מכונה |
מצות מכונה, הן מצות ששלבי עשייתם נעשו על ידי מכונה. בהרבה מקהילות ישראל נאסרו מצות אלו מפני חששות שונים (כגון החימוץ שקורה לבצק שמיד לאחר המגע במכונה ועוד), וכן פסקו רבותינו נשיאנו.
מצה שרויה[עריכה | עריכת קוד מקור]
|
| ערך מורחב – מצה שרויה |
מצה שבאה במגע עם מים נקראת 'מצה שרויה', ומקפידים לא לאכלו מחשש שנשאר קמח על המצה שלא נאפה במהלך האפייה, ועל ידי המגע עם מים יחמיץ הקמח, ויחשב כחמץ לכל דבר.
בחסידות חב"ד מקפידים על אי אכילת שרויה בקפדנות יתר, מלבד ביום האחרון של פסח שאז מהדרים כן לאכול שרויה.
בתורת החסידות[עריכה | עריכת קוד מקור]
מאכל האמונה והרפואה[עריכה | עריכת קוד מקור]
המצה מכונה בספר הזוהר "מיכלא דמהימנותא"[4] - מאכל האמונה, כי אכילת המצה הינה 'סגולה' לתוספת אמונה, בחסידות זה מוסבר על פי מאמר חז"ל: "אין תינוק יודע לקרוא אבא עד שטועם טעם דגן"[5] כך גם פועלת המצה אצל אוכלה שידע לקרוא בשם השם ולדעת ולהכיר במציאותו.
שם נוסף למצה בספר זוהר הוא 'מיכלא דאסוותא' - מאכל הרפואה, סגולה מיוחדת יש במצה לרפואת חולים, חסידו של אדמו"ר הזקן אשר היה רופא היה נוהג לקבל מהרבי מצות בפסח והיה טוחנם ומכין מהם תרופות.
אדמו"ר הזקן אמר שהענין של 'מאכל האמונה' הינו בעיקר בלילה הראשון (בחוץ לארץ עורכים שני לילות ליל הסדר) והענין של 'מאכל הרפואה' הינו בעיקר בלילה השני, כי אם האמונה מתעוררת רק לאחר ריפוי מחולי, צריך כביכול חולי, אך אם יש אמונה לכתחילה אין צורך בחולי ויש רפואה תמידית.
מצה היפך הגאווה[עריכה | עריכת קוד מקור]
תורת החסידות מבארת בהרחבה את ההבדל בין חמץ, שענינו ישות וגאווה והוא סמל לרע וליצר הרע, ובין המצה, שענינה ביטול וענווה.
הבדל זה ניכר בכמה ענינים:
- בצורתם: החמץ הוא תופח, גס ובהגבהה, ואילו המצה היא נמוכה ושפלה[6].
- בטעמם: לחמץ יש טעם מורגש, ואילו המצה אין לה כל כך טעם[7].
- בשמם: "חמץ" ו"מצה" מכילים כמעט אותן אותיות, וההבדל ביניהן הוא באות ה' שהופכת לח'[8]. האות ח', הסתומה מכל צדדיה ופתוחה למטה, רומזת לספירת המלכות כפי שהיא נותנת מקום ליניקת החיצונים; ואילו האות ה' שיש בה פתח מלמעלה, רומזת לספירת המלכות כפי שמאיר בה מספירת החכמה, כך שהחיצונים אינם יכולים לקבל ממנה[9].
ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]
קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]
- הרבי שולח מצות לארץ הקודש
- 
- תהליך אפיית מצות בהידור – מבית "הידור מצווה", חלק ראשון • חלק שני - טחינת החיטים • חלק שלישי - אפיית המצות • חלק רביעי - סיום האפיה
הערות שוליים
- ↑ דברים ט"ז ג.
- ↑ שולחן ערוך אדמו"ר הזקן או"ח סי' תנ"ה סל"ג.
- ↑ שולחן ערוך אדמו"ר הזקן או"ח סי' תס"ב ס"ז.
- ↑ ספר הזוהר חלק ב' קפג, ב.
- ↑ ברכות דף מ.
- ↑ תורה אור ויקהל פט, ג. לקוטי תורה צו יג, ג. שיר השירים יד, ד. סידור עם דא"ח מה, א ואילך. אור התורה ויקרא חלק ג ע' תנח. תשעה. ספר המאמרים תרס"ו ע' תרלג. ועוד.
- ↑ תורה אור, אור התורה וספר המאמרים שם. וראה שם הקשר בין שני הענינים.
- ↑ ראה זהר חלק ג רנב, א.
- ↑ סידור עם דא"ח שם.