בדיקת חמץ

הרב מרדכי שמואל אשכנזי בבדיקת חמץ, תשס"ט. צילום: מאיר דהן, שטורעם

בדיקת חמץ היא תקנת חכמים בליל לבדוק ולחפש י"ד ניסן לאור הנר אם יש חמץ בכל פינות הבית, כדי לבערו מכל רשותנו בחג הפסח, כמצוות התורה.

הטעמים לבדיקה

שני טעמים ישנם לבדיקת חמץ:

א. שמא לא יבטל בלב שלם ועל ידי כך יעבור על בל יראה ובל ימצא.

ב. שמא יבוא לאכול את החמץ (במהלך חג הפסח ולאחריו).

במקרה שלא ביטל את החמץ יש שסוברים שבדיקת החמץ הינה מן התורה, מצד חיוב "תשביתו".

זמן הבדיקה

זמן הבדיקה היא בליל י"ד בניסן, וצריכה להעשות בתחילת הלילה - צאת הכוכבים. אמנם כאשר אדם עוזב את ביתו קודם לילה זה, צריך לעשות בדיקת חמץ בלילות שלפניו ללא ברכה אלא אם כן עזב את ביתו יותר משלושים יום קודם הפסח, ללא תכנון לשוב לביתו עד לאחר הפסח. כמו כן אדם ששכח לבדוק בלילה זה, חייב להשלים את חובת הבדיקה.

הסיבה לכך שקבעו את זמן הבדיקה בלילה שלפני ערב פסח, ולא בערב פסח עצמו, או ביום שלפניו, מורכבת משני פרטים: א. בלילה רוב אנשים נמצאים בבתיהם. ב. בלילה אור הנר מבהיק יותר, ומאפשר יותר לראות את החורים והסדקים שבבית.

בדיקת חמץ קודמת לתפילת ערבית, כיון שתקנת חכמים לבדוק מיד בתחילת הלילה, ואילו זמן קריאת שמע ותפילת ערבית הוא עד חצות הלילה; אך רק כשרגיל להתפלל ביחיד, אך אם רגיל להתפלל בציבור, ומתפלל כעת ביחיד, עליו להקדים ערבית לבדיקה, שמא ישכח להתפלל אחר הבדיקה, וכן תפילת הציבור קודמת לבדיקה, כי אחר הבדיקה יהיה קשה לכנס את הציבור.

מנהג חב"ד לערוך את הבדיקה לאחר תפילת ערבית של הציבור. הטעם לכך כתב הרבי, הנראה בעיניו ביותר, הוא משום שמנהגינו להאריך מאד בבדיקת חמץ, ויש יותר חשש שישכח להתפלל תפילת ערבית. אמנם כאשר מתפללים ביחידות, הביא הרבי כי אדמו"ר מוהריי"צ היה מתפלל ערבית ביחידות, והיה בודק בין מנחה למעריב ומתפלל ערבית לאחרי הבדיקה.

סדר הבדיקה

קודם הבדיקה

לפני הבדיקה יש לנקות היטב את כל החדרים שצריך לבודקם, כדי שיהיה ניתן להבחין בחמץ, אם ישנו.

לפני הבדיקה מניחים במקומות שונים בבית עשרה פתיתי חמץ קשה, כל אחד מהפירורים פחות מכזית, ונכון שיהיו כל הפתיתים ביחד בשיעור כזית.

קודם הבדיקה יש מדקדקים ליטול את ידיהם. גם מובא בכף החיים שיש להשתדל לטבול במקוה בבוקרו של יום בדיקת חמץ.

כתב רבנו הזקן: "ויעמיד מבני ביתו אצלו לשמוע הברכה שיבדקו איש במקומו, ולא ישיחו בינתיים, וייזהרו לבדוק תחילה בחדר הסמוך למקום ששמעו הברכה", וכותב הרבי שיתכן שכוונתו היא, שמצוה לזכות גם את בני ביתו (הגברים) בבדיקת החמץ, וכיון שגם בעל הבית בעצמו יבדוק קצת - אין בזה סתירה לדין "מצוה בו יותר מבשלוחו".

וקודם שיתחיל לבדוק יברך: ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על בעור חמץ הנר יהיה דלוק מכבר, והברכה תהיה סמוכה לבדיקה.

נוהגים שהמברך אוחז את הנר בידו בשעת הברכה, ובני הבית שרוצים להשתתף בהבדיקה יתכוונו לצאת בברכתו ויענו אמן, אך ברוך הוא וברוך שמו לא יענו, דהוי הפסק.

בין הברכה לתחילת הבדיקה אין לדבר כלל, אפילו מענייני הבדיקה. ונכון שלא לשוחח כלל, שלא מענין הבדיקה במשך כל זמן הבדיקה.

הבדיקה

בודקים לאור נר של שעוה יחיד, ועל ידי נוצת עוף, כדי לאסוף מהחורים והסדקים. אין צריך לכבות את החשמל בעת הבדיקה, כי עיקר צורך הנר הוא לחורים ולסדקים.

הבודק מניח החמץ שמוצא בשקית קטנה של נייר.

הרבי כותב: "מנהגנו להאריך ביותר בבדיקת חמץ... לא שמעתי בזה שיעור מסויים", בפועל הרבי נוהג להאריך בבדיקה כמה שעות, ובודק את כל הארונות והמגירות^{[דרוש מקור]}.

לאחר הבדיקה

ערכים מורחבים – ביטול חמץ, ביעור חמץ

בגמר הבדיקה - מניח השקית, הנוצה והנר שנותר בתוך כף עץ קעורה, מעטף הכל בנייר [אבל לא יד הכף, שנשאר בלתי מעוטף], ומהדק על ידי חוט שכורכו סביב הנייר כמה פעמים וקושרו.

מיד אחר הבדיקה יבטל את החמץ הנמצא בכל גבולו שלא מצאו בבדיקה, באמירת: "כל חמירא וחמיעא דאיכא ברשותי דלא חזיתיה ודלא בערתיה ודלא ידענא ליה לבטל ולהוי הפקר כעפרא דארעא". בליובאוויטש אין המנהג לומר את ה"יהי רצון" הנדפס בסידורים שונים. ועיקר הביטול הוא בלב, שישים בלבו כל חמץ שברשותו הרי הוא כאילו אינו, ואינו חשוב כלום, והרי הוא כעפר וכדבר שאין בו צורך כלל. וחשוב שהדברים יהיו מובנים לאומר, ואם אינו יודע פירוש המילים הארמיות יאמר זאת בלשון שהוא מבין. תרגום הדברים בלשון הקודש הוא: "כל חמץ ושאור שיש ברשותי שלא ראיתיו ושלא בערתיו ושלא ידעתיו, יבטל ויהיה הפקר כעפר הארץ".

את החמץ הנמצא בבדיקה נוהגים לשרוף למחרת בבוקר, ובינתיים צריך להצניעו במקום המשתמר.

בתורת החסידות

בדיקת החמץ וביעורו

מסופר על אדמו"ר הזקן, שלאחר שובו מביקורו הראשון אצל המגיד ממעזריטש, אצלו למד את כוונות בדיקת חמץ, האריך מאד בבדיקה כדי להביא את כל הכוונות לפועל בבדיקתו (ובדיקתו נמשכה על כל הלילה, זאת למרות שהיה לו בזמנו רק חדר אחד).

באותו מעמד פירש אדמו"ר הזקן את הטעם לכך שבודקים את החמץ דווקא בי"ד ניסן: "י"ג בגימטריא אחד, והוא ענין הדעת, בזה אין שייך (צריך) בדיקה. י"ד הוא ענין המדות (ז' מדות דנפש האלקית ודנפש הבהמית), שם צריך להיות בודקין את החמץ". זאת אומרת: חמץ מסמל ישות (לעומת מצה שמסמל ביטול). בחלק הדעת שבנפש – בו מציאותו של ה' הוא מוחשי ואמיתי, בוודאי ישנו ביטול, ואין צורך לבדוק אם יש שם חמץ. מה שאין כן במדות, שענינם הוא הרגשת עצמו, שם שייך ישות, ולכן צריך לבדוק שם את החמץ ולבערו, ולכן זמן הבדיקה הוא בי"ד, משום שהז' מדות של נפש האלקית מבררים את הז' מדות של נפש הבהמית.

בתורת החסידות מבואר, על פי ספרי הקבלה, סדר העבודה של בדיקת חמץ ולאחר מכן ביעורו, בעבודת ה':

על פי הקבלה, עבודת בדיקת חמץ היא לעשות כלי לאור המתגלה בחג הפסח, על ידי ה"בדק" והסרת החיצונים. כמו שדירת המלך חייבת להיות נקיה מכל לכלוך, כך כדי לקבל את האור של פסח ומתן תורה שלאחריו חייבת להיות טהרה מכל ישות. כפי שרואים בלימוד תורה, שתלמיד שהוא מלא בישות עצמו לימודו אינו נקלט כראוי (ועליו אמרו "משפך - שמכניס בזו ומוציא בזו", כי אין לו כלי), ודוקא הביטול הוא כלי ללימוד תורה כראוי.

אף שהבדיקה והביעור הם ענין אחד - הסרת החמץ (כפי שהוא בפשטות, שעל הבדיקה מברכים "על ביעור חמץ", כיון שהיא התחלת הביעור), בפרטיות העבודה נחלקת לשתים:

בדיקת חמץ, היא העבודה של חשבון נפש בפרטי עניניו והמרירות על הרע שבו, ועל ידי זה מגיעים לביעור חמץ, שהוא הגילוי מלמעלה של אהבה רבה ורעותא דליבא.

בדיקת חמץ, שבה עדיין יש רע ויש לחפש אחריו ולבערו, היא העבודה שעל פי טעם ודעת, שבה יש רע וצריכים עדיין לכפותו - אתכפיא. לעומתה, העבודה של ביעור חמץ היא עבודה שלמעלה מטעם ודעת, שבה כבר לא שייך רע - אתהפכא. לכן עבודת בדיקת חמץ שייכת ליום י"ד - ארבעה עשר, וביעור חמץ שייך ליום הט"ו - חמישה עשר: "ארבעה עשר" אותיות ד"י, "די מחסורו", הוא עבודה שבה ישנו רק מילוי החסרון אך עדיין שייך חסרון; ואילו יום החמישה עשר אותיות י"ה, הוא המשכה שלימה באופן של עשירות, שלא שייך בה חסרון. האור המאיר בארבעה עשר הוא מבחינת דעת תחתון ולכן שייך עדיין חמץ, והאור בחמישה עשר הוא מבחינת דעת עליון ולכן לא שייך חמץ. אלא שעל ידי התורה נפעל ביעור החמץ עוד קודם החמישה עשר, כבר ביום ארבעה עשר (שלכן התורה קוראת לארבעה עשר "ביום הראשון" שבו יש להשבית את החמץ), כיון שבכוחה של התורה לפעול כבר בעבודה של אתכפיא את השלימות של אתהפכא.

אור הנר

הכח לבדיקת החמץ נמשך מבחינת ה"אור" המתגלה לארבעה עשר, שהוא הכח שניתן בנשמה האלוקית - הנקראת נר, "נר ה' נשמת אדם" - ששבע המדות שלה יגברו על שבע המדות של נפש הבהמית.

אמנם כח זה ניתן בנשמה הוא רק באופן של "נר", אור קטן, ואסור לבדוק לאור אבוקה שהוא אור גדול יותר. ומבואר בספרי הקבלה, שמול אור של אבוקה בטל הרע לגמרי, ואילו בבדיקת חמץ שייך עדיין רע, ולכן היא נעשית רק על ידי נר (בדומה להבדל הכללי בין ביטול הרע ביציאת מצרים שהיה רק בבחינת אתכפיא, ולכן נמשלה לאור הנר; לעומת הגילוי בגאולה העתידה שיהיה בבחינת אתהפכא, ונמשלה לאור השמש). זאת מכיון שהעבודה צריכה להיעשות על ידי הנשמה בכוחות עצמה, ודוקא כוחות פנימיים ולא מקיפים, ולא בכח הגילוי מלמעלה. אמנם, בלית ברירה ניתן לבדוק גם לאור השמש, היינו בכח הגילוי מלמעלה, כי סוף סוף גם בכך נעשית העברת הרע.

לקריאה נוספת

• אדמו"ר הזקן, סימנים תלא, תלב, תלג, תלד, תלה בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן, באתר ספריית חב"ד ליובאוויטש
• הרבי, בדיקת וביעור חמץ, בתוך הגדה של פסח עם לקוטי טעמים ומנהגים, באתר ספריית חב"ד ליובאוויטש

קישורים חיצוניים

• איך בודקים חמץ? ואיך מבערים אותו?, מתוך ערוץ יהדותון
• שיעור לפסח עם הרב פרבר: "בדיקת חמץ"
• הרב יוסף שמחה גינזבורג, הלכות ומנהגי חב"ד בבדיקת חמץ
• הרב משה קורנוויץ, כניסה במהלך הפסח לבית חברו שלא בדקו בו חמץ, בתוך קובץ הערות התמימים ואנ"ש ישיבה קטנה בית שמש, י"א ניסן תשפ"ב עמוד 280
• הרב מאיר אשכנזי, שואלין ודורשין: כמה צריך להתאמץ בבדיקת החמץ?
• שיעור בדיני בדיקת חמץ עם הרב נפתלי ועקנין

הבהרה: המידע בחב"דפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.