בגד

בגד הוא כיסוי חיצוני לגוף האדם, אותו לובש האדם על מנת לחמם את עצמו, ולהסתיר את גופו מעיני הבריות, בלשון החסידות משתמשים בעיקר במילה לבוש, אך בגד היא כינוי מיוחד ללבוש של בחינת המלכות כי כינוי בגד מורה על לבוש המסתיר ומעלים בבחינת המלכות המעלמת ומסתרת, בניגוד ללבוש שכל מטרתו רק להביא את האור לידי גילוי.

בהלכה

הלכות רבות נאמרו בדיני בגדים ומהם: צרעת הבגד, טומאת בגדים, בגדי כהונה, ועוד ועוד.

כמו כן, יש הלכות רבות באופן לבישת הבגדים ופשיטתם ומהם:

• בשעת הפשיטה והלבישה אין לגלות שלא לצורך מבשר האדם במקומות שנהוג לכסותם אפילו רגע אחד, ולכן החלפת בגדים וכדומה צריכה להעישות בכיסוי מלבד בבית המרחץ וכדומה.
• יש להקדים בלבישה תמיד את צד ימין ובדין זה אין חילוק בין כל אדם לאיטר, ובקשירת הנעליים יקדים את צד שמאל, ובדין זה יש שכתבו שאיטר יד קושר בימין כל אדם, ויש שכתבו שאיטר יד קושר בשמאל כל אדם, אך איטר רגל יקשור בימין כל אדם. ובשאר בגדים שיש בהם קשירה יש שפסקו שקשירתם בשמאל ויש שפסקו שגם בהם יש לקשור בשמאל.
• אין ללבוש שתי בגדים כאחד מפני שזה מביא לשכחה. ויש מחמירים אף בפשיטה. ויש מחמירים אף בנעליים ויש מתירים.
• אין ללבוש בגד הפוך ועל תלמיד חכם להקפיד זאת ביותר. ויש מי שכתב שזהו רק בבגדים העליונים הנראים, אך יש מי שכתב שראוי להקפיד גם בבגד פנימי.

החילוק בין בגד ללבוש

בחסידות השתמשו רבות בבגדים כמשל ללבושים, אך מבואר כי ישנו חילוק בין בגד ללבוש. בחמדת ימים כותב בשם האריז"ל בביאור החילוק:

ומורי ז"ל היה אומר כי סגולת צום התענית הזה ללובש בו שק ואפר, להפריד מעליו הבגדים הצואים בגד בוגדים, חלק הרע שבו כנודע מדברי הרב כי כל אדם כלול מטוב ורע. וכל אחד כלול מפרצוף שלם, והטוב נקרא "לבוש", וחלק הרע נקרא "בגד". והוא הסוד הנאמר "ומרדכי ידע את כל אשר נעשה ויקרע מרדכי את בגדיו" מלשון "בגד בוגדים בגדו". שהפריד מעליו, אלא שהוצרך להמשיך אור דעתיקא קדישא כדי להפריד הבוגדים...

בדרך אחרת מובא גם בספר לימודי אצילות למהר"י סרוג: "מה בין לבוש לקיפול? הקיפול היא כמו בגד [נ"י הוא הגם] שנתקפל בראשו [נ"י ונ"א לראש] ונשאר למטה שלם משא"כ בלבוש, והנה הקיפול הוא מה שלפעמים פשוט ולפעמי' מתקפל והוא בסוד אור ישר ואור חוזר". נמצא שהבגד הוא סוד קיפול עולם המלבוש תחתיתו לעליונו, ענין הנקרא בחסידות צמצום בבחינת מרובע, שממנו שורש הצמצום השני שבבחינת עיגול, שהוא שורש הקליפות והרע. נמצא שהלבוש מורה על בחינה שכולה טוב.

ענין זה מובא בכמה ספרי חסידות, כמו למשל בספר תולדות יעקב יוסף: ובגד ללבוש, שיעשה מן בגד לבוש כנודע סוד חלוקא דרבנן.

בהשתדלות לפרנסה

במצוות תגלחת מצורע בדרך מצוותיך, מבאר אדמור הצ"צ איך השפע הגשמי היורד לאדם מלמעלה לא מושפע מכמות ההשתדלות לפרנסה שאדם עושה פה למטה. ואם כך, הוא שואל, מדוע ציוותה התורה שצריך לעשות השתדלות לפרנסה? ועונה שיש בזה סוד גדול שהקדוש ברוך הוא מצפה מאיתנו להיות שותפים ולעזור לו להסתיר את זה שהשפע בא ישר מלמעלה, שעל ידי שאדם עובד לפרנסתו, ניתן יהיה לטעות ולחשוב שההשתדלות היא זו שהביאה את הכסף. וממשיל זאת לבגד שמכסה את הגוף. ומפרט: שכשם שאם הבגד קצר מדאי הוא לא מספיק לכסות ולחמם, כך אם ההשתדלות מועטת מדאי, האדם חסר. וכן כשם שאם הבגד ארוך מדאי , אפשר להכשל בו וליפול, כך גם אם אדם משתדל בפרנסה יותר מדאי.