שכחה

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שכחה היא מצב של איבוד זכרון. איבוד זכרון הלימוד עלול להתרחש בעקבות חוסר חזרת החומר, כתוצאה מחולי, או מעשיית דברים האסורים לפי ההלכה משום ש"קשה לשכחה".

מקור השכחה[עריכה | עריכת קוד מקור]

בחסידות מבואר[1] שמקור השכחה הוא ממקום כסא הכבוד שבעולם הבריאה ומטה, אך מכסא הכבוד ומעלה אין עניין של שכחה.

שכחת הקב"ה ולהיפך[עריכה | עריכת קוד מקור]

שכחת היהודי מה'[עריכה | עריכת קוד מקור]

על ידי גאווה מגיעים לידי שכחה מהקב"ה כמו שכתוב[2] "וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ".

בחסידות מוסבר[3] שיש שני סוגי שכחה:

א. עזיבה, שהוא רק העדר הזכרון, שאינו זוכר את ה' כי אינו מונח רק בתורה ועבודת ה'. ועזיבה זו מגיעה מעצמה בזמן הגלות.

ב. שכחה שאינו רק העדר הזכרון אלא שישנה מציאות של שכחה, שזהו כשהאדם משקיע את כל כוחותיו בעניני עולם הזה.

שכחת ה' את היהודי[עריכה | עריכת קוד מקור]

כתוב בספר ישעיה[4]: "וַתֹּאמֶר צִיּוֹן עֲזָבַנִי ה' וַאדֹנָי שְׁכֵחָנִי".

בחסידות נשאל[3] איך ה' יכול לשכוח את היהודי הרי כתוב[5] "אין שכחה לפני כסא כבודך"?

ומבואר שכל הענינים שלמעלה תלויים בעבודת האדם למטה. וכשהיהודי שוכח מה' גם ה' כביכול שוכח ממנו. (אך שכחה זו אינה בשם הוי"ה ח"ו כי שם אין שייך שכחה אלא עזיבה כדלהלן).

וכמו שאצל האדם יש שני סוגי שכחה כך גם לגבי הקב"ה.

א. העזיבה שבזמן הגלות. ששם הוי"ה אינו מתגלה בשם אדנ"י דהיינו בעניני העולם. כוונתה של עזיבה זו היא, שדווקא מתוך ההעלם על ידי עבודת האדם, יבוא הגילוי, שאז יש בו יתרון גדול יותר.

ב. שכחה בשם אדנ"י שעל ידי שלא מאיר בו שם הוי"ה גם אצלו נעשה שכחה שאז אין זה רק העדר גילוי, אלא, שגם ישנם העלמות והסתרים. ועזיבה זו מתבטלת על ידי עניית אמן.

דברים הגורמים שכחה[עריכה | עריכת קוד מקור]

  • לימוד תורה בלחש[6].
  • לבישת שני מלבושים בבת אחת[7].
  • לנגב את ידיו במלבושו אחר נטילת ידים[8].
  • גזיזת צפורניים שלא כפי הסדר המופיע בהלכה[9].
  • קריאת כתב בולט שעל גב המצבה[10].
  • אכילת לב בהמה או עוף[11].
  • אכילת מאכל שאכלו ממנו חתול ועכבר[11].
  • החלפת נעל שמאל בשל ימין, ותפירת בגד שלבוש בו[12].
  • השארת ספר פתוח כשיוצא מהחדר בו לומד[13].

השוכח דבר שלמד[עריכה | עריכת קוד מקור]

מחמת עצלות[עריכה | עריכת קוד מקור]

אמרו חז"ל[14] "כל השוכח דבר אחד ממשנתו מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו", וגם עובר באיסור לאו מן התורה[15], שנאמר[16] "פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך" (ו"פן" הוא לשון לאו[17]) וחכמים קבלו שזה מתייחס לא רק לעשרת הדברות, כי אם, לכל התורה כולה.

גם כיום[18] שנכתבה התורה ולכל אחד יש גישה קלה לספרים, ממשיך וקים איסור זה כי: א. מצווה של התורה היא נצחית. ב. מיד כששוכח כבר עובר על האיסור.

הלומד ושוכח דומה לאשה היולדת וקוברת, וגורם גלות לבניו[19].

מחמת אונס[עריכה | עריכת קוד מקור]

כל זה מדובר כששכח בגלל שנתעצל לחזור על לימודו, אך אם שכח כי היה קשה לו להבין[14], או כי היה טרוד בפרנסתו ולא היה לו מספיק זמן לחזור על לימודו[15], אינו מתחייב בנפשו.

שכחן גדול[עריכה | עריכת קוד מקור]

גם מי שהוא שכחן גדול אינו נפטר מחיוב זה[20], אלא צריך ללמוד כל יום רק קצת ולחזור על מה שלמד פעמים רבות עד שיצליח לזכור וכך ימשיך ללמוד כשהוא חוזר כל קצת זמן על כל תלמודו. ואל ימנע יחשוב שבאופן זה לא יספיק ללמוד הרבה, שהרי על זה נאמר[21] "לא עליך המלאכה לגמור", והיו תלמידים[22] רבים בתקופת הגמרא שהיו בקיאים רק במסכת אחת, וכמה מהם היו בקיאים בשני מסכתות.

עצות לשכחה[עריכה | עריכת קוד מקור]

צדיקים ששכחו תלמודם[עריכה | עריכת קוד מקור]

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים

  1. תורת מנחם חלק כ"ז עמודים 57 - 58
  2. דברים ח יד
  3. 3.0 3.1 מאמר פרשת עקב תשי"ז
  4. מט יד
  5. ברכות לב ב
  6. הלכות תלמוד תורה לאדה"ז
  7. שולחן ערוך אדה"ז ב ג
  8. שו"ע אדה"ז אור החיים קנח יח
  9. שו"ע אדה"ז אור החיים רסה ג
  10. קיצור שולחן ערוך קכח יג
  11. 11.0 11.1 קיצור שולחן ערוך לב ט
  12. כף החיים על שו"ע יורה דעה קטז ריב א
  13. קיצור שו"ע כז ד
  14. 14.0 14.1 אבות ג ח
  15. 15.0 15.1 מנחות צט ב
  16. דברים ד ט
  17. עירובין צו א
  18. הלכות תלמוד תורה לאדה"ז ב ד
  19. סנהדרין צט א
  20. הלכות תלמוד תורה לאדה"ז ב ח
  21. אבות ב טז
  22. ירושלמי שביעית י סוף הלכה ג
  23. 23.0 23.1 23.2 23.3 ע"פ אגרות קודש אדמו"ר שליט"א כרך י"א ג'תקמ"ה
  24. אגרות קודש אדמו"ר מלך המשיח שליט"א חי"א ע' קפז.
  25. בראשית רבה ע"ט ה