עוף

עוף הוא שם כללי למין הבעלי חיים שיש להם כנפיים, ועפים בשמים.

בריאתו

העוף נברא ביום חמישי מששת ימי בראשית, אופן בריאתו הקב"ה ברא אותו מן הרקק, ונברא מיד עם נפש חיה.

הכשרו

ישנם יותר עופות כשרים, מעופות שאינם כשרים, ולכן התורה מונה שת העופות שאינם כשרים.

למרות זאת ישנו צורך לקבלה, לדעת אינם עופות אוכלים.

כדי לאכול עוף צריכים לשוחט אותה, ולהוציא את הדם, על ידי מליחה והדחה, ועוד פרטים.

מובא בגמרא "בהמה שנבראת מן היבשה הכשרה בשני סימנים כו' עוף שנברא מן הרקק הכשרו בסימן אחד".

על פי חסידות

בהמה שנבראת מן העפר (יבשה) שלכן יש לה חיות בריא וחזק, רומז על נפש הבהמית כמו שהיא בתוקף הגסות. ולכן הכשרה הוא בשני סימנים. ועוף שנברא מן הרקק, מים ועפר, רומז על נפש הבהמית כמו שהיא בדקות. ולכן הכשרו בסימן אחד.

ובפרטיות יותר, בהמה היא נפש הבהמית (עצמה), שהיא ממדריגות תחתונות דנוגה (גסות שלה), ועוף הוא נפש השכלית שהיא ממדריגות עליונות דנוגה (דקות שלה), שלכן היא ממוצע בין נפש הבהמית ונפש האלקית.

ולכן העוף פורח באויר (מזמן לזמן), שאפשר לבאר את זה בשני אופנים.

שהפריחה באויר (של העוף) היא מצד נפש השכלית עצמה. כי טבע השכל (גם השכל דנפש השכלית הגם שהוא שכל טבעי, שכל דנוגה, מכל מקום, כיון שהוא שכל, טבעו) הוא להיות נמשך למה שלמעלה ממנו.

ועוד ענין בזה, שעל ידי ההתלבשות דנפש האלקית בנפש השכלית, יכולה היא להשיג עניני אלקות שלמעלה מעולם. אלא שגם אז היא רק מסכימה לההשגה דנפש האלקית אבל היא נשארת במהותה – שכל אנושי.

וזה ששמירת בהמות הוא גם בחצר שאינו מקורה ושמירת העופות הוא דוקא בחצר מקורה (אף שעופות הם בדקות יותר), כי דקות דנוגה אינו ניכר כל כך, ולכן צריך לשמירה יתירה.

וכמו שבגשמיות, הטעם על זה שהעופות אינם נשמרים בחצר שאינו מקורה הוא לפי שיכולים לפרוח (על גבי המחיצות), על דרך זה הוא ברוחניות, דזה שנפש השכלית צריכה לשמירה יתירה הוא לפי שיש בה התכונה דפריחה באויר. זאת אומרת, שבגלל שהשכל של הנפש השכלית נמשך למה שלמעלה ממנו [ויתירה מזו, שהוא משיג (על ידי התלבשות נפש האלקית בנפש השכלית) עניני אלקות שלמעלה מעולם], לכן, בכדי למצוא הרע שבשכל הוא דוקא על ידי ההתבוננות שאלקות הוא מופלא משכל אנושי [היינו שגם הענינים דאלקות המושגים בשכל אנושי, אין השכל משיג אותם כמו שהם לאמיתתם, כי כיון שהם אלקות, הרי הם בלי גבול, וכמו שהשכל תופס אותם, בהכרח שהוא מגבילם], ועל ידי שנפש השכלית (עוף) מרגישה הפלאת אלקות שלמעלה מהשכל, מקורה בגג, על ידי זה נתברר דקות הרע שבה, נשמרת.

עוף כמשל להמלאכים

הפסוק "ובשתים יעופף" המתאר את פעולתם של המלאכים במונחים של רצוא ושוב, שהיא תנועה מתמדת של התעלות וחזרה, המשולה לתנועת הציפור במעופה.

הסבר המשל מעוף הציפור, כאשר ציפור עפה, היא מגביהה את כנפיה למעלה ואז מורידה אותן מטה. השילוב הזה, של העלאה והורדה ברצף, הוא שמאפשר לה לעוף במהירות וביעילות. אם הייתה רק תנועה למעלה או רק למטה, המעוף לא היה אפשרי (וכמו בתנועת בשחייה במים, שמחייבת תנועה מתמדת של הידיים והרגליים – למעלה ולמטה – ממחישה עיקרון דומה של תנועה הדורשת כיוון מנוגד, אך משלים, לשם התקדמות).

כמו כן המלאכים - "ובשתים יעופף", תנועת המעוף של המלאכים מתוארת כהשתקפות של עבודה רוחנית המבוססת על "רצוא ושוב" בבחינת אהבה ויראה – תנועה פנימית של התעלות (רצוא, השתוקקות להתקרב לאלוהות) וחזרה (שוב, חזרה למציאות ולמשימה האלוקית בעולם).

וה"גדפין" (כנפיים) מייצגות את הכוחות שמניעים את המלאכים להתעלות ולהתדבק בבורא, ושוב לחזור למקום של תפקידם בעשייה האלוקית.

התנועה הכפולה של רצוא ושוב היא יסוד מרכזי בעבודת המלאכים, וכך גם בעבודת האדם. בדומה למעוף הציפור, תנועת ההתעלות והחזרה יוצרת דינמיקה רוחנית מתמדת שמובילה לעילוי ולהתקרבות אל הבורא.

ראו גם

• כנפיים
• ציפור המדברת