שבת אסרו חג פסח

הדרכה הלכתית מטעם מכון הלכה חב"ד לקביעות של שביעי של פסח שחל בערב שבת, לבני ארץ ישראל

שבת אסרו חג פסח היא שבת שחלה בצמוד מייד לאחר חג הפסח בארץ ישראל. קביעות זו יוצרת שאלות הלכתיות בנוגע לדיני החמץ והשימוש בו לאחר שהסתיים החג, אך לפני שהחמץ נקנה בחזרה מהגוי, וכן יוצרת הבדלים בקריאת התורה בין בני חו"ל לבני ארץ ישראל, כיון שבחו"ל החג נמשך יומיים ובשבת זו קוראים את קריאת אחרון של פסח.

נידון נוסף הוא זמן עריכת סעודת משיח בקביעות כזו.

בקהילות ישראל נהוג לערוך בקביעות כזו בערב חג עירוב תבשילין על מנת לאפשר בישול ביום טוב גם עבור השבת.

מעלת הקביעות

קביעות זו היא המעולה ביותר, כאשר ספירת העומר מתחילה באחד בשבת, וכל שבוע של ימי הספירה מתחיל ביום ראשון ומסתיים ביום השבת.

מלבד המופיע בדברי חז"ל על מעלת קביעות זו, ביאר הרבי מספר פעמים את מעלת הקביעות על פי פנימיות הענינים, וכן הוסיף והדגיש את המעלה שימי חול המועד רצופים בלי שיש שבת המפסיקה ביניהם, וימים אלו - שהם הימים היחידים בשנה שמוקדשים ללימוד תורה בלבד בלי היתר של עיסוק בפרנסה או בעונג שבת ויום טוב, רצופים ומאפשרים הוספה מיוחדת בלימוד התורה.

בנוסף, בשנה שאינה מעוברת יוצרת קביעות כזו מצב של שמיני שמונה שמינה בו יש סגולה מיוחדת (ראו להלן).

שימוש בחמץ וקטניות

אף שבשבת זו אין כבר את איסור אכילת חמץ, אך בספרות ההלכה ישנה מחלוקת גדולה בין הרבנים ופוסקי ההלכה האם ניתן להתיר ולאכול בשבת זו מאכלי חמץ ומאכלי קטניות ושאר דברים שהחמירו שלא לאוכלם בפסח, כשעיקר הדיון נסוב סביב 2 סוגיות עיקריות:

• מוקצה: כיון שבשעת בין השמשות היה אסור לגעת בחמץ, ואף במיני הקטניות וכדומה שנוהגים לפרוש מהם בחג הפסח - האדם הקצה אותם מדעתו, וממילא כל מה שהוקצה בבין השמשות הוקצה לכל משך השבת. לפועל, יש מרבני חב"ד שהתירו דווקא בחמץ גמור, ויש שהתירו דווקא במיני קטניות ושאר דברים שאינם אסורים אלא מצד המנהג וחומרא שאנו נוהגים להחמיר בפסח ולא מדין תורה.
• שימוש בדבר שנמכר: כיון שמיני אוכל אלו נמכרו לנכרי, עלול השימוש בדבר להיות כרוך בגזל הגוי שאסור, וכן לפגוע בכללות המכירה שאדם לא מתייחס אליה כדבר אמיתי ומוחלט ומשתמש כרצונו לפני שרוכשים חזרה את החמץ מהגוי. לפועל, נהוג להתיר זאת ולהוסיף תנאי בשטר המכירה שאם ישתמשו בחמץ של הנכרי לפני שירכשו ממנו חזרה, הוא לא יקפיד, וישלמו לו את מה שהשתמשו.
• זהירות מנגיעה בכלי הפסח: שימוש במיני חמץ ואפילו בדברים שהקפידו עליהם לאורך כל החג לפני שהספיקו להכניס את כלי החמץ, עלולה לגרום שהאוכל יגע בכלים.

נוסף לכך, על יסוד דברי הרבי שהתייחס למעלה שבקביעות זו, יש חסידים המקפידים שלא להשתמש בחמץ כלל בשבת זו, על אף ההיתרים שניתן למצוא לכך.

עם זאת, המנהג הרווח הוא שלא להימנע מאכילת שרויה.

ערב שבת

• עירוב תבשילין: כמו בכל ערב יום טוב הסמוך לשבת, במטרה לאפשר בישול ביום טוב גם עבור השבת.
• דילוג על 'הודו': לפני תפילת מנחה אומרים רק 'פתח אליהו', כיון שהמזמור 'הודו' (מתקנת הבעל שם טוב) קשור עם ימות החול, ואין אומרים אותו כשערב שבת הוא חג או חול המועד.

סעודת משיח

ערך מורחב – סעודת משיח

קביעות זו שהינה ייחודית לבני ארץ ישראל, יוצרת התלבטות מהו הזמן המתאים ביותר לעריכת סעודת משיח, כאשר מצד אחד הזמן של הסעודה כבכל שנה הוא בשביעי של פסח, ומצד שני אחד הטעמים של הסעודה הוא חיבור החג עם ימי החול, והזמן המתאים ביותר לזה הוא בסיום ימי הקדושה, לקראת צאת השבת, ובפרט שדבר זה מאפשר לחבר קהלים רחבים לסעודה כפי הוראת ובקשת הרבי.

הרבי עצמו התייחס לסוגיה והמליץ למצוא את האופן המתאים לערוך סעודה בערב שבת, ולהמשיך ולהוסיף 'כפליים לתושיה' גם ביום השבת עצמו.

בסעודה הנערכת בערב שבת, כיון שהרבי עורר שלא יעשו פורס מפה ומקדש במקומות בהן עלול הדבר להביא לידי מכשול, יש להשתדל ולהקדים את הסעודת משיח ולקיים אותה קודם השעה העשירית, וזאת על מנת שלא להתמלא מהסעודה דבר שיפגע באכילת סעודת שבת לתענוג.

קריאת התורה

בקביעות זו, נוצר הפרש בין הקריאות של בני ארץ ישראל ובני חוץ לארץ, כאשר בארץ ישראל ממשיכים כבר בשבת הסמוכה לחג הפסח בסדר הקריאות הרגיל, ואילו בחוץ לארץ קוראים בשבת זו את הקריאה של אחרון של פסח, ורק בשבת שלאחריה ממשיכים בסדר הקריאות הרגיל.

בני חוץ לארץ שמגיעים בתקופה זו לארץ, צריכים להשתדל להשלים את הקריאה, על מנת שלא להחסיר מסדר הקריאות ולדלג, ונפוץ מאוד בריכוזים של שומרי תורה ומצוות לארגן מניין קריאה לבני חו"ל שחזרו לארץ, כשבמניינים אלו קוראים 2 פרשיות כדי להשוות את הקריאות שלהם עם הקריאות של בני ארץ ישראל. לעומת זאת לבן ארץ ישראל שנוסע לחוץ לארץ אין בעיה זו.

בשנה שאינה מעוברת נמשך מצב זה עד לפרשיות של בהר ובחוקותי כאשר בארץ ישראל קוראים אותן בנפרד, ואילו בחו"ל קוראים אותן כפרשות מחוברות ומשתווים בסדר הקריאות.

בשנה מעוברת נמשך החילוק בין הקריאות של בני חו"ל ובני ארץ ישראל קרוב לשלשה חודשים עד לפרשיות מטות-מסעי, כאשר בארץ ישראל הן נקראות בנפרד, ואילו בני חו"ל קוראים אותן כפרשיות מחוברות.

שמיני שמונה שמינה

קביעות זו, יוצרת בחוץ לארץ - בשנה שאינה מעוברת - מצב בו קוראים את החלק הראשון של פרשת שמיני שמונה פעמים:

1. מנחה של שבת הגדול, פרשת צו (ח' ניסן)
2. שחרית של יום שני, שבוע חג הפסח (י' ניסן)
3. שחרית של יום חמישי, שבוע חג הפסח (י"ג ניסן)
4. מנחה של שבת חג הפסח (ט"ו ניסן)
5. מנחה של שבת אחרון-של-פסח (כ"ב ניסן)
6. שחרית של יום שני, שבוע פרשת שמיני (כ"ד ניסן)
7. שחרית של יום חמישי, שבוע פרשת שמיני (כ"ז ניסן)
8. שחרית של שבת פרשת שמיני (כ"ט ניסן)

הרבי הביא מספר פעמים את הפתגם המופיע בספרי חסידות פולין על קביעות זו 'שמיני שמונה שמינה', כלומר שבשנה בה קוראים את פרשת שמיני שמונה פעמים, תהיה השנה 'שמינה' ומשובחת.

פרקי אבות

ערך מורחב – לימוד פרקי אבות בשבתות הקיץ

הבדל נוסף שיוצרת קביעות זו בין תושבי חו"ל ובני ארץ ישראל, היא אמירת פרקי אבות בשבתות הקיץ, כאשר המנהג הוא לומר פרקי אבות בכל השבתות שבין פסח לחג השבועות, ומנהגנו להמשיך ולומר בכל שבתות הקיץ, אך בקביעות כזו עלול להיווצר הבדל בין בני ארץ ישראל שיתחילו לומר מייד בשבת הראשונה שחלה אצלם בצמוד לאחר הפסח ואילו בני חו"ל יתחילו רק בשבת שלאחר מכן, כיון ששבת זו אצלם היא עדיין חלק מימי הפסח ואינה מהשבתות 'שבין פסח לשבועות'.

במנהגי ישראל יש מספר שיטות כיצד להשוות את בני חו"ל ובני ארץ ישראל, ובנוגע למנהג חב"ד ככל הנראה המנהג הנפוץ כפי שמובן מדברי הרבי הוא לקרוא בשבת הראשונה פרק א', ובשבת שלאחר מכן לחזור ולומר אותו שוב כמו בני חו"ל.

קישורים חיצוניים

• הרב ירוסלבסקי: "יש להדר בכל הידורי פסח גם בשבת הקרובה"