מצה
מצה הינו לחם מבצק שלא תפח. מצווה מן התורה לאוכלה בלילה הראשון של חג הפסח, ליל הסדר.
תוכן עניינים
אופן אפייתה[עריכה]
בתורה לא מובאים פרטי דיני הכנת המצה, אך לרוב דעות הפוסקים, על המצה להיות עשויה בעבודת יד ולא על ידי מכונה, ובצורה עגולה ולא מרובעת, הכנת ואפיית המצה נעשית במאפיה מיוחדת לזה, ונעשית בהקפדה יתירה שלא יחמיץ הבצק ולא יכשלו באכילת חמץ.
המצה מכונה גם לֶחֶם עֹנִי[1] ומזה למדו חז"ל שעל רכיביה להיות עניים - קמח ומים. ורק במצה זו יוצאים ידי חובת המצווה.[דרוש מקור] מצה שהוסיפו בה עוד משקה חוץ ממים נקרא מצה עשירה שאין יוצאים בה ידי חובה אולם אם נעשתה כדין ונשמרה מחימוץ מותרת לאכילה בימי החג. אולם המנהג הוא שאין אוכלים מצה עשירה כלל.[דרוש מקור]
סוגי מצות[עריכה]
מצה שמורה[עריכה]
| ערך מורחב – מצה שמורה |
מצה שמורה היא כינוי למצות מהודרות שנאפו מקמח שנשמר בהקפדה מיוחדת שלא יבוא במגע עם מים כבר משעת הקצירה.
אף שישנם רמות שונות של 'מצה שמורה', מקובל כיום לכנות 'מצה שמורה' רק מצות שנשמרו ממגע עם מים כבר משעת קצירת החיטים.
מצת מכונה[עריכה]
|
| ערך מורחב – מצות מכונה |
מצות מכונה, הן מצות ששלבי עשייתם נעשו על ידי מכונה. בהרבה מקהילות ישראל נאסרו מצות אלו מפני חששות שונים (כגון החימוץ שקורה לבצק שמיד לאחר המגע במכונה ועוד), וכן פסקו רבותינו נשיאנו.
מצה שרויה[עריכה]
|
| ערך מורחב – מצה שרויה |
מצה שבאה במגע עם מים נקראת 'מצה שרויה', ומקפידים לא לאכלו מחשש שנשאר קמח על המצה שלא נאפה במהלך האפייה, ועל ידי המגע עם מים יחמיץ הקמח, ויחשב כחמץ לכל דבר.
בחסידות חב"ד מקפידים על אי אכילת שרויה בקפדנות יתר, מלבד ביום האחרון של פסח שאז מהדרים כן לאכול שרויה.
בתורת החסידות[עריכה]
מאכל האמונה והרפואה[עריכה]
המצה מכונה בספר הזוהר "מיכלא דמהימנותא"[2] - מאכל האמונה, כי אכילת המצה הינה 'סגולה' לתוספת אמונה, בחסידות זה מוסבר על פי מאמר חז"ל: "אין תינוק יודע לקרוא אבא עד שטועם טעם דגן"[3] כך גם פועלת המצה אצל אוכלה שידע לקרוא בשם השם ולדעת ולהכיר במציאותו.
שם נוסף למצה בספר זוהר הוא 'מיכלא דאסוותא' - מאכל הרפואה, סגולה מיוחדת יש במצה לרפואת חולים, חסידו של אדמו"ר הזקן אשר היה רופא היה נוהג לקבל מהרבי מצות בפסח והיה טוחנם ומכין מהם תרופות.
אדמו"ר הזקן אמר שהענין של 'מאכל האמונה' הינו בעיקר בלילה הראשון (בחוץ לארץ עורכים שני לילות ליל הסדר) והענין של 'מאכל הרפואה' הינו בעיקר בלילה השני, כי אם האמונה מתעוררת רק לאחר ריפוי מחולי, צריך כביכול חולי, אך אם יש אמונה לכתחילה אין צורך בחולי ויש רפואה תמידית.
מצה היפך הגאווה[עריכה]
המצה מסמלת את הענווה והצניעות, ההיפך מהחמץ התפוח, שמסמל את הגאווה והישות,
דבר זה נרמז ונראה בכך שאין בה הגבהה וניפוח כמו בחמץ, וגם אין בה טעם מורגש כמו בחמץ, מכיון שבחינת המצה הוא רק בחינת הביטול לבטל את הרצון, כמו שכתוב 'בטל רצונך מפני רצונו', ובחינת ביטול רצון בא מצד בחינת השפלות בגלל העדר הרגשת עצמותו מכל וכל כידוע, ולכן אין במצה טעם מורגש, כמו ביטול רצון שאין בו טעם אלא מפני שכך "אמר ונעשה רצונו".
ראו גם[עריכה]
לקריאה נוספת[עריכה]
- מאמרי אדמו"ר הזקן, תקס"ט
קישורים חיצוניים[עריכה]
- הרבי שולח מצות לארץ הקודש
- 
- תהליך אפיית מצות בהידור – מבית "הידור מצווה", חלק ראשון • חלק שני - טחינת החיטים • חלק שלישי - אפיית המצות • חלק רביעי - סיום האפיה
