לדלג לתוכן

פורטל:חסידות חב"ד

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית

חסידות חב"ד ליובאוויטש (ראשי תיבות "חכמה, בינה ודעת") היא חצר חסידית שנוסדה לפני כמאתיים חמישים שנים בידי רבי שניאור זלמן מליאדי בשנת ה'תקל"ב (1771). בשנת ה'תקע"ג (1812) העתיק בנו של רבי שניאור זלמן, רבי דובער שניאורי את מגוריו לעיירה ליובאוויטש (בכתיב עברי מודרני: לובביץ'), בה המשיכו מגורי ארבעה ממנהיגי החסידות במשך כמאה ועשר שנים, ועל שמה ממשיכה להיקרא החסידות עד היום. חסידות חב"ד מובדלת בדרכה ושיטתה הרעיונית משאר החצרות החסידיות, בכך שהיא מבססת את אמונתו של היהודי בבורא ואת הרצון לעובדו על ההכרה השכלית בגדולתו ורוממותו. מכאן גם נגזר שמה - ראשי תיבות של המילים חכמה בינה ודעת, שעל פי הקבלה והחסידות הם שלושת המרכיבים של השכל האנושי.

חסידות חב"ד מונה רבבות חסידים שרובם מרוכזים בעשרות קהילות בארץ ובעולם ולמעלה מחמשת אלפים שלוחי הרבי הפועלים ברחבי העולם.

מנהיגה הנוכחי של החסידות הוא רבי מנחם מענדל שניאורסון, השביעי בשולשלת נשיאי חב"ד.

אדמו"ר הצמח צדק האדמו"ר השלישי בשושלת אדמו"רי חב"ד














אדמו"ר הזקן ייסד את שיטת חסידות חב"ד בשנת תקל"ב. בשנה זו מלאו לו עשרים ושבע שנים בלבד והיה זה עוד בחיי רבו המגיד ממעזריטש.

חסידים נוסעים לרבי. ציור: זלמן קליימן

נסיעה לרבי היא אחת מדרכי ההתקשרות העיקריות של חסיד לרבי. החסידים מייחסים לנסיעה חשיבות רבה והיא תופסת מקום מרכזי בהווי החסידי.

כל השנים עיקר הנסיעה היתה לחודש תשרי, חודש החגים ובדור השביעי אלפי אורחים שוהים בבית חיינו מידי חודש תשרי ומתפללים ומתוועדים ב-770, ולאירוח דואג ארגון אש"ל הכנסת אורחים.

מנהג הנסיעה לרבי החל כבר בזמנו של הבעל שם טוב, בדור הראשון של התייסדות תנועת החסידות, והוא קבע אותה ל"חק בתוככי החסידים", כלשונו של אדמו"ר הריי"צ.

הנסיעה לרבי נועדה לחזק את הקשר הפנימי והנפשי בין החסיד אל הרבי והיא אחת מדרכי ההתקשרות (מלבד התוכן הסגולי שבנסיעה, גם מהפן ההלכתי ישנו חיוב על האדם להקביל את פני רבו בחגי ישראל ובמועדיו, אך דבר זה אינו חיוב ממשי ונוהגים להקל בו.).

הרבי אף התבטא כי "כאשר חסיד בא אל רבו - נעשה אצלו תכלית הביטול דמציאותו הקודמת, ונעשה בזה מציאות חדשה".

בקשר עם הנסיעה והשהות אצל הרבי, התבטא הרבי ש"אפילו מהקירות של 770 אפשר לקבל" ו"זוהי הנתינת כח להמשיך ולפעול ענין האחדות במשך שאר חדשי השנה, כשנמצאים איש איש במקומו".

עם זאת, התבטא הרבי באחת ההתוועדויות שבדיוק כפי שחולה המבקר אצל רופא, לא מספיק שהוא מקשיב בסבלנות לדברי הרופא, נוטל את ה"מרשם" ורוכש את סמי המרפא, אלא שמשאיר את התרופה על השולחן, היות וזה לא יעזור אלא אם יכניס את סמי הרפואה לתוך פיו, כך גם ברוחניות, לא מספיק להוציא כסף, טירחא וזמן לבוא אל הרבי (הרופא הרוחני), להקשיב אל דברי הרבי, ואפילו למלא את ההוראות שצוה לו הרבי; כדי להתרפא – בהכרח להכניס את הענינים וההוראות שמקבל מהרבי לתוכיותו ופנימיותו, שיתאחדו עמו.

מייסד שיטת חב"ד רבי שניאור זלמן מליאדי, נולד בח"י אלול קה"ת (1745) בעיירה ליאזנא שברוסיה הלבנה לאביו רבי ברוך, שהשתייך ל"מחנה הנסתרים" והיה מחסידיו של הבעל שם טוב.

אל עולם החסידות הגיע בהיותו בן 20 - 18, הוא נסע אז לעיירה מזריטש בה הנהיג את החסידות תלמידו של הבעש"ט וממלא מקומו - רבי דוב בער, המכונה "המגיד ממזריטש", והפך במהרה לאחד מתלמידיו.

לאחר פטירת המגיד ממזריטש, בשנת תקל"ג (1773), נתמנה רבי שניאור זלמן לאחראי על צורת עבודתם ורשת פעולותיהם של החסידים. כעבור שלוש שנים נוספות, באסיפה הכללית של תלמידי המגיד ממזריטש, הוחלט למנות את רבי שניאור - זלמן לנשיא החסידות במדינת ליטא, היות שההתנגדות לחסידות שם הייתה חזקה מבכל מקום אחר, ותלמידי המגיד ראו בו כמתאים ביותר, וגם בשל שיטתו השכלתנית - שהתאימה לאופיה הלמדני של ליטא. רבי שניאור זלמן אכן הצליח מאוד בעבודתו, ורבים מגדולי התורה באזור הצטרפו לתנועת החסידות.

שנה זו - תקל"ו (1776) - היא גם, כפי הנראה, השנה שבה החלה הנהגתו של רבי שניאור זלמן לקבל יותר ויותר את הגוון החב"די. במשך השנים הבאות נתגלה כיוון זה כמיוחד במינו, ולא עבר זמן רב והתפרסם כי בשיטת החסידות נולד זרם חדש - הזרם החב"די.

חסידות חב"ד הפכה מעתה למטרה העיקרית שאליה כוונו התקפותיהם של המתנגדים, ובהמשך - של המשכילים. רבי שניאור זלמן סבל רבות בשל כך, ובשנת תקנ"ט (1799) אף נאסר על ידי השלטון הצארי, בעקבות הלשנה של המתנגדים והמשכילים. הוא ישב 53 יום במאסר, כאשר עונש מוות - המיועד למורדים במלכות - מרחף מעליו. אולם בסופו של דבר הצליח להוכיח את חפותו ויצא בכבוד ובניצחון גדול. יום צאתו לחירות, י"ט בכסלו, הפך מאז לחג - הגאולה בקרב חסידי חב"ד והקרובים אליהם.

תקנות הרבי
תקנות לימוד
לימוד הרמב"ם · לימוד פרק תניא לפני התפילה · לימוד עניני בית הבחירה בבין המצרים · לימוד עניני גאולה ומשיח · לימוד הפרשה החסידית · לימוד מתורת רבותינו נשיאנו בחודש כסלו · סיומי מסכת בתשעת הימים · כתיבת חידושי תורה · תהלוכה
תקנות שונות
סמיכה לרבנות · כינוס תורה · ספריות ציבוריות · תקנת המשקה · תפילין רבינו תם · דברי כיבושין · שמחת בית השואבה · מניעת מראות לא טהורים מילדים · הוספות לתפילה · עשה לך רב · קביעת קופת צדקה בקיר המטבח · פלעדז' · יום הולדת · רגע של שתיקה · חיבור החג עם ימי החול

השיעורים היומיים הם שיעורי לימוד קבועים על בסיס יומי, הנלמדים על פי הוראות הרבי מדי יום על ידי החסידים, ומהווים סגולה לעניינים רבים. הרבי מעודד כל אחד ואחד להצטרף לאמירת שיעורים אלו, ומעורר על אמירתם.

השיעורים[עריכת קוד מקור]

השיעורים היומיים נקבעו על פי הוראותיהם של רבותינו נשיאינו במועדים שונים, עד שהגיעו למתכונתם הנוכחית.

חת"ת

שיעורי החת"ת הינם לימוד החומש היומי כפי שהוא מסודר לימי השבוע, התהלים כפי שחולקו לימי החודש ותניא כפי שחילקו אדמו"ר הריי"צ לימי השנה. כפי שכתבו וחילקו הרבי לימי השנה. היום-יום והתניא מחולקים מי"ט בכסלו עד לי"ח כסלו.

הרב זאב דוב סלונים קיבל את רשות הרבי להדפיס את שלושת הספרים יחדיו ולהוסיף ליקוט על דבר חשיבות השיעורים. הספר הודפס לראשונה בשנת תשמ"א בהוצאת קה"ת.

היום יום

בשנת תש"ג יצא לאור לוח היום יום ובו ליקט הרבי פתגמים שונים משיחותיו וממכתביו של אדמו"ר הריי"צ. על פי התוכנית היה בדעת הרבי להוציא לאור לוח נוסף שיועד להדפסה בשנת תש"ד, אך עריכתו של הלוח לא הסתיימה, והוא לא יצא לאור.

בהיות שכך, נקבע אצל חסידים לימוד יומי בספר אותו ערך וליקט הרבי, ובהמשך אף התייחס לכך הרבי בהזדמנויות שונות.

רמב"ם

בשנת תשד"מ תיקן הרבי שלושה מסלולים ללימוד יומי של ספר הרמב"ם, אך בשונה משאר השיעורים היומיים, שיעורים אלו אינם בעלי מחזור קבוע, היות שהמסלול של אמירת הרמב"ם אורך קצת פחות משנה, ובכל שנה תאריך הסיום חל בזמן אחר בשנה.

לקוטי תורה ותורה אור

בשבת פרשת ויקהל תשכ"ה, עורר הרבי על כך שיש ללמוד בכל שבוע את כל ה'חסידישע פרשה' (הפרשה החסידית) - המאמרים מתוך ליקוטי תורה ותורה אור השייכים לפרשת השבוע.

בשנת תשנ"ב חזר הרבי על ההוראה, והוסיף שעל ידי זה ממהרים את הגאולה האמיתית והשלימה:

דבר מלכות

בקרב חסידי חב"ד נהוג ללמוד מדי שבוע את הדבר מלכות השבועי - שיחות ממשנים תשנ"א - תשנ"ב העוסקים בענייני גאולה ומשיח. חשיבות לימוד השיחות נובעת מדבריו של הרבי על שיחותיו האחרונות מתש"י של אדמו"ר הריי"צ שיש בהם את "התשובות לכל השאלות". בעקבות הלהט סביב לימוד השיחות יוצאות לאור מדי שבוע למעלה מעשרה חוברות על ידי מוסדות שונים להגברת החיות סביב לימוד שיחות ה"דבר מלכות".

אדמו"ר הזקן

רבי שניאור זלמן בורוכוביץ' מליאדי (י"ח באלול תק"ה - כ"ד בטבת תקע"ג) בקרב חסידי חב"ד מכונה אדמו"ר הזקן (דער אלטער רבי באידיש), גם מכונה כהמגיד מליוזנא, הגר"ז, בעל התניא והשולחן ערוך או פשוט הרב, מגדולי תלמידיו של המגיד ממזריטש, הוא מייסדה של שיטת חסידות חב"ד והאדמו"ר הראשון בשושלת אדמו"רי חב"ד. חיבר את ספר התניא, ספר היסוד של חסידות חב"ד וכתב את "שולחן ערוך הרב".

אדמו"ר האמצעי

רבי דובער שניאורי - האדמו"ר האמצעי (במקור באידיש דעֶר מיטעֶלעֶר רבי) (ט' בכסלו תקל"ד - ט' בכסלו תקפ"ח), הוא האדמו"ר השני בשושלת אדמו"רי חב"ד וממשיך דרכו של אביו, אדמו"ר הזקן, הנהגת החסידות בדורו התאפיינה בהתרחבות ובשופי, כתב וחזר באריכות אלפי מאמרי חסידות. הוא התפרסם בכינוי 'האדמו"ר האמצעי', לאחר הסתלקותו - לאחר שהתמנה האדמו"ר השלישי של תנועת חב"ד, ה'צמח-צדק', לאדמו"ר החסידות. בשלב זה, היה רבי דובער האמצעי מבין שלושה אדמו"רים.

אדמו"ר הצמח צדק

רבי מנחם מענדל שניאורסון - האדמו"ר הצמח צדק הוא הנשיא השלישי בשושלת אדמו"רי חב"ד. נולד ביום ראשון, כ"ט באלול תקמ"ט בעיר ליאזנא, לרב שלום שכנא ודבורה לאה אלטשולר. הסתלק ביום י"ג בניסן תרכ"ו ומנוחתו כבוד בליובאוויטש.

מכונה 'צמח צדק' על שם ספרו צמח צדק.

אדמו"ר המהר"ש

רבי שמואל שניאורסון (שניאורסאהן) - האדמו"ר המהר"ש (ב' באייר תקצ"ד - י"ג בתשרי תרמ"ג) הוא האדמו"ר הרביעי בשושלת אדמו"רי חב"ד. טבע את הפתגם והשיטה לכתחילה אריבער.

אדמו"ר הרש"ב

רבי שלום דובער שניאורסון - האדמו"ר הרש"ב (כ' בחשוון תרכ"א - ב' בניסן תר"פ) הוא האדמו"ר החמישי בשושלת אדמו"רי חב"ד, בנם של רבי שמואל (האדמו"ר המהר"ש) ורבקה שניאורסון. ייסד את ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש, אם ישיבות חב"ד בעולם. מכונה הרמב"ם של תורת החסידות.

אדמו"ר הריי"ץ

רבי יוסף יצחק שניאורסון - האדמו"ר הריי"צ (י"ב בתמוז תר"מ - י' בשבט תש"י) (בעגת חסידי חב"ד אדמו"ר הקודם ובמקור באידיש דעֶר פריעֶרדיקעֶר רבי) הוא האדמו"ר השישי בשושלת אדמו"רי חב"ד, בנו של הרבי שלום דובער (האדמו"ר הרש"ב) ושטערנא שרה שניאורסון וחמיו של הרבי מליובאוויטש. מנוחתו כבוד באוהל בבית העלמין "מונטיפיורי" ברובע קווינס שבניו יורק.

הרבי נשיא דורינו

רבי מנחם מענדל שניאורסון (באידיש שניאורסאהן; מכונה הרבי מלובביץ' ובחסידות חב"ד הרבי. נולד בי"א ניסן שנת תרס"ב), הוא מנהיג רוחני בעל השפעה מקיפה בעולם כולו ובפרט בעם היהודי, נשיאה השביעי של חסידות חב"ד, ומוגדר כמלך המשיח שיגאל את העם בגאולה האמיתית והשלימה. בין פעולותיו הבולטות הוא מפעל השליחות, וכן עשרת המבצעים שיזם, במטרה להביא את היהדות לכל יהודי ויהודי. בעשייתו, דיבוריו והשפעתו מודגשת הציפיה למשיח ופעילות להחשת הגאולה.

שיטת חסידות חב"ד קובעת כי אף שהאמונה בהקב"ה היא היסוד בחייו של היהודי, יש צורך לבסס את האמונה על ידי הבנה שכלית. כמו כן אי אפשר לבסס את חיי היהדות על רגשות ספונטניים, שעלולים לחלוף ולהיעלם כלעומת שבאו. רגשות כאלה אף עלולים להיות "דמיונות שווא", וכל מה שייבנה עליהם יתפוגג ויתנדף. לכן, היסוד האמיתי לחיים יהודיים שלמים על פי שיטת חב"ד, הוא הבנה שכלית מעמיקה באמצעות לימוד חסידות. גם הרגשות (אהבה ויראה), יהיו בני קיימא אם יתבססו על התבוננות שכלית והפנמה.

חב"ד מדגישה את הצורך ב"התבוננות" שבאה רק אחרי לימוד ועיון מעמיק. ההתבוננות בגדולת ה' מולידה בלב האדם רגשות של אהבת ה' ויראתו. התבוננות בערכו של כל יהודי, אמורה לפתח רגשות של אהבה לכל יהודי באשר הוא. התבוננות בהשגחתו הפרטית של ה' על כל פרט, אמורה לעורר רגש של שמחה בלב.

דרכי עבודת השם

בין היסודות החשובים בעבודת השם במשנת חסידות חב"ד הוא מוח שליט על הלב, שמשמעותו הוא מצב בו השכל שולט על המידות שבלב, כלומר מצב בו השכל שבמח הוא הכח המוביל והמנחה את האדם, שכן המוח הוא מקום ומשכן הנפש האלקית.

כמו כן קיימות שתי דרכי עבודה מרכזיות:

  • עבודה - כינוי לעבודת התפילה וההתבוננות בתפילה באחדות ה' ופרטיה על פי החסידות שלמדו. חסידים שמשקעים בהורדת הדברים לפועל, תוך שימת דגש על כך בתפילה ועבודה על מידותיהם מכונים עובדים.
  • השכלה - לימוד והעמקה בתורת החסידות והחקירה האלוקית בתוך מאמרי ודרושי חסידות חב"ד והבנת הסוגיות בתורת הנסתר המופיעות בהן. חסידים המתמקדים בכך מכונים משכילים.

הדרך האמתית והנכונה היא העבודה, ועל אף שהיא מתממשת רק על ידי הקדמה של השכלה, הרי השכלה לבדה וכשלעצמה אינה מטרה.

פורטל:ספרות חב"ד
פורטל:ספרות חב"ד

ההיקף העצום של הספרות החב"דית הולם בהחלט את שמה – חסידות חכמה בינה ודעת. מקור מעיינותיה של תורת החסידות לא חדל לנבוע משך עשרות ומאות שנים, כל אחד מרבותינו נשיאינו אמר ו/או כתב ריבוי דרושי חסידות, כך שמכל אחד מהם יש לנו כיום עשרות ספרי חסידות, אשר נעתקו מכתבי-יד-קודשם, מהנחות חסידים או מהעתקי סופרים.

סוגים שונים של ספרי חסידות נכתבו על ידי רבותינו נשיאנו. ספרים מיוחדים שנכתבו על-ידם כמו ספר ה"תניא", "אמרי בינה", "אור התורה" וכדומה. מהם המהווים מבחר מאמרים כמו "תורה אור" ו"לקוטי תורה", רוב ספרי החסידות הם ספרי המאמרים לפי סדר אמירתם, ומהם המהווים קובץ קונטרסים המסודרים לפי סדר הוצאת לאור.

אדמו"ר המהר"ש חידש את המושג 'המשך', בו הענין אינו מסתיים במאמר אחד אלא ממשיך על פני עשרות מאמרים, ב'המשכים' מתבארות באריכות ובהרחבה הסוגיות העמוקות בתורת החסידות. 'המשכים' כאלו ישנם לעשרות, בעיקר מאדמו"ר המהר"ש ובנו אדמו"ר הרש"ב.

גם בחלק הנגלה ישנם כמה וכמה ספרים חב"דיים, החל מה"שולחן ערוך" המפורסם של אדמו"ר הזקן, וכן ספרי "צמח צדק" שעל שמם נקרא אדמו"ר הצמח צדק, כן נכתבו ספרי "פסקי דינים" על ידי אדמו"ר האמצעי ואדמו"ר מהר"ש.

בנוסף לכך מפארת את הספריה החב"דית עשרות כרכי ה"אגרות קודש" של רבותינו נשיאינו, העשירים בדברי תורה, נגלה וחסידות, בעניני עבודת ה', דרכי החסידות וסיפורים חסידיים, בעסקנות הכלל בעניני הפצת התורה והחסידות, וכן בעצות, הדרכות והוראות בכל תחומי החיים.

כיון שעיקר תורתם של רבותינו נשיאנו היה במאמרי חסידות, הרי שהחסידים לא חזרו ורשמו את שיחותיהם, ספרי-שיחות קיימים איפוא החל מאדמו"ר הרש"ב שחלק משיחותיו נלקטו בספר "תורת שלום".

שיחותיו של האדמו"ר הקודם נרשמו ונדפסו בסדרת "'ספר השיחות'" שלו. שיחות אלו מכילים בעיקר התעוררות לעבודת ה' וסיפורי חסידים שנאמרו בהתוועדויותיו עם חסידים, וכן בספר ליקוטי דיבורים המכיל חלקים משיחותיו והתוועדויותיו (נערך ע"י הרב אברהם חנוך גליצנשטיין).

תורתו של הרבי מלך המשיח מיוחדת היא בחידושיה על תורת קודמיו, הן בהיקפה הנדיר, והן בסגנונה המיוחד ובגיוון שבה. בשונה מקודמיו, עיקר תורתו של הרבי מלך המשיח היא בשיחותיו, זאת בנוסף לריבוי מאמרי החסידות. בשיחות נתבארו ענינים מכל חלקי התורה ונתאחדו לתורה אחת. חלק הארי שבהם הוגה על-ידו ויצא לאור בסדרת "ליקוטי שיחות", כאשר שאר השיחות שלא הוגהו נדפסו בסדרת "שיחות קודש" באידיש וסדרת "התוועדויות" בלשון הקודש, זאת בנוסף לריבוי ספרים נוספים שכתב ושנערכו מתורתו.

במשך רוב השנים לא היו ספרי חב"ד נפוצים כל-כך, מלבד ספר התניא, "תורה אור" ו"לקוטי תורה" וספרים בודדים נוספים, את המהפך בתחום חולל הרבי מלך המשיח מאז מונה ע"י חותנו אדמו"ר הריי"צ ליו"ר הנהלת הוצאת הספרים "קה"ת". במסגרת זו פעל במשך עשרות שנים ללא לאות, תחלה בעצמו ואחר כך על ידי עושי דברו, לההדרת כל ספרי רבותינו נשיאנו, כמו גם ספרים רבים אחרים, ספרי הקבלה של אביו וכן ספרי נגלה וחסידות של חסידים מכל הדורות. עד היום נמשכת העבודה במלא עוזה, לההדרת כל ספרי רבותינו בפורמט החדשני והנאה ביותר, ולהפיצם בכל תפוצות ישראל.

מאמרי רבותינו נשיאנו
האמנם  •  דער פרומער וארא  •  אל תצר את מואב  •  איתא במדרש תילים  •  והדרת פני זקן  •  כתב יד דא"ח ישן לא נודע למי  •  באתי לגני  •  ושאבתם מים בששון  •  וידעת תרנ"ז - מוסקבה  •  החלצו תרנ"ט  •  אחת שאלתי  •  וקבל היהודים  •  ראשית גוים עמלק
מאמרי הרבי
אשרי תבחר  •  ביום עשתי עשר  •  גדול יהיה  •  ושבתי בשלום  •  כי ישאלך בנך  •  לא תהיה משכלה  •  ואתה תצווה את בני ישראל  •  על כן קראו הימים האלה ימי הפורים  •  בורא ניב שפתיים תשמ"ח  •  החודש הזה תשמ"ז  •  אנכי ה' אלוקיך תשמ"ט
המשכים
המשך מים רבים תרל"ו  •  המשך והחרים  •  המשך וככה תרל"ז  •  המשך שמח תשמח תרנ"ז  •  המשך רנ"ט  •  המשך תרס"ו  •  המשך תער"ב המשך תשרי תשכ"ג
מושגים
ניגון הכנה למאמר  •  דיבור המתחיל  •  יאיר נתיב  •  ביכלאך  •  בלתי מוגה  •  מוגה  •  המשך

מאמר חסידות (מכונה גם דא"ח, ראשי תיבות של דברי אלוקים חיים) הוא השם בו נקרא בחסידות חב"ד הדבר תורה העוסק בביאורי תורת החסידות שנאמר או נכתב על ידי האדמו"ר. מקובל מפי החסיד רבי הלל מפאריטש שכאשר רבי אומר מאמר חסידות, שכינה מדברת מתוך גרונו.

סוגי מאמרים[עריכת קוד מקור]

מאמרי השכלה

"מאמרי השכלה" הם מאמרים המתמקדים בעניינים המופשטים והעמוקים, כשההוראה למעשה בפועל העולה מכל האמור מובאת ומקושרת לתוכן רק בסופו,

מאמרי עבודה

ב"מאמרי העבודה" מדובר בעיקר על דרגות האהבה השונות לאלוקות, והפשטה של מושגי החסידות והשוואתם לאורך כל כל המאמר לעבודתו של האדם,

מאמרי דרוש

"מאמרי דרוש" הוא סוג מאמרים העוסק הסברת פסוקים, אמרות חז"ל ומדרשים ומושגים שונים ביהדות על פי חסידות.

חזרת דא"ח[עריכת קוד מקור]

בימי אדמו"ר האמצעי החל המנהג בקרב החסידים לחזור על מאמרי החסידות בעיירות הפזורות בדרכם מהרבי אל מקום מגוריהם. מנהג זה נקרא בשם "חזרת דא"ח". בחזרת הדא"ח עצמה יש מעלה מצד אחד בשמירה על דיוק דברי הרב, ומצד שני יש להשתדל לחזור בצורה כזו שיבינו את הדברים.

המושג "בית חב"ד", נטבע על ידי הרבי בשנות המ"מים ומאז הוא הפך לשם-נרדף לסניף חב"די בעולם. ארגון הגג של הבתי חב"ד בארץ ישראל הוא צעירי אגודת חב"ד, המסייע לשלוחים בפעילות השוטפת, בעיקר באספקת מוצרים נחוצים במחיר מסובסד ובייעוץ והכוונה. בארצות הברית וברחבי העולם פועלים בתי חב"ד תחת הנהלת המרכז לענייני חינוך.

מטרת הבתי חב"ד, כפי שהוגדרה על ידי הרבי, היא להוות "בית שמגדלים בו תורה, תפילה, וגמילות-חסדים", לסייע לכל יהודי בכל מקום בו הוא נמצא, הן בעניני דת ורוחניות והן בצרכים שונים.

הרבי ביקש[דרוש מקור]שכל בית פרטי ייהפך לבית חב"ד "בית שמגדלים בו תורה, תפילה, וגמילות-חסדים", ושישימו על הדלת שלט שכתוב בו "בית חב"ד".

בשנים הראשונות יציאה לשליחות נחשבה לפריצת דרך נדירה, אך ככל שחלפו השנים גדל מפעל השליחות והתרחב וחסידים רבים ביקשו להצטרף אליו.

במשך השנים שלח הרבי אלפי שלוחים לכל פינה בעולם. כיום פזורים ברחבי תבל כ-5000 שלוחים (חלקם הגדול של השלוחים כיום התחילו את פעילותם לאחר ג' תמוז תשנ"ד, בשליחות הרבי על ידי המרכז לעניני חינוך). וכמעט בכל מקום בעולם בו קיימת קהילה או מטיילים יהודיים קיים בית חב"ד הפועל במקום.

הדמיה של בית המקדש השני, אחד מהדברים שיתרחשו בגאולה זו בנית בית המקדש)
הדמיה של בית המקדש השני, אחד מהדברים שיתרחשו בגאולה זו בנית בית המקדש)

הגאולה העתידה היא אחת מעיקרי האמונה היהודית, שיבוא זמן בו ישוב עם ישראל לארצו ויעבוד את השם בשלימות, ואז ישרור השלום ויתגלה כבודו של ה' בעולם כולו. הנבואה אודותיה נאמרה ונשנתה ריבוי פעמים בתורה בנביאים ובכתובים. תיאורו של הגואל ושל תקופת הגאולה והתרחשויותיה תוארו על ידי הנביאים, והתבארו בהרחבה על ידי חכמי ישראל במשך הדורות. ועדיין אמרו על חלקם של פרטי הדברים (כגון, עת ביאת אליהו) - "וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו".

הציפיה לגאולה היא חלק מהאמונה בבואו. על האדם לעורר עצמו לצפות ולבקש את ביאת המשיח, בנין המקדש וקיבוצם של ישראל. בנוסח התפילה נקבעה התפילה והבקשה לגאולה עשרות פעמים, עקב היותה מהחשובים ביותר בצרכי היהודי המתפלל.

אולם עם התגלותה של תורת החסידות, נוספה בהירות חדשה בכל הנושאים הקשורים לגאולה. הסיבה לכך היא שהתגלותה של החסידות אף היא חלק מהתגלות אור הגאולה, שלכן בתורת נשיאי החסידות הדגישו את הזיקה של התורה והמצוות לגאולה בכלל, וכן לציפיה וההשתוקקות התמידית לגאולה.

התאולוגיה האמורה באה לידי ביטוי אצל נשיאי החסידות, אשר הכמיהה לגאולה חדרה בכל עצמותם ובלטה בהנהגתם; אך במיוחד בדורות האחרונים - החל מאדמו"ר הרש"ב שהקים את ישיבת "תומכי תמימים" ועורר בשיחותיו שתלמידי הישיבה הם "חיילי בית דוד" הלוחמים כנגד המחרפים את עקבות המשיח. התעוררות זו התחזקה על ידי בנו אדמו"ר הריי"צ, במיוחד בתקופת השואה שהיוותה – לפי דבריו – "חבלי משיח". נשיא דורנו, השביעי לשושלת נשיאי חב"ד, הודיע עם קבלת נשיאותו כי דורנו הוא הדור האחרון לגלות והדור הראשון לגאולה, והסיק מכך שהגאולה אינה ענין נוסף על מציאות הדור והנהגתו אלא שזורה כחוט השני בכל פרט מהם.

בשנים האחרונות דיבר הרבי מלך המשיח בנושא זה ללא הרף, והודיע כי עבודת הגלות הסתיימה, ונשאר רק לקבל פני משיח בפועל ממש.

רוצים לעזור? הנה כמה משימות שבהן אתם יכולים לתרום:

רשימת הערכים המבוקשים
שליחי הרבי כרגע מפנה לשליחות
רשימת הקצרמרים
פורטל:חסידות חב"ד/קצרמר חסידות חב"ד
רשימת התמונות והאיורים המבוקשים
פורטל:חסידות חב"ד/תמונות ואיורים מבוקשים