משנה תורה לרמב"ם
משנה תורה לרמב"ם (ידוע גם בשם: 'הי"ד החזקה') הוא חיבורו הגדול של רבי משה בן מימון, והוא ספר הלכתי המקיף את כל דיני התורה, גם כאלו שאינם נהוגים כיום. הספר מחולק לשמונים ושלוש נושאים ("הלכות") בארבעה עשר ספרים.
הרבי תיקן לימוד יומי בספר, במטרה לאחד את עם ישראל בלימוד התורה שבעל פה.
מבנה הספר עריכה
הספר מורכב מארבעה עשר חלקים, וכל חלק נחלק ל"הלכות", ההלכות נחלקות לפרקים, וכל פרק מחולק ל"הלכות קטנות" (מכונים "הלכות").
בתחילת הספר כתב הרמב"ם הקדמה, בה הוא כותב על סדר העברת המסורת, על הצורך בספר, רשימת מצוות עשה ומצוות לא תעשה, וכותרות הספרים וההלכות.
תוכן הספר עריכה
שמו עריכה
שם הספר, משנה תורה, נקבע משום שהוא כולל את התורה שבעל פה כולה[1].
הראב"ד, וגדולי ישראל נוספים, נרתעו משמו של הספר, ממנו משמע שהוא שני לתורה.
מסיבה זו, נפוץ יותר השימוש בכינוי הנוסף של הספר - הי"ד החזקה, על שם ארבעה עשר הספרים הכלולים בו, וכשמו של הפסוק האחרון בתורה "ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל".
מטרתו עריכה
בהקדמה לחיבור מסביר הרמב"ם את מטרת כתיבת הספר:
ובזמן הזה תכפו צרות יתרות, ודחקה שעה את הכול, ואבדה חכמת חכמינו, ובינת נבונינו נסתתרה; לפיכך אותן הפירושין והתשובות וההלכות שחיברו הגאונים, וראו שהם דברים מבוארים, נתקשו בימינו, ואין מבין ענייניהם כראוי אלא מעט במספר... ומפני זה נערתי חוצני, אני משה בירב מיימון הספרדי... וראיתי לחבר דברים המתבררים מכל אלו החיבורין, בעניין האסור והמותר והטמא והטהור עם שאר דיני תורה: כולן בלשון ברורה ודרך קצרה, עד שתהא תורה שבעל פה כולה סדורה בפי הכול, בלא קושיה ולא פירוק, ולא זה אומר בכה וזה אומר בכה, אלא דברים ברורים קרובים נכונים, על פי המשפט אשר יתבאר מכל אלו החיבורין והפירושין הנמצאים מימות רבנו הקדוש ועד עכשיו . . עד שיהיו כל הדינין גלויין לקטן ולגדול בדין כל מצוה ומצוה, ובדין כל הדברים שתיקנו חכמים ונביאים: כללו של דבר, כדי שלא יהא אדם צריך לחיבור אחר בעולם בדין מדיני ישראל; אלא יהיה חיבור זה מקבץ לתורה שבעל פה כולה, עם התקנות והמנהגות והגזירות שנעשו מימות משה רבנו ועד חיבור התלמוד . . לפיכך קראתי שם חיבור זה משנה תורה, לפי שאדם קורא תורה שבכתב תחילה, ואחר כך קורא בזה, ויודע ממנו תורה שבעל פה כולה, ואינו צריך לקרות ספר אחר ביניהם
— הקדמת הרמב"ם לספר משנה תורה
סגנונו עריכה
הרמב"ם כתב את הספר בסגנון המשנה. סגנון זה מתבטא בכמה היבטים:
א. סדר המשנה, כחלקים, הלכות פרקים והלכות קטנות[2].
ב. שפת המשנה, כפי שכותב בהקדמתו: "וכן ראיתי לנכון שלא אחברנו בלשון כתבי הקודש... גם לא אחברנו בלשון התלמוד... אלא אחברנו בלשון המשנה".
ג. אי הסתמכות על שום ספר אחר, וללא ציטוט מקורות.
מקורותיו עריכה
הרמב"ם לא ציין בספרו את מקורותיו, אלא הביא הלכה פסוקה בלבד.
באחת מאגרותיו כותב על כך הרמב"ם:
בא אליי הדיין החסיד וקונטרס מן החיבור בידו, יש בו הלכות רוצח מספר נזיקין, והראה לי הלכה אחת, אמר לי: קרא זו. קראתי אותה. אמרתי לו: מה ספק יש בזו? אמר לי: באיזה מקום נאמרו דברים אלו? אמרתי לו: במקומן, או באלו הן הגולין או בסנהדרין בדיני רוצח. אמר לי: כבר חזרתי על הכול ולא מצאתי. אמרתי לו: שמא בירושלמי? אמר לי: בקשתי ולא מצאתי, לא בירושלמי ולא בתוספתא. השתוממתי כמו שעה, ואמרתי לו: אני זוכר שבמקום פלוני מגיטין נתפרשו דברים אלו. הוצאתי גיטין וחיפשתי ולא מצאתי. תמהתי ונבהלתי ואמרתי: היכן נאמרו דברים אלו? הנח עתה עד שאזכור מקומן. הוא יצא, ואני נזכרתי. שלחתי שליח והחזרתיו, והראיתי לו הדברים מפורשין בגמרא יבמות אגב גררא. תמה והלך. וכן תמיד אני בצער מזה שיבוא השואל וישאל: היכן נאמרו דברים אלו? ... ואם כך אירע לי ואני המחבר, מה יארע לשאר בני אדם?
— אגרות הרמב"ם (מהדורת שילת) חלק ב', ע' תמד
בהמשך האיגרת מודיע הרמב"ם שהחליט לציין את המקורות רק אם המקור להלכה איננו במסכת העוסקת בנושא, כי לגבי מקורות במסכת העוסקת בנושא, הרי הבא לברר מקורה של הלכה צריך להיות בקי במסכתות הרלוונטיות.
אך למרות זאת, הרמב"ם לא הספיק לבצע משימה זו[3].
התנגדות לספר עריכה
לאחר הוצאת הספר קמו לו מספר מתנגדים, כשאחד הטיעונים המרכזיים של המבקרים היה העובדה שהרמב"ם לא ציין למקורות עליהם הסתמך.
המתנגדים חששו גם שהספר יוביל להפסקת לימוד הגמרא, משום שהרמב"ם כותב את הפסיקה הסופית, בלי השקלא וטריא שלפניהם. כמו כן עלו טענות על כך שהרמב"ם מביא רק את דעתו, בלי להתייחס לדעות שונות או לפסיקות שהשתרשו בקהילות ישראל השונות.
מתנגדים רבים קמו לספר המדע, בגלל ההתעסקות בנושאי אמונה, שלא הייתה מקובלת אז.
השגות הראב"ד עריכה
כחלק מהתנגדותו של הראב"ד לספר משנה תורה, הוא כתב השגות על פסיקותיו של הרמב"ם. על אף שהעריך את עבודתו של הרמב"ם שאסף את התלמוד הבבלי, הירושלמי והתוספתא למקום אחד[4].
על אף שהראב"ד חולק על הרמב"ם במקומות רבים, יש הטוענים ככלל גורף שבכל מקום שבו הראב"ד לא חולק על הרמב"ם הרי שהוא סובר כמותו[5].
מהדורות עריכה
הרמב"ם כתב את ספרו בכמה וכמה מהדורות, שבהם הוסיף ותיקן את הנכתב על ידו במהדורות הראשונות. ולפעמים השיב לשואליו שצדקו דבריהם, אלא שהמהדורה שהגיעה לידם היא מהדורה קודמת של ספרו, ובמהדורה הבאה הוא אכן תיקן כדבריהם.
הרבי עסק בנושא בשיחה "על דבר המהדורות דספר הי"ד להרמב"ם", והסביר מדוע כיום - כשמתגלים כתבי יד מדוייקים יותר ממהדורות מתוקנות של הרמב"ם - אין לומר שהפוסקים שסמכו על דברי הרמב"ם ממהדורות קודמות, טעו חלילה[6].
מהדורות בני זמננו עריכה
רמב"ם לעם עריכה
רמב"ם לעם היא המהדורה הנפוצה של הרמב"ם. בהוצאת מוסד הרב קוק.
המהדורה היא בניקוד מלא, ועם ביאור בסגנון עממי והפניה למקורות לדברי הרמב"ם.
הרבי משתמש ברוב הפעמים במהדורה זו.
מהדורת קאפח עריכה
מהדורתו של הרב יוסף קאפח מורכבת מכתבי יד תימניים עתיקים, והיא נחשבת לאחת המהדורות המדוייקות, כיון שלדבריהם היא כוללת את התיקונים של הרמב"ם במהדורות היותר אחרונות של ספרו[7].
המהדורה תורגמה מחדש על ידי הרב קאפח, ונוספו בה ביאורים לדברי הרמב"ם מאת הרב קאפח, ומכתבי יד עתיקים.
הרבי עודד מאוד את הוצאת מהדורה זו, וחלק מהספרים אף מוקדשים לרבי.
מהדורת פרנקל עריכה
| ערך מורחב – רמב"ם מהדורת פרנקל |
מהדורת פרנקל מתייחדת בהשוואה למהדורות ישנות, עם תיקון שיבושים שנגרמו בעקבות הצנזורה.
למהדורה זו נוספו מפתח לספר משנה תורה, מראי מקומות לדברי הרמב"ם וליקוט של ספרי מפרשים על הרמב"ם.
על מהדורה זו נמתחה ביקורת רבה, מכיוון שהם השמיטו רבים ממפרשי הרמב"ם, וביניהם את ביאוריו של הרבי.
בעקבות זאת, רבים מחסידי חב"ד נמנעים משימוש במהדורה זו.
מהדורות נוספות עריכה
- מהדורת אשכול - מהדורת כיס, עם חלוקה לפי השיעור היומי.
- מהדורת 'יד פשוטה' - מהדורה מבוארת, יצאה לאור על ידי הרב נחום אליעזר רבינוביץ'.
- הרמב"ם המדוייק - מהדורה מדוייקת על פי כתבי יד עתיקים. נערך על ידי הרב יצחק שילת.
- מהדורת חזק - מהדורה מיוחדת עם מראי מקומות לשולחן ערוך אדמו"ר הזקן ולשיחותיו של הרבי.
- הרמב"ם השלם - מהדורה מקיפה הכוללת את ביאורי הראשונים על כל הלכה והלכה, עם ביאוריו של הרבי ומראי מקומות. המהדורה נערכת על ידי 'מכון הרמב"ם השלם', בראשות הרב שלום דובער וולפא.
- מפעל משנה תורה - מהדורה בתוספת ביאור הפשט ובליווי איורים, ובדגש רב על מציאת הנוסח המקורי מתוך כתב יד הרמב"ם.
תקנת לימוד הרמב"ם עריכה
|
| ערך מורחב – תקנת לימוד הרמב"ם |
בהתוועדות אחרון של פסח ה'תשד"מ עורר הרבי את היוזמה ללימוד שיעור יומי ברמב"ם, כך שיתאחדו כל בני ישראל בלימוד כל התורה שבעל פה.
הרבי הכריז על שלושה מחזורי לימוד:
- שלושה פרקים ביום - מסלול בו מסיימים את כל ספר משנה תורה לאחר אחת עשרה חודשים.
- פרק אחד ביום - מסלול בו מסיימים את כל ספר משנה תורה תוך שנתיים ועשרה חודשים.
- ספר המצוות - מסלול המקביל לשלושה פרקים.
נושאי כליו של הרמב"ם עריכה
נושאי כליו של הרמב"ם - שמם הקיבוצי של פרשניו של ספר משנה תורה שחיבר הרמב"ם.
השגות הראב"ד עריכה
נכתבו על ידי רבי אברהם בן דוד מפושקירה, בן דורו של הרמב"ם.
דרכו של הראב"ד בהשגותיו, היא להעיר בקצרה על דברי הרמב"ם. את דבריו הוא פותח, בדרך כלל, במילים 'אמר אברהם', שנזכרות בראשי תיבות א"א.
מקובל לומר, שבמקומות שלא כתב הראב"ד את השגותיו, הסכים לדעת הרמב"ם. וכשמשתמש בלשון 'יש מי שאומר' בהשגתו, ייתכן שהוא עצמו לא סבר כך.
במקרים רבים מתאפיינים השגותיו של הראב"ד בניסוח חריף וביקורתי.
מגדל עוז עריכה
חיבורו של רבי שם טוב אבן גאון, נכתב כמאה שנה לאחר הסתלקות הרמב"ם (בשנת ה'ס'). כתיבתו של חיבור זה הייתה לשם מענה על השגותיו של הראב"ד. כמו כן, היה ר' שם טוב הראשון שעסק בציון מקורותיו של הרמב"ם.
בכמה מן המקומות דוחה רבי שם טוב את השגותיו של הראב"ד, על ידי הבאת נוסח מקורי של דברי הרמב"ם שהיה ברשותו.
הגהות מימוניות עריכה
חיבורו של ר' מאיר הכהן מרוטנבורג (בעזרתו של רבי שמשון בן צדוק), נכתב כמאה שנה לאחר הסתלקות הרמב"ם (בשנת ה'ס'). רבי מאיר ראה חשיבות להוסיף על דברי הרמב"ם את מנהג אשכנז. בעיקר מזכיר את פסיקות רבו המהר"ם מרוטנבורג ושאר בעלי התוספות.
מגיד משנה עריכה
חיבורו של רבי וידאל די טולושא, נכתב כמאה וחמישים שנה לאחר הסתלקות הרמב"ם (בשנת ה'ק"י). בחיבור זה המשיך ר' וידאל את דרכו של ספר 'מגדל עוז', יישב את קושיות הראב"ד וציין את מקורותיו של הרמב"ם. אמנם, חיבור זה מקיף ורחב יותר מקודמו. חיבור זה הוא כנראה המרכזי והחשוב מבין נושאי כליו של הרמב"ם.
בידנו ספרי 'מגיד משנה' על שישה בלבד מספרי משנה תורה, מתוך ארבעה-עשר ספרי הרמב"ם: זמנים, נשים, קדושה, נזיקין, קנין ומשפטים.
כשלא מסכים ר' וידאל עם דעתו של הרמב"ם, הוא מציין זאת בדבריו, שלא מצא ראיה לדברי הרמב"ם. כשהוא מזכיר את הרמב"ם בלשון 'המחבר', ולא מכנה אותו 'רבנו', זהו סימן שאין דעתו נוחה בדברי הרמב"ם.
כסף משנה עריכה
חיבורו של רבי יוסף קארו, מחבר השולחן ערוך, בן דורו של הרדב"ז.
בהקדמתו כותב ר' יוסף קארו, שמטרות הספר הן: להשיב לראב"ד ולרמ"ך בהשגותיהם על הרמב"ם, ולציין את מקורותיו בכל הלכה. פירוש ה'מגיד משנה' נתן תשובה חלקית בלבד לבעיות אלו, כיון שנכתב על חלק מועט מהלכות הרמב"ם.
לחם משנה עריכה
חיבורו של רבי אברהם די בוטון, כשלוש מאות וחמישים שנה לאחר הסתלקות הרמב"ם (בשנת ה'ש"י). בתחילת כתיבת הספר, לא ראה רבי אברהם את פירוש ה"כסף משנה". בהמשך החיבור, לאחר שראה את הפירוש, התייחס גם לדבריו.
משנה למלך עריכה
חיבורו של רבי יהודה רוזאניס, בסביבות שנת ה'ת"ס. הספר נכתב מתחילה כחידושי תורה לפי נושאים שונים, ורק לאחר מכן, נערך על ידי תלמידו של ר' יהודה, ר' יעקב כולי, כפירוש על הרמב"ם.
ספרים מתורתו של הרבי על משנה תורה עריכה
מראי מקומות לספר משנה תורה עריכה
|
| ערך מורחב – מראי מקומות לספר משנה תורה |
בחמישה עשר באב ה'תשד"מ הורה הרבי לחברי 'כולל אברכים' שתחת המזכירות להוציא לאור ספר מראי מקומות על ספר היד.
הספר יצא לאחר שבועיים, בר"ח אלול, עם למעלה מ950 עמודים.
מאוחר יותר יצאו שישה קונטרסי מילואים, והוצאה שניה.
יין מלכות עריכה
|
| ערך מורחב – יין מלכות |
ליקוט שיחותיו של הרבי על הרמב"ם.
הספר יצא לאור לראשונה בשנת ה'תנש"א בשני כרכים, ופעם נוספת בשנת ה'תשע"ו בשלושה כרכים.
יצא לאור על ידי הוצאת ספרים קה"ת
הדרנים על הש"ס והרמב"ם עריכה
|
| ערך מורחב – הדרנים על הרמב"ם והש"ס |
ספר המכיל את ההדרנים שאמר הרבי בקשר עם סיומי הרמב"ם מאז שנת ה'תשמ"ה.
יצא לאור על ידי הוצאת הספרים קה"ת.
כללי רמב"ם עריכה
ספר המלקט את כללי הלימוד בספר, על פי שיחותיו של הרבי.
יצא לאור על ידי הוצאת הספרים קה"ת, בעריכת הרב מרדכי מנשה לאופר.
לקריאה נוספת עריכה
- הרב שלום דובער וולף, לימוד הרמב"ם - התאחדות החסידים, ה'תשפ"א
קישורים חיצוניים עריכה
- הרב שלום דוב בער וולף, כיצד לומדים את כל התורה כולה • סקירה אודות מפרשי הרמב"ם, שערי ישיבה תשפ"א עמוד 621
הערות שוליים
- ↑ הקדמת הרמב"ם
- ↑ הקדמה לספר המצוות
- ↑ ראה בפיסקה "מראי מקומות לספר משנה תורה"
- ↑ השגותיו בהלכות כלאיים פרק ו, הלכה ב'
- ↑ אך ראו שדי חמד כללי הפוסקים סימן ו, שחולק על כך
- ↑ ספר השיחות תשמ"ז ע' 310.
- ↑ ראה בתחילת השיחה דלעיל.