שמיטה

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שמיטה
(מקורות עיקריים)
מקרא משפטים כג, יא; תשא לד, כא; בהר כה, א-ז; כ-כב; ראה א-ו; ט-י
משנה מסכת שביעית
משנה תורה לרמב"ם הלכות שמיטה ויובל פרקים א-ט
ספרי מניין המצוות ספר המצוות לרמב"ם מצוות עשה קלד-קלה, רמא; מצוות לא תעשה רכ-רכג, רל-רלא; ספר החינוך מצוות פד, קיב, שכו-שכט, תעה, תעז, תפ
מאמרים ד"ה כי תבואו גו' ושבתה תקס"ב (סה"מ ח"א ע' קפה; ח"ב ע' רלב; הוספות לדרך מצותיך קסז, א); מאמרי אדמו"ר האמצעי ויקרא ח"ב ע' תרצט; דרך מצוותיך, איסור עבודת האדמה והאילנות בשביעית; מאמרי הרבי ד"ה כי תבואו גו' ושבתה תשי"ג, תש"מ, תשמ"ו
שיחות נלקטו בספר שערי שמיטה

שמיטה (נקראת גם שביעית) היא השנה השביעית בכל מחזור של שבע שנים. בשנה זו חלות כמה מצוות מיוחדות, שעיקרן: שמיטת קרקעות - השבתת עבודת האדמה והפקרת התוצרת החקלאית הצומחת בשנה זו; ושמיטת כספים - ויתור על גביית החובות מהלווים. לרוב הדעות, מצוות השמיטה בזמננו היא רק מדרבנן, ורק אחרי ביאת המשיח וחזרת כל ישראל לארצם תנהג שוב מן התורה.

מצוות השמיטה[עריכה]

בשנת השמיטה נוהגות כמה מצוות. חלקן - הקשורות לשמיטת קרקעות - נוהגות בארץ ישראל בלבד, וחלקן - הקשורות לשמיטת כספים - נוהגות גם בחוץ לארץ:

שמיטת קרקעות[עריכה]

  • השבתת הקרקע: מצוות עשה להשבית את הקרקע בשנה השביעית, כפי שנאמר בתורה:"בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת"[1], "שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַה'"[2].
  • איסור עבודת האדמה: אסור לעבוד את האדמה או האילן בשנה זו, כפי שנאמר בתורה:"שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר"[2].

מהלכה למשה מסיני נלמד כי מצוות אלו מתחילות כבר בשנה השישית, זמן מה לפני כניסת השנה השביעית. דין זה נקרא תוספת שביעית. רוב דיני תוספת שביעית נוהגים רק בזמן שבית המקדש קיים[3]; אולם גם בזמן הזה יש להוסיף מעט מחול על הקודש, כמו בשבת[4].

יבול שנת השמיטה[עריכה]

  • איסור לקיטת פירות שביעית: אסור לאסוף את התבואה, הירק או פרי האילן כרגיל בכל שנה, כלומר - בדרך מסחרית. כפי שנאמר בתורה: "אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר וְאֶת עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר"[5].
  • מצות הפקר פירות שביעית: מצוה להפקיר את פירות הארץ בשנה זו, כך שיוכל כל אחד לקחת מהם. כפי שנאמר בתורה: "וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ"[6].
  • אכילת פירות שביעית בקדושה: הפירות שצמחו בשנה השביעית קדושים בקדושת שביעית, ויש להשתמש בהם רק לאכילה ולשימוש ראוי ולהזהר מהשחתתם. כפי שנאמר בתורה: "וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה"[7]. לדעת הרמב"ן פסוק זה הוא מצוות עשה[8], אך שאר הראשונים לא סוברים כך.
  • ביעור פירות שביעית: לאחר העונה בה גדלים הפירות, כאשר אינם מצויים עוד בשדה - יש לבער את כל הנשאר מהם בבית. זאת למדו חכמים מן הנאמר בתורה: "וְלִבְהֶמְתְּךָ וְלַחַיָּה אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ תִּהְיֶה כָל תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכֹל"[9], ופירושו שההיתר לאכול בבית הוא רק כל עוד מצויים פירות לחיה אשר בארצך, כלומר בשדה, אך כאשר הם כלים יש לבער גם מן הבית[10].

דינים אלו נוהגים מן התורה בין בפירות האילן ובין בתבואה וירקות. אולם כדי שלא יעברו ויעבדו את האדמה בשביעית, גזרו חכמים על כל הגידולים החד-שנתיים (תבואה וירקות) שייאסרו לחלוטין בשנה השביעית. איסור זה נקרא "ספיחים".

הגבלות ואיסורים אלו מעוררים קושי בהשגת יבול מספיק לצרכי השנה השביעית. לקושי זה מתייחסת התורה בהמשך למצוות השמיטה: "וְכִי תֹאמְרוּ מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית, הֵן לֹא נִזְרָע וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת תְּבוּאָתֵנוּ? וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית, וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים"[11]. הרבי מבאר שאין השאלה רק טרוניה של מי שמעוניין להשתמט מן המצוה, אלא גם של בן חכם המעוניין באמת ובתמים לדעת כיצד יזון אותו הקב"ה בשנה זו. המענה לשאלה זו הוא ברכה רבה למעלה מהשכל וההגיון, עד כדי כך, שהשאלה נשאלת שוב מידי שמיטה (ולא די בכך שבשמיטה הקודמת ראו במוחש את הברכה) - כיון שהברכה היא למעלה מהשכל[12].

נחלקו אחרונים האם ברכה זו לשומרי השביעית שייכת גם בזמן הזה, כאשר השמיטה נוהגת רק מדרבנן; יש אומרים שהברכה היא רק לזמן בו השביעית מן התורה, ויש אומרים שגם בזמן הזה ישנה הברכה[13].

על מנת לאפשר פתרונות נוספים בזמננו, חידשו רבנים לקראת שנת תרמ"ט את היתר המכירה, שלדעתם מפקיע את איסורי שביעית מן הפירות. היתר זה שנוי במחלוקת רבה, ורוב הפוסקים - וכן הרבי - הורו שלא לסמוך עליו. פתרונות אחרים שאינם כרוכים באיסורי שביעית ובקדושת שביעית הם שימוש בפירות מיבול שישית, מחוץ לארץ, מאזורים בשטח מדינת ישראל שאינם חלק מארץ ישראל (בדרום הערבה) ועוד.

שמיטת כספים[עריכה]

  • מצוות שמיטת כספים: מצוה להשמיט את החובות בשנה השביעית, ואסור לתבוע אותם, כפי שנאמר בתורה: "שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ, לֹא יִגֹּשׂ אֶת רֵעֵהוּ וְאֶת אָחִיו כִּי קָרָא שְׁמִטָּה לַה'"[14].
  • איסור להימנע מהלואה: אסור להימנע מלהלוות קודם השמיטה, מחשש שהחוב יישמט, כפי שנאמר בתורה: "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר: קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה, וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן לוֹ"[15].

בזמן הלל הזקן נוכח לראות שרבים לא מלווים לפני השמיטה ועוברים על האיסור, ולכן התקין את תקנת "פרוזבול" - בה מוסר כל אחד את חובותיו לבית דין וכך אינם נשמטים.

ההנהגה בשנת השמיטה[עריכה]

אחת ממטרות שנת השמיטה היא לתת ליהודי זמן פנוי מעבודתו הארצית, על מנת שיוכל להקדיש את זמנו ללימוד התורה[16].

הרבי עורר פעמים רבות על ניצול שנת השמיטה להוספה בלימוד התורה[17], ולהתחיל כבר מחודש אלול שלפניה [18]. ענין זה שייך גם בחוץ לארץ בה לא נוהגת מצוות שמיטת הקרקעות[19].

הרבי הסביר את הטעם לכך שלא נזכר בספרים החיוב להוסיף בתורה בשנת השמיטה - מכיוון שזהו דבר מובן מאליו: בזמן שבו עסקו רובם ככולם בעבודת האדמה, ובשנת השמיטה התפנו מעיסוקיהם - ממילא ברור שחל החיוב לעסוק בתורה בזמן הפנוי שנוצר, שהרי כל יהודי חייב ללמוד ביום ובלילה בכל רגע שיכול[20].

טעמי המצוה[עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

חישוב שנות השמיטה[עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

בקבלה ובחסידות[עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – נ' אלפים יובלות

רבים מהראשונים מסבירים את עניינה של השמיטה כמקביל למחזור הכללי של סדר העולם, המתחלק תמיד במספר שבע: שבעת ימי השבוע, שבעת שנות השמיטה, שבע שמיטות מרכיבות את היובל והעולם כולו מתחלק לששת אלפי שנים ובאלף השביעי חרב[21]. ענין זה מובן מדברי חז"ל[22]: "אמר רב קטינא: שית אלפי שני הוו עלמא וחד חרוב . . תניא כותיה דרב קטינא: כשם שהשביעית משמטת שנה אחת לז' שנים, כך העולם משמט אלף שנים לשבעת אלפים שנה, שנאמר: ונשגב ה' לבדו ביום ההוא".

על פי הקבלה, שלימות העולם הקשורה למספר שבע מבטאת את עליית העולמות. ביום השבת נעשית עליית העולמות בסיום כל השבוע, ובשמיטה נעשית עליית העולמות בסיום כל מחזור השמיטה, עד שבאלף השביעי תהיה העליה לאחר כל העבודה בששת אלפי השנים שקדמו לו.

אך ישנו הבדל בין העליה בשבת ובין העליה בשמיטה: עליית העולמות בשבת היא בכל העולמות כולם, כך שספירת המלכות מתעלית אל זעיר אנפין שלמעלה ממנה, וכן הלאה, עד שגם ספירת החכמה שבאצילות מתעלית לאריך אנפין. לעומת זאת עליית העולמות בשבת אינה אלא בעולמות בי"ע המתעלים אל ספירת המלכות שבאצילות, אך לא מעבר לכך. בעולם האצילות עצמו אין עליה. מסיבה זו, איסורי השביתה ממלאכה בשמיטה הם רק מעבודת הארץ - "ושבתה הארץ" - המקבילה לספירת המלכות הנקראת ארץ; אך אין שביתה משאר המלאכות, כי שביתה זו היא רק כאשר ישנה עליה גם בשאר הספירות[23].

ענינה של העליה בשמיטה בעבודת השם: הביטול לקב"ה שנפעל בשמיטה איננו ביטול מוחלט (ביטול במציאות), אלא שהאדם נשאר במציאותו ועסוק בענייני החול שלו, אך יחד עם זאת בטל לקב"ה - ביטול היש. אך דוקא לכן ישנה מעלה מיוחדת לשמיטה, שבה האדם מחדיר את הביטול לקב"ה גם בענייני החול ובגשמיות העולם[24].

ראו גם[עריכה]

לקריאה נוספת[עריכה]

  • כשהרבי התגייס למען החקלאים, פעולותיו של הרבי בשנת השמיטה תשי"ב עבור החקלאים בכפר חב"ד, שבועון כפר חב"ד גליון 1930 עמוד 43

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים

  1. תשא לד, כא. וראה רש"י שם.
  2. 2.0 2.1 בהר כה, ד.
  3. רמב"ם הלכות שמיטה ויובל ג, א.
  4. ראה לקוטי שיחות חלק י"ב ע' 110 ואילך, ובהערות שם.
  5. בהר כה, ה.
  6. משפטים כג, יא.
  7. בהר כה, ו.
  8. הוספות לספר המצוות, מצוות עשה ג.
  9. בהר כה, ז.
  10. ספרא שם.
  11. בהר כה, כ-כא.
  12. לקוטי שיחות חלק כז, שיחת בהר ב. ובלקוטי שיחות חלק ז שיחת בהר א סעיף ד - באופן אחר קצת.
  13. ראה סמ"ע חושן משפט סז ס"ק ב. שו"ת התעוררות תשובה ח"א סימן קצח. ועוד.
  14. ראה טו, ב.
  15. ראה טו, ב.
  16. ספורנו בהר כה, ב.
  17. ראה מכתב כללי - ח"י אלול תשל"ט (לקוטי שיחות חי"ט ע' 602).
  18. שיחת ח"י אלול תשל"ט (לקוטי שיחות חכ"ד ע' 315).
  19. שיחת ש"פ מטות מסעי תשמ"ז.
  20. שיחת ח"י אלול תשל"ט (שיחות קודש ח"ג ע' 673).
  21. אבן עזרא, רמב"ן, אברבנאל וש"ך על התורה ריש פרשת בהר. טעמי המצוות לריקאנטי מצוות למנות שמיטין ויובלות. ועוד.
  22. סנהדרין צז, א.
  23. טעמי המצוות לרח"ו ריש פרשת בהר. הובא ונתבאר בדרך מצותיך - איסור עבודת האדמה והאילנות בשביעית.
  24. לקוטי שיחות חלק א, שיחת בהר. חלק ז, שיחת בהר א. חלק יב, שיחת בהר א סעיף ט.