יובל

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שנת היובל היא שנה חמישים במניין השנים, אשר נערכת אחת לשבעה מחזורי שבע שנים, כלומר לאחר 49 שנה. מצוות היובל כוללות מספר מצוות שונות, שנועדו לשחרר את הקרקעות והעבדים ולחזור למצב שבו כל דבר נמצא ביד בעלי זכויותיו הראשוניות. מצוות היובל הן חלק מהמצוות התלויות בארץ, וכשכל יושבעה עליה, לכן דיני היובל נהג רק בזמן בית המקדש הראשון.

מדיני המצווה[עריכה | עריכת קוד מקור]

ספירת השנים עד שנת היובל[עריכה | עריכת קוד מקור]

המצווה הראשונה הקשורה ליובל היא מצוות ספירת השנים. על פי התורה[1], יש לספור שבע שבתות שנים, כלומר 49 שנה, עד לשנה החמישים, שהיא שנת היובל. כל שבע שנים הן שנה אחת של מנוחה וחרישה של אדמה (שנת שמיטה), והשנה ה-50 היא שנת היובל. כל פרט של ספירה זו היה נתון ביד בית הדין הגדול (הסנהדרין), ששלט בניהול החוקים הקשורים לספירת השנים[2].

הקדשת שנת היובל[עריכה | עריכת קוד מקור]

במהלך שנת היובל, הארץ נכנסת למצב של הפקר מוחלט. ככתוב בתורה[3], יש לקדש את שנת החמישים, כלומר להפסיק את העבודה החקלאית ולתת לכל היבול להיות הפקר. כל אדם יכול לאכול את הפירות שנעשים זמינים, אך אסור לאסוף אותם או למכור אותם. בשנת היובל חוזרים גם העבדים לשחרורם וקרקעות שנמכרו חוזרות לבעליהם המקוריים[4].

שחרור עבדים[עריכה | עריכת קוד מקור]

מצוות יובל כוללות את שחרור העבדים[3]. כל עבד עברי שיצא תחת ידו של אדונו בשנת היובל, חייב לשוב לחירותו[5].

תקיעת שופר ביובל[עריכה | עריכת קוד מקור]

ביום הכיפורים של שנת היובל, יש לתקוע בשופר[6] כדי לקרוא דרור לכל העבדים ולחזור כל אחד למקומו. תקיעה זו יש לה משמעות עמוקה של חירות, כיוון שהיא מסמלת את יציאת העבדים לחופש ואת ההחזרה של הקרקעות לבעליהם המקוריים[4].

אסור לעבוד את הקרקע בשנת היובל[עריכה | עריכת קוד מקור]

בשנת היובל, כמו בשנת השמיטה, אסור לעבוד את הקרקע. כל העבודה החקלאית, כולל זריעה וקצירה, אסורה. ישנה אזהרה בתורה[7] לא לעבוד את האדמה בשנה זו[4].

ספיחי תבואות בשנת היובל[עריכה | עריכת קוד מקור]

אסור לאסוף את תבואות הקרקע שנצמחו בשנת היובל[8], בדומה למה שנאמר על ספיחי תבואות בשמיטה. אין לקצור את התבואה כמו בשנים רגילות[9].

החזרת הקרקעות לבעליהם[עריכה | עריכת קוד מקור]

כל הקרקעות שמכורו במהלך השנים שבין יובל ליובל, חוזרות לבעליהם המקוריים בשנת היובל. גם אם האדמה נמכרה, החזרה של הקרקע לבעלים המקוריים תוכל להבטיח שכל אדם יכול לקבל את חלקו בנחלת האדמה[2].

בחסידות[עריכה | עריכת קוד מקור]

שנת השמיטה ושנת היובל[עריכה | עריכת קוד מקור]

השנה ה-50 היא יותר גבוהה מבחינה רוחנית מהשנים הקודמות (השמיטה). מהות גילוי זה היא המשכה של הקדושה העליונה, שהיא מעבר לכל בחינה של בינה, ומובילה להתחדשות גדולה מאוד בעולמות. לכן, שנת היובל מהווה את השיא של כל שנות השמיטה, כשבעה מחזורים של שמיטות (49 שנה) מצטרפים לשנת ה-50.

שנת השמיטה: גילוי של הוויה של זעיר אנפין[עריכה | עריכת קוד מקור]

שנת השמיטה, שהיא שנת מנוחה וקדושה, מייצגת גילוי של הוויה ברמה של זעיר אנפין, שהיא ההתפשטות האלוקית המנהיגה את העולמות התחתונים. בשנת השמיטה, ההתבטלות ו"השביתה" של האדם ושל העולם גורמת לגילוי אלוקי שקשור באופן ישיר לבחינה של חכמה ובינה.

שנת היובל: גילוי שם הוויה דלעילא[עריכה | עריכת קוד מקור]

שנת היובל, לעומת זאת, מייצגת את גילוי שם הוויה דלעילא – שם אלוקי נעלם וגבוה, שמאחד את כל העולמות ומביא את התכלית של הבריאה. שנת היובל מתאפיינת בגילוי של חכמה עליונה, שהיא מעבר לבינה – זו שפעולתה מכילה את כל הבריאה ומובילה להשגת הגילוי העליון ביותר.

קשר בין שבע שמיטות לשנת היובל[עריכה | עריכת קוד מקור]

הבנת הקשר בין שבע השמיטות לשנת היובל נוגעת למעבר מתודעה של ספירת שבע (שבעה ימים, שבע שנים) לעד 50, שהיא גילוי של "שער החמישים" של בינה. כמו שבספירת העומר סופרים 49 ימים, ולאחריהם מגיע יום החמישים, הגילוי של חג השבועות – שער החמישים – בדרך ממילא (לא סופרים את יום החמישים), כך גם בשמיטה – אחרי שבע שמיטות, תוקף שנת היובל, שהיא שנת ה-50, מהווה גילוי של אור אלוקי הרבה יותר נעלה וגבוה ממה שנראה בשנים הקודמות.

במובן הזה, שנת היובל מייצגת את ההשלמה הרוחנית של כל התהליכים שהיו עד אז – עבודה שנמשכה בשבע שמיטות, אשר כל אחת מהן מייצגת את "שערי בינה" שנמסרו למשה רבנו. אך על ידי סיום של 49 שנים מגיעים לשנת החמישים, שהיא "שער החמישים" שמהותו היא הממוצע בין חכמה לבינה. וזהו מה שכתוב בתורה, "וקדשתם את שנת החמישים", שצריכים להמשים מבחינת קודש העליון – חכמה, לבינה – שער החמישים.

שנת היובל: גילוי של חירות ותשובה[עריכה | עריכת קוד מקור]

שנת היובל מהווה את הזמן של "וקראתם דרור" – זמן של חירות אמיתית. בחסידות, שנת היובל נתפסת כתקופה בה נגלית חירות רוחנית מוחלטת, שהיא גילוי של שלמות האלוקות בעולמות התחתונים. חירות זו נובעת מההבנה שבשנת היובל יש גילוי אלוקי כל כך נעלה ומרומם, עד שהאור האלוקי נשפך ומגיע אפילו למקומות רחוקים, מקומות שעד כה לא יכלו להגיע לתשובה או לגילוי רוחני.

"דרור" – חירות ודירה בתחתונים[עריכה | עריכת קוד מקור]

המשמעות של "וקראתם דרור" אינה רק חירות פיזית, אלא גם חירות רוחנית שמובילה להתעלות ולהתקרבות אל הקדושה. המילה "דרור" גם נגזרת מהמילה "דירה", כלומר, מקום בו האלוקות שורה – ובמיוחד זו חירות שהיא גילוי אלוקי שמגיע עד לתוך המקומות הנמוכים ביותר.

המשמעות של "דרור" היא חירות שמביאה לשלום ושילוב בין הרוחניות לבין העולם הגשמי. בשנה ה-50, גילוי זה מציין את הזמן שלעתיד לבוא, בו תושג שלמות מלאה של "דירה בתחתונים", כלומר, השגת ההתגלות האלוקית בעולם הזה בצורה מוחלטת.

תשובה ושחרור רוחני[עריכה | עריכת קוד מקור]

שנת היובל קשורה גם לעניין של תשובה, כפי שנאמר בתורה: "בשנת היובל הזאת תשבו", בכך, שגם מי שהוא רחוק, כמו עבד נרצע שפגם את השמיעה על הר סיני, שב, יזכה לשחרור ולחזרה לחירותו.

שופר במוצאי יום כיפור של שנת היובל[עריכה | עריכת קוד מקור]

במוצאי יום הכיפורים של שנת היובל, קיימת מצוות תקיעת שופר, אולם ישנם חילוקים משמעותיים בין השופר של יום כיפור לשופר של ראש השנה. התקיעה במוצאי יום הכיפורים בשנה זו צריכה להיות שופר פשוט ולא שופר כפוף, כפי שמקובל בראש השנה. המשמעות הרוחנית של שופר כפוף בראש השנה היא - כניעה, וזה גם מורה על יראה מיניקת החיצונים, כמו נו"ן כפופה שמורה על ירידה במדרגה.

לעומת זאת, במוצאי יום כיפור של שנת היובל השופר הוא פשוט, ששופר פשוט קשור לבינה, נו"ן פשוטה, שהיא ספירה נעלית. השנה ה-50, שהיא שנת היובל, מייצגת גילוי רוחני של שער החמישים –

הסיבה לכך היא שהשופר ביום כיפור של שנת היובל מהווה אות לגילוי רוחני מאוד גבוה. התקיעה בשופר הפשוט מרמזת על האור האלוקי המיוחד שמאיר בשנה ה-50, שהיא מעבר לתוך הגילוי של החמישים, כך שהשופר במובן הזה הוא כלי שמגלה את המדרגה הרוחנית הגבוהה ביותר של בינה.

מעין לעתיד לבוא[עריכה | עריכת קוד מקור]

התקיעה בשופר ביום הכיפורים של שנת היובל מעין השופר גדול, שתגלה לעתיד לבוא.

גם עכשיו כשחרב בית המקדש, תוקעים גם כן תקיעה אחת בכל מוצאי יום הכיפורים. וזה גם מעין ומבחינת השופר הגדול. ולכן במותאי יום הכיפורים זה הזמן של גמר החתימה לשנה טובה.

כמובן, עיקר ההתגלות של עצמותו יתברך יהיה לעתיד לבוא[10].

ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים

  1. ויקרא כה, ח.
  2. לקפוץ מעלה אל: 2.0 2.1 ספר החינוך מצווה של.
  3. לקפוץ מעלה אל: 3.0 3.1 ויקרא כ"ה, י.
  4. לקפוץ מעלה אל: 4.0 4.1 4.2 ספר החינוך מצווה שלג.
  5. ספר החינוך מצווה שלב.
  6. ויקרא כה, ט.
  7. ויקרא כה, ד.
  8. ויקרא כה, יא.
  9. ספר החינוך מצווה שלח.
  10. ספר הליקוטים להצמח צדק ערך יובל.
משובים קודמים
משוב על הערך