שבת הגדול: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חזותיקוד ויקי
מ (החלפת טקסט – "ס' המנהגים" ב־"ספר המנהגים")
אין תקציר עריכה
 
(44 גרסאות ביניים של 13 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
'''שבת הגדול''' היא השבת שלפני [[חג הפסח]].
'''שבת הגדול''' היא השבת שלפני [[חג הפסח]]. וישנם שמכנים כך גם את השבת שלפני [[חג השבועות]] ו[[ראש השנה]]{{הערה|[https://beta.hebrewbooks.org/reader/reader.aspx?sfid=14390#p=32&fitMode=fitwidth&hlts=&ocr=%u05E9%u05D1%u05EA%20%u05D4%u05D2%u05D3%u05D5%u05DC כתר שם טוב ח"ג].}}, ומבואר כי שמם של שבתות אלו נגרר בעקבות שמו של השבת שלפני הפסח{{הערה|הרבי, [http://www.chabadlibrary.org/books/admur/hgshp/2.htm הגדה של פסח עם ליקוטי טעמים ומנהגים].}}.


השבת הגדול נקרא כך מפני שנעשה בו נס גדול<REF>תוד"ה ואותו שבת פז, ב. טושו"ע ר"ס תל</REF>. - במחזור ישן כת"י נמצא דגם שבת שלפני שבועות נקרא שה"ג, וכן שבת שלפני [[ר"ה]]<REF>כתר שם טוב ח"ג</REF>. ויש לומר שקראו שם זה לשבתות אלו, (אף דלא שייך בהם הטעם הנ"ל), מפני הדמיון לשבת שלפני הפסח, שגם הם באים לפני יום טוב.
==שם השבת==
:א) שבת הגדול נקראת כך מפני שנעשה בה נס גדול{{הערה|1=תוספות דיבור המתחיל "ואותו" מסכת שבת פז, ב. טור ושולחן ערוך סימן תל.}} (כדלהלן)
:ב) יש מסבירים כי טעם השם הוא היות ומרבים בדרשות, וכעין יום הכיפורים המכונה "יומא רבה" על שם ריבוי התפילות.{{הערה|שם=פרדס|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=39330&st=&pgnum=366 ספר הפרדס לרש"י עמוד שמג].}}{{הערה|[http://www.chabadlibrary.org/books/zz/shut/1/117/1.htm שו"ת צמח צדק אורח חיים סימן קטז].}}
===נס גדול===
במהות הנס שהיה באותו השבת ישנם ביאורים רבים:


שבת הגדול שחל להיות בערב פסח - ורק אז - מפטירין וערבה<REF>באה"ט סת"ל סק"א</REF>, לפי שבאותה פרשה כתוב הביאו המעשר אל בית האוצר, וערב פסח (של שנה רביעית ושביעית לשמיטה) הוא זמן ביעור מעשרות<REF>ספר המנהגים, מהגש"פ לאדמו"ר. ומציין שם לעיין ב[[שו"ע אדמו"ר הזקן]] סוף סימן תל)
במדרשי חז"ל מובא תיאור של אירוע שהתרחש בין העם המצרי לבכורות וכמובא במדרש,
{{ציטוט|תוכן=למכה מצרים בבכוריהם בשעה ששלח הקב"ה מכת בכורות א"ל "כחצות הלילה ומת כל בכור" נכנסו כל הבכורות אצל אבותיהם ואמרו להם: "כל מה שאמר משה הביא עלינו, אין אתם מבקשים שנחיה בואו והוציאו את העברים האלו מביננו ואם לאו אנו מתים, השיבו להם ואמרו: אפילו כל המצרים מתים אינן יוצאים מכאן! מה עשו נכנסו כל הבכורות אצל פרעה והיו מצווחים לפרעה ואומרים בבקשה ממך הוציא את העם הזה שבשבילם רעה תבא עלינו ועליך. אמר לעבדיו: צאו וקפחו שוקיהם של אלו. מה עשו הבכורות מיד יצאו ונטלו כל אחד חרבו והרג את אביו שנאסר למכה מצרים בבכוריהם; למכה בכורי מצרים אין כתיב כאן, אלא למכה מצרים בבכוריהם, ששים רבוא הרגו הבכורות באבותיהם.|מקור=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14098&st=&pgnum=190 מדרש שוחר טוב פרק קלו] וכעין זה ב[http://www.daat.ac.il/daat/vl/tanhumashmot/tanhumashmot04.pdf מדרש תנחומא בא פרשה יח]}}


ומקור הדברים הוא במה ששמע [[הרבי]] מחותנו [[אדמו"ר מוהריי"צ]] (ב[[פאריז]], ב' ניסן תרח"צ), והוא לו ב'[[רשימות]]': אין אומרים "וערבה", רק כשחל ערב-פסח בש"ק. אבל ביחידות אומרים שתי ההפטרות (וכן בשבת ראש-חודש וכה"ג)</REF>.
אירוע זה בדיוק מביאים התוספות במסכת שבת בקצרה עם הוספת פרט כי הוא התרחש ב[[י' בניסן]] שחל באותה השנה ביום השבת, וכתוצאה מקיום מצוות ה': "בעשור לחדש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבות"{{הערה|שמות יב, ג.}} "שנתקבצו בכורי אומות העולם אצל ישראל ושאלום למה זה הם עושין כך אמרו להם.. שיהרוג בכורי מצרים הלכו בכוריהם אצל אבותיהם..ועשו הבכורות עמהם מלחמה והרגו הרבה מהם". ומוסיף שזו היא סיבת השם שבת הגדול לשבת שלפני חג הפסח.{{הערה|1=לשון ה[http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=2&daf=87b&format=text תוספות שבת שם]}}


בשבת הגדול אחר מנחה אומרים עבדים היינו עד לכפר על כל עונותינו, לפי שאז היתה התחלת ה[[גאולה]] והנסים <REF>שו"ע ס"ס ת"ל</REF> וכן נוהגים (ודלא כמו שאיתא בשער הכולל).
אולם ב[[ראשונים]] אחרים מתואר אירוע אחר בקשר לשמו של שבת הגדול בקשר להצלת ישראל מיד המצרים, בעלי התוספות בפירושם לתורה מתארים:{{ציטוט|תוכן=אתמר במדרש כי כשלקחו הפסח בעשור לחדש שבת היה שהרי קי"ל דפסח מצרים בחמישי בשבת כדכתיב במס' שבת פ' ר"ע א"כ עשור שלו בשבת שלפניו וכשראו המצרים כשלוקחין הפסחים לשחוט נתקבצו עליהם להרגן כי יראתן של מצרים הי' בהמות ועשה להם הקב"ה נס וניצולו ולכך קרוי שבת הגדול מפני גדול הנס.|מקור=[http://www.toratemetfreeware.com/online/f_02517.html#HtmpReportNum0011_L2 "דעת זקנים - בעלי התוספות" על התורה פרשת בא פרשה יב, ב]}}
וכעין זה מובא בשם רש"י: "..והכבשים היו צועקים לפעמים, וישמעו מצרים ויכעסו, והיו מ[י]עיהם נחתכים והיו נידונים ביגונות לבם, ולא הזיקו לישראל מאומה, כי כולם נפלו. בחולי רע ומר מפני הכעס.."{{הערה|שם=פרדס}}


== דרשה ==
ובטור (אורח חיים סימן תל) מובא שהשמחה היא על אי יכולתם של המצרים למנוע את ישראל מיד המצווה של [[קרבן פסח]] וכלשונו: "היו שיניהם (של המצרים) קהות על ששוחטין את אלוקיהן ולא היו רשאין לומר דבר וחצי דבר", כלומר של יכלו למנוע את ישראל מהמצווה. והעיר על כך ה"[[יוסף קראו|בית יוסף]]" "ורבינו כתב הנס בענין אחר". הרבי מסביר כי שלשת אופנים הכלליים בסיבת קביעת השבת כ"שבת הגדול" נובעים מהתמיהה במה יוצא דופן אירוע זה שדווקא על שמו נקבעה שבת, שהרי רבים הם הניסים שהתרחשו באותה התקופה החל מ[[עשר מכות|עשרת המכות]] שהיו בכל אותו הזמן וכולם נכללים ב[[חג הפסח]], ולכן סובר הטור שהיה כאן משהו ייחודי ולא בשל הנס קבעו את היום, אלא בשל אי מניעת ישראל מקיום מצווה, גם הראשונים כרש"י סבירא ליה כדעת הטור אלא שלא קשה להם ביותר טעם הדבר פי שלדעתם שבת הגדול היא קראית שם בלבד ואינה מחייבת הליכות ומנהגים מיוחדים בעקבות כך, אולם שיטת אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך ([http://www.chabadlibrary.org/books/adhaz/sh/sh3/1/430/index.htm סימן ת"ל]) היא כשיטת התוספות בשבת והמדרש וטעם הדבר כי לשיטתו משמו של השבת -שבת הגדול - נגזרים כמה מנהגים כמו לומר עבדים היינו וכו' ולפיכך מבאר שהנס היה מלחמת הבכורים במצריים שחידושה ביחס לשאר הניסים והמכות היא שבזה החלה יציאת מצרים ב'''פועל'''.{{הערה|לקוטי שיחות חלק לז עמוד 7 ואילך.}}


[א] נהגו בדורות האחרונים שהחכם דורש הלכות פסח בשבת שלפניו..
====קביעת הנס בשבת====
בחרו לקבוע את יום הנס לפי היום השבועי ולא בתאריך החדשי, ה"מגן אברהם" מסביר כי הגורם לכך היה כי בשנים שלאחר הסתלקה [[מרים הנביאה]] ביום י' בניסן ונקבע יום זה ליום תענית לכן את החג קבעו לפי יום השבת.{{הערה|סימן תל, סעיף קטן א.}}
===ביאורי החסידות===
הרב ה[[מגיד ממזריטש]] מבאר כי שבת הגדול מורה על אופן ודרגת הגילוי האלוקי שמאיר ב[[יציאת מצרים]]. בעוד הסדר בקדושה היא שתחילה יש צורך בהתעוררות המקבל - [[אתערותא דלתתא]], ורק לאחר מכן מגיע הגילוי מלמעלה - [[אתערותא דלעילא]], ועל כך מורים שני הדרגות ביום ה[[שבת]] "מעלי דשבתא" ו"יומא דשבתא" עליה מדרגה לדרגה. בעת יציאת מצרים האירה מלתחילה הדרגה העליונה ללא התעוררות ועל שם זה מכונה הגילוי "שבת הגדול" וכן הוא גם הפירוש ב"למכה מצרים בבכוריהם" שהכאת מצרים נעשתה על יד דרגת בכור המורה על דרגה גבוהה.{{הערה|[http://www.chabadlibrary.org/books/magid/ot/14/84a.htm אור תורה עמוד קיח] הוצאת תשע"ב.}}


והעיקר לדרוש ולהורות להם דרכי ה' וללמד להם המעשה אשר יעשון, ולא כמו שנוהגין עכשיו. ובדורות הללו שאין החכם שונה לתלמידיו הלכות (לפי שהכל כתוב בספר), מצוה על כל אחד ואחד שילמוד הלכות הרגל קודם הרגל עד שיהיה בקי בהם וידע המעשה אשר יעשה<REF>שו"ע אדמו"ר תכט, ב-ג</REF>.
נס מלחמת הבכורים שהתרחש בשבת הגדול נחשב לנס ייחודי, בעוד שאר הניסים שארעו לעם ישראל הם ניסים שהיהודים שלטו והכניעו את אויביהם או שנשמדו ובאו על עונשם, בנס זה אירע משהו חריג. באירוע זה הגיעו האויבים עצמם (וללא השפעה מיוחדת של היהודים) להכרה כי עליהם להיכנע לה' ולעשות את רצונו, ולהכרה חזקה כל כך עד שהובילה למלחמה והריגה בתוך מחנם שלהם. ובמובן מסויים הרי זה בגדר [[אתאפכא]] שנעשה באוייב עצמו אשר שרשו מ[[שלש קליפות הטמאות]], דרגה שעל פי תורה ובסדר הרגיל אינה ברת שינוי ו[[בירור]], והרי זה נס וחידוש אפילו ביחס לסדר העולם על פי תורה. ולמרות שבפשטות בנס זה לא נצלו ישראל במאומה במצבם הגשמי, השינוי שחל בבכורי מצרים היא תוצאה של גילוי אלוקי נעלה.{{הערה|שם=יב|לקוטי שיחות חלק יב עמוד 33 ואילך.}}


[ב] בקהילות חב"ד לא מקובל שהרב דורש בשבת-הגדול (מה שאין כן רבני אנ"ש המכהנים במקומות שיש להזהיר את הציבור על הלכות הפסח). מימות הבעל-שם-טוב ותלמידיו הק', סלדו החסידים מדרשנים ודרשות. ו[[אדמו"ר מוהרש"ב]] כתב בתקנות 'מנין' אנ"ש: ולא ידרוש בו שום מגיד לעולם<REF>[[אגרות-קודש]], א, עמ' רעז</REF>.
בטעם שקבעוהו בשבת מבואר:
* היות וביום זה חלה מיתת צדיקים - מרים הנביאה - ומיתת צדיקים מכפרת אף על עוונות שהנם משלש קליפות הטמאות, לפיכך דחו את החג מיום י' בניסן פי שביום זה ישנו הגילוי מצד היותו יום מיתת צדיקים.{{הערה|שם=יב}}
* ישנה שייכות מיוחדת בין ייחודיות הנס ליום השבת. יום השבת הוא אחד מהימים שברא הקב"ה בבריאת העולם (בניגוד לימים שלאחר מכן שהם רק "חידוש הישנות") ובריאת הזמן של יום השבת היא באופן שמהות הזמן הוא "יום שביתה" שעניינה השבתה של כל המזיקים (כמסופר במדרש שבשבת ההיא לא היו החיות מזיקות ולא היה חושך כלל בעולם למרות שהיה אחרי ה[[חטא עץ הדעת|חטא]]) כפי שהיה בשבת הראשונה ויהיה שוב בגלוי [[לעתיד לבוא]]. ולכן אירוע הנס הייחודי של מלחמת הבכורים שהיא יותר מכל הניסים מעין העניין של אתאפכא והשבתה מלאה ונעלית של המזיקים התרחשה דווקא ביום השבת.{{הערה|לקוטי שיחות חלק יז עמוד 57 ואילך.}}


== עבדים היינו ==
== מנהגי השבת ==


בשבת-הגדול אחר מנחה אומרים "עבדים היינו", עד "לכפר על כל עוונותינו", לפי שאז היתה התחלת הגאולה והנסים<REF>שו"ע אדמו"ר תל, ב</REF>. וכן נוהגים<REF>ספר המנהגים</REF>. ואפילו שבת-הגדול הוא ערב-פסח, אומרים "עבדים היינו"<REF>שו"ע אדמו"ר, שם</REF>.
* '''דרשת שבת הגדול''' - נהגו בדורות האחרונים שהחכם דורש הלכות פסח בשבת שלפניו, והעיקר לדרוש ולהורות להם דרכי ה' וללמד להם [[הלכה|המעשה אשר יעשון]].{{הערה|1=שו"ע אדמו"ר תכט, ב-ג}}.
* '''הפטורה''' - אם חל שבת הגדול בערב פסח מפטירין "וערבה"{{הערה|1=באה"ט סת"ל סק"א}}, לפי שבאותה פרשה כתוב הביאו המעשר אל בית האוצר, וערב פסח (של שנה רביעית ושביעית לשמיטה) הוא זמן ביעור מעשרות{{הערה|1=ספר המנהגים, מהגש"פ לאדמו"ר. ומציין שם לעיין ב[[שו"ע אדמו"ר הזקן]] סוף סימן תל)
ומקור הדברים הוא במה ששמע [[הרבי]] מחותנו [[אדמו"ר מוהריי"צ]] (ב[[פאריז]], ב' [[ניסן]] תרח"צ), והוא לו ב'[[רשימות]]': אין אומרים "וערבה", רק כשחל ערב-פסח בש"ק. אבל ב[[יחידות]] אומרים שתי ההפטרות (וכן בשבת ראש-חודש וכהאי גוונא)}}.


ב[[שולחן ערוך הרב|שו"ע אדמו"ר]] כתוב בשם ה[[רמ"א]] שנוהגין במדינות אלו לאמר בשבת-הגדול ב[[מנחה]] "עבדים היינו". אבל בסידור השמיט זה - כי לא ציין כמו בשארי סידורים "עד כאן אומרים בשבת-הגדול". גם בפרי עץ חיים ומשנת חסידים ו[[סידור האריז"ל]] ליתא.
* '''אמירת עבדים היינו''' - בשבת הגדול אחר [[מנחה]] אומרים עבדים היינו עד לכפר על כל עונותינו, לפי שאז הייתה התחלת ה[[גאולה]] והנסים{{הערה|1=שו"ע ס"ס ת"ל}} וכן נוהגים (ודלא כמו שאיתא בשער הכולל).


דעת [[אדמו"ר מוהרש"ב]] לא היתה נוחה מדיוק זה, ודעתו היתה שיש לומר "עבדים היינו" בשבת-הגדול, וכך גם נהג למעשה<REF>ראה בקטע הבא</REF>. כך נקבע בספר המנהגים (כנ"ל), וכך נהג גם [[הרבי]] - והיה אומר עם הציבור אחר תפילת המנחה, בישבו על מקומו. לפעמים היה אומר לבנו [[אדמו"ר הריי"צ]] לומר עימו יחד את "עבדים היינו", ובמקומות אחדים ביאר עניינים שונים<REF>[[התמים]], ג, עמ' כד</REF>.
:בשבת-הגדול אחר [[מנחה]] אומרים "עבדים היינו", עד "לכפר על כל עוונותינו", לפי שאז הייתה התחלת הגאולה והנסים{{הערה|1=שו"ע אדמו"ר תל, ב}}. וכן נוהגים{{הערה|1=ספר המנהגים}}. ואפילו שבת-הגדול הוא ערב-פסח, אומרים "עבדים היינו"{{הערה|1=שו"ע אדמו"ר, שם}}.


== מוצאי שבת-הגדול - "ויהי נועם" ==
:ב[[שולחן ערוך הרב|שו"ע אדמו"ר]] כתוב בשם ה[[רמ"א]] שנוהגין במדינות אלו לאמר בשבת-הגדול ב[[מנחה]] "עבדים היינו". אבל בסידור השמיט זה - כי לא ציין כמו בשארי סידורים "עד כאן אומרים בשבת-הגדול". גם בפרי עץ חיים ו[[משנת חסידים]] ו[[סידור האריז"ל]] ליתא.


אם חל [[פסח]] ב[[שבת]], נהגו בליובאוויטש לומר "ויהי נועם" במוצאי שבת-הגדול.<REF>כך איתא ברשימותיו של הגר"י לנדא ע"ה: אצל כ"ק רבינו [[מוהרש"ב]] נבג"מ זי"ע, לא אמרו "ויהי נועם" אלא רק בשבוע שחל בו יום-טוב ממש. לפני [[ערב פסח]] ולפני ערב-יוהכ"פ אמרו "ויהי נועם". עכ"ל. וכך כתב בס' [[שבח המועדים]] (עמ' 184 הע' 8) בשם הרה"ג ר' [[זלמן שמעון דווארקין]] ע"ה, שכן נהגו בליובאוויץ.  
:דעת [[אדמו"ר מוהרש"ב]] לא הייתה נוחה מדיוק זה, ודעתו הייתה שיש לומר "עבדים היינו" בשבת-הגדול, וכך גם נהג למעשה{{הערה|1=ראה בקטע הבא}}. כך נקבע בספר המנהגים (כנ"ל), וכך נהג גם [[הרבי]] - והיה אומר עם הציבור אחר תפילת המנחה, בישבו על מקומו. לפעמים היה אומר לבנו [[אדמו"ר הריי"צ]] לומר עימו יחד את "עבדים היינו", ובמקומות אחדים ביאר עניינים שונים{{הערה|1=[[התמים]], ג, עמ' כד}}.


ובס' "קיצור הלכות משו"ע אדמו"ר הזקן" (סי' רצג-רצה, עמ' רלט) נאמר, שכך גם נהג הרבי (ראה ב"[[אוצר מנהגי חב"ד]]" למוצאי שבת-תשובה, שכך אמנם הורה פעם הרבי כשחל יוהכ"פ בשבת. אך פסח שאני, ראה כף-החיים סימן רצה אות ז. פרי-מגדים שם מש"ז אות ב. נועם-מגדים לבעל הפמ"ג, עמ' יד). (ואילו בלוח "[[כולל חב"ד]]" כתב, שאין אומרים "ויהי נועם" בקביעות כזו).</REF>
:הרבי עורר על כך שחלק עיקרי מהמנהג הוא לומר את ההגדה עם הילדים דווקא, כדי לעורר אותם שיהיו מוכנים לקראת אמירת ההגדה{{הערה|שיחת שבת הגדול תשמ"ח, ספר השיחות חלק א' עמוד 364.}}.


== מקורות ==
* '''אמירת "ויהי נועם"''' - אם חל [[פסח]] ב[[שבת]], נהגו בליובאוויטש לומר "ויהי נועם" במוצאי שבת-הגדול.{{הערה|1=כך איתא ברשימותיו של הגר"י לנדא: אצל רבינו [[מוהרש"ב]] נבג"מ, לא אמרו "ויהי נועם" אלא רק בשבוע שחל בו יום-טוב ממש. לפני [[ערב פסח]] ולפני ערב-יוהכ"פ אמרו "ויהי נועם". עכ"ל. וכך כתב בספר [[שבח המועדים]] (עמ' 184 הע' 8) בשם הרה"ג ר' [[זלמן שמעון דווארקין]], שכן נהגו בליובאוויץ.
 
:ובספר "קיצור הלכות משו"ע אדמו"ר הזקן" (סי' רצג-רצה, עמ' רלט) נאמר, שכך גם נהג הרבי (ראה ב"[[אוצר מנהגי חב"ד]]" למוצאי שבת-תשובה, שכך אמנם הורה פעם הרבי כשחל יוהכ"פ בשבת. אך פסח שאני, ראה כף-החיים סימן רצה אות ז. פרי-מגדים שם מש"ז אות ב. נועם-מגדים לבעל הפמ"ג, עמ' יד). (ואילו בלוח "[[כולל חב"ד]]" כתב, שאין אומרים "ויהי נועם" בקביעות כזו).}}
 
==קישורים חיצוניים==
*[https://www.mafteiach.app/likkutei_sichos/by_moad/shabbos_hagadol לקוטי שיחות מועדים - שבת הגדול] {{מפתח}}
*ר' [[אהרן מסטרשלה]], '''[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22303&st=&pgnum=345 להבין עניין שבת הגדול]''' דרוש לשבת הגדול בספר "עבודת הלוי" חלק א'.
*[[הרבי]] '''[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15804&st=&pgnum=43&hilite= לקוטי שיחות חלק יב]''' עמוד 33 ואילך.
*[http://chabadlibrary.org/books/index.htm אוצר מנהגי חב"ד]
*[http://chabadlibrary.org/books/index.htm אוצר מנהגי חב"ד]
*[http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/hgshp/2&search=%D7%A9%D7%91%D7%AA+%D7%94%D7%92%D7%93%D7%95%D7%9C לקוטי טעמים ומנהגים]
*[http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/hgshp/2&search=%D7%A9%D7%91%D7%AA+%D7%94%D7%92%D7%93%D7%95%D7%9C לקוטי טעמים ומנהגים]
{{הערות שוליים}}
{{הערות שוליים}}
{{פסח}}
{{פסח}}
{{חגים וזמנים}}
[[קטגוריה:שבתות מיוחדות]]
[[קטגוריה:פסח]]
[[קטגוריה:פסח]]
[[קטגוריה:חגים וזמנים]]

גרסה אחרונה מ־20:34, 11 ביוני 2024

שבת הגדול היא השבת שלפני חג הפסח. וישנם שמכנים כך גם את השבת שלפני חג השבועות וראש השנה[1], ומבואר כי שמם של שבתות אלו נגרר בעקבות שמו של השבת שלפני הפסח[2].

שם השבת[עריכה | עריכת קוד מקור]

א) שבת הגדול נקראת כך מפני שנעשה בה נס גדול[3] (כדלהלן)
ב) יש מסבירים כי טעם השם הוא היות ומרבים בדרשות, וכעין יום הכיפורים המכונה "יומא רבה" על שם ריבוי התפילות.[4][5]

נס גדול[עריכה | עריכת קוד מקור]

במהות הנס שהיה באותו השבת ישנם ביאורים רבים:

במדרשי חז"ל מובא תיאור של אירוע שהתרחש בין העם המצרי לבכורות וכמובא במדרש,

למכה מצרים בבכוריהם בשעה ששלח הקב"ה מכת בכורות א"ל "כחצות הלילה ומת כל בכור" נכנסו כל הבכורות אצל אבותיהם ואמרו להם: "כל מה שאמר משה הביא עלינו, אין אתם מבקשים שנחיה בואו והוציאו את העברים האלו מביננו ואם לאו אנו מתים, השיבו להם ואמרו: אפילו כל המצרים מתים אינן יוצאים מכאן! מה עשו נכנסו כל הבכורות אצל פרעה והיו מצווחים לפרעה ואומרים בבקשה ממך הוציא את העם הזה שבשבילם רעה תבא עלינו ועליך. אמר לעבדיו: צאו וקפחו שוקיהם של אלו. מה עשו הבכורות מיד יצאו ונטלו כל אחד חרבו והרג את אביו שנאסר למכה מצרים בבכוריהם; למכה בכורי מצרים אין כתיב כאן, אלא למכה מצרים בבכוריהם, ששים רבוא הרגו הבכורות באבותיהם.

אירוע זה בדיוק מביאים התוספות במסכת שבת בקצרה עם הוספת פרט כי הוא התרחש בי' בניסן שחל באותה השנה ביום השבת, וכתוצאה מקיום מצוות ה': "בעשור לחדש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבות"[6] "שנתקבצו בכורי אומות העולם אצל ישראל ושאלום למה זה הם עושין כך אמרו להם.. שיהרוג בכורי מצרים הלכו בכוריהם אצל אבותיהם..ועשו הבכורות עמהם מלחמה והרגו הרבה מהם". ומוסיף שזו היא סיבת השם שבת הגדול לשבת שלפני חג הפסח.[7]

אולם בראשונים אחרים מתואר אירוע אחר בקשר לשמו של שבת הגדול בקשר להצלת ישראל מיד המצרים, בעלי התוספות בפירושם לתורה מתארים:

אתמר במדרש כי כשלקחו הפסח בעשור לחדש שבת היה שהרי קי"ל דפסח מצרים בחמישי בשבת כדכתיב במס' שבת פ' ר"ע א"כ עשור שלו בשבת שלפניו וכשראו המצרים כשלוקחין הפסחים לשחוט נתקבצו עליהם להרגן כי יראתן של מצרים הי' בהמות ועשה להם הקב"ה נס וניצולו ולכך קרוי שבת הגדול מפני גדול הנס.

וכעין זה מובא בשם רש"י: "..והכבשים היו צועקים לפעמים, וישמעו מצרים ויכעסו, והיו מ[י]עיהם נחתכים והיו נידונים ביגונות לבם, ולא הזיקו לישראל מאומה, כי כולם נפלו. בחולי רע ומר מפני הכעס.."[4]

ובטור (אורח חיים סימן תל) מובא שהשמחה היא על אי יכולתם של המצרים למנוע את ישראל מיד המצווה של קרבן פסח וכלשונו: "היו שיניהם (של המצרים) קהות על ששוחטין את אלוקיהן ולא היו רשאין לומר דבר וחצי דבר", כלומר של יכלו למנוע את ישראל מהמצווה. והעיר על כך ה"בית יוסף" "ורבינו כתב הנס בענין אחר". הרבי מסביר כי שלשת אופנים הכלליים בסיבת קביעת השבת כ"שבת הגדול" נובעים מהתמיהה במה יוצא דופן אירוע זה שדווקא על שמו נקבעה שבת, שהרי רבים הם הניסים שהתרחשו באותה התקופה החל מעשרת המכות שהיו בכל אותו הזמן וכולם נכללים בחג הפסח, ולכן סובר הטור שהיה כאן משהו ייחודי ולא בשל הנס קבעו את היום, אלא בשל אי מניעת ישראל מקיום מצווה, גם הראשונים כרש"י סבירא ליה כדעת הטור אלא שלא קשה להם ביותר טעם הדבר פי שלדעתם שבת הגדול היא קראית שם בלבד ואינה מחייבת הליכות ומנהגים מיוחדים בעקבות כך, אולם שיטת אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך (סימן ת"ל) היא כשיטת התוספות בשבת והמדרש וטעם הדבר כי לשיטתו משמו של השבת -שבת הגדול - נגזרים כמה מנהגים כמו לומר עבדים היינו וכו' ולפיכך מבאר שהנס היה מלחמת הבכורים במצריים שחידושה ביחס לשאר הניסים והמכות היא שבזה החלה יציאת מצרים בפועל.[8]

קביעת הנס בשבת[עריכה | עריכת קוד מקור]

בחרו לקבוע את יום הנס לפי היום השבועי ולא בתאריך החדשי, ה"מגן אברהם" מסביר כי הגורם לכך היה כי בשנים שלאחר הסתלקה מרים הנביאה ביום י' בניסן ונקבע יום זה ליום תענית לכן את החג קבעו לפי יום השבת.[9]

ביאורי החסידות[עריכה | עריכת קוד מקור]

הרב המגיד ממזריטש מבאר כי שבת הגדול מורה על אופן ודרגת הגילוי האלוקי שמאיר ביציאת מצרים. בעוד הסדר בקדושה היא שתחילה יש צורך בהתעוררות המקבל - אתערותא דלתתא, ורק לאחר מכן מגיע הגילוי מלמעלה - אתערותא דלעילא, ועל כך מורים שני הדרגות ביום השבת "מעלי דשבתא" ו"יומא דשבתא" עליה מדרגה לדרגה. בעת יציאת מצרים האירה מלתחילה הדרגה העליונה ללא התעוררות ועל שם זה מכונה הגילוי "שבת הגדול" וכן הוא גם הפירוש ב"למכה מצרים בבכוריהם" שהכאת מצרים נעשתה על יד דרגת בכור המורה על דרגה גבוהה.[10]

נס מלחמת הבכורים שהתרחש בשבת הגדול נחשב לנס ייחודי, בעוד שאר הניסים שארעו לעם ישראל הם ניסים שהיהודים שלטו והכניעו את אויביהם או שנשמדו ובאו על עונשם, בנס זה אירע משהו חריג. באירוע זה הגיעו האויבים עצמם (וללא השפעה מיוחדת של היהודים) להכרה כי עליהם להיכנע לה' ולעשות את רצונו, ולהכרה חזקה כל כך עד שהובילה למלחמה והריגה בתוך מחנם שלהם. ובמובן מסויים הרי זה בגדר אתאפכא שנעשה באוייב עצמו אשר שרשו משלש קליפות הטמאות, דרגה שעל פי תורה ובסדר הרגיל אינה ברת שינוי ובירור, והרי זה נס וחידוש אפילו ביחס לסדר העולם על פי תורה. ולמרות שבפשטות בנס זה לא נצלו ישראל במאומה במצבם הגשמי, השינוי שחל בבכורי מצרים היא תוצאה של גילוי אלוקי נעלה.[11]

בטעם שקבעוהו בשבת מבואר:

  • היות וביום זה חלה מיתת צדיקים - מרים הנביאה - ומיתת צדיקים מכפרת אף על עוונות שהנם משלש קליפות הטמאות, לפיכך דחו את החג מיום י' בניסן פי שביום זה ישנו הגילוי מצד היותו יום מיתת צדיקים.[11]
  • ישנה שייכות מיוחדת בין ייחודיות הנס ליום השבת. יום השבת הוא אחד מהימים שברא הקב"ה בבריאת העולם (בניגוד לימים שלאחר מכן שהם רק "חידוש הישנות") ובריאת הזמן של יום השבת היא באופן שמהות הזמן הוא "יום שביתה" שעניינה השבתה של כל המזיקים (כמסופר במדרש שבשבת ההיא לא היו החיות מזיקות ולא היה חושך כלל בעולם למרות שהיה אחרי החטא) כפי שהיה בשבת הראשונה ויהיה שוב בגלוי לעתיד לבוא. ולכן אירוע הנס הייחודי של מלחמת הבכורים שהיא יותר מכל הניסים מעין העניין של אתאפכא והשבתה מלאה ונעלית של המזיקים התרחשה דווקא ביום השבת.[12]

מנהגי השבת[עריכה | עריכת קוד מקור]

  • דרשת שבת הגדול - נהגו בדורות האחרונים שהחכם דורש הלכות פסח בשבת שלפניו, והעיקר לדרוש ולהורות להם דרכי ה' וללמד להם המעשה אשר יעשון.[13].
  • הפטורה - אם חל שבת הגדול בערב פסח מפטירין "וערבה"[14], לפי שבאותה פרשה כתוב הביאו המעשר אל בית האוצר, וערב פסח (של שנה רביעית ושביעית לשמיטה) הוא זמן ביעור מעשרות[15].
  • אמירת עבדים היינו - בשבת הגדול אחר מנחה אומרים עבדים היינו עד לכפר על כל עונותינו, לפי שאז הייתה התחלת הגאולה והנסים[16] וכן נוהגים (ודלא כמו שאיתא בשער הכולל).
בשבת-הגדול אחר מנחה אומרים "עבדים היינו", עד "לכפר על כל עוונותינו", לפי שאז הייתה התחלת הגאולה והנסים[17]. וכן נוהגים[18]. ואפילו שבת-הגדול הוא ערב-פסח, אומרים "עבדים היינו"[19].
בשו"ע אדמו"ר כתוב בשם הרמ"א שנוהגין במדינות אלו לאמר בשבת-הגדול במנחה "עבדים היינו". אבל בסידור השמיט זה - כי לא ציין כמו בשארי סידורים "עד כאן אומרים בשבת-הגדול". גם בפרי עץ חיים ומשנת חסידים וסידור האריז"ל ליתא.
דעת אדמו"ר מוהרש"ב לא הייתה נוחה מדיוק זה, ודעתו הייתה שיש לומר "עבדים היינו" בשבת-הגדול, וכך גם נהג למעשה[20]. כך נקבע בספר המנהגים (כנ"ל), וכך נהג גם הרבי - והיה אומר עם הציבור אחר תפילת המנחה, בישבו על מקומו. לפעמים היה אומר לבנו אדמו"ר הריי"צ לומר עימו יחד את "עבדים היינו", ובמקומות אחדים ביאר עניינים שונים[21].
הרבי עורר על כך שחלק עיקרי מהמנהג הוא לומר את ההגדה עם הילדים דווקא, כדי לעורר אותם שיהיו מוכנים לקראת אמירת ההגדה[22].
  • אמירת "ויהי נועם" - אם חל פסח בשבת, נהגו בליובאוויטש לומר "ויהי נועם" במוצאי שבת-הגדול.[23]

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים

  1. ↑ כתר שם טוב ח"ג.
  2. ↑ הרבי, הגדה של פסח עם ליקוטי טעמים ומנהגים.
  3. ↑ תוספות דיבור המתחיל "ואותו" מסכת שבת פז, ב. טור ושולחן ערוך סימן תל.
  4. ↑ 4.0 4.1 ספר הפרדס לרש"י עמוד שמג.
  5. ↑ שו"ת צמח צדק אורח חיים סימן קטז.
  6. ↑ שמות יב, ג.
  7. ↑ לשון התוספות שבת שם
  8. ↑ לקוטי שיחות חלק לז עמוד 7 ואילך.
  9. ↑ סימן תל, סעיף קטן א.
  10. ↑ אור תורה עמוד קיח הוצאת תשע"ב.
  11. ↑ 11.0 11.1 לקוטי שיחות חלק יב עמוד 33 ואילך.
  12. ↑ לקוטי שיחות חלק יז עמוד 57 ואילך.
  13. ↑ שו"ע אדמו"ר תכט, ב-ג
  14. ↑ באה"ט סת"ל סק"א
  15. ↑ ספר המנהגים, מהגש"פ לאדמו"ר. ומציין שם לעיין בשו"ע אדמו"ר הזקן סוף סימן תל) ומקור הדברים הוא במה ששמע הרבי מחותנו אדמו"ר מוהריי"צ (בפאריז, ב' ניסן תרח"צ), והוא לו ב'רשימות': אין אומרים "וערבה", רק כשחל ערב-פסח בש"ק. אבל ביחידות אומרים שתי ההפטרות (וכן בשבת ראש-חודש וכהאי גוונא)
  16. ↑ שו"ע ס"ס ת"ל
  17. ↑ שו"ע אדמו"ר תל, ב
  18. ↑ ספר המנהגים
  19. ↑ שו"ע אדמו"ר, שם
  20. ↑ ראה בקטע הבא
  21. ↑ התמים, ג, עמ' כד
  22. ↑ שיחת שבת הגדול תשמ"ח, ספר השיחות חלק א' עמוד 364.
  23. ↑ כך איתא ברשימותיו של הגר"י לנדא: אצל רבינו מוהרש"ב נבג"מ, לא אמרו "ויהי נועם" אלא רק בשבוע שחל בו יום-טוב ממש. לפני ערב פסח ולפני ערב-יוהכ"פ אמרו "ויהי נועם". עכ"ל. וכך כתב בספר שבח המועדים (עמ' 184 הע' 8) בשם הרה"ג ר' זלמן שמעון דווארקין, שכן נהגו בליובאוויץ.
    ובספר "קיצור הלכות משו"ע אדמו"ר הזקן" (סי' רצג-רצה, עמ' רלט) נאמר, שכך גם נהג הרבי (ראה ב"אוצר מנהגי חב"ד" למוצאי שבת-תשובה, שכך אמנם הורה פעם הרבי כשחל יוהכ"פ בשבת. אך פסח שאני, ראה כף-החיים סימן רצה אות ז. פרי-מגדים שם מש"ז אות ב. נועם-מגדים לבעל הפמ"ג, עמ' יד). (ואילו בלוח "כולל חב"ד" כתב, שאין אומרים "ויהי נועם" בקביעות כזו).
חג הפסח
יציאת מצרים מצרים • יציאת מצרים • עשרת המכות • קרבן פסח • קריעת ים סוף • ספירת העומר
ימי חג הפסח הכנות לפסח • חודש ניסן • שבת הגדול • ערב פסח • ליל הסדר • שביעי של פסח • אחרון של פסח • שבת אסרו חג פסח • פסח שני
חמץ ומצה חמץ: מכירת חמץ • בדיקת חמץ • ביעור חמץ • ביטול חמץ • הזהירות מחמץ: איסור קטניות בפסח • מצה עשירה • מצה שרויה • חומרות והידורים בפסח • מצה: אפיית מצות • מים שלנו • מצה שמורה • מצות מכונה • מצת מצווה • מבצע מצה • חלוקת מצות
ליל הסדר סדר לדוגמא • מנהגי ליל הסדר • סימני הסדר • סיפור יציאת מצרים • ארבע קושיות • ארבעת הבנים • הבן החמישי • הגדה • אכילת מצה • מרור • ארבע כוסות • הסיבה • כוס של אליהו • אפיקומן • לשנה הבאה בירושלים • ליל הסדר ציבורי • ביקורי הרבי בסדרים ציבוריים
תפילות ומנהגים מעות חיטים • תענית בכורות • סדר קרבן פסח • הלל • תפילת טל • סעודת משיח • כינוס תורה
ניגוני החג ניגון עך טי זיעמליאק • ניגון והיא שעמדה • ניגון ממצרים גאלתנו • ניגון על אחת כמה וכמה • ניגון טל יעסיס
חוברות וספרי החג הגדה של פסח עם לקוטי טעמים ומנהגים • הגדת סוד קדושים • סימני סדר של פסח - THE SEDER
חגים וזמנים
מדברי תורה שבת · פסח · שביעי של פסח · פסח שני · שבועות · ראש השנה · עשרת ימי תשובה · יום הכיפורים · ימים נוראים · סוכות · הושענא רבה · שמיני עצרת · שמחת תורה
מדברי חכמים חנוכה · פורים · יום טוב שני של גלויות · עירוב תבשילין
תעניות צום גדליה · עשרה בטבת · תענית אסתר · שבעה עשר בתמוז · תשעה באב · תענית בכורות · תענית בה"ב · ימי השובבי"ם
מנהג ישראל חמשה עשר בשבט · פורים קטן · ל"ג בעומר · חמשה עשר באב
שבתות מיוחדות שבת מברכים · שבת חזק · שבת שובה · שבת בראשית · שבת שירה · שבת שקלים · שבת זכור · שבת פרה · שבת החודש · שבת הגדול · שבת אסרו חג פסח · שבת של שמחה · שבת חזון · שבת נחמו · שבת סליחות
אוחזר מתוך "https://chabadpedia.co.il/index.php?title=שבת_הגדול&oldid=690284"