חיים נצחיים (בלע המוות)

אחד מהיעודים המודגשים יותר של הגאולה, הוא היעוד של "חיים נצחיים", ביטול האפשרות למוות, ותוחלת חיים בלתי נגמרת, הרבי חידש שה"חיים נצחיים" מתחילים כבר לפני הגאולה. מקור היעוד הוא מהפסוק:

"בלע המות לנצח ומחה ה' אלוקים דמעה מעל כל פנים"

ישעיה כה, ח

חיים נצחיים אצל הקמים לתחייה עריכה

מחלוקת הרמב"ם והרמב"ן עריכה

בין הרמב"ם לרמב"ן הייתה מחלוקת בענין תחיית המתים:

לשיטת הרמב"ם יקומו לתחיה, אך לאחר זמן ישובו כולם לעפר ואזי יתקיימו באופן נצחי כנשמות ללא גופים.

הרמב"ן חולק עליו, ואומר שיקומו לתחיה ושוב לא ישובו לעפר אלא חיים וקיימים לעולם, ובנוגע לשאלתו של הרמב"ם שאם כן יוצא שאברי העיכול של האדם הינם לחינם (שהרי לא אוכל ושותה), עונה הוא שיתכן שיזונו מן המן וכיוצא בזה.

הכרעת החסידות עריכה

תורת החסידות מכריעה[1] כדעת הרמב"ן שהתכלית היא עולם התחייה, אשר בו יחיו כולם לנצח. ובנוגע לאופן הקיום, הרי מבואר שתתגלה אז מעלת הגוף, כלומר, החיות האלקית המחיה אותו שלמעלה משורש חיות הנשמה ועד שאפילו הנשמה תהיה ניזונת מן הגוף. אופן קיום זה הוא כמו אכילה ושתיה גשמיים (כפי הכתוב: "ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו" (שמות כד יא) - שהראיה הייתה באופן של אכילה ושתיה).

חיים נצחיים במשיח עריכה

 
עיתון הגאולה שיצא 3 ימים אחרי ג' בתמוז

בגמרא[2] מובא שלאחרי שמשיח בן דוד רואה את מיתת משיח בן יוסף, מבקש הוא מהקב"ה חיים, ועונה לו הקב"ה "עד שלא שאלת כבר התנבא עליך דוד אביך שנאמר חיים שאל ממך נתת לו אורך ימים עולם ועד", מגמרא זו נראה שמשיח בן דוד (בניגוד למשיח בן יוסף) לא ימות, ויותר מכך, הוא יחיה חיים נצחיים - "אורך ימים עולם ועד".

כמוו כן מצינו במספר מקומות בדברי חז"ל[3] ובמדרשים[4] שלמלך המשיח יהיו חיים נצחיים.

בתורת החסידות[5] מבואר הטעם הפנימי לכך שמלך המשיח יחיה חיים נצחיים, מאחר וחייו של מלך המשיח הם מ'האין סוף' (- האור האלוקי מהקב"ה הבלתי מוגבל) בעצמו, לכן הם חיים נצחיים (-חיים ללא הגבלה) ולא שייך בהם מיתה והפסק.

עוד מבואר בחסידות[6] שדברי חז"ל "דוד מלך ישראל חי וקיים" נאמרו על משיח בן דוד.

על האדם נגזר "עפר אתה ואל עפר תשוב". משיח הוא האדם הראשון בעולם שחי חיים נצחיים, כיון שהוא זה שמבטל את מציאות המוות מהעולם[7], כמו שכתוב "ובלע המוות לנצח". מציאות המות התחדשה על ידי חטא אדם הראשון, ולכן כאשר מתבטל החטא, מתבטל באופן ממילא העונש הבא כתוצאה מהחטא.

וכל זה מתחיל באדם שמתקן את החטא והוא המלך המשיח[8] שלכן הוא הראשון שחי חיים נצחיים, ועל ידו יש חיים נצחיים לשאר האנשים.

וכפי שכותב הרמב"ן[9] שזהו הטעם שהמשיח אינו יכול למות, בהסבירו כי המוות נתחדש בגין חטא עץ הדעת, ומ"כיון שכולם מודים שחטאו ועונשו של אדם הראשון יתבטל לימות המשיח, על-כן, אחר שיבוא המשיח יהיה המוות בטל מכולנו, אבל במשיח עצמו בטל הוא לגמרי". הרמב"ן מביא לראיה אף את הפסוק שמתייחס למשיח: "חיים שאל ממך, נתת לו אורך ימים עולם ועד"[10][11].

חיים נצחיים בדור השביעי עריכה

כל הדורות אינם היו דור הגאולה, ונשיא הדור - המשיח של הדור, לא היה המשיח הסופי ולכן הייתה בהם הסתלקות.

אך בדורנו - הדור השביעי - דור הגאולה, הודיע הרבי שמכיוון שכבר הסתיים בירור העולם, הרי בימינו נשיא הדור זוכה לחיים נצחיים מאחר והוא מביא לשלימות של חיבור בין "עליונים ותחתונים" - "אורות וכלים" - שזהו החיבור בין 'נשמה' ל'גוף', וכל זה באופן מושלם ונצחי[12].

חז"ל קובעים שבני-האדם ימותו שעה אחת לפני תחיית המתים ואז יקומו שוב, בהתבסס על הנאמר "כי עפר אתה ואל עפר תשוב"[13], אך הרבי אומר[14] שדבר זה נעשה על ידי העבודה הרוחנית של "ונפשי כעפר לכל תהיה"[15], זוהי הסיבה ששייכת מציאות שלא יצטרכו למות לפני תחיית המתים, אלא כל אנשי הדור יעברו חיים לגאולה - בלי הפסק בינתיים[16].

משמעות היעוד בפנימיות עריכה

במאמר על פסוק הזה זה משנת תשכ"ה מסביר הרבי בארוכה את מהות היעוד.

כאשר נברא העולם, הוא נברא כולו מלא בטוב וללא רע, וממילא גם ללא המושג מוות, אך לאחר חטאו של אדם הראשון ירד רע לעולם, נוצרה האפשרות של מיתה, והחיים נצחיים פסקו[17].

מכיון שהחיים הגשמיים קשורים ותלויים בחיים הרוחנים וכאשר האדם גרם לעצמו על ידי החטא מות רוחני נעשה גם המציאות של מוות גשמי ופיזי.

במתן תורה "פסקה זוהמתן של ישראל" והתבטלה הקליפה והרע, כפי מצב העולם לפני חטא עץ הדעת, אך לאחר חטא העגל חזר הרע והמוות וירד לעולם בשנית[18].

לעתיד לבוא יתקיים הייעוד "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ" ותתבטל מציאות המוות.

מעשינו ועבודתנו עריכה

על ידי ששונאים הרע בתכלית[19].

עיר מקלט בגאולה עריכה

בנוגע להוספת ערי מקלט לעתיד לבוא, למרות שלא יהיה מציאות של רצח ומוות ראה:

  ערך מורחב – עיר מקלט

קישורים חיצוניים עריכה

איך מתכוננים לחיים נצחיים? - שיעור וידאו מאת הרב זלמן נוטיק    

כתבות באתר  

ראו גם עריכה


הערות שוליים

  1. דרך מצוותיך מצוות ציצית ובמקומות נוספים.
  2. מסכת סוכה דף נ"ב
  3. רבנו בחיי בראשית פי"א, י. כתבי הרמב"ן ח"א ע' שכו. תקוני זוהר דף קלג. יערות דבש חלק ב' פרשת בעלותך יא, כו, דרוש ד'.
  4. אוצר המדרשים ח"ב פ"י. ילקוט שמעוני רמז תרכ"א.
  5. מאמרי אדמו"ר האמצעי במדבר, חוקת. מאמרי אדמו"ר האמצעי קונטרסים עמוד שנ"ב. תורת חיים פרשת ויחי קו עמוד א'.
  6. מאמרי אדמו"ר הזקן נביאים עמוד ס' מאמר ד"ה "למרבה המשרה". תורת חיים פרשת ויחי קו עמוד א'. מאמרי אדמו"ר האמצעי קונטרסים עמוד שנ"ב. מאמרי אדמו"ר האמצעי במדבר, חוקת.
  7. לקוטי שיחות חלק ל"ג חוקת שיחה א'
  8. ספר השיחות תשנ"ב ח"א ע' 107.
  9. ויכוח הרמב"ן סימן לט.
  10. תהלים כ"א, ה.
  11. נצחיות מלך המשיח  
  12. דבר מלכות בא, ספר השיחות תשנ"ב ח"א ע' 283 ואילך.
  13. בראשית ג, י"ט.
  14. התוועדויות שנת תשמ"ח כרך ד' עמוד 112.
  15. בהערה שם (95) מסביר: "כפי שאומר כל אחד ואחד בסיומה של כל תפילה (ג"פ ביום, בתלת זמני הוי חזקה) - בעומדו לפני ממ"ה הקב"ה, ובוודאי שאמירתו אז היא בתכלית האמת".
  16. התוועדויות שנת תש"נ כרך ד' עמוד 125: "ועוברים, בלי הפסק כלל מחיינו עתה, לחיים נצחיים".
  17. כך מובנים גם המשך הפסוקים המעלה את החשש שאדם הראשון לאחר שלקח מעץ הדעת (והוריד רע לעולם) יקח גם מעץ החיים, מכיוון שאז יווצר מצב שיש רע בעולם, ויש גם נצחיות לרע זו.
  18. מאמרי אדמו"ר האמצעי בראשית ח"א עמ' שח.
  19. ד"ה בלע המות לנצח תשכ"ה, סה"מ מלוקט ב.