פסח שני

פסח שני הוא חג החל ביום י"ד באייר. בזמן שבית המקדש קיים, ביום זה, כל מי שנאנס ולא יכול היה להקריב את קרבן פסח במועדו - י"ד בניסן, יכול להשלימו ולהקריבו ביום זה.

מקור המצווה

בשנת 2449 לבריאת העולם, ציינו בני ישראל את יום השנה הראשון ליציאתם ממצרים בי"ד בניסן והקריבו את קרבן הפסח. אותו יכלו להקריב רק אנשים הטהורים מטומאת מת. קבוצת אנשים קטנה שהייתה טמאת-מת באו למשה בתלונה: "למה נגרע?" לאור זאת פנה משה לה', אשר ענה לו בציווי חדש - אנשים שהיו טמאים או בדרך רחוקה בזמן הפסח הראשון, יכולים להקריב בחודש הבא - בי"ד באייר.

עניינו ומהותו

בעניינו של פסח שני שני עניינים כלליים:

א. כלשונו של הרבי הריי"צ: "פסח שני ענינו שאף פעם לא אבוד, יכולים תמיד לתקן, אפילו מי שהי' טמא, מי שהי' בדרך רחוקה, ואפילו "לכם", שהי' ברצונו, אף על פי כן יכולים לתקן".

ב. פסח שני הוא המשך ועליה בעניינו של 'פסח ראשון'. פסח ראשון עניינו קפיצה ודילוג "וּפָסַח ה'עַל הַפֶּתַח", פסח שני עניינו דילוג וקפיצה נעלים יותר באין ערוך לדילוג והקפיצה של פסח ראשון.

שני עניינים אלו למרות שנראים כסותרים (לביאור הא' פסח שני הוא למי שלא קיים הפסח, לביאור הב' עניינו עליה לאחרי קיום פסח ראשון) באמת שייכים זה לזה, פסח שני להיותו בדרגה גבוהה מאוד עד שאפילו ביחס לדילוג של פסח ראשון הוא נחשב לדילוג נעלה יותר אין מצדו שום הגבלה ולכן גם האדם שלא קיים פסח שייך לפסח שני.

עס איז ניטא קיין "פארפאלען"

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

יום זה מסמל את כוחה של התשובה, כל מצב בו יהודי נמצא, יכול לשוב. הרבי לומד מיום זה: בזמן הגלות צריך לזעוק ולתבוע מאת ה' את הגאולה, וכמו שנענו ישראל בזמנו, כך נענה גם עכשיו.

דילוג שני

הגילויים והנתינת כח וההוראות של פסח שני תוכנם ועניינם הוא "דילוג". הדילוג בניגוד להליכה הוא קפיצה ללא סדר, ההליכה היא התקדמות במדידה והגבלה, כשלפחות אחד מרגלי האדם ניצב על הקרקע, בעוד הדילוג הוא קפיצה וניתוק של שני הרגליים מהקרקע ועניינו ברוחניות קפיצה ומעבר ללא התחשבות במדידות וההגבלות וללא סדר והדרגה.

עניינם של חגי הפסח הוא גילוי אלוקי נעלה באופן של דילוג. כלומר, התגלות אלוקית בעולם ללא התחשבות בסדר וטבע העולם (כמו גם למצבם של בני ישראל ועבודתם). וכמו שאכן בפסח מצרים היתה התגלות על טבעית בניסים ונפלאות שהראה ה' במצריים. אלא, שבפסח ראשון התגלות זו היא בדרגה 'ראשונה' ועל ידיה מתגלה בעולם. אמנם בפסח שני מתגלה הדילוג בדרגה השנייה והיא נעלית יותר. וכמבואר בחסידות שפסח ראשון ההתגלות האלוקית היא בספירת המלכות שהיא הספירה הראשונה בחישוב הספירות מלמטה למעלה. דרגה זו מכונה "פֶּתַח" וכלשון הפסוק:"וּפָסַח ה'עַל הַפֶּתַח" שההתגלות של ופסח ה' היא בדרגת "פתח". שדרגה זו היא שייכת לעולמות לפי שהיא המקור של בי"ע והשורש לעולמות. לעומת ההתגלות בפסח שני שהיא בדרגה השניה בספירות ספירת היסוד ובכללות בדרגה של ז"א (המשפיע למלכות) שהיא מרוממת מהעולמות.

כשם שהוא בספירות כן הוא בעבודת האדם. פסח ראשון הוא בחודש ניסן שעניינו בעבודה הוא יציאת מצריים - ביטול וכפיית הרע בעודה בכל תוקפה, סור מרע - עבודת אתכפייא. ועניין זה שייך לכך שהגילוי של פסח הוא במלכות לפי שעניינה של מלכות בעבודת האדם הוא ההתעוררות של היראת שמים המביא את האדם שלא לחטוא - סור מרע. לעומת העבדה של חודש אייר שעניינה ספירת העומר הפיכת המדות הטבעיים לקדושה עניינה בעבודה עבודת האתהפכא ששוללים את עצם מציאות הרע. וגם עניין זה שייך לגילוי האלוקי של חודש זה בספירת היסוד שעניינה בעבודת האדם היא ההתקשרות והאהבה שיש לו לה', שדווקא על ידי עבודה זו פועלים בנפש הבהמית להפוך את מידותיה. (גם בפעולת הבירור בעולם ישנו הבדל בין הגילוי של מלכות שפועל ביטול היש לפעולת הגילוי של ספירת היסוד שפועל ביטול במציאות), אמנם לאמיתתו של דבר ספירת היסוד בעצמותה נעלית לגמרי מהעולם ואין עניינה "לפעול" בעולם ואמיתת עניינו של חודש אייר ופסח שני הוא עבודה בקדושה עצמה עליה מדרגה לדרגה ב"ועשה טוב".

בשני הדרגות הן ב"סור מרע" (פסח ראשון) והן ב"ועשה טוב" (פסח שני) ישנו עניין הדילוג בעבודת האדם. תנועת הנפש בעבודת האדם בסור מרע היא באופן של בריחה וחיפזון מהרע ובתוקף גדול. לעומת העבודה של עליה בקדושה שבדרך כלל היא בסדר והדרגה מדרגה לדרגה. אמנם היות והקב"ה הוא אין סופי וכן לתורתו ומצוותיו אין סוף, מצד האמת כשנרגשת באדם האין סופיות שבקדושה הליכתו בקדושה עצמה היא בדילוג ובקפיצה ואין דבר שיכול להגבילו. וזו היא העבודה של פסח שני שבעבודה של קדושה עצמה להמשיך את עניין הדילוג (ודילוג זה נעלה יותר מהדילוג של "סור מרע" לפי שבסור מרע המניע לדילוג והחיפזון הוא הרע בעוד שבדילוג שבקדושה טעם הדילוג הוא האין סוף שבקדושה עצמה.)

ומצד דרגה זו שבפסח שני שבה מאיר הדילוג והאין סוף כפי שהוא בקדושה (הדילוג הוא בדרגת ז"א שלמעלה מהעולם), ולא רק מצד העולם כבפסח ראשון (במלכות). הרי הוא מעין הגילויים של ימות המשיח, שעליהם נאמר:"כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת". שלעתיד הנפלאות (-הדילוג) יהיו נפלאות נעלים בערך מהנפלאות של יציאת מצריים וכמבואר בחסידות שסיבת הדבר הוא משום שביציאת מצרים הנפלאות עברו דרך ספירת המלכות משאין כן לעתיד.

הלכות ומנהגי חב"ד לפסח שני

"	פסח שני עניינו הוא - אין דבר "אבוד", תמיד ניתן לתקן. אפילו מי שהיה טמא, מי שהיה בדרך רחוקה. ואפילו "לכם", שזה היה ברצונו, מכל מקום אפשר לתקן.	"
– היום יום י"ד באייר

נוהגים לאכול מצה בסעודת יום י"ד באייר, הרבי הדגיש שהמנהג הפשוט הוא לאכול מצה בליל ט"ו באייר, זכר לאכילת הפסח שנעשה בלילה.

אין אומרים תחנון, בתפילת מנחה של י"ג אייר עדיין אומרים תחנון.

מתקנות הרבי ליום זה: א. יש לעורר ולהרעיש אצל כל בני ישראל שבכל מקום ומקום, שינצלו הנתינת-כח דפסח שני - שמורה ונותן כח לתקן כל עניני העבודה בתורה ומצות.

ב. בשנת תנש"א אמר הרבי: יעשה כל אחד ואחת חשבון צדק בנפשו מכל הענינים שהיה יכול להשלים מפסח שני בשנת תש"נ עד לערב פסח שני בשנה זו, וישלים זאת בהקדם האפשרי.

ג. הנתינת-כח דפסח שני לתקן ולהשלים העבר, היא נוסף על הנוגע לעבר בסמיכות זמן, ימים, שבועות וחדשים האחרונים, שנה האחרונה, וכיוצא בזה, היא גם בנוגע לכל העבר, מאז שנעשה בר-מצוה, ואפילו לפני בר-מצוה.

ה. צריך להשתדל לתקן ולהשלים גם חסרון לגבי שלימות נעלית יותר, אשר, גם בהתבוננות קלה ושטחית בודאי יגיע כל אחד ואחת למסקנא שהיה יכול לעשות כמה וכמה ענינים בשלימות נעלית יותר. ההתבוננות צריכה להיות הן בנוגע לעבודתו בעצמו, והן בנוגע לפעולה עם הזולת, החל מבני ביתו, ואפילו לאחרי כמה וכמה שנים, שבניו ובנותיו הם לאחרי הגיל ד"חנוך לנער" עד כ"ד שנה, ויש להם בעצמם בנים ובנות. זה שייך גם לטף, שגם להם קל להסביר שכמה וכמה ענינים היו יכולים לעשות בשלימות נעלית יותר, עד שיתעוררו מעצמם לתקן ולהשלים באופן נעלה יותר.

ח. זה כולל ובמיוחד מורים ומדריכים, משפיעים, רבנים, וכו', בנוגע תלמידים שכבר גדלו ונעשו בעצמם מחנכים ומדריכים - יוכל למצוא דרכים להוסיף ולהשלים בהשפעתו שהיתה צריך להיות בשנים שלפני זה.

ט. ההוראה על דבר תיקון ושלימות עניני העבר צריכה להיות גם ובעיקר בהענין של אהבת ישראל - הן בנוגע לתיקון הענינים הבלתי-רצויים, ולהוסיף עוד יותר באהבת ישראל ואחדות ישראל, בהנהגה יומית במעשה בפועל.

י. כדאי ונכון שההתעוררות בכל הנ"ל תהיה בתחילה במעמד הציבור, "ברוב עם הדרת מלך", אשר, "איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק", מתוך אהבת ישראל ואחדות ישראל.

יב. בכל מקום יערכו התוועדות מיוחדת בימי סגולה שבין פסח שני לל"ג בעומר, ובימים הסמוכים שבה יעוררו אודות תיקון ושלימות כל עניני העבודה, מתוך שמחה וטוב לבב - בהתוועדות של שמחה.

קישורים חיצוניים

• צמח צדק - אור התורה בהעלותך עמוד שסז "להבין עניין פסח שני", הוצאת קה"ת, תשנ"ו, ברוקלין נ"י.
• הרבי - ספר המאמרים מלוקט חלק ג' עמוד 264 "להבין עניין פסח שני" תשל"ח, הוצאת קה"ת, ברוקלין נ"י.
• התוועדות עם הרבי, פסח שני תשמ"ז, בליווי כיתוביות בלשון הקודש
• הוראות הרבי לפסח שני באתר חב"ד אינפו.