תהלים קי"ט אַשְׁרֵ֥י תְמִֽימֵי-דָ֑רֶךְ
|
א: אַשְׁרֵ֥י תְמִֽימֵי-דָ֑רֶךְ הַֽ֝הֹלְכִ֗ים בְּתוֹרַ֥ת יְהוָֽה: ב: אַ֭שְׁרֵי נֹצְרֵ֥י עֵדֹתָ֗יו בְּכָל-לֵ֥ב יִדְרְשֽׁוּהוּ: ג: אַ֭ף לֹֽא-פָעֲל֣וּ עַוְלָ֑ה בִּדְרָכָ֥יו הָלָֽכוּ: ד: אַ֭תָּה צִוִּ֥יתָה פִקֻּדֶ֗יךָ לִשְׁמֹ֥ר מְאֹֽד: ה: אַ֭חֲלַי יִכֹּ֥נוּ דְרָכָ֗י לִשְׁמֹ֥ר חֻקֶּֽיךָ: ו: אָ֥ז לֹא-אֵב֑וֹשׁ בְּ֝הַבִּיטִ֗י אֶל-כָּל-מִצְוֹתֶֽיךָ: ז: א֭וֹדְךָ בְּיֹ֣שֶׁר לֵבָ֑ב בְּ֝לָמְדִ֗י מִשְׁפְּטֵ֥י צִדְקֶֽךָ: ח: אֶת-חֻקֶּ֥יךָ אֶשְׁמֹ֑ר אַֽל-תַּעַזְבֵ֥נִי עַד-מְאֹֽד: ט: בַּמֶּ֣ה יְזַכֶּה-נַּ֭עַר אֶת-אָרְח֑וֹ לִ֝שְׁמֹ֗ר כִּדְבָרֶֽךָ: י: בְּכָל-לִבִּ֥י דְרַשְׁתִּ֑יךָ אַל-תַּ֝שְׁגֵּ֗נִי מִמִּצְוֹתֶֽיךָ: יא: בְּ֭לִבִּי צָפַ֣נְתִּי אִמְרָתֶ֑ךָ לְ֝מַ֗עַן לֹ֣א אֶֽחֱטָא-לָֽךְ: יב: בָּר֖וּךְ אַתָּ֥ה יְהוָ֗ה לַמְּדֵ֥נִי חֻקֶּֽיךָ: יג: בִּשְׂפָתַ֥י סִפַּ֑רְתִּי כֹּ֝֗ל מִשְׁפְּטֵי-פִֽיךָ: יד: בְּדֶ֖רֶךְ עֵדְוֹתֶ֥יךָ שַׂ֗שְׂתִּי כְּעַ֣ל כָּל-הֽוֹן: טו: בְּפִקֻּדֶ֥יךָ אָשִׂ֑יחָה וְ֝אַבִּ֗יטָה אֹרְחֹתֶֽיךָ: טז: בְּחֻקֹּתֶ֥יךָ אֶֽשְׁתַּעֲשָׁ֑ע לֹ֭א אֶשְׁכַּ֣ח דְּבָרֶֽךָ: יז: גְּמֹ֖ל עַֽל-עַבְדְּךָ֥ אֶֽחְיֶ֗ה וְאֶשְׁמְרָ֥ה דְבָרֶֽךָ: יח: גַּל-עֵינַ֥י וְאַבִּ֑יטָה נִ֝פְלָא֗וֹת מִתּוֹרָתֶֽךָ: יט: גֵּ֣ר אָנֹכִ֣י בָאָ֑רֶץ אַל-תַּסְתֵּ֥ר מִ֝מֶּ֗נִּי מִצְוֹתֶֽיךָ: כ: גָּרְסָ֣ה נַפְשִׁ֣י לְתַאֲבָ֑ה אֶֽל-מִשְׁפָּטֶ֥יךָ בְכָל-עֵֽת: כא: גָּ֭עַרְתָּ זֵדִ֣ים אֲרוּרִ֑ים הַ֝שֹּׁגִים מִמִּצְוֹתֶֽיךָ: כב: גַּ֣ל מֵֽ֭עָלַי חֶרְפָּ֣ה וָב֑וּז כִּ֖י עֵדֹתֶ֣יךָ נָצָֽרְתִּי: כג: גַּ֤ם יָֽשְׁב֣וּ שָׂ֭רִים בִּ֣י נִדְבָּ֑רוּ עַ֝בְדְּךָ֗ יָשִׂ֥יחַ בְּחֻקֶּֽיךָ: כד: גַּֽם-עֵ֭דֹתֶיךָ שַׁעֲשֻׁעָ֗י אַנְשֵׁ֥י עֲצָתִֽי: כה: דָּֽבְקָ֣ה לֶעָפָ֣ר נַפְשִׁ֑י חַ֝יֵּ֗נִי כִּדְבָרֶֽךָ: כו: דְּרָכַ֣י סִ֭פַּרְתִּי וַֽתַּעֲנֵ֗נִי לַמְּדֵ֥נִי חֻקֶּֽיךָ: כז: דֶּֽרֶךְ-פִּקּוּדֶ֥יךָ הֲבִינֵ֑נִי וְ֝אָשִׂ֗יחָה בְּנִפְלְאוֹתֶֽיךָ: כח: דָּלְפָ֣ה נַ֭פְשִׁי מִתּוּגָ֑ה קַ֝יְּמֵ֗נִי כִּדְבָרֶֽךָ: כט: דֶּֽרֶךְ-שֶׁ֭קֶר הָסֵ֣ר מִמֶּ֑נִּי וְֽתוֹרָתְךָ֥ חָנֵּֽנִי: ל: דֶּֽרֶךְ-אֱמוּנָ֥ה בָחָ֑רְתִּי מִשְׁפָּטֶ֥יךָ שִׁוִּֽיתִי: לא: דָּבַ֥קְתִּי בְעֵֽדְוֹתֶ֑יךָ יְ֝הוָ֗ה אַל-תְּבִישֵֽׁנִי: לב: דֶּֽרֶךְ-מִצְוֹתֶ֥יךָ אָר֑וּץ כִּ֖י תַרְחִ֣יב לִבִּֽי: לג: הוֹרֵ֣נִי יְ֭הוָה דֶּ֥רֶךְ חֻקֶּ֗יךָ וְאֶצְּרֶ֥נָּה עֵֽקֶב: לד: הֲ֭בִינֵנִי וְאֶצְּרָ֥ה תֽוֹרָתֶ֗ךָ וְאֶשְׁמְרֶ֥נָּה בְכָל-לֵֽב: לה: הַ֭דְרִיכֵנִי בִּנְתִ֣יב מִצְוֹתֶ֑יךָ כִּי-ב֥וֹ חָפָֽצְתִּי: לו: הַט-לִ֭בִּי אֶל-עֵדְוֹתֶ֗יךָ וְאַ֣ל אֶל-בָּֽצַע: לז: הַעֲבֵ֣ר עֵ֭ינַי מֵרְא֣וֹת שָׁ֑וְא בִּדְרָכֶ֥ךָ חַיֵּֽנִי: לח: הָקֵ֣ם לְ֭עַבְדְּךָ אִמְרָתֶ֑ךָ אֲ֝שֶׁ֗ר לְיִרְאָתֶֽךָ: לט: הַעֲבֵ֣ר חֶ֭רְפָּתִי אֲשֶׁ֣ר יָגֹ֑רְתִּי כִּ֖י מִשְׁפָּטֶ֣יךָ טוֹבִֽים: מ: הִ֭נֵּה תָּאַ֣בְתִּי לְפִקֻּדֶ֑יךָ בְּצִדְקָתְךָ֥ חַיֵּֽנִי: מא: וִֽיבֹאֻ֣נִי חֲסָדֶ֣ךָ יְהוָ֑ה תְּ֝שֽׁוּעָתְךָ֗ כְּאִמְרָתֶֽךָ: מב: וְאֶֽעֱנֶ֣ה חֹרְפִ֣י דָבָ֑ר כִּֽי-בָ֝טַחְתִּי בִּדְבָרֶֽךָ: מג: וְֽאַל-תַּצֵּ֬ל מִפִּ֣י דְבַר-אֱמֶ֣ת עַד-מְאֹ֑ד כִּ֖י לְמִשְׁפָּטֶ֣ךָ יִחָֽלְתִּי: מד: וְאֶשְׁמְרָ֖ה תוֹרָתְךָ֥ תָמִ֗יד לְעוֹלָ֥ם וָעֶֽד: מה: וְאֶתְהַלְּכָ֥ה בָרְחָבָ֑ה כִּ֖י פִקֻּדֶ֣יךָ דָרָֽשְׁתִּי: מו: וַאֲדַבְּרָ֣ה בְ֭עֵדֹתֶיךָ נֶ֥גֶד מְלָכִ֗ים וְלֹ֣א אֵבֽוֹשׁ: מז: וְאֶשְׁתַּֽעֲשַׁ֥ע בְּמִצְוֹתֶ֗יךָ אֲשֶׁ֣ר אָהָֽבְתִּי: מח: וְאֶשָּֽׂא-כַפַּ֗י אֶֽל-מִ֭צְוֹתֶיךָ אֲשֶׁ֥ר אָהָ֗בְתִּי וְאָשִׂ֥יחָה בְחֻקֶּֽיךָ: מט: זְכֹר-דָּבָ֥ר לְעַבְדֶּ֑ךָ עַ֝֗ל אֲשֶׁ֣ר יִֽחַלְתָּֽנִי: נ: זֹ֣את נֶחָמָתִ֣י בְעָנְיִ֑י כִּ֖י אִמְרָתְךָ֣ חִיָּֽתְנִי: נא: זֵ֭דִים הֱלִיצֻ֣נִי עַד-מְאֹ֑ד מִ֝תּֽוֹרָתְךָ֗ לֹ֣א נָטִֽיתִי: נב: זָ֘כַ֤רְתִּי מִשְׁפָּטֶ֖יךָ מֵעוֹלָ֥ם יְהוָ֗ה וָֽאֶתְנֶחָֽם: נג: זַלְעָפָ֣ה אֲ֭חָזַתְנִי מֵרְשָׁעִ֑ים עֹ֝זְבֵ֗י תּוֹרָתֶֽךָ: נד: זְ֭מִרוֹת הָֽיוּ-לִ֥י חֻקֶּ֗יךָ בְּבֵ֣ית מְגוּרָֽי: נה: זָ֘כַ֤רְתִּי בַלַּ֣יְלָה שִׁמְךָ֣ יְהוָ֑ה וָֽ֝אֶשְׁמְרָ֗ה תּוֹרָתֶֽךָ: נו: זֹ֥את הָֽיְתָה-לִּ֑י כִּ֖י פִקֻּדֶ֣יךָ נָצָֽרְתִּי: נז: חֶלְקִ֖י יְהוָ֥ה אָמַ֗רְתִּי לִשְׁמֹ֥ר דְּבָרֶֽיךָ: נח: חִלִּ֣יתִי פָנֶ֣יךָ בְכָל-לֵ֑ב חָ֝נֵּ֗נִי כְּאִמְרָתֶֽךָ: נט: חִשַּׁ֥בְתִּי דְרָכָ֑י וָאָשִׁ֥יבָה רַ֝גְלַ֗י אֶל-עֵדֹתֶֽיךָ: ס: חַ֭שְׁתִּי וְלֹ֣א הִתְמַהְמָ֑הְתִּי לִ֝שְׁמֹ֗ר מִצְוֹתֶֽיךָ: סא: חֶבְלֵ֣י רְשָׁעִ֣ים עִוְּדֻ֑נִי תּֽ֝וֹרָתְךָ֗ לֹ֣א שָׁכָֽחְתִּי: סב: חֲצֽוֹת-לַ֗יְלָה אָ֭קוּם לְהוֹד֣וֹת לָ֑ךְ עַ֝֗ל מִשְׁפְּטֵ֥י צִדְקֶֽךָ: סג: חָבֵ֣ר אָ֭נִי לְכָל-אֲשֶׁ֣ר יְרֵא֑וּךָ וּ֝לְשֹׁמְרֵ֗י פִּקּוּדֶֽיךָ: סד: חַסְדְּךָ֣ יְ֭הוָה מָלְאָ֥ה הָאָ֗רֶץ חֻקֶּ֥יךָ לַמְּדֵֽנִי: סה: ט֭וֹב עָשִׂ֣יתָ עִֽם-עַבְדְּךָ֑ יְ֝הוָ֗ה כִּדְבָרֶֽךָ: סו: ט֤וּב טַ֣עַם וָדַ֣עַת לַמְּדֵ֑נִי כִּ֖י בְמִצְוֹתֶ֣יךָ הֶאֱמָֽנְתִּי: סז: טֶ֣רֶם אֶ֭עֱנֶה אֲנִ֣י שֹׁגֵ֑ג וְ֝עַתָּ֗ה אִמְרָתְךָ֥ שָׁמָֽרְתִּי: סח: טוֹב-אַתָּ֥ה וּמֵטִ֗יב לַמְּדֵ֥נִי חֻקֶּֽיךָ: סט: טָפְל֬וּ עָלַ֣י שֶׁ֣קֶר זֵדִ֑ים אֲ֝נִ֗י בְּכָל-לֵ֤ב אֱצֹּ֬ר פִּקּוּדֶֽיךָ: ע: טָפַ֣שׁ כַּחֵ֣לֶב לִבָּ֑ם אֲ֝נִ֗י תּוֹרָתְךָ֥ שִֽׁעֲשָֽׁעְתִּי: עא: טֽוֹב-לִ֥י כִֽי-עֻנֵּ֑יתִי לְ֝מַ֗עַן אֶלְמַ֥ד חֻקֶּֽיךָ: עב: טֽוֹב-לִ֥י תֽוֹרַת-פִּ֑יךָ מֵ֝אַלְפֵ֗י זָהָ֥ב וָכָֽסֶף: עג: יָדֶ֣יךָ עָ֭שׂוּנִי וַֽיְכוֹנְנ֑וּנִי הֲ֝בִינֵ֗נִי וְאֶלְמְדָ֥ה מִצְוֹתֶֽיךָ: עד: יְ֭רֵאֶיךָ יִרְא֣וּנִי וְיִשְׂמָ֑חוּ כִּ֖י לִדְבָרְךָ֣ יִחָֽלְתִּי: עה: יָדַ֣עְתִּי יְ֭הוָה כִּי-צֶ֣דֶק מִשְׁפָּטֶ֑יךָ וֶ֝אֱמוּנָ֗ה עִנִּיתָֽנִי: עו: יְהִי-נָ֣א חַסְדְּךָ֣ לְנַחֲמֵ֑נִי כְּאִמְרָתְךָ֥ לְעַבְדֶּֽךָ: עז: יְבֹא֣וּנִי רַחֲמֶ֣יךָ וְאֶֽחְיֶ֑ה כִּי-תֽ֝וֹרָתְךָ֗ שַֽׁעֲשֻׁעָֽי: עח: יֵבֹ֣שׁוּ זֵ֭דִים כִּי-שֶׁ֣קֶר עִוְּת֑וּנִי אֲ֝נִ֗י אָשִׂ֥יחַ בְּפִקּוּדֶֽיךָ: עט: יָשׁ֣וּבוּ לִ֣י יְרֵאֶ֑יךָ (וידעו) וְ֝יֹדְעֵ֗י עֵדֹתֶֽיךָ: פ: יְהִֽי-לִבִּ֣י תָמִ֣ים בְּחֻקֶּ֑יךָ לְ֝מַ֗עַן לֹ֣א אֵבֽוֹשׁ: פא: כָּלְתָ֣ה לִתְשׁוּעָתְךָ֣ נַפְשִׁ֑י לִדְבָרְךָ֥ יִחָֽלְתִּי: פב: כָּל֣וּ עֵ֭ינַי לְאִמְרָתֶ֑ךָ לֵ֝אמֹ֗ר מָתַ֥י תְּֽנַחֲמֵֽנִי: פג: כִּֽי-הָ֭יִיתִי כְּנֹ֣אד בְּקִיט֑וֹר חֻ֝קֶּ֗יךָ לֹ֣א שָׁכָֽחְתִּי: פד: כַּמָּ֥ה יְמֵֽי-עַבְדֶּ֑ךָ מָתַ֬י תַּעֲשֶׂ֖ה בְרֹדְפַ֣י מִשְׁפָּֽט: פה: כָּֽרוּ-לִ֣י זֵדִ֣ים שִׁיח֑וֹת אֲ֝שֶׁ֗ר לֹ֣א כְתוֹרָתֶֽךָ: פו: כָּל-מִצְוֹתֶ֥יךָ אֱמוּנָ֑ה שֶׁ֖קֶר רְדָפ֣וּנִי עָזְרֵֽנִי: פז: כִּ֭מְעַט כִּלּ֣וּנִי בָאָ֑רֶץ וַ֝אֲנִ֗י לֹא-עָזַ֥בְתִּי פִקֻּודֶֽיךָ: פח: כְּחַסְדְּךָ֥ חַיֵּ֑נִי וְ֝אֶשְׁמְרָ֗ה עֵד֥וּת פִּֽיךָ: פט: לְעוֹלָ֥ם יְהוָ֑ה דְּ֝בָרְךָ֗ נִצָּ֥ב בַּשָּׁמָֽיִם: צ: לְדֹ֣ר וָ֭דֹר אֱמֽוּנָתֶ֑ךָ כּוֹנַ֥נְתָּ אֶ֝֗רֶץ וַֽתַּעֲמֹֽד: צא: לְֽ֭מִשְׁפָּטֶיךָ עָמְד֣וּ הַיּ֑וֹם כִּ֖י הַכֹּ֣ל עֲבָדֶֽיךָ: צב: לוּלֵ֣י ת֭וֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָ֑י אָ֝֗ז אָבַ֥דְתִּי בְעָנְיִֽי: צג: לְ֭עוֹלָם לֹא-אֶשְׁכַּ֣ח פִּקּוּדֶ֑יךָ כִּ֥י בָ֝֗ם חִיִּיתָֽנִי: צד: לְֽךָ-אֲ֭נִי הוֹשִׁיעֵ֑נִי כִּ֖י פִקּוּדֶ֣יךָ דָרָֽשְׁתִּי: צה: לִ֤י קִוּ֣וּ רְשָׁעִ֣ים לְאַבְּדֵ֑נִי עֵ֝דֹתֶ֗יךָ אֶתְבּוֹנָֽן: צו: לְֽכָל תִּ֭כְלָה רָאִ֣יתִי קֵ֑ץ רְחָבָ֖ה מִצְוָתְךָ֣ מְאֹֽד: צז: מָֽה-אָהַ֥בְתִּי תוֹרָתֶ֑ךָ כָּל-הַ֝יּ֗וֹם הִ֣יא שִׂיחָתִֽי: צח: מֵ֭אֹ֣יְבַי תְּחַכְּמֵ֣נִי מִצְוֹתֶ֑ךָ כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם הִיא-לִֽי: צט: מִכָּל-מְלַמְּדַ֥י הִשְׂכַּ֑לְתִּי כִּ֥י עֵ֝דְוֹתֶ֗יךָ שִׂ֣יחָה לִֽֿי: ק: מִזְּקֵנִ֥ים אֶתְבּוֹנָ֑ן כִּ֖י פִקּוּדֶ֣יךָ נָצָֽרְתִּי: קא: מִכָּל-אֹ֣רַח רָ֭ע כָּלִ֣אתִי רַגְלָ֑י לְ֝מַ֗עַן אֶשְׁמֹ֥ר דְּבָרֶֽךָ: קב: מִמִּשְׁפָּטֶ֥יךָ לֹא-סָ֑רְתִּי כִּֽי-אַ֝תָּ֗ה הוֹרֵתָֽנִי: קג: מַה-נִּמְלְצ֣וּ לְ֭חִכִּי אִמְרָתֶ֗ךָ מִדְּבַ֥שׁ לְפִֽי: קד: מִפִּקּוּדֶ֥יךָ אֶתְבּוֹנָ֑ן עַל-כֵּ֝֗ן שָׂנֵ֤אתִי כָּל-אֹ֬רַח שָֽׁקֶר: קה: נֵר-לְרַגְלִ֥י דְבָרֶ֑ךָ וְ֝א֗וֹר לִנְתִיבָתִֽי: קו: נִשְׁבַּ֥עְתִּי וָאֲקַיֵּ֑מָה לִ֝שְׁמֹ֗ר מִשְׁפְּטֵ֥י צִדְקֶֽךָ: קז: נַעֲנֵ֥יתִי עַד-מְאֹ֑ד יְ֝הוָ֗ה חַיֵּ֥נִי כִדְבָרֶֽךָ: קח: נִדְב֣וֹת פִּ֭י רְצֵה-נָ֣א יְהוָ֑ה וּֽמִשְׁפָּטֶ֥יךָ לַמְּדֵֽנִי: קט: נַפְשִׁ֣י בְכַפִּ֣י תָמִ֑יד וְ֝תֽוֹרָתְךָ֗ לֹ֣א שָׁכָֽחְתִּי: קי: נָתְנ֬וּ רְשָׁעִ֣ים פַּ֣ח לִ֑י וּ֝מִפִּקּוּדֶ֗יךָ לֹ֣א תָעִֽיתִי: קיא: נָחַ֣לְתִּי עֵדְוֹתֶ֣יךָ לְעוֹלָ֑ם כִּֽי-שְׂשׂ֖וֹן לִבִּ֣י הֵֽמָּה: קיב: נָטִ֣יתִי לִ֭בִּי לַעֲשׂ֥וֹת חֻקֶּ֗יךָ לְעוֹלָ֥ם עֵֽקֶב: קיג: סֵעֲפִ֥ים שָׂנֵ֑אתִי וְֽתוֹרָתְךָ֥ אָהָֽבְתִּי: קיד: סִתְרִ֣י וּמָגִנִּ֣י אָ֑תָּה לִדְבָרְךָ֥ יִחָֽלְתִּי: קטו: סֽוּרוּ-מִמֶּ֥נִּי מְרֵעִ֑ים וְ֝אֶצְּרָ֗ה מִצְוֹ֥ת אֱלֹהָֽי: קטז: סָמְכֵ֣נִי כְאִמְרָתְךָ֣ וְאֶֽחְיֶ֑ה וְאַל-תְּ֝בִישֵׁ֗נִי מִשִּׂבְרִֽי: קיז: סְעָדֵ֥נִי וְאִוָּשֵׁ֑עָה וְאֶשְׁעָ֖ה בְחֻקֶּ֣יךָ תָמִֽיד: קיח: סָ֭לִיתָ כָּל-שׁוֹגִ֣ים מֵחֻקֶּ֑יךָ כִּי-שֶׁ֝֗קֶר תַּרְמִיתָֽם: קיט: סִגִ֗ים הִשְׁבַּ֥תָּ כָל-רִשְׁעֵי-אָ֑רֶץ לָ֝כֵ֗ן אָהַ֥בְתִּי עֵדֹתֶֽיךָ: קכ: סָמַ֣ר מִפַּחְדְּךָ֣ בְשָׂרִ֑י וּֽמִמִּשְׁפָּטֶ֥יךָ יָרֵֽאתִי: קכא: עָ֭שִׂיתִי מִשְׁפָּ֣ט וָצֶ֑דֶק בַּל-תַּ֝נִּיחֵ֗נִי לְעֹֽשְׁקָֽי: קכב: עֲרֹ֣ב עַבְדְּךָ֣ לְט֑וֹב אַֽל-יַעַשְׁקֻ֥נִי זֵדִֽים: קכג: עֵ֭ינַי כָּל֣וּ לִֽישׁוּעָתֶ֑ךָ וּלְאִמְרַ֥ת צִדְקֶֽךָ: קכד: עֲשֵׂ֖ה עִם-עַבְדְּךָ֥ כְחַסְדֶּ֗ךָ וְחֻקֶּ֥יךָ לַמְּדֵֽנִי: קכה: עַבְדְּךָ-אָ֥נִי הֲבִינֵ֑נִי וְ֝אֵדְעָ֗ה עֵדֹתֶֽיךָ: קכו: עֵ֭ת לַעֲשׂ֣וֹת לַיהוָ֑ה הֵ֝פֵ֗רוּ תּוֹרָתֶֽךָ: קכז: עַל-כֵּ֭ן אָהַ֣בְתִּי מִצְוֹתֶ֑יךָ מִזָּהָ֥ב וּמִפָּֽז: קכח: עַל-כֵּ֤ן כָּל-פִּקּ֣וּדֵי כֹ֣ל יִשָּׁ֑רְתִּי כָּל-אֹ֖רַח שֶׁ֣קֶר שָׂנֵֽאתִי: קכט: פְּלָא֥וֹת עֵדְוֹתֶ֑יךָ עַל-כֵּ֝֗ן נְצָרָ֥תַם נַפְשִֽׁי: קל: פֵּ֖תַח דְּבָרֶ֥יךָ יָאִ֗יר מֵבִ֥ין פְּתָיִֽים: קלא: פִּֽי-פָ֭עַרְתִּי וָאֶשְׁאָ֑פָה כִּ֖י לְמִצְוֹתֶ֣יךָ יָאָֽבְתִּי: קלב: פְּנֵה-אֵלַ֥י וְחָנֵּ֑נִי כְּ֝מִשְׁפָּ֗ט לְאֹהֲבֵ֥י שְׁמֶֽךָ: קלג: פְּ֭עָמַי הָכֵ֣ן בְּאִמְרָתֶ֑ךָ וְֽאַל-תַּשְׁלֶט-בִּ֥י כָל-אָֽוֶן: קלד: פְּ֭דֵנִי מֵעֹ֣שֶׁק אָדָ֑ם וְ֝אֶשְׁמְרָ֗ה פִּקּוּדֶֽיךָ: קלה: פָּ֭נֶיךָ הָאֵ֣ר בְּעַבְדֶּ֑ךָ וְ֝לַמְּדֵ֗נִי אֶת-חֻקֶּֽיךָ: קלו: פַּלְגֵי-מַ֭יִם יָרְד֣וּ עֵינָ֑י עַ֝֗ל לֹא-שָׁמְר֥וּ תוֹרָתֶֽךָ: קלז: צַדִּ֣יק אַתָּ֣ה יְהוָ֑ה וְ֝יָשָׁ֗ר מִשְׁפָּטֶֽיךָ: קלח: צִ֭וִּיתָ צֶ֣דֶק עֵדֹתֶ֑יךָ וֶֽאֱמוּנָ֥ה מְאֹֽד: קלט: צִמְּתַ֥תְנִי קִנְאָתִ֑י כִּֽי-שָׁכְח֖וּ דְבָרֶ֣יךָ צָרָֽי: קמ: צְרוּפָ֖ה אִמְרָתְךָ֥ מְאֹ֗ד וְֽעַבְדְּךָ֥ אֲהֵבָֽהּ: קמא: צָעִ֣יר אָנֹכִ֣י וְנִבְזֶ֑ה פִּ֝קֻּדֶ֗יךָ לֹ֣א שָׁכָֽחְתִּי: קמב: צִדְקָתְךָ֣ צֶ֣דֶק לְעוֹלָ֑ם וְֽתוֹרָתְךָ֥ אֱמֶֽת: קמג: צַר-וּמָצ֥וֹק מְצָא֑וּנִי מִ֝צְוֹתֶ֗יךָ שַׁעֲשֻׁעָֽי: קמד: צֶ֖דֶק עֵדְוֹתֶ֥יךָ לְעוֹלָ֗ם הֲבִינֵ֥נִי וְאֶחְיֶֽה: קמה: קָרָ֣אתִי בְכָל-לֵ֭ב עֲנֵ֥נִי יְהוָ֗ה חֻקֶּ֥יךָ אֶצֹּֽרָה: קמו: קְרָאתִ֥יךָ הוֹשִׁיעֵ֑נִי וְ֝אֶשְׁמְרָ֗ה עֵדֹתֶֽיךָ: קמז: קִדַּ֣מְתִּי בַ֭נֶּשֶׁף וָאֲשַׁוֵּ֑עָה (לדבריך) לִדְבָרְךָ֥ יִחָֽלְתִּי: קמח: קִדְּמ֣וּ עֵ֭ינַי אַשְׁמֻר֑וֹת לָ֝שִׂ֗יחַ בְּאִמְרָתֶֽךָ: קמט: ק֭וֹלִי שִׁמְעָ֣ה כְחַסְדֶּ֑ךָ יְ֝הוָ֗ה כְּֽמִשְׁפָּטֶ֥ךָ חַיֵּֽנִי: קנ: קָ֭רְבוּ רֹדְפֵ֣י זִמָּ֑ה מִתּוֹרָתְךָ֥ רָחָֽקוּ: קנא: קָר֣וֹב אַתָּ֣ה יְהוָ֑ה וְֽכָל-מִצְוֹתֶ֥יךָ אֱמֶֽת: קנב: קֶ֣דֶם יָ֭דַעְתִּי מֵעֵדֹתֶ֑יךָ כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם יְסַדְתָּֽם: קנג: רְאֵֽה-עָנְיִ֥י וְחַלְּצֵ֑נִי כִּי-תֽ֝וֹרָתְךָ֗ לֹ֣א שָׁכָֽחְתִּי: קנד: רִיבָ֣ה רִ֭יבִי וּגְאָלֵ֑נִי לְאִמְרָתְךָ֥ חַיֵּֽנִי: קנה: רָח֣וֹק מֵרְשָׁעִ֣ים יְשׁוּעָ֑ה כִּֽי-חֻ֝קֶּיךָ לֹ֣א דָרָֽשׁוּ: קנו: רַחֲמֶ֖יךָ רַבִּ֥ים יְהוָ֑ה כְּֽמִשְׁפָּטֶ֥יךָ חַיֵּֽנִי: קנז: רַ֭בִּים רֹדְפַ֣י וְצָרָ֑י מֵ֝עֵדְוֹתֶ֗יךָ לֹ֣א נָטִֽיתִי: קנח: רָאִ֣יתִי בֹ֭גְדִים וָֽאֶתְקוֹטָ֑טָה אֲשֶׁ֥ר אִ֝מְרָתְךָ֗ לֹ֣א שָׁמָֽרוּ: קנט: רְ֭אֵה כִּי-פִקּוּדֶ֣יךָ אָהָ֑בְתִּי יְ֝הוָ֗ה כְּֽחַסְדְּךָ֥ חַיֵּֽנִי: קס: רֹאשׁ-דְּבָרְךָ אֱמֶ֑ת וּ֝לְעוֹלָ֗ם כָּל-מִשְׁפַּ֥ט צִדְקֶֽךָ: קסא: שָׂ֭רִים רְדָפ֣וּנִי חִנָּ֑ם (ומדבריך) וּ֝מִדְּבָרְךָ֗ פָּחַ֥ד לִבִּֽי: קסב: שָׂ֣שׂ אָ֭נֹכִֽי עַל-אִמְרָתֶ֑ךָ כְּ֝מוֹצֵ֗א שָׁלָ֥ל רָֽב: קסג: שֶׁ֣קֶר שָׂ֭נֵאתִי וַאֲתַעֵ֑בָה תּוֹרָתְךָ֥ אָהָֽבְתִּי: קסד: שֶׁ֣בַע בַּ֭יּוֹם הִלַּלְתִּ֑יךָ עַ֝֗ל מִשְׁפְּטֵ֥י צִדְקֶֽךָ: קסה: שָׁל֣וֹם רָ֭ב לְאֹהֲבֵ֣י תוֹרָתֶ֑ךָ וְאֵֽין-לָ֥מוֹ מִכְשֽׁוֹל: קסו: שִׂבַּ֣רְתִּי לִֽישׁוּעָתְךָ֣ יְהוָ֑ה וּֽמִצְוֹתֶ֥יךָ עָשִֽׂיתִי: קסז: שָֽׁמְרָ֣ה נַ֭פְשִׁי עֵדֹתֶ֑יךָ וָאֹהֲבֵ֥ם מְאֹֽד: קסח: שָׁמַ֣רְתִּי פִ֭קּוּדֶיךָ וְעֵדֹתֶ֑יךָ כִּ֖י כָל-דְּרָכַ֣י נֶגְדֶּֽךָ: קסט: תִּקְרַ֤ב רִנָּתִ֣י לְפָנֶ֣יךָ יְהוָ֑ה כִּדְבָרְךָ֥ הֲבִינֵֽנִי: קע: תָּב֣וֹא תְּחִנָּתִ֣י לְפָנֶ֑יךָ כְּ֝אִמְרָתְךָ֗ הַצִּילֵֽנִי: קעא: תַּבַּ֣עְנָה שְׂפָתַ֣י תְּהִלָּ֑ה כִּ֖י תְלַמְּדֵ֣נִי חֻקֶּֽיךָ: קעב: תַּ֣עַן לְ֭שׁוֹנִי אִמְרָתֶ֑ךָ כִּ֖י כָל-מִצְוֹתֶ֣יךָ צֶּֽדֶק: קעג: תְּהִֽי-יָדְךָ֥ לְעָזְרֵ֑נִי כִּ֖י פִקּוּדֶ֣יךָ בָחָֽרְתִּי: קעד: תָּאַ֣בְתִּי לִֽישׁוּעָתְךָ֣ יְהוָ֑ה וְ֝תֽוֹרָתְךָ֗ שַׁעֲשֻׁעָֽי: קעה: תְּֽחִי-נַ֭פְשִׁי וּֽתְהַֽלְלֶ֑ךָּ וּֽמִשְׁפָּטֶ֥ךָ יַעֲזְרֻֽנִי: קעו: תָּעִ֗יתִי כְּשֶׂ֣ה אֹ֭בֵד בַּקֵּ֣שׁ עַבְדֶּ֑ךָ כִּ֥י מִ֝צְוֹתֶ֗יךָ לֹ֣א שָׁכָֽחְתִּי:
|
|
תהלים קי"ט הוא המזמור ה-119 בספר התהלים. הוא מסודר על פי סדר אותיות האל"ף בי"ת - כשיש שמונה פסוקים המתחילים עם כל אות.
מזמור זה הוא לקט משירות שאמר דוד המלך במאורעות וזמנים שונים. בינהם יש כמה בולטים:
- זְמִרוֹת הָיוּ לִי חֻקֶּיךָ - פסוק זה אמר דוד כשהיה בורח משאול המלך, וכשהיה מתבונן בזה שכל העולם תלוי בהלכה אחת של התורה, וכמה שהעולם לא תופש מקום אצל התורה, זה היה מעודד אותו[1]. הגמרא אומרת שבגלל שקרא לתורה זמירות, לכן נענש שמת עוזא בגלל דוד, שאמר להטעין את ארון הברית על העגלה.
- שָׂשׂ אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ - כאשר היה דוד בבית המרחץ, חשב הרי איני עוסק כעת בשום מצוה. כאשר ראה את מילתו שמח, שבכל מקום שנמצא תמיד עוסק במצוה. וכשיצא מהמרחץ אמר את הפסוק "שש אנכי" לשבח על זה[2].
מזמור זה מסודר על פי סדר אותיות האל"ף בי"ת, ויש בו שמונה פסוקים על כל אות ואות, ולכן נקרא[3] בשם תמניא אפי - שמונה פנים.
המפרשים מבארים למה דוקא שמונה פסוקים, שזהו על שם מעלות כבוד התורה שהובאו במסכת אבות: א. נוי ב. כח ג. עושר. ד. כבוד. ה. חכמה. ו. זקנה. ז. בנים. ח. שיבה.
המהר"ל מפראג מבאר[4] על פי חכמת הקבלה: המספר שבע, מורה על הגבול מצד מציאות העולם. והמספר שמונה, מתייחס לתורה שקדמה לעולם - בלי גבול. ולכן מזמור זה המדבר רבות במעלת התורה, מסודר לפי שמונה פסוקים על כל אות.
בכל פסוק מוזכרת לפחות אחת מעשר מילים, המסמלות את חילוקי התורה השונים: דרך, תורה, עדות, פיקודים, מצווה, אמירה, דיבור, משפט, צדק, וחוקים.
בקונטרס אחרון - פרק ט' - האגרת האחרונה של ספר התניא, כותב האדמו"ר הזקן שבכל עיר יש לחלק את הש"ס גמרא בין התושבים כדי שיסיימו אותו בכל שנה; ומזכיר שם שעל כל אחד מהלומדים, לומר כל יום את תהלים קי"ט.
האדמו"ר הריי"צ מסביר[5] את הקשר בין שני ההוראות[6], שתמיד צריכים להיות שני הענינים; גם תורה - הבנה שכלית, וגם תפילה ביטול לה' בקבלת עול.
בכותרת המזמור בתהילים אוהל יוסף יצחק, נכתב: "זה המזמור נכבד מאוד וחיברו דוד על שמונה א"ב וכל אות ח' פסוקים ובכל פסוק יש בו דרך או תורה עדות פקודים מצוה אמירה דיבור משפט צדק חוקים. כל המזמור הוא מוסר ובקשות גדולות שמן הראוי כל אדם לאומרו בכל יום והוא הכנה גדולה לעבודת הקדוש ברוך הוא".
במקומות בהם מופיעה המילה "עדותיך (סימן לאותיות: פר"ץ ב"ן דמ"ה (חוץ מצדק עדתיך)) בכתיב מלא - עם וא"ו, יש לקרוא את הד' בשווא ולא בחולם ואת הוא"ו לקרוא בחולם[7].
לקראת י"א ניסן תש"פ, חיבר התמים מאיר ששונקין ניגון[8] לכבוד יום הולדתו ה-118 של הרבי[9] על הפסוקים:
כָּלְתָה לִתְשׁוּעָתְךָ נַפְשִׁי לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי: כָּלוּ עֵינַי לְאִמְרָתֶךָ לֵאמֹר מָתַי תְּנַחֲמֵנִי: שָׂשׂ אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב:
— פסוקים פא, פב, קסב
פירוש מילות הפסוק: "האר עיני שאוכל להבין דברים נפלאים ונעלמים".
לפי זה, אי אפשר לומר, שהפסוק מתייחס לתורת הנגלה, כי בנגלה לא שייך דבר שכל נפלא ונעלם. כי למרות שיש ענינים עמוקים ומוקשים, הרי על ידי עיון ומאמץ יכול להבין, ולא שייך על זה בקשה מה'.
לכן בהכרח לומר, שהבקשה היא על תורת הנסתר, שהיא דבר נפלא ומכוסה לגמרי[10], שהיא תתגלה בימות המשיח, בתורה חדשה שילמד מלך המשיח. וכיום יש לנו טעימה מתורה זו, כפי שנתגלתה בתורת הקבלה והחסידות[11].
פירוש המילה גֵּר הוא, דבר עראי וזמני. שזה מה שדוד אומר, שהוא גר בענינים הגשמיים, שלא תופסים אצלו מקום. ועבודה זו צריכה להיות גם אצל כל אחד, וזאת - כשמתבונן איך שכל הגשמיות היא דבר זמני; ואילו נשמתו היא "חלק אלוקה ממעל ממש - דבר נצחי, ואז ממילא לא יתפעל מכל היש הגשמי, ואדרבה הגשמיות תסייע לו לעבודת ה'.
וזה (שכל יהודי יכול להגיע למדריגה של "גר" בגשמיות - שלא תתפוס מקום אצלו) הוא בכוח נשיא הדור; שעל ידו, העבודה להתקשר לרוחניות, היא בנקל יותר[12].
בחסידות מבואר[13] שטוב לנשמה לימוד תורה, אפילו אם זה רק ב"פיך" - שרק אומר בפיו את אותיות התורה[14], אך אינו מבין מה שאומר, "מאלפי זהב וכסף" "אלפי" מלשון אולפנא - הלימוד והרגילות (בארמית), בזהב שמורה על היראת ה', ובכסף המורה על אהבת ה', שהנשמה הייתה רגילה בהם בהיותה למעלה. וזאת משום שדוקא במצוות בעולם הזה ממשיכים את העצמות.
טוב טעם ודעת למדני כי במצוותיך האמנתי[עריכה | עריכת קוד מקור]
בחסידות[15] מבואר, ש"במצוותיך האמנתי" מתייחס לענינים נשגבים במצוות - מה שהמצוות הם רצונו של ה', והיא למעלה מכל ההשגה שאנחנו יכולים להשיג בפרד"ס, גם למעלה מהסוד. ולכן שייך בזה רק אמונה.
וזוהי הבקשה שמבקש דוד שיגלה לנו גם את סודות התורה שלמעלה מכל הבנה - המדריגה של במצוותיך האמנתי.
הבעל שם טוב מפרש[16], שתמיד העשרה מאמרות אתם ברא ה' את העולם, נצבות ועומדות בעולמות להחיותם, ואם לרגע אחד יפסיקו לפעול, יחזרו כל העולמות לאין ואפס - כמו לפני בריאת העולם.
הרבי מבאר[17], שתחכמני דוקא מאויבי, שכאשר היצר הרע והסטרא אחרא שוללים ענין מסויים, או אומרים לעשות ענין אחר, מזה דוקא "תחכמני" שאז היהודי יכול לדעת שהנכון לעשות הוא בדיוק ההפך[18].
בחסידות[19] מדייקים מכך שכתוב דווקא "אוהבי תורתך" לא "לומדי תורתך", שבכדי להגיע לבחינת "שלום רב" - גילוי אור ושפע רב, זהו רק על ידי שאוהבים את התורה - כשמתבוננים בזה שהתורה היא רצונו וחכמתו של הקב"ה. כלומר, שאוהבים את התורה לא בגלל היותה חכמה נפלאה, אלא בגלל האלוקות שבה.
וזה שכותב דוקא אוהבי תורתך ולא מצוותך, הוא כי בביטול שבלימוד תורה יש מעלה לגבי הביטול שבקיום המצוות: בביטלו שבקיום המצוות זה קבלת-עול כמו של עבד - שאינו חודר בו בפנימיות. אבל בלימוד התורה, כשלומד, התורה חודרת בו ונעשית חלק ממנו, עד ש"דבר הוי' זו הלכה...היא המדברת מתוך גרונו"[20].
ר' לוי יצחק - אביו של הרבי כותב[21] , ש"כמוצא שלל רב" ראשי תיבות כשר - שהשלל הם הניצוצות שירדו לקליפות בשבירת הכלים. וכשהאדם על יד עבודתו מעלה אותם משם, נעשים "כשר".
הרבי מוסיף[22], שזה מתבטא גם בכל מילה בפסוק:
כמוצא - כאשר יהודי מבצע את עבודתו כפי שצריך, הקב"ה מסייע לו בעבודה, והיהודי מניב תוצאה שלא ציפה אליה בכלל (כמו מציאה שהאדם לא ציפה לה).
שלל - שלל הוא ביזת המלחמה שבכדי לקבל אותו יש צורך ביגיעה רבה. כך בעבודת הבירורים יש צורך ביגיעה.
רב - השינוי שפועל בעבודתו הוא רב מאוד. לא רק שמגלה את ה' בעולם, אלא עוד יותר, הוא גם פועל שכל העולם הגשמי יהיה "אין" רוחני.
הערות שוליים
- ↑ רש"י סוטה לה עמוד א
- ↑ גמרא מנחות מג ב
- ↑ גמרא ברכות ד עמוד ב
- ↑ דרך חיים ו א
- ↑ שיחת י"ט כסלו תש"ד ס"א (סה"ש תש"ד ע' 48)
- ↑ שהובאו דוקא בסוף התניא, שמזה מובן שיש בזה דיוק ולימוד מיוחד
- ↑ פתיח האדמו"ר הריי"צ לתהלים אוהל יוסף יצחק
- ↑ לשמיעת או הורדת הניגון
- ↑ שאז החל הוא והחסידים לומר קאפיטל קי"ט
- ↑ ראה רש"י פרשת וירא יח יד
- ↑ על פי ספר המאמרים מלוקט חלק ה עמוד רע"א
- ↑ משיחת שבת פרשת וישלח תשט"ז
- ↑ תורה אור וישב כו ד
- ↑ בתורה שבכתב
- ↑ ד"ה טוב טעם ודעת למדני, י"ג תשרי תש"ג
- ↑ שער היחוד והאמונה - פרק א', ולמרות שהובא במדרש תהלים, נקרא על שם הבעל טוב, כי הוא פעל שיהיה דרך בעבודת השם (ליקוטי שיחות עמוד 331 הערה 29).
- ↑ אגרות קודש חלק כו עמוד י"ט באגרת לאלוף אריאל שרון
- ↑ על דרך הסיפור הידוע עם תלמידי התמימים ששהו בשנחאי - סין, והייתה להם קושיא בנוגע לחג השבועות מתי יחגגו כי חצו את קו התאריך. הם שלחו מברק לאדמו"ר הריי"צ אך בפועל המענה התעכב. לבסוף, הם שאלו את ראש הישיבה המתנגד שהיה שם (שהצר רבות את צעדיהם), ועשו בדיוק הפוך מהכרעתו. וכשהגיע המענה מהרבי, ראו שפסק כמוהם - הפוך מפסיקתו של הרב הליטאי
- ↑ ספר המאמרים תש"ד עמוד 81
- ↑ מתוך ליקוטי שיחות חלק ט"ו עמוד 313
- ↑ ליקוטי לוי יצחק - אגרות, עמוד קצ"ח
- ↑ שיחת ליל ד' של חג הסוכות תשמ"ה