גימטריה

ערכי האותיות בגימטריה
אות	ערך
א	1
ב	2
ג	3
ד	4
ה	5
ו	6
ז	7
ח	8
ט	9
י	10
כ	20
ל	30
מ	40
נ	50
ס	60
ע	70
פ	80
צ	90
ק	100
ר	200
ש	300
ת	400
ת"ק או ך	500
ת"ר או ם	600
ת"ש או ן	700
ת"ת או ף	800
תת"ק או ץ	900
תת"ר או א'	1000

גימטריה (או: גימטריא) הוא נוטריקון על פי ערכו המספרי של אות או תיבה בלשון הקודש. הגימטריה של התיבה קשורה למהותה של התיבה עצמה, ועל כן היא מלמדת ומרמזת על ענינה של התיבה, זאת כחלק משיטת הרמז שפרד"ס התורה, ואחד מסוגי הנוטריקון בהן ניתן לדרוש וללמוד את פסוקי התורה.

מקורה ומהותה של הגימטריה

דרך לימוד התורה בגימטריה, נמנית כאחת מ32 מדות שהתורה נדרשת בהם, במנינו של רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי.

לפעמים הגימטריה של מילה מסויימת מכוונת כנגד מילה מסויימת בתוספת השורש של כל אות, שהוא שוה למספר 1 (כמאמר הבעל שם טוב שהאות א' מלובשת בכל אותיות הא"ב), ואז מונים את הגימטריה של המילה בחשבון מספר האותיות. לעומת מזאת לפעמים מונים את המילה עם השורש שלה שכולל את כל האותיות ואז החשבון של הגימטריה הוא כנגד המילה "עם הכולל" כלומר עם מספר גימטריה בודד.

כמו כן לפעמים גימטריה של מילה מכוונת כנגד מספר מילים, בתוספת הכולל של כל מילה בנפרד ואז מונים את הגימטריה עם מספר התיבות.

ההלכה שהנזיר מונה לשלושים יום את ימי נזירותו נלמדות בגימטריה: הפסוק אומר "קָדֹשׁ יִהְיֶה גַּדֵּל פֶּרַע שְׂעַר רֹאשׁוֹ" ו"יהיה" בגימטריה שלושים. מספר החוטים והקשרים בציצית הם בגימטריה 613, ועל כן הם מזכירים ומעוררים את קיום התרי"ג מצוות, "וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְו‍ֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם"

מבין הספרים של גדולי ישראל הבולטים בשימוש בגימטריהות, הם רבינו אשר 'בעל הטורים' וה'מגלה עמוקות' בפירושיהם על התורה, אך בנוגע לעריכת גימטריהות על ידי אנשים פשוטים, הזהיר הרמב"ן: "אין אדם רשאי לדון בחשבון גימטריהות ולהוציא מהן ענין שעלה בדעתו", ובספרי גדולי ישראל מופיעים כמה כללים באופן עריכת הגימטריהות.

בספרי הקבלה השימוש בגימטריות נפוץ אף יותר.

אדמו"ר הריי"צ מכנה חלק זה בתורה בשם 'אזנים לקופה', ומדגיש שהגימטריה היא רק ציון וסימן שלא לטעות ולסייע בזכירת הענינים, אך הגימטריה כשלעצמה לא מלמדת דבר.

בהתוועדות שמחת בית השואבה שערך הרבי בשנות השי"ן הראשונות מטעם המרכז לענייני חינוך חזר הרבי על גימטריה כשלפניה הקדים ואמר שבליובאוויטש לא 'עשו עניין' מגימטריאות.

הרבי מדגיש בכמה הזדמנויות, כדברי הרמב"ן האמורים, שצריך להיות קשר בין המילים המחושבות גם בתוכן הדברים ולא רק במספר השוה שביניהם, והדבר צריכה מקור מוסמך ולהיעשות בידי אדם הראוי לכך.

לאידך אומר הרבי: "רואים במוחש שלימוד הקשור עם ענינים של גימטריה וחשבון הוא קל יותר, ודורש פחות עיון ויגיעה - מאשר לימוד ענין מסויים באופן של הבנה והשגה כו'. ולכן, גם כאשר "בחור ישיבה" (וכיוצא בזה) התעייף מלימוד התורה, ואינו יכול כרגע לעסוק בענין עיוני, יכול הוא בקל לעסוק בעניני גימטריהות ומספרים כו'".

גימטריה "עם הכולל"

לעיתים לצורך החישוב מצרפים את המילה עצמה כמספר אחד לערך הגימטריה, וצורת חישוב זו מכונה "עם הכולל" או "גימטריה חסרה". דוגמה לחישוב כזה: דמעה (119) עם הכולל (120) בגימטריה מועד.

הרבי מביא רמז לדרך זו גם בהלכה (בנוסף לשימוש בה במדרשים) בנוגע למספר המלקות שהוא ארבעים חסר אחת, והדבר נלמד מסמיכות הפסוקים"בְּמִסְפַּר אַרְבָּעִים", "מנין שהוא סמוך לארבעים", כלומר: חשבון המשלים סכום של ארבעים. ומבאר הרבי שכאשר ישנו מספר שביחד עם ההשלמה עולה ארבעים, הדבר נחשב מספר ארבעים ועל ידו מקיימים הציווי "ארבעים יכנו", אף שמלקים רק 39 פעמים, כיון שהוא משלים לארבעים.

מהות החישוב נראה כתמוה, והרבי מסביר זאת על-פי דברי רבי יוסף אירגס: "לכאורה הרי זה דבר והיפוכו, שהרי הסיבה לכך שצריכים להוסיף את הכולל היא בגלל שהחשבון אינו מתאים, ואם-כן, אין זו "גימטריה"? וגם: מהו הטעם שלפעמים החשבון הוא עם הכולל (או שני כוללים), ולפעמים ללא הכולל? – אין זה כדעת הטועים שזהו מצד הדוחק כו', דכיון שהחשבון אינו מתאים, אזי מוסיפים גם את הכולל. אלא הכל הוא מכוון; לפעמים השייכות היא רק מצד הענינים הפרטיים, ואז לא מחשבים את הכולל, ולפעמים השייכות היא לא רק מצד הענינים הפרטיים, אלא גם מצד הכלל, ואז צריכים לחשב את הכולל, ולולי זאת אי אפשר לפעול את הענין כו', ובמילא חסר בגימטריה".

גימטריה קטנה

אופן החישוב של גימטריה קטנה הוא החישוב המספרי של כל אות כפי שהיא בגימטריה הרגילה אך ללא המספרים, כך שגם האותיות הבאות לאחר י' השווי המספרי שלהם הוא 1-9 בלבד.

אחד השימושים הנפוצים ביותר לחישוב גימטריה זו הוא בנוגע לתיבת 'אמת', שבגימטריה קטנה הערך המספרי של הוא 9 (א - 1, מ - 4, ת - 4), זאת בשונה מאופן החישוב בגימטריה רגילה בה הערך המספרי של המילה הוא 441.

גימטריה של הניקוד

לעיתים נעשה שימוש גם בחישוב הניקוד של האותיות, כשבו עצמו יש 2 שיטות עיקריות.

השיטה הנפוצה היא שהערך המספרי של כל נקודה הוא עשר, והערך המספרי של כל קו הוא 6, כך לדוגמה לפי חשבון זה הניקוד סגול שכולל 3 נקודות יהיה ערכו 30, והניקוד קמץ שכולל קו ונקודה - יהיה ערכו 16.

'הכאה'

אחת מהדרכים בחישוב הגימטריה נקראת 'הכאה'. היינו שמכפילים את האות בשווי האות עצמה (לדוגמא: ה X ה = 25).

בדרך זו ישנה אפשרות נוספת של פירוק המילה לאותיותיה ואז להכפיל כל אות מול עצמה, וכפי שכותב הרבי: "ה' בהכאה בגימטריה ת"ק"

גימטריאות ידועות

שם אלהי"ם בגימטריה "הטבע".

שם ע"ב הוא בגימטריה חסד. שם זה כפול 3 הוא בגימטריה גבורה.

שם מ"ה הוא גימטריה של "אדם".

שם ב"ן הוא בגימטריה בהמה (הענין מבואר בחסידות בארוכה, ראה זרע אדם וזרע בהמה).

770 הוא גימטריה של "פרצת", וכן "בית משיח" (כפי שאמר הרבי עצמו בקונטרס "בית רבינו שבבבל").

בחסידות

בחסידות מוסבר שמבין החלקים השייכים לשער ה'רמז' שבפרד"ס התורה, הגימטריה היא הבחינה האחרונה והתחתונה ביותר, שאינה יכולה ללמד על קשר בין 2 מושגים שיש להם ערך מספרי זהה, אלא רק לאחרי שיש תוכן בין משמעות המילים, ניתן למצוא לכך רמז גם במספר הגימטריה, כאשר הערך השווה שלהם מצביע על כך שבשורש של המילים יש את אותו מספר כוחות, רק שבסדר ההשתלשלות ירדו ממדרגה למדרגה מיעוט אחרי מיעוט עד שהקשר שנותר ביניהם הוא רק הערך המספרי השווה שלהם.

ראו גם

• נוטריקון
• מספר קידמי