מהר"ל מפראג

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
(הופנה מהדף המהר"ל מפראג)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מהר"ל מפראג
ציון המהרל.jpg
קבר המהר"ל
לידה ט"ו ניסן ה'רע"ב
פטירה ח"י אלול ה'שס"ט

רבי יהודה ליווא בן בצלאל, המוכר בכינויו מהר"ל (מורנו הגדול רבי ליווא) מפראג (בספרות הגרמנית כונה "רבי לעוו הגבוה") רב, פוסק הלכה, מקובל והוגה דעות דתי יהודי, מגדולי ישראל הבולטים מתחילת תקופת האחרונים (ה'רע"ב - ה'שס"ט). שמו השני נכתב בצורות שונות בגרמנית: Levai, Loewe, Löwe, Loew וגם בעברית: ליווא, ליוואי, ועוד.

תולדות חיים[עריכה]

ה'אלטנוי שול' - בית הכנסת של המהר"ל

המהר"ל מפראג, רבי יהודה ליואי, נולד בליל ט"ו בניסן ה'רע"ב, בעיר פוזנא שבפולין לאביו רבי בצלאל שהגיע מגרמניה.המהר"ל היה הצעיר במשפחתו , אחיו היו גם הם תלמידי חכמים מובהקים: הראשון רבי חיים, תלמיד המהרש"ל, וחברו ובר הפלוגתא של הרמ"א. השני רבי סיני, אב בית דין ניקלשבורג, שהיה גם רבו של תלמיד המהר"ל, רבי דוד גאנץ, והשלישי רבי שמשון אב"ד קרמניץ.

בגיל שתים-עשרה נשלח המהר"ל לישיבתו של ר' יעקב פולק בפרמשילא. בשנת רפ"ח עזב ר' יעקב את פרמשילא והתמנה לרב בפראג, והמהר"ל יצא לערוך גלות. במשך שנתיים הסתובב המהר"ל בגלותו ולבסוף חזר לפראג.

אביו של המהר"ל ר' בצלאל, היה אדם חסר אמצעים ולכן חיפש להשיא את בניו לאנשים אמידים שיואילו לשלם את הוצאות הלימוד של בניו. ולכן השתדך המהר"ל עם מרת פערל בתו של העשיר ר' שמואל רייך שהיה מקורב לבית המלכות.[1]

ר' שמואל רייך הביע רצונו לערוך החתונה לאלתר, אך המהר"ל סירב בשל גילה הצעיר של הכלה שהייתה רק בת 14. המהר"ל ביקש רשות לשוב וללמוד במשך עוד 4-5 שנים שלאחריהם ישוב להינשא. הרשות נתנה והמהר"ל יצא ללמוד אצל ר' יצחק קלובר בפוזנא. בתום השנים הקצובות, ביקש המהר"ל הארכה נוספת, ואמר שאם הכלה לא מעוניינת להמשיך ולחכות, הרי היא משוחררת להינשא לכל אדם. האישור ניתן, והמהר"ל המשיך ללמוד אצל ר' יצחק במשך מספר שנים נוספות.

בגיל שלושים ושתים נשא המהר"ל את מרת פערל, ויחד נולדו להם שלוש בנות ובן, הבן נקרא על שם סבו, בצלאל.

כעבור 9 שנים התמנה המהר"ל כאב בית דין בניקלשבורג וכרבן של כל קהילות מוראביה. הוא כיהן שם כרב 20 שנה ותיקן בהן תקנות רבות שחלק גדול מהן עוסק בהגבלת השימוש במותרות.

בשנת ה'של"ג עזב את הרבנות בניקלשבורג ועבר להתגורר בפראג, כא כעבור זמן קצר ייסד ב"קלויז", אחד משני בתי הכנסת המרכזיים של פראג, בית מדרש גדול שבמכוון לא קרא לו ישיבה, כדי להדגיש את שיטתו השונה בלימוד, שדחתה בחריפות את שיטת הפלפול ששלטה בישיבות אשכנז.

עוד בטרם נתמנה לרב או לדיין בפראג ייסד חברה קדישא וכתב את תקנותיה, . ספרו הראשון של המהר"ל "גור אריה", על פירוש רש"י למקרא, נדפס בשנת ה'של"ח, בבית דפוס הגרשוני בפראג. בשנת ה'שד"מ נפטר רבה של פראג, המהר"ל שהיה מעומד להחלפה, הוזמן לדרוש בבית הכנסת המרכזי שבעיר, ה"אלטנוישול", אולם בעקבות דרשתו שתקפה את ראשי הקהילה וההתנגדות לו בקרב חסידי הפלפול נתמנה לרב העיר רבי יצחק חיות, אחיה החורג של אשתו, שתמך בשיטת הפלפול.

לנוכח אי מינויו חזר המהר"ל לעירו פוזנן וכיהן בה כרב ארבע שנים. במהלך שנים אלו גברו הסכסוכים הפנימיים בקהילה בפראג עד שאילצו את רבי יצחק חיות לעזוב את העיר. לאחר שעזב את העיר, חזר המהר"ל לפראג ועורר בדרשתו בבית הכנסת המרכזי שהמחלוקת נובעת מהניכור שבין המעמדות הכלכליים והחברתיים השונים. הוא דרש שהעשירים יתמכו בעניי הקהילה. באותה דרשה גם תקף את מוסד "ראש הקהל" וטען שיש לבטלו. בשלוש השנים הבאות חי המהר"ל בפראג ללא תואר רשמי, אך נחשב למעשה למנהיגם של יהודי פראג.

בשנת ה'תמ"ט פרצה שריפה בביתו שכילתה את המקום ואבדו בה ספרים רבים שכתב וטרם נדפסו.

נפטר בח"י באלול ה'שס"ט בגיל 97 ומקום קבורתו בפראג[2].

הגולם מפראג[עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הגולם מפראג

בעקבות עלילות דם שהיו באותו עת על היהודים, הקים המהר"ל גולם שנועד להגן עליהם.

במשך השנים היו כאילו שפקפקו באמינות סיפור הגולם, הרבי כתב במכתב ש""ובנוגע לעיקר העניין שהמהר"ל עשה את הגולם בעצמי שמעתי מכ"ק מו"ח אדמו"ר שראה הנשאר ממנו בעליית ביהכנ"ס דמהר"ל בפראג ודיבר עד"ז עם אביו כ"ק אדנ"ע וכו'""[3]

ייחוסו לדוד המלך[עריכה]

המהר"ל מפראג מיוחס לדוד המלך ע"ה, ייחוס זה מובא ע"י רבותינו נשיאינו[4], וכן ע"י רבים מגדולי ישראל[5]. רוב המקורות מביאים זאת כמסורת שמקובלת איש מפי איש, אך חלק מהמקורות מבססים את הייחוס על נוסח המצבה של ר' יהודה ליווא הזקן (סב סבו של המהר"ל מפראג), שהיה כתוב שם "והוא מזרע הגאונים המיוחסים לאדוננו דוד בן ישי"[6].

כיום בעקבות זיהוי אחת מהמצבות בבית העלמין הישן בפראג, כמצבת ר' יהודה ליווא הזקן, ישנם חוקרים [7] שמערערים על אמינות הייחוס. אך למעשה זיהוי מצבה זו כמצבת ר' יהודה ליווא הזקן, אינו וודאי[8].

צאצאיו[עריכה]

אדמו"ר הזקן הינו בן אחר בן למהר"ל מפראג. באופן זה: א. המהר"ל מפראג. ב. הרה"ג ר' בצלאל חריף. ג. הרה"ג ר' שמואל. ד. הרה"ג ר' יהודה לייב. ה. הרה"ג ר' משה מפוזנא. ו. הרה"ג ר' שניאור זלמן. ז. הרה"ג ר' ברוך.

בתורת חב"ד[עריכה]

כתביו של המהר"ל מהווים מקור לשיטת חב"ד, בשער ספר התניא כותב אדמו"ר הזקן כי הספר נלקט "מפי ספרים וסופרים". אצל חסידים היה מקובל כי "ספרים" הכוונה לספרי המהר"ל והשל"ה, ו"סופרים" הכוונה לבעל שם טוב והמגיד ממזריטש.הרבי כתב על כך במכתב: "לא שמעתי על כך ממו"ח אדמו"ר... אף שבכלל מסורת חסידים בעלת סמכא היא"

בשנת תש"ל נחטף הרב יצחק הוטנר, בי"ח אלול של אותו שנה נשא הרבי שיחה אודות המהר"ל (שפטירתו חלה באותו יום), בהמשך הזכיר הרבי את הרב הוטנר שהיה מתעסק רבות בכתבי המהר"ל, ואמר:"שיהיה כמו שהיה אצל המהר"ל, שאם היו זקוקים לנס הרי התרחש נס, כשהיו צריכים לנס גלוי – הרי היה נס גלוי, כשהיו זקוקים נס שלמעלה מדרך הטבע – היה נס למעלה מדרך הטבע", ואכן כשבוע לאחר מכן השתחרר הרב הוטנר[9].

ארעה הזדמנות בה יהודי בעל קומה גבוהה הגיע ל770 ונעמד בפתחו של בית המדרש, הרבי יצא לעבר היהודי ושוחח עימו למשך זמן, לאחר מכן חיפשו החסידים את היהודי הגבוה אך לא מצאו אותו, ר' ראובן דונין שאל את הרבי לזהותו של היהודי, והרבי השיב שמדובר במהר"ל מפראג. (קומת גופו של המהר"ל היתה גבוהה משל שאר האנשים)[10].

ספריו[עריכה]

  • אור חדש.
  • באר הגולה.
  • גבורות ה'.
  • גור אריה על התורה (ה' חלקים).
  • דרוש דרש.
  • דרוש נאה.
  • דרוש על התורה והמצוה.
  • דרך החיים.
  • דרשות מהר"ל מפראג.
  • הגדה של פסח.
  • חידושי אגדות על אגדות הש"ס (ד' חלקים).
  • גור אריה חידושי גפ"ת על הש"ס.
  • נצח ישראל
  • נתיבות עולם

ראו גם[עריכה]

קישורים חיצונים[עריכה]

הערות שוליים

  1. ספר הזכרונות
  2. מגילת יוחסין של המהר"ל באתר היברו בוקס
  3. לקוטי שיחות - ב (במדבר, דברים), וכן בספר מאוצר המלך, ניו-יורק, תשס"ה, עמ 207
  4. "שלשלת היחס" בתחילתו, בזה"ל: "הגאון מרנא ורבנא יהודה ליואי זצ"ל - מהר"ל מפראג - מגזע הגאונים המיוחסים לדוד בן ישי: א) בנו הר' בצלאל. ב) בנו הר' שמואל. ג) בנו הר' יהודה ליב. ד) בנו הר' משה. ה) בנו הר' שניאור זלמן. ו) בנו הר' ברוך. ז) בנו הוד כ"ק אדמו"ר הר' שניאור זלמן". "ספר הזיכרונות" - אידיש - עמ' 343, בזה"ל: "שלשלת היחס פון דעם אלטען רבין ביז דעם מהר"ל - יהודא ליוואי - מפראג: א) דעם אלטען רבינ'ס פאטער, ר' ברוך בן ב) ר' שניאור זלמן, בן ג) ר' משה מפויזען, בן ד) ר' יהודה לייב, בן ה) ר' שמואל, בן ו) ר' בצלאל, בן - מהר"ל מפראג "מגזע הגאונים המיוחסים לאדוננו דוד בן ישי". [וגם בסה"ש תשמ"ט ח"ב, עמ' 650: "דער יחוס פון דעם בעל ההילולא איז פון זרע דוד, כידוע אז ער איז דור השביעי פון דעם אלטען רבין, וועלכער איז דור השביעי פון מהר"ל פראג, און דער מהר"ל שטשמט פון זרע דוד". סה"ש תשנ"ב, עמ' 256: "פון רבותינו נשיאינו וועלכע זיינען מיוחסים לבית דוד משבט יהודה". "תורת שלום" (סוף שיחת י"ט כסלו תער"ג): "וואס מיר זיינען דאך פון דוד'ן, וועט דאס שטענדיק זיין ביז משיח'ן"].
  5. "מגילת יוחסין" (מאיר פערליש. נדפס לראשונה כהוספה לספר "מטה משה" לר' משה כץ). "מוצל מהאש" (אהרן הלברשטאם, עמ' כו). "נפלאות היהודי" (פשיסחא. עמ' נב, ב). "נזיר ה'" (ר שמואל שמלקה הורוויץ מניקלשבורג, עמ קע). "רשפי אש השלם" (ר מרדכי שפירא מנסכיז. חלק שבחי מוהר"מ, עמ 3). "דעת לנבונים" (שוורדשארף. עמ 57). "בית טוביה" (רפאפורט. עמ 9). "אמרות טהורות" (ר יעקב יצחק לאנדוי. עמ 8): "החסידות" (ר אהרן מרכוס. עמ 38): "עץ אפרים" (אפרים הלוי רעגנשבורג. בפתיחת הספר). "מאמר מרדכי" (ווינוגורה. עמ ב, ב). "תולדות אנשי שם" (אפרתי. עמ 28). "ספר היחס לבית היילפרין" (אלפסי. עמ 40). "אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל" (מרגליות. חג, עמ 4). "משפחות עתיקות בישראל" (שפירא. עמ 248). ועוד
  6. כמה מהמקורות שצויינו בהערה הקודמת.וראה גם ב"ספר הזיכרונות" (שם, הערת הרבי בשולי הגיליון): "פון דעם אויפשריפט אויף דער מצבה פון ר' יודא ליוואי הזקן, דער עלטער עלטער זיידע פון מהר"ל מפראג (מגילת יוחסין)". וראה גם ב"שלשלת היחס" (שם, הערת הרבי בכתי"ק בשולי הגיליון): "ל' מצבת מהר"ל מפראג". [ואין הכוונה לנוסח מצבתו של המהר"ל מפראג (שדבר זה לא נזכר שם כלל), אלא הכוונה למצבת ר' יהודה ליוואי הזקן ("בית משיח" גליון 690, עמ' 117. "הערות התמימים ואנ"ש - אשען פארקווי" גליון פו', עמ' 21. וב"היום יום" בהדפסות החדשות (בהערה שם). אך צע"ק מה שהשמיט שם (בשלשלת היחס) את המילה "לאדוננו"]
  7. "כתובות מבית העלמין היהודי העתיק בפראג" (אוטו מונלש. נדפס בירושלים, תשמ"ח). ר' שלמה אלנגרד בקובץ "צפונות" (חוברת יב', עמוד ס"ט). מנחם קראוס בקובץ "דעת" (חוברת 60, עמ' 113). ר' נפתלי רובין בספר "נצר משרשים" (עמוד תצ"ד). ר' נפתלי אהרן ווקשטיין בקובץ "ויתיילדו" (חוברות 69, 118). "בית אהרן וישראל" (קד, קע). ועוד
  8. ראה מאמר אמינות מצבת ר' יהודה ליווא הזקן, כמקור לייחוס המהר"ל לדוד המלך
  9. שיחת קודש,פרשת כי תבא י"ח אלול, תש"ל
  10. מפי הרב יצחק פייוויש גינזבורג סרטון 'הרב יצחק גינזבורג - המהר"ל אצל הרבי מליובאוויטש' ביוטיוב.