רשימות כ"ק אדמו"ר שליט"א
הרשימות הינם כתבים אותם כתב הרבי לעצמו. רובם של הכתבים נשמרו אצל הרבי ורובם לא ניתנו על ידו לפירסום, מלבד חלקים נבחרים[1], כשאז ציין "מרשימותי" או "מילקוט דרשימותי".
לאחר ג' תמוז תשנ"ד הוציאו חלק מחברי אגודת חסידי חב"ד את הרשימות שנשמרו על ידי הרבי בחדרו הקדוש במגירת שולחנו[2], והוציאו אותם לאור בסדרת ספרים בשם "רשימות". למהלך זה התנגדו הרבה מרבני חב"ד.
חלקי הרשימות
הרשימות מתחלקות לכמה וכמה מדורים:
החלק הראשון
- אגרות קודש: אגרות שכתב הרבי ונשלחו לאנשים אך לא פורסמו באגרות קודש, וכן אגרות שקיבל והוסיף עליהם את הגהותיו.
- רשימות היומן - מהחלקים העיקריים והגדולים ברשימות, וכולל בתוכו: רשימת דברים של הרבי הריי"צ, בתוכם בעיקר סיפורים ובמקומות בודדים - גם מנהגים. הסיפורים המובאים בחלק זה מתאפיינים בכך שהינם סיפורים השייכים וקשורים עם בית רבי, ובמהלך העריכה השמיטו העורכים סיפורים פרטיים מידי. רשימות אלו לוקטו בספר "תורת מנחם רשימת היומן" שיצא לאור בשנת תשס"ו. מהדורה שנייה ומתוקנת שלו הופיעה בשנת תשע"ו.
- רשמי נאומים: נאומים שהרבי מסר, וזו בעצם התמצית שלהם לפני האמירה (בחלקים מסויימים כתוב "לא נאמר"). חלק נכבד מסר הרבי לשלום בער לוין כבר בשנת תשמ"ו ביחד עם חבילת אגרות מהשנים הראשונות, אותם שלח הרבי להדפסה באגרות קודש ואותם הדפיסו בתחילת "תורת מנחם" חלק א' (תשנ"ג) בשם "רשימות אדמו"ר שליט"א".
- רשימות: דברי תורה שהרבי העלה על הכתב בשנים שקודם הנשיאות, לרוב הם אינן מסודרים לפי תאריך.
החלק השני
החלק השני הינו ספרים שהרבי כתב ולא יצאו לאור:
- היום יום חלק שני: חלק קטן ממנו הודפס בהוספה להיום יום עם תרגום בלשון הקודש.
- רשימת שניים אוחזין: קונטרס שלם שערך הרבי להדפסה, שלחו והגיהו, ואף צייר את שער הקונטרס בפרוטרוט עבור בני הישיבות. הקונטרס נדפס לראשונה בחלקו בי"א ניסן תשנ"ב בקובץ צדי"ק למלך ח"א, ולאחר מכן במלואו בשנת תשנ"ו.
- מראי מקומות הגהות והערות קצרות לסש"ב: במקומות רבים הרבי כתב על חיבור זה (שברצונו להדפיסו) וכן כתב בהקדמה לספר המפתחות שלו על תניא שיוציאו לאור בקרוב.
- סדר נטילת ידיים לסעודה וסדר ברכות הנהנין: הרבי העתיק את קונטרס "שם הגדולים" לנכדו של אדמו"ר הצמח צדק (זלמן מרדכי) על סדר ברכות הנהנין והוסיף את הערותיו על סדר ברכות הנהנין. באגרות קודש[דרוש מקור] כתב הרבי שרוצה להוציאו אך אינו יכול "מפני אפס הפנאי".
- רשימת המנורה - סדר הדלקת נרות המנורה בבית המקדש לכל הדעות ועל פי תורת החסידות ובעבודת האדם. נרשם בפריז שבצרפת בשנת תרצ"ט, על פי בקשת אדמו"ר הריי"צ. הרשימה כוללת י"א פרקים. יצא לאור בכ"ח סיוון תשנ"ח.
- הגהות לסידור אדמו"ר הזקן: הגהות שכתב הרבי על סידור אדמו"ר הזקן ולא פירסמם.
פירסום הרשימות
לפני שנת תשנ"ד
מתחילת קיץ תשנ"ב פורסמו כמה וכמה רשימות בקבצים צדי"ק למלך, ובספר תורת מנחם התוועדויות חלק א' בתחילתו.
רשימות אלו, לא היו חלק מחוברות ה"רשימות" שנמצאו במגירת הרבי - אלא שכאשר ערכו את סדרת אגרות קודש, ביקשו מהרבי שיתן מכתבים מהשנים הראשונות, והרבי נתן חבילה של מכתבים. בחבילה ההיא היו כמה עמודים של "רשימות" וכן "היום יום חלק שני". כשנשאל הרבי על כך, הרבי ענה שהעורכים ימצאו מה לעשות עם זה. בפועל הרשימות נשארו בידי עורכי האגרות. בשנת תש"נ נתנו את "היום יום חלק שני" לרב פרץ בלוי (שפירסם אותו כהוספה למהדורת ה"היום יום" המתורגמת לעברית), אך לאחר שבא ספר זה לעיני הרבי ענה הרבי (תוכן) "חלק שני - מי נתן רשות להוציאו לאור?"[3]. ואת הרשימות הוציאו לאור בקובצי צדי"ק למלך ובחלק א' של תורת מנחם התוועדויות, כנ"ל. אחר כך, כשהתפרסמו סדרת הרשימות, העורכים גם פרסמו מחדש את ה"רשימות" הללו בתוך הסדרה, והושמטו מתורת מנחם חלק א' בהוצאה החדשה.
בשנת תשס"ט "מרכז החסד - מטה משיח נתניה" ערכו ליקוט מקיף של כל הרשימות שפירסם הרבי בעצמו, והדפיסו אותם בקונטרס תחת השם 'ליקוטי רשימות'[4].
אחרי שנת תשנ"ד
לאחר ג' תמוז תשנ"ד, הוציאו חלק מחברי ועד אגודת חסידי חב"ד את הרשימות ממקומם, והחלו לפרסמם בצורה מסודרת בחוברות מדי שבוע. החוברות התפרסמו החל מחודש כסלו תשנ"ה עד תחילת שנת תש"ס. בשל סגנונו הקצר של הרבי ברשימותיו (שנכתבו לעצמו, ולא לפירסום), ערכו המוציאים לאור פענוח והסבר לדברי הרבי. לאחר מכן יצאו חוברות אלו כסדרה, כשנושאים שנדונו בארוכה יוצאים כספר בפני עצמו (רשימת המנורה, שנים אוחזין, מראי מקומות והערות קצרות לספר של בינונים, רשימת היומן).
בשנת תשע"ח, הדפיס ועד תלמידי התמימים העולמי כמה קטעים מהרשימות בפיענוח מחודש[5], במסגרת מבצע "כתבית יהבית".
הפולמוס בקשר להוצאתם
גילוי ופרסום הרשימות לאחר ג' תמוז תשנ"ד עוררו ספק על האפשרות ואופן הפרסום. בעקבות כך נערכו כמה אסיפות.
אסיפת אגו"ח
האסיפה הראשונה[דרושה הבהרה] כונסה על ידי מספר חברי אגו"ח ביום ב' אייר תשנ"ה ליד 770[6]. באסיפה השתתפו משפיעים, שלוחים ועסקנים: הרב יואל כהן, הרב שלום בער לוין (נציג אגו"ח), הרב אברהם יצחק שם טוב, הרב שניאור זלמן גופין, הרב משה מרדכי ארנשטיין, הרב משולם זושא אלפרוביץ', הרב שלמה זרחי, הרב אברהם ברוך יצחק גרליצקי, הרב מנחם מענדל גורדון (לונדון), הרב דוד רסקין, הרב משה הרסון, הרב אריה לייב קפלן, הרב אהרן חיטריק, הרב יהושע מונדשיין, הרב אלתר אליהו פרידמן, הרב יוסף יצחק הבלין, הרב אליהו מטוסוב, הרב יוסף וינברג ור' יוסף ברוך פרידמן.
האסיפה הונחתה על ידי ר' חיים שאול ברוק, מנהל ועד הנחות בלה"ק.
בתחילת האסיפה הובהר שפירסום הרשימות הוא באחריות אגו"ח ומטרת האסיפה מסתכמת בהידברות על אופן הדפסתם ופירסומם בלבד. בשונה מהנכתב בהזמנה לנאספים שמטרת האסיפה היא לדון "הן בדבר עצם ההוצאה לאור והן בהאופנים השונים כו'"[7].
דיונים נוספים
בהמשך לאסיפת אגו"ח הנזכרת התכנסו כמאתיים חסידי חב"ד מארץ הקודש וקראו לא ללמוד ברשימות כיוון שהרבי מעולם לא נתן אותם לפירסום[דרוש מקור]. עד היום ישנם הנמנעים מלימוד ברשימות אלו, ומצטטים את דברי הרבי נגד לקיחת כתבים מרשותם של רבותינו נשיאנו והוצאה לאור מתורתם ללא רשות, ובפרט דברי הרבי בקשר לרשימות אלו שמהם עולה, לטענתם, כי אין רצונו לפרסמם[8]. בנוסף לדיון אודות הלימוד, הם טוענים שעצם הנגיעה וההוצאה של הכתבים מהמגירה, כמו עוד מאות חפצים ומכתבים אחרים אסורה בתכלית ומצטטים את דברי הרבי משנת תשמ"ה שההוצאה של דברים השייכים לרבי מרשותו הופכת אותם ל"פצצה חיה" ואת המקום בו נמצאים למקום סכנה מוחשית עבור דייריו ועבור כל הנמצאים שם[9]. טענתם העיקרית היא - שעד עצם היום הזה, הרשימות לא חזרו למקומם. כמו כן מוסיפים את דברי הרבי לאחר פטירתו של אברהם פריז שרק לאנשים כמהו ישנה רשות לגנוב, אך לא לכל אדם.
כנגד זאת טוענים המצדדים בלימוד הרשימות שדברי הרבי התייחסו להדפסה שלא ברשות הגוף המוסמך להחליט בנושא שהינו אגודת חסידי חב"ד, ואין לערער על החלטתו. כמו כן מצטטים את דברי הרבי במשפט הספרים שאפילו אלו שאינם מבינים שהרבי הריי"צ בחיים, ולכן לא הייתה ירושה, מבינים שהספרייה שייכת לאגודת חסידי חב"ד, ולא לאדם פרטי, ועל סמך זה טוענים שגם ההחלטה על הרשימות ושאר החפצים של הרבי היא בסמכות אגו"ח[10].
הרב שלום יעקב חזן פירסם מאמר בשבועון בית משיח ובו הצביע על בעיות רבות בתהליך פרסום הרשימות[11]; אך לא שלל את הפרסום, והוסיף שהוא אישית שמח ממנו. הוא אף פרסם מספר הערות על הרשימות.
ראו גם
לקריאה נוספת
- הרב דוד פלדמן, רשימו מהרשימות, שבועון כפר חב"ד גליון חג הפסח תשנ"ה, והמשכו בגליונות חודש אייר תשנ"ה
- הרב שלום יעקב חזן, הרשימות הגנוזות, שבועון בית משיח גליון 41 עמ' 27
- הרב יהושע מונדשיין, אור חדש אור גנוז.
הערות שוליים
- ↑ ביניהם: בספר המאמרים תרס"ו, בהיום יום, באגרות קודש, בספר המנהגים, בהערותיו על ספר השיחות של אדמו"ר הריי"צ ולמניחי השיחות כשהתעוררו קשיים.
- ↑ ע"פ עדות הרב מנחם מענדל גרונר המחברות עמדו על השולחן (והרבי הראה פעמים רבות קטעים מתוכם לריל"ג) לאחר כ"ז אדר הכניס הריל"ג את המחברות למגירה (כדי שהרופאים הגויים לא יתנהגו בהם בביזיון) גילויים מן החדר: כך הפך להיות החדר של הרבי וחשיפת ה'רשימות'
.
הובא גם בספר חשבונו של עולם לר' בנימין ליפקין.
- ↑ דברי משיח תשמ"ט ח"ג יומן לתאריך ח"י אדר א'.
- ↑ 'ליקוטי רשימות' שהרבי אישר להדפיסם.
- ↑ דיווח והחוברת הראשונה, באתר col
- ↑ תמונות מהאסיפה, באתר col.
- ↑ הרב שלום יעקב חזן, נדפס בקובץ חיים שנים ישלם עמ' 25.
- ↑ מענה הרבי משנת תשמ"ז : "(כנראה לא הדפסתי מרשימותי - לפועל) א"כ לא יוסיפו זה - עד שימצאו בהנדפס".
- ↑ קובץ "חיים שנים ישלם" ברוקלין, תשע"ח, עמוד 4 ואילך.
- ↑ טענתם הובאה בקובץ "דרך שקר הסר ממני ותורתך חנני", ע' 8 ואילך.
- ↑ המאמר נדפס שוב בקובץ "חיים שנים ישלם" הנ"ל, בע' 23 (בהשמטות קלות).