גן עדן

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

גן עדן הוא המקום שבו הניח הקב"ה את אדם הראשון לאחר בריאתו. גן עדן הרוחני הוא מקומה של הנשמה קודם ירידתה לעולם ולאחר יציאתה מעולם הזה, שם היא עוסקת בתורה כפי שהיא במקורה ברוחניות, כפי כוחה ולפי השגתה בהיותה למטה בעולם הזה הגשמי. קודם החטא, היה במקום הגשמי את הגילוי אלוקות שנמצא בגן הרוחני.

"גן" - מקום של תענוג; "עדן" - גילוי אלקות בהשגה; "גן עדן" - תענוג הנשמה בהשגת האלוקות, כאדם שמשכיל השכלה חדשה שגורמת לתענוג.

בריאת הגן[עריכה]

י.png וַיִּטַּע ה' אֱלֹקים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר: וַיַּצְמַח ה' אֱלֹקים מִן הָאֲדָמָה כָּל עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְטוֹב לְמַאֲכָל וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע: וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים: שֵׁם הָאֶחָד פִּישׁוֹן הוּא הַסֹּבֵב אֵת כָּל אֶרֶץ הַחֲוִילָה אֲשֶׁר שָׁם הַזָּהָב: וּזֲהַב הָאָרֶץ הַהִוא טוֹב שָׁם הַבְּדֹלַח וְאֶבֶן הַשֹּׁהַם: וְשֵׁם הַנָּהָר הַשֵּׁנִי גִּיחוֹן הוּא הַסּוֹבֵב אֵת כָּל אֶרֶץ כּוּשׁ: וְשֵׁם הַנָּהָר הַשְּׁלִישִׁי חִדֶּקֶל הוּא הַהֹלֵךְ קִדְמַת אַשּׁוּר וְהַנָּהָר הָרְבִיעִי הוּא פְרָת: וַיִּקַּח ה' אֱלֹקים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ: י.png
פרשת בראשית ב, ח-טו

על פי פשוטו של מקרא, הקב"ה ברא את "גן עדן" רק לאחר שברא את האדם הראשון[1]. אולם המדרש אומר ש"גן עדן" נברא ביום השלישי למעשה בראשית[2]

בגן זה ברא הקב"ה את כל סוגי העצים והצמחים, ובמרכזם ברא את עץ הדעת ועץ החיים. בתוך הגן נמשך נהר מעדן, ובהמשך - מתחת לעץ החיים[3] - התחלק לארבעה נהרות: פישון, גיחון, חידקל ופרת.

מהותו[עריכה]

גן זה, שנברא בעולם, איננו כל כך גשמי, אלא הוא "רוחניות שבגשמיות"[4]. כלומר, ה"צורה" (החלק הכי רוחני) של ארבעת היסודות (אש, רוח, מים ועפר) הוא "קרקעית הגן", והגן עצמו הוא "רוחניות האלוקית". הגן הוא איפוא ממוצע בין הרוחניות של עולמות עליונים לגשמיות העולם הזה השפל[5]. לכן יש בו רק טוב ללא כל רע, ואיננו סובל מציאות הפוכה; ולכן אדם הראשון נאלץ לעזוב את הגן לאחר החטא[6].

בגן העדן היה גילוי אלוקי נעלה, וכמו שכתוב בספרי הקבלה[7], שקודם החטא היה בעולם הגשמי גילוי כמו שיש היום בעולם הבריאה הרוחני. אולם לאחר החטא ירדו העולמות. כמו כן אדם הראשון היה "ראשו בבריאה, גופו ביצירה ורגליו ביצירה". בתורת החסידות[8] מוסבר, שדרגתו של אדם הראשון היתה בדרגת אדם קדמון, שהוא מכונה גם "עולם הבריאה הכללי", ו"רגליו בעשיה" זה אומר - שנה"י והרגליים שלו מסתיימים בעולם העשיה.

ה"גן עדן" שבו היה על אדם הראשון לעבוד, הוא באותה דרגה שאליה אנו זוכים על ידי עבודתנו בעולם הזה כשכר; אבל אצלו השכר היה במדריגות הרבה יותר נעלות.

מקומו[עריכה]

מקומו של גן עדן הוא בקו המשווה[9], במרחק של ל"ב מעלות מירושלים[10]. סיבת המצאותו שם היא: מכיוון שבצפון שעניינו הוא גבורה, כלול בחסד שגורם לקור; ובדרום שעניינו הוא חסד, כלול מגבורה שגורמת לחום. וגן עדן נמצא במרכז, כיוון שמהותו היא שניהם.

אמנם[5], גן עדן לא נמצא ממש בשטח הארץ הגשמית בכדור הארץ, כי הרי הוא בחינת הרוחניות; אלא הוא שורה במרכז קו האמצעי הנקרא "קו השוה".

וכמו שכתב הרמב"ן בשער הגמול[11]:

דבר זה עיקרו בתורה ופירושו בדברי סופרים: שגן עדן מצוי הוא בעולם הזה במקום ממקומות הארץ, ושארבע נהרות יוצאין משם ואחד מהם פרת הסובב ארץ ישראל, וכל מה שבא בכתוב מפשוטי סדר בראשית הכל אמת, אין מקרא מהן יוצא מידי פשוטו.

ואנשי המדות עצמן יאמרו שגן עדן תחת קו ההשויה שלא יוסיף היום ולא יחסר, ובספרי הרפואות ליונים הקדמונים וכן בספר אסף היהודי יספרו: כי אסקלפינוס חכם מקדוני וארבעים איש מן החרטומים מלומדי הספרים, הלכו הלוך בארץ ועברו מעבר להודו קדמת עדן למצוא קצת עצי הרפואות ועץ החיים למען תגדל תפארתם על כל חכמי הארץ; ובבואם אל המקום ההוא ויברק עליהם להט החרב המתהפכת ויתלהטו כלם בשביבי הברק ולא נמלט מהם איש, ותשבות חכמת הרפואה מן הגוים ההם ימים רבים עד מלוך ארתחששתא המלך, ואחרי כן נתחדשה בהם דעת הרפואה על ידי הנקובים בשם במלאכה ההיא. וכל אלה דברי אמת הם ידועים ומפורסמים גם היום כי רבים מבאי הארץ הלזו ארצה בני קדם יראו מרחוק הלהט המתהפכת.

הנהרות[עריכה]

הפסוק אומר, ש"נָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים". דהיינו, שמעדן (שבקדמתו נברא הגן) יוצא נהר אחד, אשר מתחלק ביציאתו לארבעה נהרות.

מנהרות אלו מגיעים כל המים המתוקים והראויים לשתייה בעולם, ואף שהנהרות הולכים במקום מסוים, הם חוזרים מתחת לאדמה והולכים למקומות שונים, עד שלבסוף הם חוזרים ומגיעים לנהר הראשי היוצא מעדן, וחוזרים וחלקם שהתברר הופך לרוחני, והשאר מתגשם חזרה וחוזר לארבעת הראשים. ואילו המעיינות שבקעו בזמן המבול אינם ראויים לשתייה וכיו"ב[12].

לאחר חטא עץ הדעת כשנפלו ניצוצות הקדושה לעולם, הם נפלו לנהרות אלו, ועל ידם התחלקו בעולם. וכמו שרואים שטבעו של כל מקום נקבע על פי תכונת הנהר העובר בו, כך גם התערבות הטוב והרע בעולם ארעו באמצעות הנהרות[13].

פישון[עריכה]

"שֵׁם הָאֶחָד פִּישׁוֹן הוּא הַסֹּבֵב אֵת כָּל אֶרֶץ הַחֲוִילָה אֲשֶׁר שָׁם הַזָּהָב. וּזֲהַב הָאָרֶץ הַהִוא טוֹב, שָׁם הַבְּדֹלַח וְאֶבֶן הַשֹּׁהַם".

מכיוון ש'ארץ החוילה' סמוכה לגן עדן, היא משובחת משאר הארצות, כמו שגן עדן משובח משאר המקומות, ולכך אמר אשר שם הזהב. ואמר הזהב (בה"א הידיעה), לפי שגם בארצות אחרות יש זהב, אלא ששם הזהב לרוב; גם הוא טוב משאר זהב שבארצות אחרות, כמו שאמר וזהב הארץ ההיא טוב, ולפיכך שבח הארץ: מכיוון שהיא קרובה לגן עדן, לכן היא טובה במוצא הזהב שהוא הטוב והנקי שבמתכות, ובאבנים טובות שהם הבדולח ואבן השוהם[14].

רש"י כותב, וכן כתב הרס"ג, וכן הוא גם בזוהר הקדוש[15], שנהר זה הוא ה'נילוס', נהר מצרים. ונקרא כך מכיוון ש: א. שמימיו מתברכין ועולין ומשקין את הארץ נקרא פישון, כמו ופשו פרשיו. ב. הוא מגדל פשתן שנאמר על מצרים[16] ובושו עובדי פשתים.

אולם האבן עזרא טוען שאי אפשר לומר שמדובר בנילוס, כיוון שהוא מתחיל במערב ארץ ישראל, ולא כשאר הנהרות שהולכים במזרחה. ואכן על פי תרגום יונתן הכוונה היא לנהר המקיף את כל ארץ הודו ששם הזהב. החזקוני מוסיף: שהיו שני חבילה, מזרע חם - שהתיישבו ביבשת אפריקה, ומזרע שם - שהתיישבו ביבשת אסיה, והתורה נתנה סימן שהיה שם זהב, דהיינו, שאחיו ושכנו של חבילה ה'שמי' היה אופיר, אשר מארצו הגיע הזהב.

הרמב"ן גם מסכים עמהם ש'ארץ החבילה' איננה מצרים, כמו שכתוב 'וישכנו מחבילה עד שור אשר על פני מצרים'[17], אך מכיוון שרש"י, הרס"ג והזהר כתבו כך, צריך לומר שהנהר מסובב את ארץ החבילה וחוזר והולך בנילוס.

גיחון[עריכה]

"וְשֵׁם הַנָּהָר הַשֵּׁנִי גִּיחוֹן הוּא הַסּוֹבֵב אֵת כָּל אֶרֶץ כּוּשׁ".

שמו 'גיחון' הוא על שם "שהיה הולך והומה והמייתו גדולה מאד, כמו[18] 'כי יגח', שמנגח והולך והומה[19].

לטענת האבן עזרא, הנהר היה על יד ירושלים, וחזקיהו המלך סתמו[20], וכן כתב גם הרמ"ה[21]; אולם רש"י כותב שזהו "מעיין קטן סמוך לירושלים, ולא זהו גיחון הגדול היוצא מעדן"[22]. וכן הרד"ק כותב שהנהר הזה נמשך לצד דרום של גן עדן וסובב כל ארץ כוש שהיא דרומית[23], ומשם נכנס לים סרנדיב שהוא הים הגדול הדרומי (ים זה נמצא על יד הודו, ולכאורה הכוונה היא לאוקיינוס ההודי. האי סרי לנקה (השוכן על יד הודו) היה נקרא בעבר גם בשם 'סרנדיב'), כמו שכתבו חכמי המחקר. ואחר שאמר בשני נהרות האלה הסובב, נראה כי לא נמשך אחד מהם מפאתו לשאר הפאות אלא הארץ ההיא סובב, ונקרא 'גיחון' מכיוון שהוא מתחלק לחלקים רבים היוצאים ממנו בארץ כוש, ולכן הוא נקרא 'גיחון' מלשון יציאה, כמו 'כי יגיח ירדן על פיהו'[24], 'ותגח בנהרותיך'[25] והדומים להם. והסיבה שה'שילוח' נקרא 'גיחון' היא, כי יוצאים ממנו פלגים רבים להשקות הגנות אשר בירושלים, ולא כפי שכתב האבן עזרא.

אמנם בזהר[26] משמע כהאופן הא', שדוד המלך ביקש למשוח את שלמה דווקא על הגיחון, כיוון שיש בו גדלות מיוחדת.

ויש המיישבים את שיטת הרמ"ה[27], שהיו יודעים על פי קבלה שמעיין 'גיחון' הסמוך לירושלים בא מגיחון הגדול, וע"ש זה נקרא כך. ובמיוחד על פי מה שכתבו הראשונים לפי המדרש ששלמה נטע כל מיני אילנות בירושלים מפני שירושלים טבור הארץ - ששם התאחדו כל הכוחות והמקורות מן כל הארץ; וכמו כן יש לומר, שמימי גיחון התאחדו במעיין גיחון הסמוך לירושלים.

חידקל[עריכה]

"וְשֵׁם הַנָּהָר הַשְּׁלִישִׁי חִדֶּקֶל הוּא הַהֹלֵךְ קִדְמַת אַשּׁוּר."

הנהר השלישי הוא חידקל, או "דגלת" בארמית ונקרא כך, מכיוון "שמימיו חדין וקלין"[28].

מקורו של החידקל הוא באיזור דרום-מזרח טורקיה, והוא הולך בצידה המזרחי ('קדמת') של 'אשור' העתיקה, וממשיך לכיוון המפרץ הפרסי, שם הוא מתאחד עם נהר פרת.

פרת[עריכה]

"וְהַנָּהָר הָרְבִיעִי הוּא פְרָת."

הנהר הרביעי, שהוא למעשה הנהר שיוצא מעדן לאחר שהתפצלו ממנו שלושת הנהרות האחרים, ועל כן אומר הפסוק 'הוא פרת' - כלומר, אותו אחד שהיה בתחילה[29].

שמו 'פרת', הוא על שם 'שמימיו פרין ורבין' - ללא צורך בגשמים[30], וכן שהם 'מברין את האדם'[31].

מקומו של הנהר הוא באותו איזור כמו של החידקל, וגם הוא הולך דרך תורקיה, וממשיך ונשפך למפרץ הפרסי.

נהר פרת הוא תחומה המזרחי צפוני של ארץ ישראל המובטחת לאברהם אבינו[32], ועל כן הוא נקרא "הנהר הגדול", דהיינו, שהוא נקרא סתם נהר בתנ"ך, וכן נקרא גדול, לפי שהוא דבוק לארץ ישראל קוראהו גדול אף על פי שהוא מאוחר בארבעה נהרות היוצאים מעדן. משל הדיוט: עבד מלך - מלך, הדבק לשחוור וישתחוו לך[33].

עצי הגן[עריכה]

"וַיַּצְמַח ה' אֱלֹקים מִן הָאֲדָמָה כָּל עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְטוֹב לְמַאֲכָל, וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן, וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע".

בגן הצמיח הקב"ה את כל מיני העצים, במדרש נקט במספר של ח' ריבוא (80,000) מיני אילנות, אשר הפחות שבהם משובח מכל עצי בשמים הידועים לנו[34].

בתוך הגן הצמיח הקב"ה עוד שני סוגי עצים:

עץ החיים[עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – עץ החיים

עץ החיים נטוע באמצע הגן, ונופו מכסה על כל גן עדן, ויש בו שמונה מאות מיני טעמים, ולא טעם של זה כטעם של זה, ולא ריחו של זה כריחו של זה, ולא דמיונו של זה דומה לדמיונו של זה. ועץ החיים יש בו מ"ח ענפים וכל אחד ואחד כמלא עולם, מהם ז' ענפים למעלה שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה[34].

עץ הדעת[עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – עץ הדעת טוב ורע

בגן נטע הקב"ה גם עץ אשר אכילתו מעוררת את התאווה שבין איש לאשתו, והדבר שקודם לאכילת פירות העץ היה כאכילה ושתייה - שהם צורך הגוף, נהפך לדבר שצריך להצטנע בעבורו.

חז"ל זיהו את העץ הזה עם כמה סוגי פירות, כגפן וחיטה.

הגן הרוחני[עריכה]

הגן הגשמי, אשר הוא מכונה גם "גן עדן התחתון", מכיל גם תוכן רוחני יותר בתוכו[35]:

'עדן', הוא מקור התענוגים הרוחניים, והוא מרמז על ספירת החכמה ולמעלה ממנה, והגן הוא בעולם הבריאה, שבו מאירה ספירת הבינה, ועניינו הוא הבנה והשגה בתורה, ועל ידי ההשגה הזו מתענגת הנשמה על האלקות. והגן התחתון יותר הוא בעולם היצירה - בו מאיר ז"א, המידות.

הנהר היוצא מעדן, היא ספירת הבינה המכונה גם בשם נהר, והיא מתחלקת לארבעה חלקים - חסד, גבורה ותפארת ויסוד. והיסוד הוא אותה ההארה שמגיעה מהבינה.

לעבדה ולשמרה[עריכה]

התורה מספרת שהקב"ה הניח את אדם הראשון בגן עדן בכדי: "לעבדה ולשמרה". ולכאורה, מילא העניין של 'לעבדה', הרי למרות שגן עדן הוא 'רוחניות שבגשמיות', גם שם צריך להיות תוספת אור; וזהו העניין של 'לעבדה' - להמשיך תוספת אור בגן עדן. אבל עניין של 'ולשמרה' אינו מובן, שהרי שמירה היא מדבר המזיק, דבר המקלקל ודבר שאינו מתאים. ולכאורה אין זה שייך בגן עדן, שכולו טוב, ואינו סובל את מציאות הרע; שלכן הנה לאחר חטא עץ הדעת נידון האדם בגירושין מגן עדן - משום שגן עדן אינו סובל את מציאות הרע. ואם כן, כאשר אדם הראשון היה נמצא בגן עדן, מהו הצורך שהיה בעניין השמירה?

הסיבה שאכן אף שגן עדן הוא בחינת הרוחניות של ארבעת היסודות הגשמיים, בכל זאת, גם שם צריך להיות 'לעבדה ולשמרה': לעבדה - הוא עניין המשכת תוספת אור בגן עדן, שהרי תכלית הכוונה היא להיות לו יתברך דירה בתחתונים, 'לו' - לעצמותו דוקא, ועל ידי העבודה ממשיכים תוספת אור בגן עדן - שתהיה עיקר שכינה בתחתונים, ולא רק גילויים בלבד.

ו'לשמרה' - השמירה בגן היא, שלא תהיה נתינת מקום למציאות הרע, והאופן שבו יכולה לבוא מציאות הרע היא כאשר אהבתו לה' אינה באופן שהוא 'בטל במציאות', אלא הוא מרגיש את האהבתו ('יש' מי שאוהב), ומכזו אהבה יתכן שבריבוי השתלשלות תבוא מציאות של רע. ולכן צריך לשמור מהיזקים וקלקולים, על ידי זה שהאהבה היא באופן של 'ביטול במציאות', שכך אין נתינת מקום לרע[36].

גירוש האדם מגן עדן[עריכה]

הבעל שם טוב הק' אומר: על הפסוק "ויגרש את האדם מגן עדן" פירש אונקלוס: "וטריד יתיה", כלומר שעל ידי בלבולים שיש לאדם מכח דאגות פרנסתו וכיו"ב הוא נטרד מגן עדן[37].

העסק בגן עדן[עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מתיבתא דרקיעא

עסק הנשמות בגן עדן הוא בלימוד התורה. אשר עניינו הוא - גילויים אלוקיים המתקבלים בשכלם בהתאם ללימוד התורה וקיום המצוות בעולם הזה, גילוי זה נקרא "זיו השכינה".

צורת לימוד התורה בגן העדן, אינה הצורה בה לומדים את התורה בעולם הזה, שכן התורה רובה עוסקת במונחים גשמיים שאינם קיימים בעולם העליונים. אלא הלימוד הוא בפנימיות התורה, דהיינו סוד הדברים הגשמיים כפי שהם במקורם, בעולמות הרוחניים.

הגן העליון והתחתון[עריכה]

ישנם רבוא רבבות מדרגות עד אין קץ של תענוגים בגן, אולם באופן כללי הם מחולקים לשני חלקים: גן עדן התחתון וגן עדן העליון.

בכניסה לגן התחתון צריך לטבול בנהר דינור על מנת לשכוח את "חיזו דהאי עלמא" (מראות העולם הזה), שיכולים לבלבל ולהפריע בהמצאות שם. וכפי שצריך לטבול בין העולם הזה לבין גן עדן התחתון, כך צריך לטבול בין גן עדן התחתון לעליון בכדי לשכוח על התענוג האלקי שהשיגה שם, כיוון שההשגות שבעליון הם נעלות באין ערוך מאלו שבתחתון (ועל דרך זה שרבי זירא צם מאה תעניות על מנת שישכח את אופן הלימוד הבבלי על מנת שיוכל ללמוד באופן הירושלמי)[38].

גן עדן עליון[עריכה]

גן עדן העליון ממוקם בעולם הבריאה, שם מאירות הספירות חב"ד של הקב"ה שנמשכו מהתורה. למקום זה מגיעים הצדיקים שעבדו את ה' באהבה ויראה שכליים.

גן עדן תחתון[עריכה]

גן עדן התחתון ממוקם בעולם היצירה, שם מאירות הספירות חג"ת ונהי"מ, שבהם מלובשים המוחין של חב"ד, שנמשכו מהמצוות. למקום זה מגיע בחינת הרוח של הצדיקים וכן של שאר הנשמות שעבדו את ה' באהבה ויראה שכליים.


העמוד[עריכה]

בשבת ובראש חודש בלבד עולות הנשמות מגן עדן התחתון לגן עדן העליון, דרך העמוד שביניהם, וחוזרות במוצאי שבת.

עוצם התענוג[עריכה]

במסכת חגיגה מובא אודות אלישע בן אבויה, 'אחר', שיצא לתרבות רעה. כשהוא הגיע לבית הדין, פסקו בשמים כי לא יכנס לא לגן עדן ולא לגיהנום. תלמידו התנא רבי מאיר לא היה מרוצה מהפסק, וסבר כי עדיף ש'אחר' יהיה בגיהנום, כדי שלאחרי מכן יזכה לתענוג העצום של הגן עדן. כאשר רבי מאיר נפטר, החל לעלות עשן בקביעות מקברו של אלישע בן אבויה. רבי יוחנן לעומת זאת, לא היה מרוצה גם מפסק זה, וסבר שעל רבי מאיר היה לפעול גם שאלישע ינצל מדינה של גיהנום, ואכן כאשר הוא נפטר הפסיק העשן לעלות מקברו של אלישע בן אבויה.

מכך לומד אדמו"ר הזקן[39], שהתענוג שבגן העדן עצום ביותר לאין ערוך. שהרי כידוע יסורי הגיהנום, הם קשים ביותר, עד שמובא שכדאי לסבול בעולם הזה יסורי איוב של שבעים שנה, ובלבד שלא לסבול רגע אחד את יסורי הגיהנום. ולמרות זאת, היה כדאי לאחר לסבול יסורים במשך זמן ארוך ביותר, - מזמן פטירתן של רבי מאיר, עד זמן פטירתו של רבי יוחנן[40] וזאת בניגוד לתענוגי עולם הזה, שלא נהוג להסכים לקבל עבורם יסורים. וכל זאת בעבור תענוגי גן עדן התחתון, אליהם העלו את אלישע בן אבויה, והחילוק בין גן עדן התחתון לגן עדן העליון הוא גדול כהחילוק שבין גן עדן התחתון לעולם הזה.

ראו גם[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים

  1. שיחת ש"פ בראשית תשמ"ההתוועדות הא' והב').
  2. בראשית רבה פרשת יא, ט. יב, ה. טו, ג.
  3. בראשית רבה פרשת טו, ו. ובענף יוסף שם.
  4. חיבור הנפש והגוף הוא דרך החלק הגשמי שברוחני והחלק הרוחני שבגשמי.
  5. 5.0 5.1 מאמרי אדמו"ר הזקן - תקס"ה ח"ב ע' תתקס.
  6. מאמרי אדמו"ר האמצעי ויקרא ח"ב ע' תשג. סה"מ תרס"ב ע' רצט. ד"ה צו את בני ישראל תשי"א.
  7. כתבי האריז"ל שער מאמרי רשב"י פרשת קדושים.
  8. אמרי בינה שער הקריאת שמע פרק פ"ט. דרוש ג' מיני אדם פרק ה'. עיין גם כן תורת חיים בראשית כט, ד.
  9. מובא בלקוטי תורה פרשת תזריע כ, א.
  10. מאמרי אדמו"ר האמצעי ויקרא ח"ב ע' תשג.
  11. בעניין שכר וגן עדן - ע' רצה (בהוצאת שעוועל).
  12. מאמרי אדמו"ר האמצעי ויקרא ח"ב ע' תשי.
  13. מאמרי אדמו"ר האמצעי ויקרא ח"ב ע' תשז.
  14. רד"ק.
  15. חיי שרה קכה, א.
  16. ישעיה יט, ט.
  17. חיי שרה כה, יח - ומשמע שחבילה איננה מצרים.
  18. פרשת משפטים כא, כח.
  19. רש"י.
  20. ראה מלכים-א א, לג. דברי הימים-ב לב, ל.
  21. הובא במפרשים על הוריות יב, א. וכריתות ה, ב.
  22. כריתות ה, ב ד"ה גיחון.
  23. לכאורה זהו חיזוק לשיטה שהודו וכוש הם מדינות סמוכות זו לזו - ראה מגילת אסתר בתחילתה ובמפרשים שם.
  24. איוב מ, כג.
  25. יחזקאל לב, ב.
  26. בא לה, א.
  27. ערוך לנר מסכת כריתות ה, ב.
  28. רש"י.
  29. מסכת בכורות כה, ב. וברש"י ותוס'.
  30. בכורות שם, לפי שיטת שמואל.
  31. רש"י על הפסוק.
  32. פרשת לך לך טו, יח.
  33. רש"י.
  34. 34.0 34.1 מסכת גן עדן פרק א (נדפס באוצר המדרשים (אייזנשטיין)).
  35. ראה ספר הליקוטים ערך 'גן עדן'.
  36. ד"ה ויקח ה"א את האדם, תשי"ב.
  37. אור יצחק פרשת חיי שרה
  38. אור התורה חקת עמ' תתנז.
  39. ליקוטי תורה פרשת ויקרא. ועוד
  40. שהיה תלמידו של רבי יהודה הנשיא שהיה תלמידו של רבי מאיר.